כאן שונאים בכיף

בשנת 2014 כתבה ספיר סבח, תלמידת י"ב בבי"ס אורט גרינברג בקריית טבעון, מכתב לשר החינוך שי פירון, על המורה למחשבת ישראל, אדם ורטה. "הוא מסביר שהוא שמאלני קיצוני, שמבחינתו המדינה שלנו היא כלל לא המדינה של היהודים אלא של הפלשתינים ושאנו (היהודים) לא צריכים להיות כאן. הוא מדגיש שצה״ל הוא גוף שנוהג באכזריות ואלימות בלתי רגילה בשונה מיתר הצבאות. הוא מסביר שצה״ל אינו מוסרי בעליל ושהוא מתבייש בצבא של מדינתנו. (...) כאשר הבעתי את דעתי ואמרתי לו שאיני מסכימה עם דבריו הוא צחק ואמר לי: 'מבחינתך להרוג את כל הערבים - זה מה שאת רוצה'. כמובן שזוהי לא כוונתי והסברתי לו זאת, אך הוא התעלם והמשיך להשפיל אותי ולפגוע בי כל שיעור לעיני תלמידי הכיתה. כשפניתי להנהלה התנהלו מספר שיחות שבמהלכן אדם הודה שצחק בעקבות דבריי ואף התנצל.

"הדבר העיקרי בעיניי הוא לא הלעג ששם אותי אדם לעיני הכיתה, אלא העובדה שהוא מהווה חלק ממערכת החינוך והוא משתמש במעמדו על מנת להחדיר לתלמידים מחשבות שגויות כאלה על המדינה שלנו ועל הצבא שלנו. (...) אדם אמר לי 'את רוצה שכל הערבים באשר הם ימותו'. שוב חזרתי והסברתי כי זו כלל אינה דעתי אך אדם התעלם. (....)

"הייתי שמחה שהעניין הזה יטופל על ידיך מכיוון שניסיתי מספר פעמים שהעניין יטופל וללא הועיל".
שר החינוך התעלם, וסבח פנתה לח"כ מיכאל בן ארי. בן ארי פרסם את המכתב, והתקשורת התעוררה. מורי בית הספר תמכו בוורטה, יצאו נגד "ההשתלחות האלימה והוצאת הדיבה כנגד מורה בבית הספר", והוסיפו טפיחה על שכם עצמם: "כמחנכים לסובלנות, פלורליזם וחופש ביטוי אנו רואים באלימות מילולית סכנה לדמוקרטיה, אנו חשים מאוימים." ורטה הצטייד בעורך דין מיכאל ספרד, מגיש בג"צים חרוץ בשירות ארגוני קצה. "למפקדי צה"ל לא אכפת עקרונית להרוג פלשתינים חפים מפשע, כולל ילדים, והם גם עושים את זה, במכוון", אמר ספרד בראיון בשנת 2005, שבו גם זלזל בסכנת הטרור הפלשתיני, וגם האשים בו את ישראל, באופן דומה למדי ללקוחו. ורטה עבר בהצלחה שימוע של רשת אורט, אך פוטר כמה חודשים אחר כך מטעמי צמצומים.

בהשפעת הפרשה כתבה דקלה קידר לתאגיד השידור הציבורי את הסדרה "שעת אפס" שמבוססת על העימות בין סבח לוורטה. קידר היא בוגרת תלמה ילין, מבית שמאלני: "הייתי על הכתפיים של אבא שלי בהפגנה של שלום עכשיו נגד מלחמת לבנון", סיפרה בראיון ל"הארץ" לרגל עליית הסדרה, אך בכל זאת ניסתה להבין את סבח הימנית. "מה היה לה אכפת כל כך?" תהתה, "הרי היא כבר היתה עם רגל אחת בחוץ ממערכת החינוך. (....) מה היה שם? לא יכול להיות שזה רק פוליטי, לא יכול להיות שזה רק ימין ושמאל".

יש סופרים - נגיד אני - שהיו עונים בפשטות: היה שם מפגש בין נערה ימנית נורמלית, ציונית, אוהבת עמה ומולדתה, לבין מורה נרקיסיסט מהשוליים ההזויים של השמאל האנטי־ציוני. זה באמת לא רק פוליטי, אלא גם מפגן אומץ ושכל ישר של תלמידה שנאלצה לשמוע בכיתה הבלים רעילים, ניסתה לייצר דיאלוג מכבד, נתקלה בזלזול ובהתעלמות מצד בית הספר, אך עמדה על שלה. אין הרבה כמוה. מורים כמו ורטה, שלא ינצחו בוויכוח עם אדם בוגר, ולכן שואבים תחושת כוח מלנסות לכפות את דעותיהם הפוליטיות על תלמידיהם - יש בכל בית ספר.

אבל פרשנות שרואה בסבח גיבורה ולוחמת צדק לא עלתה על דעתה של קידר. יש אנשים שמבחינתם ימנים הם תעלומה. נערה ימנית היא נערה בהפרעה. ולכן בסדרה בת דמותה של סבח לא ימנית באמת. היא רוצה להרשים בחור, ושמנה.

בערב שבת זימנה גאולה אבן, רעיית שר המשפטים ושיאנית השכר בתאגיד, את ורטה וסבח לראיון זוגי. ורטה עדיין סבור שצה"ל מבצע פשעי מלחמה, הוא עצמו לא שירת בצבא, וגם לא רוצה שבניו יתגייסו. ורטה מלמד זכות על "לוחמי חופש" אם הם טרוריסטים פלשתינים, אבל מתקשה למצוא סיבה שבגללה חייל ישראלי רשאי לירות במחבל. תורת המוסר שלו היא ערבוביה של פחדנות ועיוורון, וכמובן תמיכה בלאומנות ערבית רצחנית. אכן צידה איכותית לדרך לתלמידים לפני גיוס - משימה שהמורה ורטה סירב לקבל על עצמו. הוא פשוט רגיש מדי.

בשנת 2017 התראיינה סבח ל"מאקו" והפגינה היגיון בריא, חוש הומור, ואפס נכונות לכשכש בזנב בפני כתבים מזועזעים. "אני שונאת שמאלנים יותר משאני שונאת ערבים", הודיעה. "ערבים הם בעד העם שלהם והאדמה שלהם. שמאלנים הם יהודים ששונאים את העם שלהם, הם נגד העם שלהם, זה למה אני שונאת שמאלנים".

מובן שאבן מצאה לנכון להתחלחל מהראיון הנושן, יותר מאשר מהחמלה על רוצחי יהודים שהפגין ורטה. את שונאת שמאלנים? נדהמה. אני שונאת כל מי שמנסה לקחת לי את המדינה, ענתה סבח בשלווה, אך מתוך מה שנראה כמו רצון לקטוע את מפגן ההתעלפות של אבן הוסיפה: אולי שנאה זו מילה גדולה מדי. ורטה לא נשאל על שנאה. דעותיו התקבלו כפי שהן: עלי הכותרת של פרח חממה שמאלני מצוי. הנכד של נתיבה בן יהודה. תראו, אפילו מחבלים הוא לא שונא.

לא רק ורטה, מחנה השמאל כולו לא יודע שנאה מהי. יאיר לפיד לא קרא למחנה הימין "חארות", יאיר גולן לא זיהה תהליכים, זהבה גלאון לא הציעה לטפל בבהמות הפשיסטיות. תוכם רצוף אהבה.

אבן עצמה, המזועזעת משנאה כנגד מחנה שלם, מן הסתם שכחה את דבריו של בעלה, אך לפני כמה שבועות: "הצלנו את הכבוד של המחנה הלאומי בישראל, שפסע ברובו בעיניים עצומות אחרי החלילן מבלפור". גם בנוגע לסבח השמאל היה חביב ופרוותי: עיתון "הארץ" פרסם קריקטורה שלה, חמושה בתת־מקלע, מרססת את כל מי שנמצא בבית ספר אורט, אולי כי ורטה, באהבתו כלפיה, האשים אותה שהיא רוצה להרוג את כל הערבים. קידר הכניסה את המשפט הזה גם בפיו של המורה בסדרה, וליהקה שחקנית בת 30, במופע מוזנח במיוחד, כדי לגלם את סבח בת ה־17.בואו נתפשר שמותר לימני לשנוא את השמאל בדיוק במידה שבה מותר לשמאל לשנוא את הימין. צדק חלוקתי.

ואולי כדאי להזכיר שלשנאה או לאהבה כשלעצמן אין ערך מוסרי. תלוי את מי אוהבים, ולמה, את מי שונאים, ולמה. אני, למשל, אוהבת את ספיר סבח.