חלום אחרית הימים: אמריקנים מסתכלים על ישראלי בקנאה. החלום הישראלי. ישראלים המתגוררים בארה"ב מבקשים לטוס ארצה, כי אין מה להשוות, ישראל הרבה יותר מתקדמת מאמריקה. מדע בדיוני? לא. זו בדיוק ההרגשה כרגע, והסיבה דוקרת כתפיים על ימין ועל שמאל: החיסונים.
בזמן שאמריקה הגדולה והמתקדמת, וגם הרבה מאוד מדינות רבות בגן העדן האירופי, עסוקות בבלימת השתוללות הנגיף, בהחמרת סגרים ובהרגעת הפאניקה, ישראל כבר עמוק בתוך מבצע חיסונים המוני של אזרחיה. בזמן שבצרפת מחסנים בבודדות, בישראל מחסנים בצרורות.
צריך לראות איך מסתכלים עלי כאן, האורח מישראל, שמספר למקומיים שהוא כבר חוסן. מה לעשות, סוף־סוף יתרון קל לחברות במועדון המפוקפק של קבוצת סיכון. זוכרים כיצד היינו מסתכלים בשנות ה־70 על הדוד מאמריקה עם הליווי'ס והמרלבורו? ובכן, תכפילו במאה. העיניים נפתחות בסקרנות מהולה בהתפעלות.
הם מקבלים את המידע בטלוויזיה המקומית ובעיתונים - ישראל מתמקמת במקום ראשון, הרבה־הרבה לפני רוב העולם המערבי. נתניהו מצטלם עם המתחסן המיליון באום־אל־פחם, ובעיתוני העולם שואלים: "אך הם עשו את זה?"
זה נכון: זה עוד לא הסתיים. למיליון המחוסנים הראשונים מצפה מנה שנייה, ויש עוד כמה מיליונים שטרם התחסנו. צריך לקוות שהמבצע יימשך בתנופה הנוכחית. לא מומלץ לגלוש לחגיגה מוקדמת. אבל כשיותר מעשירית האוכלוסייה מחוסנת בתוך זמן כל כך קצר, אפשר לדמיין כבר תסריטים של יציאה מהגבלות וחזרה לשגרה במשק, בכלכלה, בחינוך, בתרבות. יש מדינות רבות בעולם, כולל ארה"ב, שאזרח מהשורה בהן לא יכול עוד לפנטז על חיסון בחצי שנה הקרובה. זה אולי ישתנה, אבל תודעתית, וכנראה גם פיזית, החיסונים עוד לא בהישג ידם של הרבה מאוד אמריקנים, צרפתים, גרמנים... הישראלים, לעומת זאת, כבר עושים תוכניות. נקווה שלנגיף אין תוכנית מגירה משלו.
העניין הוא שההצלחה הזו עומדת בניגוד כל כך עמוק לאווירה שהשתלטה עלינו כבר מהרגעים הראשונים. זוכרים? מחדלים, ועדות חקירה, כישלון, מה לא? הספורט הלאומי היה להשוות את מצבנו לעולם. עשינו את זה קצת פחות ברגעים של הצלחה, שבהם הנתונים שלנו היו סבירים ואפילו טובים ביחס לעולם. אבל כשהגל הישראלי היה בצד הלא נכון של הסנכרון עם אירופה, היו פה מי שכבר התנדבו לכתוב את מסקנות ועדת החקירה הממלכתית שתמצא את האשמים: ממשלת ישראל ("הכושלת ביותר בכל הזמנים") וכמובן, ראש הממשלה נתניהו.
מה לא אמרו עליו, ועוד מהרגע הראשון? שהוא ממציא, או מפריז, או מנצל כדי לעורר פחד, כדי להדק שליטה, כדי למנוע הפגנות, כדי לגרוף רווח פוליטי או כדי להתחמק ממשפט. גם עכשיו יש מי שבטוחים שהסגר מתואם עם מועד הבחירות, ושמבצע החיסונים הוא לא יותר מתעמולת בחירות.
ועכשיו, כשזה בכל זאת קורה; כשהחיסונים אכן נרכשו, הובאו, וכשהמערך מתגלה ביעילותו המרשימה, יש מי שדחוף להם, ממש עכשיו, לזקוף את ההצלחה לאלף ואחת גורמים אחרים, כולל תנועת העבודה שהקימה את קופות החולים. כן, יש גם מי שחושב שמבצע החיסונים הגדול הוא בכלל הצלחה אסטרונומית של השמאל הישראלי.
ההתנצחויות הקטנוניות והתפלות האלה נראות כל כך קטנות ועלובות מרחוק. יצא לי לבקר במדינות רבות בארה"ב וגם בצרפת בזמן המגיפה. צר לי לאכזב, לא רק שיש לנו במה להתגאות עכשיו, אלא שגם בשלבים קודמים של המגיפה לא היה לנו במה להתבייש. ההגבלות באמריקה מטורפות, כך גם בצרפת. ועכשיו, כשאנחנו רואים איך מביטים עלינו בקנאה, איך לוטשים עיניים לתכנון, לארגון ולביצוע של מבצע חיסונים שמקדם את ישראל צעד ענק לקראת סוף המגיפה (בתנאי שלקורונה, כאמור, אין תוכנית מגירה), אולי הגיע הזמן להודות שישראל היא כנראה מדינה שלא כל כך נורא להיות בה, לחיות בה, ולעבור בה משבר גלובלי.
לפני כמה חודשים היו מי שדחפו ברצינות תהומית להקמת ועדת חקירה; זה עלול להסתיים בתעודת הוקרה. זה נכון, הצלחת המבצע לא מבטיחה לנתניהו חיסון מביקורת, אבל היא בהחלט מבטיחה לנו האזרחים חיסון מקורונה. מה שמחכה לכם בבקבוקון קטן בקופת החולים ליד הבית, הוא עדיין בגדר חלום רחוק בשביל האנשים שאני פוגש כאן. פרופורציה.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו