"אמנות נצחית גם בעיתות משבר"

ירוס הקורונה אילץ את שוק האמנות בארץ להתאים עצמו למציאות משתנה. הגלריות חישבו דרכן מחדש, כמו גם האספנים ושוחרי האמנות.

אלא שהשיח על אודות כלכלת האמנות מתנהל מאז ומתמיד בנשימה מכוסה. כמו האוסף הבלתי נראה בנובלה של הסופר והאספן שטפן צווייג, אוסף המונח בזיכרונו של הרווארט הסומא, ניירות ריקים שרק בקצות אצבעות נֵעוֹרִים ליצירות מפוארות, כמו לא מעט אוספים יפים הכמוסים במרתפי־מרתפים - כך מבוצרים נתוני שוק האמנות בישראל עמומים ועטופים; והדבר נכון בימות קורונה כבימים כתיקונם. 

עו"ד גיל ברנדס, אספן אמנות ולשעבר יו"ר אגודת הידידים של מוזיאון ישראל, מעלה בראשית שיחתנו את סוגיית השקיפות בשוק האמנות: "מדובר בתחום שהמסחר בו אינו שקוף, זו אינה תעשייה מדווחת או תעשייה המספקת נתונים באורח סדיר. גופי המכירות מאזכרים במידה רבה חברה ציבורית, אמנם ניתן לראות את היקף המכירות בדו"חותיהם, אך כמובן לא ניתן לתכלל את ההוצאות ומכאן שלא ניתן לשער את שורת הרווח. לכן הנתון היותר תקף בהקשר לענף האמנות הוא 'ההתנהגות הצרכנית' בשוק זה".

שלומית אורן, בעלת הבלוג SO-ART, מנהלת קהילת אספני האמנות בישראל ובוגרת תואר שני ב־Art Business מסותבי'ס לונדון, אומרת בדומה לברנדס: "אין בארץ גוף שמרכז את נתוני המכירות. כשמדברים על כלכלת הקורונה בשוק האמנות אפשר להצביע יותר על מגמות מאשר על נתונים מספריים".

מהגשמי לווירטואלי

אין ספק כי הנפגע העיקרי בשוק השנה היה ענף הגלריות והירידים. יריד Art Basel ובנק UBS פרסמו לא מכבר סקר הבוחן כיצד השפיעה הקורונה על מגזר הגלריות ברחבי העולם, התובנות עדכניות למחצית 2020 ומשקללות פעילות של 795 גלריות ו־360 אספנים. הדו"ח נכתב על ידי ד"ר קלייר מק'אנדרו מ־Arts Economics, כלכלנית המתמחה באמנות ובאספנות. עולה כי פדיון הגלריות ירד ביותר משליש, וכי שליש מהגלריות פיטרו עובדים במהלך התקופה, הגם שהמעבר למכירות מקוונות הואץ.

ברנדס: "סך כל המסחר היה פחות ער בצורה משמעותית, הנפגעים המרכזיים הם הגלריות והאמנים. בחזית הגלריות השנה הזו ללא ספק היתה מטרידה ומעיקה. לא משנה מהי מידת הנאמנות שיש ללקוח כלפי גלריה מסוימת, הרי ההרגל והצורך הם לבוא, לראות ולחוש ביצירה, למרות שניתן לִצְפות בה אונליין. הדבר נוגע במיוחד לגבי קנייה משמעותית. הרוכשים לא יוציאו יותר מכמה אלפי דולרים עבור יצירה שחוו דרך עיון בקובץ PDF. פלח שוק הגלריות נפגע מאוד. מחוץ לישראל מנגנוני הפיצוי לגלריות על היעדר פעילות ובגין נסיגה במחזורים טופלו כבכל עסק מסחרי יצרני אחר. עם זאת, אני מעריך שבסיום השנה נראה בארץ סגירתן של גלריות רבות".

כאספן רכשת פחות השנה?

"אני בקושי קניתי השנה. ככלל בשנים האחרונות אני זהיר יותר, אבל השנה קניתי מעט מאוד. אם הייתי רוצה להרחיב את האוסף שלי, ומוכן לנקוט גישה אגרסיבית, אזי ייתכן שהייתי מנצל צומת זה של הקורונה. בעיתות נסיגה בהיקף המסחר יש יותר גמישות בכל הקשור למחיר; ועדיין שוק האספנים בארץ מצומצם מאוד".

מאיר לושי, הבעלים של "לושי אמנות ופרויקטים" ובעל חלל לאמנות עכשווית בתל אביב, מחזיק בתפיסה מובהקת לגבי שוק האספנות בארץ. "יש בארץ צרכני תרבות רבים שקונים אמנות, כשם שהם צורכים מחול טוב, מוזיקה וכד'. הם הרוב וזהו המצב האידיאלי. אבל איני רואה בהם אספנים. הפעולה שלהם ספורדית, אין מאחוריה יסוד תמטי מארגן. כשצרכן תרבות מגדיר עצמו כאספן אמנות, אני מצפה שיהיה באוסף שלו ערך מוסף. אוסף אינו תלוי כמות. עשויות להיות לאדם מאה עבודות בתחום מסוים והן תיחשבנה כאוסף משובח. כשאני בוחן אוסף, אזי מבלי להכיר את האספן אני אמור להרגיש את נבכי נפשו, אפילו את הרובד הלא־מודע שלו. אוסף משמעותי הוא כזה שאפשר לפלחו לפחות בשלושה חיתוכים שונים ברמה מוזיאלית, ליישם עליו שלוש תפיסות שונות של אוצרוּת".

אין חשש מחיסול המקום החווייתי. מאיר לושי, בעל חלל לאמנות עכשווית // צילום: יהושע יוסף



לושי מחדד מה הופך אפוא קונה לאספן: "המחויבות והיושרה. האספנות איננה רק הבעלות על האוסף, אלא עולם הדעת והידע הכרוך בו; אספן אמור להיות המומחה מספר אחת בתחום האוסף שלו". לגבי המצב העסקי בקורונה, מציין לושי: "היו גלי מחלה וגלי סגרים, וביניהם נוצרה תנודה שמחד הביאה להשקטה ומאידך לרעב לאמנות. אצלי בחלל הווליום של מכירות האמנות השתנה במידה מסוימת, אבל אני אאוטסיידר בשוק. החיכוך שלי הוא בעיקר עם אנשים שקניית אמנות אינה משנה את ההתנהלות התקציבית השוטפת ואת סדר היום שלהם. אך ברכישת אמנות קיים גם היבט תודעתי, מורלי. אין ספק כי הקורונה השפיעה על מצב הרוח לקניית אמנות".

לושי מעלה היבט נוסף: "השנה לא התקיימו אירועי אמנות דוגמת ירידים, גלרי וויקנד ופתיחות בגלריות ובמוזיאונים. גם לכך היתה השפעה מכרעת. מעבר ל'הייפ' באירועים, החשיבות היא במפגש עם היצירה, עם האמן עצמו ועם אנשים מהשדה. נוצרות אינטראקציות שנצברות למומנטום של מכירה".

ירידי אמנות הפכו בעשור האחרון לגורם מרכזי בשוק. עבור ירידים בינלאומיים כ־Art Basel ו־Frieze בלונדון, שבהם מציגות מאות גלריות במתחם אחד, ואליהם מתכנסים נחילי אספנים מהעולם - מהווה הקורונה בעיה. רבים מהירידים המרו את הממד הגשמי בווירטואלי או שילבו בין המודלים.

שחקנים מרכזיים נוספים בשוק הם בתי המכירות הפומביות. דווקא בהם התבטא חוסנו של השוק, בארץ כבעולם. בתי מכירות כסותבי'ס, כריסטי'ס ופיליפס דיווחו על קפיצה במכירות המקוונות ב־2020.

שלומית אורן: "בתי המכירות הגדולים בעולם הצליחו לנהל היקף מכירות יפה. כדי לא לאבד את הדינמיקה של רצפת המכירה הועלו נציגי הרוכשים על מסכים, אירוע המכירה הובנה כשואו טלוויזיוני, כך שיחליף את ההאסל־באסל של החוויה המסורתית".

ברנדס: "ב'מוֹד' הישרדותי נאלצים לערוך התאמות ושינויים. אמנות טובה, או זו הנחשבת כבר למבוססת, מתחזקת את מחירהּ, ובעיתות כאלו בתי המכירות מנתבים את ההיצע לשמות המֻכָּרים והמוֹכְרים". 

