הרבה מזכרות אקזוטיות מעטרות את לשכתו של ראש המוסד, יוסי כהן. הן הוענקו לו אחרי מבצעים מסמרי שיער, שיתופי פעולה שהשתיקה יפה להם ופגישות עלומות בבירות שאינן מכירות בישראל. בין היתר יש שם חרב יפהפייה, קופסה מרהיבה עם סיגרים מהמשובחים בעולם, פריט מובהק מאוד מארכיון הגרעין של איראן, ועוד.
המתנות חושפות את המציאות שאזרחי ישראל מגלים מאז הקיץ האחרון. כבר כמה שנים שבעולם של ראש המוסד ישראל אינה מדינה קטנה המאוימת על ידי ים ערבי מנוכר ועוין. בהיפוך מוחלט ממה שמקובל לחשוב, מהמשרד שלו ושל הבוס שלו, ראש הממשלה נתניהו, ישראל היא מעצמה אזורית שמדינות ערב מתגבשות סביבה כדי להתמודד יחדיו עם אתגרים משותפים. כדי להתגבש צריך להיפגש. וכשנפגשים, חוץ מלדבר על מה שצריך, מעניקים תשורות למזכרת.
החל מאמצע השבוע הבא, כאשר טיסות מנתב"ג ייצאו ישירות לדובאי, גם בתיהם של ישראלים מהשורה יתמלאו בחפצים מאיחוד האמירויות ובחריין. לא כך מסעודיה. המעצמה הסונית הענקית היא סיפור אחר. לכהן ולנתניהו יש כנראה הרבה זיכרונות ומזכרות מהממלכה הדרומית, ולא רק מהפגישה שנערכה שם ביום ראשון, ואולם יחלוף זמן עד ששאר אזרחי ישראל יעשו קפיצה קטנה לריאד.
חשיבות הפגישה בין נתניהו ואנשיו הקרובים לבין יורש העצר הסעודי, מוחמד בן סלמאן (מב"ס), בהשתתפות מזכיר המדינה האמריקני מייק פומפאו, לא היתה בעצם קיומה. מפגשים בין נציגים ישראלים לבין עמיתים סעודים, כולל ברמת ראש הממשלה, נערכים כבר שנים. חשיבות הפגישה היתה בעצם פרסומה. כל הסימנים מלמדים שהצדדים רצו בדליפת הסיפור, שהרי עד היום הם לא התקשו להסתיר את השיחות ביניהם.
טיסה ישירה, בלי להתחבא
"זו לא הפגישה הראשונה וגם לא השנייה של ראש הממשלה עם יורש העצר הסעודי. היו מקרים שנתניהו נעלם גם ל־24 שעות, ואם היה רוצה בכך, איש לא היה שם לב", אמר ל"ישראל השבוע" יועץ לשעבר של ראש הממשלה נתניהו. הפעם, לעומת זאת, מישהו טרח להשאיר בשטח הרבה סימנים מחשידים, כאילו רק רצה שיגלו אותו.
הרמז המטרים הראשון ניתן 24 שעות לפני הפגישה. דוברת ראש הממשלה, שיר כהן, עדכנה במוצאי שבת כי ישיבת קבינט הקורונה שנועדה ליום ראשון בשעה חמש "תידחה ליום שני, על מנת שהשרים אלקין ויזהר שי ישלימו את עבודתם בנושא האמצעים הדיגיטליים לאיכון נשאי קורונה, כולל ההיבטים המשפטיים הקשורים לנושא".
ראש המוסד, יוסי כהן // צילום: יהושע יוסף
זה היה נימוק מוזר למדי, שהרי כל מי שעוקב אחרי לוחות הזמנים של נתניהו, מורגל בדחיית ישיבות ובעיכובים נטולי הסבר. זאת ועוד, השרים אלקין ושי לא ביקשו את הדחייה ולא נזקקו להשלמות.
האיתות השני והעיקרי היה חשיפת נתיב הטיסה, מנתב"ג ישירות לעיר העתיד הסעודית ניאום, בואכה מפרץ אילת. כל חובב תעופה בעולם מכיר את אתרי האינטרנט העוקבים אחר התעופה האזרחית. מי שמעוניין בהסוואה יכול לנקוט תרגילי התחמקות. אפשר היה, למשל, לנחות לזמן קצר בשארם א־שייח', כפי שנעשה בעבר לא אחת, ויש טריקים נוספים.
פה החליט בכל זאת מי שהחליט, לטוס ישירות, בשעות אחר הצהריים, מישראל לערב הסעודית, כאילו אומר, "נו כבר, תגלו אותי". הצנזורה הצבאית, שבעבר פסלה ידיעות שהועברו אליה על מפגשים של נתניהו עם יורש העצר, התירה את הפרסום. נתניהו לא השתמש בכלים העומדים לרשותו כדי לשמור את הפגישה בסוד. ניתן להעריך שעשה זאת בסמכות וברשות שותפיו למפגש, בן סלמאן ופומפאו.
באופן טבעי, מבין שלושת הקודקודים שהשתתפו בשיחה, מב"ס הוא הרגיש ביותר לחשיפתה. מצד אחד, יורש העצר הסעודי הוא השחקן העיקרי והרוח החיה מאחורי תהליך הנורמליזציה בין מדינות ערב לבין ישראל. אילולא תמך בכך, האמירויות ובחריין לא היו מכירות בישראל, ואלה גם המסרים ששמע ממנו ראש המוסד במפגשים ביניהם. מצד שני, בן סלמאן מנהל את הממלכה הערבית, שהיא גם החשובה ביותר, העשירה ביותר, הדתית ביותר והסגורה ביותר, ועליו להיות זהיר.
שלא כמו איחוד האמירויות ובחריין, שכבר לפני שנים עברו תהליכי היפתחות לעולם המערבי, הסעודים הרחק מאחור. בדובאי בונים מרכז בין־דתי עולמי שכולל מסגד, כנסייה ובית כנסת מפוארים, זהים בגודלם וביופיים. בסעודיה, לעומת זאת, אין כמובן קהילה יהודית או בית כנסת, ואל מכה ומדינה אין כניסה למי שאינם מוסלמים - כך מראים שלטי החוצות על הכבישים, אפילו בלי להתבייש.
בן סלמאן, רק בן 35, מבין שצריך לפתוח את ממלכתו לעולם. הוא מוביל את חזון סעודיה 2030, שכולל בין היתר פיתוח של ענפי התיירות והשקעות זרות - תהליכים שקרו מזמן באמירויות ובבחריין - מתוך הבנה שלא לעולם אפשר יהיה להישען על חוסן הנפט. כבן הדור הבא שראה עולם, בן סלמאן מבין שאי אפשר יהיה לשווק לעולם את סעודיה כממלכת השקעות זרות, ובה בעת לאסור על נשים לנהוג או להמשיך בחרם חשוך על ישראל.
אינטרס ביטחוני משותף
בן סלמאן יודע בדיוק לאן הוא חותר, ואולם אביו, המלך סלמאן, עדיין חי ופעיל, ולא בשל לצעדים כה קיצוניים כביכול, כמו הכרה בישראל. ואם כך המלך, אזי על אחת כמה וכמה בעלי השפעה אחרים. אז נכון שמדובר בממלכה ולא בדמוקרטיה, אבל גם בה יש איזונים, בלמים וכוחות מנוגדים. בן סלמאן אינו חופשי ללכת עד הסוף בלי חשבון, והסכמתו לחשיפת המפגש מיום ראשון נראית כבלון ניסוי.
בהיבט המדיני נראה שהגענו למקסימום מול הסעודים. לא כך בהיבט הביטחוני, שלו הוקדשה כך נראה חלק מהפגישה. ההשתתפות של תא"ל אבי בלוט, המזכיר הצבאי המוערך של נתניהו, במפגש מלמדת שדיברו על איומים ומענים. אלה גם נושאי השיחה של כהן ואנשיו, ושל קציני צה"ל מול הסעודים כבר שנים.
מי שמאיים על הסעודים מאיים גם על ישראל, כלומר איראן, וממש באותו יום מיליציות איראניות שוב פגעו במתקן נפט משמעותי באמצעות טיל שנורה מתימן. על האיומים ועל המענה להם מדברים במפגשים הללו כבר שנים. התוקפנות של איראן היא כמובן הזרז הגדול שדוחף את מדינות ערב לזרועות ישראל.
בחודש הבא מתוכנן נתניהו לצאת לביקור היסטורי בבחריין ובאמירויות. בשורה התחתונה, מה שקרה שנים מול האמירויות מתחת לרדאר, ומאז הסכמי אברהם יוצא לאור, מתרחש גם מול הסעודים. ואולם קשרי ישראל־סעודיה, לפחות בשלב הזה, עדיין יישארו לחסות בצל.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו