פוטין לוקח שליטה

בוושינגטון, בבריסל, בפריז ובברלין אומרים שרק נשיא רוסיה, ולדימיר פוטין, יודע מה הוא מתכוון לעשות עם 120 אלף החיילים שהציב על גבול אוקראינה. אבל בשלב זה, גם אם פוטין יסיג את כוחותיו ויוותר על פלישה, הוא כבר השיג ניצחון אסטרטגי היסטורי על ארה"ב.

בלי לירות כדור אחד, פוטין הביא לפירוק בלתי פורמלי - אבל הלכה למעשה - של ברית נאט"ו. הברית הוקמה בשנת 1949, בתחילת המלחמה הקרה בין ארה"ב ובריה"מ. תכליתה היתה להרתיע את הסובייטים מלנסות להרחיב את האימפריה שלהם ממזרח וממרכז אירופה לעבר מערב היבשת.
שני גורמים עיקריים הביאו להצלחה ההיסטורית של נאט"ו.

ראשית, בגדול, חברותיה הסכימו כי האינטרס המשותף שלהן נגד בריה"מ גובר על האינטרסים הלאומיים של כל חברה לחוד בתוך הברית. שנית, ארה"ב פעלה בעוצמה כדי להרתיע את הסובייטים מחד, ומאידך, הפעילה לחצים כבדים על חברות ברית נאט"ו המתנדנדות כדי לשמור אותן בפנים. היום נאט"ו לא מסוגלת לפעול באופן קוהרנטי מול פוטין, כי גרמניה כבר לא רואה ברוסיה איום אסטרטגי. אבל ממשלת גרמניה גם לא רואה בארה"ב את מנהיגת המערב, שיש לדבוק בקשר איתה.

איך זה קרה? פוטין בישל את המהלך הזה שנים רבות. באמצעות שימוש אסטרטגי ביצוא גז טבעי לגרמניה, הצליח לתקוע טריז בין גרמניה לבין פולין, ובינן לבין המדינות הבלטיות ואוקראינה. פרויקט צינור הגז מרוסיה לגרמניה דרך הים הבלטי - מה שמוכר היום כפרויקט "נורד סטרים 2" - הוכרז לפני 15 שנה. חודשים ספורים לאחר מכן, פרש קנצלר גרמניה גרהרד שרדר מתפקידו והודיע כי הוא מתחיל קריירה חדשה: יו"ר דירקטוריון חברת הבת של "גזפרום", ענקית הנפט והגז הרוסית, האחראית להנחת צינור הגז בים הבלטי.

גרמניה לא עושה חשבון

כפי שאנו רואים היום, עקיפת המדינות הבלטיות יחד עם פולין ואוקראינה, באמצעות הצינור - פעלה בדיוק כפי שהרוסים קיוו. הגרמנים כבר לא חוששים להעדיף את רוסיה על ארה"ב ובעלות בריתה המזרחיות בנאט"ו. בעוד אלו מנסות לצאת לעזרת אוקראינה, הגרמנים מצדדים בפוטין כמעט בגלוי. הם מנעו מאסטוניה להעביר משלוח נשק לקייב וכשהבריטים העבירו את משלוח הנשק שלהם לקייב השבוע, דאגו מראש לא לטוס מעל גרמניה מתוך הבנה שהגרמנים לא ייתנו להם אישור לעבור מעל שמיהם.

אבל העיקר זו ארה"ב, ובאופן ספציפי ממשל ביידן. החלטת גרמניה לפרק בפועל את ברית נאט"ו לא נובעת בעיקרה מתלות אנרגטית מרצון במוסקבה. הגרמנים מרגישים חופשיים לוותר על בעלות בריתם במזרח כי הם מבינים שממשל ביידן לא ממש מעוניין להעניש אותם, או לחלופין - להגן על קייב.

הנשיא ביידן ואנשיו לא מפסיקים לאיים על רוסיה "בצעדים קשים ביותר" אם פוטין יורה על פלישה לאוקראינה. הבעיה היא שהעולם - ובראש ובראשונה פוטין וקנצלר גרמניה החדש אולף שולץ - לא לוקחים את האמריקנים ברצינות, וזאת משתי סיבות: ראשית - המדיניות בפועל של הממשל היא לא לעשות שום דבר כדי להגן על אוקראינה או נאט"ו. ב־2019, הנשיא דונלד טראמפ הטיל סנקציות על כל חברה שהשתתפה בפרויקט נורד סטרים 2. מדיניותו של טראמפ היתה ברורה. אם גרמניה או מאן דהו יביאו להפעלת הצינור, ובכך יפרידו בין חברות נאט"ו, המחיר יהיה כבד ביותר.

במאי האחרון החליט ביידן לבטל את הסנקציות, ובאוגוסט הממשל חתם על הסכם עם גרמניה שלפיו ארה"ב תפסיק להתנגד לצינור הגז שתוקע טריז בין חברות נאט"ו. בתמורה, הגרמנים נתנו התחייבות עמומה לשמור על אוקראינה. ואם לא די בכך, כדי להבהיר את המדיניות האמיתית שלו, פלט ביידן במסיבת עיתונאים אומללה בשבוע שעבר, שאין לו כוונה לפעול ברצינות נגד רוסיה. הוא מלמל שחברות נאט"ו יתקשו לפעול יחד נגד רוסיה אם פוטין יורה על איזו "פלישה קטנה".

הבית הלבן בשני קולות

מדיניות ביידן שלא להתנגד לפלישה רוסית לאוקראינה איננה משוללת יסוד. אוקראינה איננה חברת נאט"ו. שמירה על עצמאותה איננה אינטרס אמריקני מספיק חזק כדי לצאת למלחמה נגד רוסיה. אפשר היה לקדם את המדיניות הזאת באסטרטגיה תקשורתית הולמת מבלי לפגוע במעמדה של ארה"ב או בנאט"ו, ואף לחזק את המעמד ההרתעתי של ארה"ב מול רוסיה ושאר יריביה. ביידן היה יכול להגיד שהתוקפנות של רוסיה מאיימת בראש ובראשונה על מדינות אירופה. ועל כן, כל עוד האירופאים לא מרגישים צורך לפעול בצורה עיקשת וחד־משמעית נגד התוקפנות של רוסיה - ארה"ב לא תעשה זאת. ביידן היה יכול להבהיר מה בכל זאת ייחשב כעילת מלחמה מבחינת ארה"ב; למשל, המשך הגיחות התוקפניות של מטוסים רוסים בשמי ארה"ב בחוף המערבי ובאלסקה.

הסיבה השנייה והעיקרית שהגרמנים והרוסים ושאר העולם כבר לא לוקחים את דברי הנשיא ואנשיו ברצינות, היא שיש נתק מוחלט בין מדיניות הממשל לבין המדיניות התקשורתית של הממשל. בעוד המדיניות של ביידן היא לא להיכנס לעימות משמעותי עם רוסיה, הרטוריקה התקשורתית מחרחרת מלחמה נגד רוסיה. הנתק בין השתיים הופך את ארה"ב לבדיחה. כאשר דובר הפנטגון אמר ביום שלישי שביידן הורה ל־8,500 חיילים להיות בכוננות, היה ברור שאין להם משימה ממשית. אין סד"כ אמיתי. אין להם תפקיד והם לא ישוגרו כי הפנטגון לא הכין תוכניות. ואם לא די בכך, במקביל להודעת הפנטגון על כוחות "בכוננות", ביידן ואחרים אמרו שארה"ב לא תשגר כוחות לאוקראינה.

ואוקראינה היא לא הזירה היחידה שבה אין קשר בין המדיניות בפועל של ביידן לבין הדוברות התקשורתית שלו. המטרה המוצהרת של שיחות הגרעין מול איראן היא למנוע מאיראן להשיג נשק גרעיני. אבל ההסכם שנדון בין ארה"ב ואיראן בווינה כיום יסלול את דרכה של איראן לנשק גרעיני. וכולם יודעים זאת.

המשמעות של המצב עבור ארה"ב ברורה. לא רק שהממשל מאפשר את פירוק נאט"ו. הוא גם מפרק במו ידיו את המעמד המעצמתי ההרתעתי של ארה"ב. עבור ישראל, המשמעות ברורה. אין תחליף לעצמאות אנרגטית, צבאית וכלכלית.