שחקן עיקרי מקומי בפלח זה הוא בית המכירות "תירוש". אלון שטיגליץ, מנהל תחום האמנות הישראלית והבינלאומית' מעיד: "נמצאנו בחששות כבדים, אבל אלו התבדו. נוכחנו כי תאוות הקנייה דווקא גדלה. בזמן הקורונה לא התקיימו ירידי אמנות, הגלריות עבדו פחות ולכן מרב המשאבים (זמן, אנרגיה, כסף) הוסטו לטובת המכירות הפומביות. אי לכך עבורנו עשתה הקורונה טוב. אנחנו היינו כמו 'האיקאה' שפתוחה, כשכל שאר הקניונים סגורים".

על הנתונים המספריים מוסר שטיגליץ: "באופן רגיל אנו מוכרים בין 85 ל־90 אחוזים מהפריטים המוצעים. בתקופת הקורונה אף מכרנו קצת יותר. האחוזים טיפה עלו. אם כי מכירות הציורים היקרים מעט ירדו". 

גם מגמת "הקינון" בימות קורונה היתה לסוג של השפעה מיטיבה בשוק, השהות הממושכת בבתים גרמה לאנשים לחשב את החלל מחדש, והאמנות הקנתה שאר־רוח.

שטיגליץ: "הקורונה אפשרה פנאי גדול יותר, מה שגרם לשיבה אל האמנות. לשהייה בבית השפעה מנטלית על צריכת האמנות כאסקפיזם. השוק הישראלי, עוד טרם הקורונה, עבר חילופי משמרות בין 'דור המייסדים' ל'דור הסמארטפונים', האופנות התחלפו, מגמות השתנו. הבתים משתנים, נהפכים למודרניים, והקהל רוכש יותר אמנות עכשווית. אבל זהו תהליך רב־שנים של מעבר מעיצוב קלאסי למודרני".

יצירתיות במכירה. אורן // צילום: נני מעוז

הקורונה סחפה את שוק האמנות לקו פרשת המים ביחס לפיתוח המקוון. מה שהיה פעם נוכחות מהורהרת הפך לנוכחות בלתי־מעורערת. מכירות אמנות אונליין נמצאות בעלייה מתמדת בשנים האחרונות; אם ב־2019 הגיעו הללו ל־9% מכלל המכירות של פריטי האמנות בעולם, הרי בשנת 2020 מכירות האונליין הכפילו עצמן. בארץ נתח מכירות האונליין נמוך מבחו"ל, אך גם הוא נסק השנה וצפוי עוד לעלות. תהליך זה ישפיע גם על הגברת השקיפות בשוק האמנות.

מדו"ח סחר אמנות מקוונת של חברת היסקוקס לשנת 2020 עולה כי יותר משני־שלישים (67%) מרוכשי האמנות שנסקרו דיווחו כי קנו אמנות בנתיבות האינטרנט, לעומת 44% אשתקד. הסקר מצביע גם על עלייה באמון ובביטחון ברכישת אמנות בזירה הרשתית. 

"כמו טייק אוויי"

לילך הניג־שמול, שותפה במיזם אומנות דיגיטלית, מנהלת ב"שניר נדל"ן", בסיום התואר השלישי באומנות - הקימה יחד עם שולמית אורן את המיזם "שניר & SO־ART" להקניית יסודות הניהול העסקי והיזמי לאמנים ולמעצבים. הקורונה לדידן היוותה קטליזטור ליצירת אפיקי הכנסה פוטנציאליים חדשים והזדמנויות עסקיות.

הניג־שמול: "המיזם שלנו צמח בקורונה, והוא פרי מפגש עם אמנים שחווים את הפער בין האמנות ובין היותם עוסקים עצמאים הנתונים לכוחות שוק. המטרה היא לרתום את הכישרון של האמן לכיווני הכנסה פרודוקטיביים, ולהרחיב את סל הכלים השיווקי שלו". 

אורן: "זהו ענף מסורתי ושמרני, הנושא פרקטיקה מבוססת שוק: התמחרות, חיכוך, הגלאם של הזכייה ביצירה. כל אלו מנותבים כעת לאפיקים חדשים. בארץ, למשל, כמעט לאף אחת מהגלריות לא היתה פלטפורמה של תצוגת אונליין. אמנם היו לגלריות אתרים, אבל די מנוונים. הקורונה אילצה אותן לבנות 'שואו־רום', לאפשר סיורים וירטואליים. הקורונה האיצה תרבות שיח־גלריה און־ליין, פאנלים, ראיונות עם אמנים ואף תערוכות שמתקיימות במהותן רק במרחב הווירטואלי הפתוח". 

שטיגליץ: "מגמת האונליין, בכל ענף, התקדמה. אם עד לפני חמש שנים דור הביניים לא תמיד התחבר לרכישת אמנות באינטרנט, הרי כיום אף הדור הוותיק למד לתפעל מערכות אלה. כמובן שמתנהלים הרבה יותר אירועים אונליין. ציורים רבים יותר יוצאים מ'תירוש' במשלוח, ממש כמו טייק אוויי במסעדות". 

ברנדס: "נתיבי האונליין אף קירבו אמנים ישראלים לשוק הבינלאומי. אך מגמה זו מתעתעת, יש לבחון אותה תוך שנראה אמנים מקומיים העובדים מכאן ומצליחים בחו"ל. על פי רוב, מה שנחזה להצלחה ללא קִרבה לשוק עצמו, כלומר מבלי לשהות בעיר מרכזית בחו"ל, הוא פחות עמיד לאורך זמן. גלריות המייצגות אמנים עדיין מצפות כי מרביתם ישהו במטרופולין בינלאומי משמעותי".

עוד בולטת חשיבותן הגוברת של הרשתות החברתיות. שטיגליץ מרחיב: "קהילות־שיח של אספנים, פורומים ורשתות חברתיות הפכו משמעותיים. גם הרחש הזה החל טרם הקורונה, אך הוא מקבל כעת נפח". מנתוני דו"ח היסקוקס עולה כי פייסבוק הופכת פחות רלוונטית בשוק האמנות, ואילו אינסטגרם חיזקה חשיבותה בעולם האמנות כחלון ראווה לרכישה. לינקדאין מסתמן כערוץ חשוב לפיתוח קהל לקוחות. 

ניכר הפוקוס על הניידוּת. בשנה זו, יותר מתמיד, דיווחו הרוכשים כי השתמשו בטלפונים שלהם לקניית אמנות (35% לעומת 24% ב־2019); מגמה זו בולטת עוד יותר בקרב קונים צעירים (38%).

מסכם לושי: "אין ספק כי דילרים ואמנים שהיו חזקים בשיווק אונליין יוצאים נשכרים יותר מאלו שלא שחו בתחום. מצאי האינפורמציה והנגישות בתחום התרחבו. ואמנם המסה של פעילות האונליין עולה, אבל היא לא צפויה לחסל את המקום החווייתי, הפיזי; בדומה לעולם הדפוס, כפי שהתבדתה הנבואה על היעלמות הספר. אין תחליף לחוויה החושית. לא ניתן להשוות בין ההתרגשות של קרבה לעבודת אמנות לבין התבוננות בייצוג שלה".

ברם בצד מהלך הדיגיטל המואץ ניכרת מידה של עייפות מקוונת וכמיהה לשיבה אל עולם האמנות על תשתיתו הבשרית. מן הסתם, תתעצב תנועה היברידית בשוק הנענית ונהנית לטוב בשני העולמות, כאשר הדגמים הפיזיים המסורתיים מתקיימים בסמוך לפרקטיקות מודרניות שהמגיפה תדלקה את מנועיהן.

אמנות לכל דורש

"בתוך המערכת הזו יש מוסדות שסבלו יותר וכאלו שסבלו פחות", מחדד ברנדס. "העסקים הקטנים, אוצרים עצמאיים, אנשים שמעמידים תערוכות - כל אלו עולמם התייבש לגמרי; יש אירועים אמנותיים שנתיים שאם תשמיטם מלוח השנה, בד בבד הם יתאדו לחלוטין; אמנים שטרם פרצו לתודעה יתקשו להחזיק מעמד בענף. אמנים רבים ממשיכים להוציא כסף ללא כל הכנסה, ללא ייצוג גלריה, ללא תערוכה בקנה. בתום תקופה זו אנשים אלו כבר לא יהיו יותר אמנים, הם ינשרו מהתחום. כמות מסיימי בתי הספר לאמנות המתפרנסים כגרפיקאים או כמעצבי תלבושות וכד' היא עצומה. רבים עוסקים בהוראה. בסופו של יום על האדם להתפרנס. השנה הזו הלמה מכה חזקה בכל שדות העשייה האמנותית. הרבה אנשים בתחום יצאו חבוטים ממנה".

נדמה כי על האמנים עצמם עוברת חוויה דו־קוטבית, מחד, אמן שואף ליצור כך שהסגר והבידוד מבחינה זו עשויים לשמש קרקע פורייה. מאידך, האמן צריך למכור והצורך הבסיסי להציג ולקבל משוב ישיר מהקהל נמנע ממנו. 

אורן והניג־שמול: "התחרות רבה מתמיד. אמנים נדרשים כעת לסגל לעצמם כלים חדשים ויצירתיים למכירה. עליהם לדעת למתג עצמם, ליזום הזדמנויות עסקיות עם גופים מסחריים, וכמובן לנהל נכס דיגיטלי פעיל ומתמיד המשלב חוויה רגשית ובין־אישית".

לושי: "הריחוק החברתי יצר גם סיטואציה אינטימית יותר. המבקר חווה את היצירה בפרטיות או נפגש עם האמן אחד־על־אחד, וזה פנטסטי בעיניי". 

התאמות. ברנדס // צילום: Ami Erlich studio

אורן והניג־שמול: " אם בעבר הלקוח היה מגיע לגלריה ובוחר יצירה, כיום מספר רב יותר של אמנים מגיעים אל בית הלקוח, חווים יחד את המרחב ובוחרים יצירות שיגדירו את החלל. נעשים שיתופי פעולה רבים יותר בין אמנים לבין מעצבים ואדריכלים. בנוסף פורח שוק אדיר ומתרחב של אמנות דיגיטלית".

ברנדס: "יש בארץ עשייה מטורפת יחסית לכמות הידיים המושטות - הקונות אמנות, בהשוואה למדינות אחרות עם כמות אוכלוסין דומה. קיים בארץ ביקוש גבוה ללימודי אמנות ושפע של עשייה אמנותית אדירה, הן בכמותה הן באיכותה. הדבר לא מתבטא בהכרח בתגמולו".

האם השינויים בהרגלי הצריכה הוסטו לכיווני העזה וסיכון או דווקא לרכישה בעלת ערך מבוסס? 

אורן והניג־שמול: "הקורונה לא שינתה דבר במובן זה, רק הקצינה. אנשים שנטו בבחירתם לשמרנות ולזהירות התמידו בכך, ולהפך". 

לושי, שרוכש אמנות בעצמו, מספר: "אני רוכש את מה שאני מעריך בקורלציה עם מה שאני אוהב. הקורונה לא שינתה אצלי דבר. לרגע לא איבדתי את התשוקה לאמנות, וכשאני רואה משהו טוב אני עדיין מתרגש כילד".

דור חדש של קונים מתגבש דרך עולמות האמנות המקוונת. במיוחד צוללים לשוק צעירים, באמצעות פלטפורמות דינמיות מועדפות (כ־Artsy, Artnet, Artspace, RiseArt, SaatchiArt)המעניקות חוויה רעננה מהתערוכות המקוונות הסטטיות. כ־70% מהמילניאלס דיווחו שרכשו ב־2020 באופנים אלו (לעומת 36% ב־2019).

ברנדס: "מגמת האונליין הכניסה נתח משתתפים חדש למעגל הצרכנים. אני אומר בביטחון מסוים: כל אחד יכול להרשות לעצמו לרכוש משהו באמנות. אכן בארץ, יותר מבעבר, יש אנשים בעלי אמצעים. הצריכה גברה, המדינה התפתחה, מנגנוני המימון הפיננסיים השתנו. במקביל יש יותר היענות לאמנות. התהליכים כרוכים ושלובים זה בזה".

לושי: "ההיסטוריה הוכיחה כי אמנות היא נצחית גם בעיתות משבר, היא משב רוח תמידי. הקורונה היא משבר מסוג מסוים, שאולי הוביל לשינויים באופן שבו אמנות מתוּוכת, אבל מבחינה תפיסתית, לדעתי, לא יתחולל שינוי דרמטי בעתיד הרחוק לגבי האופן שבו אנשים רוכשים אמנות. אנשים נמשכים לטרנדים. לצערי, בהשאלה, גם בשוק האמנות רבים קונים 'גוצ'י' וגרוע מכך, כולם קונים אותו גוצ'י. מגמה זו לא תשתנה, כמה חבל". 

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו