מנהל באסותא: "לפני שנגיע לחיסון עדר נחווה התפרצות רביעית"

בית החולים הציבורי אסותא באשדוד נערכו השבוע בשתי חזיתות. האחת - מבצע ההתחסנות נגד קורונה ביום ראשון, והשנייה - היערכות לאפשרות של פתיחת מחלקת קורונה שנייה, לאור העלייה במספר החולים. מדובר בעוד שני אתגרים מני רבים שמהווים את טבילת האש של מנהל בית החולים, ד"ר ארז ברנבוים, שנכנס לתפקיד לפני שנה וחודש, ולא שיער מה מצפה לו.

אסותא אשדוד הוא בית החולים החדש בישראל, היום בן 3, ועד מינויו של ברנבוים סבל מחילופי מנהלים ומגירעון עמוק. במהלך 2020 נסגרה בבית החולים מחלקה כירורגית כדי לפתוח מחלקת קורונה, ובשיא אושפזו 55 חולים - כמעט שיא הספיקה. 

"אנחנו בית חולים בצמיחה, וזה אומר שבשביל לאשפז חולי קורונה הייתי צריך לסגור מחלקות", מסביר ברנבוים, "היה לי ברור שבנקודה מסוימת שבה איני מצליח לעמוד במשימה ולתת טיפול לכל תושבי אשדוד ולחולי הקורונה - זו בעיה. משרד הבריאות דרש ממני בהתחלה לפנות יותר ממחצית מהמיטות לטובת חולי הקורונה. מראש התרעתי שיש לי 300 מיטות בלבד - איך אצליח להעמיד 188 מיטות? זה המספר שניתן לי. אמרתי שזה לא הגיוני ושלא אעמוד בזה כי יש לי חולים הרבה יותר מורכבים. בסוף הגענו למספרים נורמליים יותר. נדרשתי להעמיד 55 מיטות, וכך עשינו. 

"סגרתי שתי מחלקות כדי לתת מענה לצורך הזה. זה בעייתי. בגל הראשון ראינו אנשים שהגיעו מאוחר מדי, ועשינו מסע הסברה בכל בתי החולים כדי שיבינו שאסור להתעכב בגלל הקורונה. אמרנו לצוותים לדבר עם החולים הכרוניים שלהם שיגיעו. היום אנחנו לא במקום הזה, הציבור למד לחיות לצד הקורונה - לא למד להתמגן אך למד לחיות".

ברנבוים מזהיר כי את ההשלכות ארוכות הטווח של הקורונה - בעיקר בעקיפין - נוכל לראות בהמשך: "כשמכון הקרינה שלי יורד בפעילות שלו בחודש שאחרי סגר, אני יודע שהחולים שהיה צריך לאבחן אותם לא הגיעו למערכת. כשאנחנו יורדים בפעילות זה אומר שלא הגיעו חולים חדשים, שהיה עיכוב באבחון של סרטן. אני מניח שהיתה ירידה של 10-5 אחוזים במספר המטופלים בחודשים שסמוכים לסגרים. זה אומר שיש אנשים שהגיעו פחות, ונדע את ההשלכות האמיתיות של זה בעתיד".



בין נוירולוגיה לטילים



ד"ר ברנבוים - מומחה ברפואה פנימית ובמינהל רפואי - השתחרר מצה"ל בדרגת אל"מ, ובתפקידו האחרון במדים היה מנהל יחידת השירותים הרפואיים של חיל הרפואה, כשמאחוריו מסלול ארוך בענף הרפואה בחיל האוויר. הוא התמודד על תפקיד קצין הרפואה הראשי בצה"ל, וכשלא נבחר השתחרר מהצבא והיה סגן מנהל בית החולים מאיר בכפר סבא ומנהל בית החולים הגריאטרי בית רבקה.

"זה לא שהזמנתי את הקורונה", הוא אומר על השנה האחרונה, "אבל אם הייתי צריך כלי להיכנס דרכו ולהתבסס בכל פינה בבית החולים - זו מבחינתי היתה הזדמנות להכיר את המקום הזה, עם כל העומס והאינטנסיביות שזה יוצר. עד היום זו היתה הכניסה הכי טובה שיכולתי לחשוב עליה לתפקיד. קיבלתי פרומו בשבוע הראשון - גם חנכתי את המחלקה הנוירולוגית החדשה וגם חנכתי טילים מכיוון עזה. זו היתה היכרות ראשונה עם אשדוד, וכשהגיעה הקורונה ראיתי בזה הזדמנות. השנה הזו היתה כמו שנתיים מבחינה אישית אך המסלולים שעברתי בדרך הכשירו אותי לזה. הסגל שלי בהנהלה מורכב מאנשים רבים ששירתו במסלול הצבאי שלי והם מאד מחויבים, גם הם לקחו את הניהול הזה כהזדמנות. יצאנו מחוזקים מהמהלך הזה".

כשהוא מתבקש לשרטט איך הגיעה ישראל למצב של סגר שלישי, מציין ד"ר ברנבוים כמה כשלים באופן ניהול המשבר: "בהרבה מובנים ישראל היא אי. יש לה גבולות יבשתיים שהם אפקטיביים, וכשאתה אי - הרבה יותר קל לך לרסן תחלואה. ולמרות זאת, לא הצלחנו למנוע התפרצויות דרך שדה התעופה שלנו ואיבדנו שליטה ביתרון הגיאוגרפי שלנו. לא הצלחנו להפוך אותו ליתרון - וזה מצער מאוד. כשנתחקר את הקורונה, אחת השאלות המרכזיות תהיה איך לא הצלחנו לנצל את העובדה שאנחנו אי.

"אתה שומע על הרכבת האווירית שמגיעה מדובאי אבל אף אחד לא מדבר על כך שמגיעים נוסעים גם מארה"ב ואף אחד לא בודק שהם באמת בבידוד. וזה מקומם מאוד. הדבר השני זו התרבות שלנו כפרטים והאכיפה. בסוף זה לא מאוד מסובך - לעטות מסיכה, לא להיכנס לחלל סגור ולהתנהל בכלים מסוימים. אבל לא באמת אכפנו את זה, גם אם נתנו כמה דו"חות זה לא יצר את ההרתעה שנדרשת. היו חתונות, שמחות והדלקת נרות, ואני לא רוצה להיכנס לקבוצות מסוימות שעשו זאת".

הביקורת העיקרית של ד"ר ברנבוים נוגעת לניהול אירוע הקורונה. "לא הבנתי למה רח"ל - רשות החירום הלאומית - לא שולבה בטיפול במגיפה ולא הובילה אותו. זה הייעוד של הגוף הזה, ובסוף זה נוהל בשיח בחלונות הגבוהים ביותר. ואני לא בטוח שזה המקום לנהל מגיפה. כשמדינה קובעת לעצמה גופים שינהלו אירועים חריגים ומצבי חירום - הקורונה עונה בדיוק על ההגדרה הזו, וככל שזה היה מתבצע בצורה הזאת אז הניחוח הפוליטי הזה שעליו כולנו מדברים היה נמנע מאיתנו.

"בנתונים הקיימים, אנחנו בלב ההתפרצות השלישית ואני מעריך שלפני שנגיע לחיסון עדר גם נחווה התפרצות רביעית ואני מקווה שלא חמישית. כי בעצם לא משתנה שום דבר בצורה שבה הדברים נעשים. בסוף אנחנו לא עושים בדיקה בכניסה לשדה התעופה שאומרת אם האיש מביא או לא מביא איתו קורונה, וזה מוסיף אש למדורה".



הבשורה: עוד 170 מיטות



חבלי הלידה של אסותא אשדוד - בית החולים הציבורי הראשון שנפתח בישראל זה שלושה עשורים - לא היו פשוטים. את שנת הפעילות הראשונה סיים בגירעון של כ־170 מיליון שקלים, וגם השנה השנייה הסתיימה בגירעון תלת־ספרתי שכוסה על ידי האוצר. בשנתו השלישית, טרם הגעתו של ד"ר ברנבוים, הצליח אסותא לצמצם את הגירעון ל־60 מיליון שקלים, ואת 2020, למרות הקורונה שחייבה אותו להפחית פעילות ניתוחית רווחית ועל אף ההיערכות לטיפול במגיפה, הוא צפוי לסיים בגירעון של כ־50 מיליון שקלים. "אם היינו בשנה נורמלית, הגירעון היה הרבה יותר נמוך מהנוכחי", אומר מנהל בית החולים.

אחד הגורמים המקשים על אסותא אשדוד להתאזן הוא העובדה שהקופה הגדולה בישראל, זו שמבטחת כשליש מתושבי אשדוד, לא מפנה מבוטחים אל בית החולים שבעיר. ברנבוים: "נכון להיום, אני עובד עם מכבי (הקופה שהיא גם הבעלים של בית החולים) ועם לאומית ומאוחדת, שאיתן הגענו בשנים האחרונות להסכמות. הקופה היחידה שעדיין מדירה את רגליה מבית החולים היא כללית, המהווה כשליש ויותר מהאוכלוסייה באשדוד. זה מקומם אותי כאזרח וכמנהל בית חולים, שתושבי העיר שמבוטחים בכללית לא יכולים ליהנות מבית חולים במרחק נסיעה קצר, בגלל בחירה של הכללית למנוע זאת מהם. מקומם שקופת חולים משתמשת במבוטחים שלה כמנוף להפעיל לחץ על בית החולים".

אתגר נוסף שמקשה על איזון תקציבי הוא גודלו של אסותא אשדוד. במקום שמשרת כ־400 אלף תושבים (רבע מיליון באשדוד והיתר מסביבה) יש רק 300 מיטות אשפוז. לשם השוואה, בברזילי, השכן האשקלוני מדרום, יש כ־650 מיטות אשפוז המשרתות 150 אלף תושבי העיר ועוד כמה רבבות בסביבה. "נכון להיום, כשאין תיירות רפואית, בתי החולים בישראל גירעוניים", אומר ברנבוים, "גם בתי החולים הגדולים במזרח התיכון נמצאים בבעיה של איזון כלכלי. באוצר הרבה פעמים באים בטענה על כך שמנהלי בתי החולים לא יעילים, וזו הסיבה שאינם מאוזנים כלכלית. אבל אני חולק על הטענה הזו. המימון של המערכת הוא נמוך מדי".

לאחרונה התבשר ד"ר ברנבוים שהמאמץ להגדיל את בית החולים נשא פרי, ובתוך ארבע־חמש שנים יתווספו לו 170 מיטות אשפוז. שר הבריאות יולי אדלשטיין אישר את התוכנית להקים מגדל אשפוז נוסף שבו שני אגפים - בית חולים לילדים ומגדל שבו מחלקות פנימיות, מחלקה אונקולוגית ועוד תוספת של מיטות. "אני יודע שיש לחץ לבנות בית חולים באזור באר שבע, אבל לדעתי יחלוף עשור עד שזה יקרה. קל יותר להוסיף מיטות בתשתית קיימת".

כדי להמחיש את החשיבות שמייחסים תושבי אשדוד, העיר החמישית בגודלה, לבית החולים שלהם, מביא ברנבוים דוגמה מהחיים: "יום אחד קיבלתי טלפון מאחד מפרנסי העיר שאמר לי, 'אני בדרך לטיפול נמרץ ילדים עם האחיינית שלי'. הוא היה היסטרי לחלוטין. הילדה טבעה בבריכה ואושפזה. עם הרבה מזל וטיפול נכון היא יצאה ללא פגע אחרי שהיתה מורדמת ומקוררת כמקובל במקרי טביעה. לפני שבועיים ראינו את הילדה באירוע הוקרה שנעשה פה והיא חזרה לחיים. אותו דוד, שדיבר איתי אז, אמר לי, 'שנים דיברו על בית חולים באשדוד. בנסיעה הקצרה באמבולנס הבנתי את ההבדל בין ברזילי או קפלן, לבין שלוש דקות לאסותא אשדוד, זה הציל את האחיינית שלי'. זו אמירה מאוד חזקה. אנשים עם התקפי לב היו נדרשים לנסוע 30-20 דקות לבתי חולים אחרים כשיש לחץ בכבישים, והיום יש להם שירות כמו לכל אזרח שגר בעיר גדולה".



פרומו לעידן המגיפות



בצד הניסיונות להיאבק בגירעון, קיבל לאחרונה בית החולים תרומה של מיליון דולר מתורם שביקש להישאר אנונימי ולמטרה אחת בלבד - הקמת מעבדה לחקר התפרצות מגיפות.

"זה מעבר ליומיום שלנו", אומר ד"ר ברנבוים. "נקים מעבדה שתיערך לקורונה הבאה. נוסיף טכנולוגיות חדשות וצוות מעבדה מיומן. אנחנו חושבים שנכון לארגונים רפואיים לחשוב על הזיהום הבא, על האירוע הבא שיקרה. חשיפות של וירוסים חדשים היו גם בהיסטוריה, אך הסיפור המרכזי שאנחנו חווים עכשיו זו הגלובליזציה, היכולת של וירוס לנדוד בתוך כמה ימים לחמש יבשות הוא מטורף. היכולת לבלום מגיפות במקום מסוים הולכת ומצטמצמת. המעבדה שלנו תתעסק בחקר ההתפרצויות ובהיערכות למצבים האלה. בקורונה קיבלנו רק פרומו, וצריך להוריד את הכובע בפני הקהילה המדעית שהצליחה לייצר חיסון בתוך פחות משנה". 

ד"ר ברנבוים אופטימי לגבי ההמשך. להערכתו, לאחר חיסון של 70 אחוזים מהאוכלוסייה, ניתן יהיה לסגור את המחלקות, כמו בהפוגה שבין הגל הראשון לשני, ולהשאיר אפשות לפתיחת מחלקה על בסיס אזורי.

"ככל שנגיע לסטטוס של התחסנות עדר, נוכל לסגור אותן לגמרי או להשאיר יכולות מקומיות מצומצמות. מייד אחרי שנחסן מסה קריטית של חולים מבוגרים ומוסדות חולים עם גורמי סיכון, קרוב לוודאי שנראה עוד פחות חולים קשים, נצליח לצמצם את ההיערכות ונוכל לפנות אנשים וציוד לטפל בשאר החולים בישראל. אני מעריך בתחושת הבטן שלי שאחזור לתפקד כרגיל באמצע 2021. יכול להיות שהמסיכה והחשש ילוו אותנו בעתיד. תחת חסינות עדר נוכל לוותר אולי על המסיכות אבל בנקודות אינטראקציה מיידית כמו חדר מיון נצטרך עדיין מיגון או סוג של 'סקרינינג' בכניסה לבית החולים".

דבר אחד מטריד אותו, והוא העובדה שמחלקות הקורונה שנבנו באופן ארעי למעשה לא יתרמו דבר לחוסרים שבמערכת הבריאות המיובשת. "ההוצאה הלאומית הנמוכה לבריאות היא הסיבה שכאשר הגענו למשבר הקורונה, פתאום ראינו שחסרות לנו מיטות ומיטות טיפול נמרץ. לא פלא שהיה צריך מחול שדים מטורף להוסיף מיטות אשפוז לחולי קורונה. שפכו המון כסף בחלון זמנים מצומצם מאוד. מרבית הבנייה היתה ארעית ולא בהכרח פתרנו את בעיית האשפוז הפנימי והטיפול הנמרץ הפנימי לשנים הקרובות".