"כמדי יום שישי נסעתי לטייל בשטח. העובדה שאין אימונים של צה"ל בסופי השבוע מאפשרת לנו להסתובב בנופים היפים שיש פה באזור", מספר מ', תושב אחד היישובים הגובלים בשטחי האש הנרחבים של צאלים. יחד איתו מסתובב בשטח ש', שמכיר את האזור היטב ופוקד את האתרים השונים כל אימת שיש לו פנאי, אולם בשנים האחרונות התחילו גורמים עוינים לשבש להם את הפסטורליה.
באחת הפעמים שבהן היו בשטח, שמו לב השניים לתנועה על הגבעות סביבם. "משום מקום צצו בדואים על טרקטורונים והתחילו לעקוב אחרינו". הבדואים התקרבו והתחילו לרמוז בדרכים שונות שכדאי להם לטייל באזור אחר. מ': "אמרו לי 'יש דברים יפים, ניקח אותך לראות, פה אין כלום'". אבל מ' וחבריו המשיכו בשלהם. לא עבר זמן רב והתגלה הסוד: בתוך שקע באדמה נמצאה חממה מוסתרת לגידול קנביס.
"היה מאורגן שם טיפ טופ. צינורות השקיה, מכלי דשן, והכל מוסווה עם רשתות הסוואה", ממשיך מ', "הבדואים התקרבו אלינו והוא שואל אותי אם ראיתי. אני אומר לו 'ראיתי', אז הוא סימן עם האצבע על השפתיים שנשמור על שתיקה". ולמקרה שהמסר לא הובן - סימן אחד הבדואים בידיו צורה של אקדח והשני עשה תנועת שיסוף על הגרון. "למזלנו היה איתנו כלב גדול והם פחדו להתקרב", מספר מ', "אבל זה היה יכול להיגמר מאור לא נעים".
רבות נכתב על תופעת גידולי הקנביס בשטחי הנגב. העובדה ששטחי האש של צה"ל הפכו למשתלת סמים ענקית ידועה זה מכבר, וזוכה מפעם לפעם לכותרות בעיקר על רקע מבצעים של המשטרה. אולם מה שפחות מוכר אלה ההשלכות האזוריות האסטרטגיות של התופעה. גידולי קנביס נתפסים בקרב הציבור ובקרב רשויות האכיפה כאירוע שיש לקטלגו תחת "עבירות סמים". זה כמובן חלק מרכזי של הסיפור, אבל לא רק: בחסות גידולי הסמים משתלטות כנופיות בדואים דה פקטו על שטחים נרחבים, פוגעות באתרי עתיקות, משחיתות את השטח והופכות לגורם הריבוני באזור.
מערות קבורה שהוסבו למתקני ייבוש קנאביס
שוחחנו עם אנשים רבים המתגוררים ביישובים המקיפים את שטחי האש של צאלים, בית הספר לחי"ר ושבטה, המכירים את השטח ומסתובבים בו באופן קבוע. חלקם מטיילים, אחרים רוכבי אופנועים וטרקטורונים וחלקם משוטטים בגבעות הלס מתוקף עבודתם. כולם מעידים על תופעה קבועה: השטח נשלט על ידי הכנופיות. "אין נסיעה שלנו בשטח שלא רואים בה את הבדואים. הם יושבים על כיפות שולטות, עוקבים אחרי התנועות שלנו, בוחנים כל תזוזה", אומרים לנו. גם במקרים שבהם אין עימות או מפגש ישיר, הנוכחות מורגשת וחד־משמעית. "אני לא אדם פחדן, אבל כבר כמה שנים שאני לא מעז לצאת לטייל לבד בשטח", מודה אחד התושבים באזור.
אחרי 2,000 שנה - הכל נהרס
באחד מסופי השבוע לפני כמה חודשים, נסעה חבורת אופנוענים לטייל בשטחי האש של בסיס שבטה, באזור המשמש בדרך כלל לאימוני ירי של תותחנים ונחשב למסוכן מאוד. כשנכנסו לאחת הוואדיות, נחשף בפני האופנוענים מבנה עשוי מפאנלים מבודדים, מעין מחסן.
"היו שם גידולי קנביס לייבוש, מסודר לפי חודשים, גדלים. מקצועי מאוד. על ההר מעלינו אנחנו רואים ג'יפים מתצפתים לעברנו. צילמו אותנו ואת האופנועים שלנו, אמרו שהם יודעים איפה הרכבים שלנו חונים ושניזהר". האופנוענים יצאו מהשטח מייד ודיווחו למשטרה, "אבל עד שהגיעו הבדואים פינו את הכל".
אופנוען נוסף מספר לנו כי נתקל באינספור מקרים בנוכחות של בדואים סביב גידולי הקנביס. באחת הפעמים ראה תוך כדי נסיעה מחפורת מכוסה ברשת הסוואה מחופה בשיחים, וכשהתקרב הבין שמדובר בחממת קנביס.
"לא רואים מה זה עד שממש נמצאים ליד", הוא אומר. כשהתקרבו לנקודה זינק כלפיהם טרקטורון. "מגיע נער בן 17, בקושי יודע עברית. עושה לי סימן של שיסוף עם היד. לא רצינו להסתבך אז יצאנו משם". כשהתקרבו לכביש ראו לפתע תנועה ערה של רכבים רבים. "הם היו בדרך למקום, הקפיצו אותם במהירות. רואים ג'יפים מסוג סופה מוטמנים בשטח בכל מיני מקומות. הם מאורגנים ברמות שאין לתאר. יש שם תשתית של רכבי מילוט שממתינים בכל מיני נקודות, תצפיות שיושבות בכל מקום ורשת של דיווחים".
לדבריו, בשנים האחרונות הוא כבר חושש להסתובב בגפו. "אני מרגיש מאוים, חד־משמעית. אם לילד שלי יהיה אופנוע אני אחשוש, שלא יסתובב ככה. אין שאלה בכלל. זה נהיה מפחיד. אני כבר לא נוסע לבד בשטח וזה מעציב אותי מאוד".
הנוכחות הבדואית בשטח הפכה לחלק בלתי נפרד מהחיים. "לפעמים הם מסתובבים בשטח כמו תיירים. לפעמים יש שומר על גבעה, חיישני תנועה, לפעמים הם יושבים וממתינים באיזה מקום. אבל תמיד אתה יודע שהם שם", אומר לנו ש' שמסתובב בשטח לעיתים תכופות מתוקף עבודתו. "פעם מצאתי עמדת תצפית מדוגמת עם שמיכות, ציוד ושתי משקפות ברמה גבוהה מאוד. העמדה חלשה על ציר מרכזי בשטח".
מערות קבורה שהוסבו למתקני ייבוש קנאביס
לדבריו, ש' היה במצבים רבים של חיכוך עם בדואים ופעם אחת חש איום ממשי. "נסעתי בנחל הבשור, רחוק מכל היישובים. ראיתי חבורה של צעירים על טרקטורונים עם ציוד הברחה, כנראה הם התארגנו להבריח. היה שם חמ"ל שלם. תצפיתנים על אופנועים, עמדות שולטות. כוחות התערבות ועתודה. זאת היתה ממש חבורה מאוד לא נעימה. ברגע שקלטו אותי התקרבו מכל הכיוונים. 'מה אתה עושה פה?'. אמרתי 'מטייל'. שאלתי אותם מה הם עושים? אמרו לי 'זה השטח שלנו'. באמצע נחל הבשור, שטח אש. מטורף".
ובאמת, התחושה היא שהשטח שייך לבדואים. "נסענו כמה חבר'ה בלילה דרך נחל הבשור לטייל באחת המערות באזור", מספר א', "כבר באמצע הדרך קלטנו שעוקבים אחרינו שני טרקטורונים בלי אורות ממרחק". כשהגיעו א' וחבריו למערה, מה שהיה אמור להיות סיור לילי מהנה, הפך לסיוט. "בתוך דקה הגיעו מלא רכבים, הקיפו אותנו, התחילו לצלם אותנו ואת מספרי הרכב שלנו. אמרו שהם שומרים על השטח שלהם". הבדואים המשיכו לעקוב אחריהם כל הדרך עד שראו אותם יוצאים מהשטח ועולים לכביש הראשי. "זה מטורף. כמו שהיישובים זה השטח שלנו, המדבר זה השטח שלהם ואי אפשר להסתובב שם בחופשיות".
עד כמה השטח מוצף ב"נכסי" קנביס יעיד סיפורו של ע', שבסך הכל ביקש לערוך סיור קצר בעקבות העתיקות הנבטיות בעומק השטח - חרבת סעדין ורחובות בנגב. "בדרך, לצד השבילים, איתרנו באופן מקרי לחלוטין לא פחות משלוש חממות קנביס", הוא מספר, "כשהגענו גילינו שמערת קבורה עתיקה, המתוארכת אולי עוד מהתקופה הרומית, הפכה למרכז לייבוש קנביס. הבדואים קדחו בקירות, מתחו שם חוטים והמקום שימש לייצור סמים".
סמוך לאותה מערה התגלה כי גם מערה נוספת הפכה למעבדת מריחואנה: "המקום היה מלא בתוצרת תלויה", מספר ע', ומוסיף כי המערות הללו נמצאות מטרים ספורים משבילים מסומנים של החברה להגנת הטבע, בתוך אתרי עתיקות מוכרים ומתועדים במחקר.
הרס אתרי מורשת ועתיקות הוא עוד תופעת לוואי של תעשיית המריחואנה בנגב שלא זוכה לתשומת לב מספקת. הבדואים מגיעים לשטח עם כלים כבדים כדי לחפור מחפורות לחממות הקנביס. "ככה הם מאפשרים להסתיר חממות עמוקות מאוד עם עציצים גדולים", אומר גורם העוקב אחר הרס העתיקות באזור.
מכלי השקיה לגידולים
"הבעיה שעל הדרך משתמשים בטרקטור לעוד עבודות והם הולכים ופוגעים באתרי עתיקות. הם עושים את זה בכוונה. הם חושבים שימצאו שם אוצרות, מחפשים את האוצרות של הטורקים וכל מיני אגדות עם על מרבצי זהב ותכשיטים שקבורים בחולות".
אחת ה"קורבנות" היא באר עתיקה שנמצאת בעיר הנבטית הקדומה רחובות בנגב. "כל חוקרי המסעות והארכיאולוגים מספרים עליה ומראים אותה. אני זוכר אותה שלמה ויפה. לפני שנים מעטות באו בדואים עם שופל, עקרו משם סלעים ואבני שפה ושברו אותם", מספר אותו גורם. היום המקום שבור לגמרי.
"אסון בקנה מידה עולמי"
באתר אחר בנגב יש כנסייה צלבנית שמתחתיה קריפטה, מעין חלל מתחת האזור שבו עומד הכומר ונושא את הדרשה. זהו חדר סמוי שבו היו מאחסנים עצמות של נזירים ואוצרות של המנזר וכדומה. "היא היתה ממש יפה, עם שני גרמי מדרגות ושמורה היטב", מספרים לנו.
אבל בשנים האחרונות גם האתר ההיסטורי הזה הפך מתקן לייבוש קנביס. "החריבו שם הכל", אומרים לנו. מעבר לטינופת ולקידוחים שנעשו בקירות כדי למתוח חוטים לתלייה, האתר ממש הושחת. "חוץ מאפלולית ויובש המקום צריך קצת אור, אז מה הם עשו? שברו פתח בגג שייכנס להם אור. 2,000 שנה החזיק המקום הזה אבל הם באו ושברו. אין להם שום ערך לכלום".
נזק דומה נעשה למאגורה עתיקה ליד העיר הנבטית בשבטה. מדובר במאגר מים חצוב בסלע שהפך לאתר ייבוש קנביס לאחר שמסמרים וקידוחים ננעצו בקירות. "מדובר בטיח בן 2,000 שנים ששרד עד היום. אבל הכל נהרס".
השטח מלא גם בבורות מים עתיקים, חלקם מתוארכים לתקופה הרומית, אם לא מוקדם יותר, שנפלו קורבן. "עד לפני עשר שנים הבדואים היו משתמשים בזה להשקות את הצאן או לחקלאות. היו שואבים קצת ומשתמשים", אומר לנו גורם הבקיא בנעשה, "אבל עכשיו הפכו אותם למזבלות מגעילות לכל ציוד החממה שלהם. ניילונים, זבל, רשתות ומה לא. זה אסון בקנה מידה של אונסק"ו. אני לא יודע איך להגדיר את זה".
מעבר לפגיעה באתרים ההיסטוריים "זו פגיעה גם בתרבות שלהם, התרבות הבדואית, או לפחות תרבות המדבר". לדבריו, למרות פניות חוזרות ונשנות לרשות הטבע והגנים ולרשות העתיקות דבר לא נעשה. "זה לא מזיז לאף אחד, פשוט עצוב", הוא אומר.
מערות קבורה שהוסבו למתקני ייבוש קנאביס
ממשטרת ישראל נמסר: "במסגרת המאבק המשטרתי המתמשך בנגע הסמים המסוכנים, מבוצעת פעילות יזומה למיפוי וסימון אזורים שבהם קיים חשד או אפשרות לגידול סמים. עד כה אותרו מאות אזורי גידול סמים באזור הדרום והושמדו מאות אלפי צמחי מריחואנה.
מדובר בתפיסת הפעלה חדשנית ומשמעותית במאבק בנגע הסמים המסוכנים המאפשר טיפול עומק במוקד ביצוע העבירה בשטח ובמחוללי הפשיעה באשר הם".
מרשות העתיקות נמסר: "אנו נלחמים בפעולות השוד ובפגיעה בעתיקות בדרום, וכך גם בכל הארץ. במהלך השנה העבירו מפקחי רשות העתיקות למשטרה דיווחים על אודות זיהוי של חממות לגידול גראס בשטחי האש בדרום. הקורונה הגבירה את החיפוש אחר דרכי התעשרות מהירות, תוך הרס נכסי המורשת של כולנו. רק השנה תפסה היחידה למניעת שוד ברשות 15 חוליות שודדים בדרום ויותר מ־60 חוליות".
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו