עיתונאי שנוסע לראיין דמות ציבורית תמיד מציב לעצמו איזו מטרה מוקדמת שתצא מהשיחה. כותרת, גילוי, התייחסות מרעישה לענייני היום. בדרך לפגישה עם אייל גבאי, יו"ר קופ"ח מאוחדת, ידעתי שברוח הימים האלה מן הראוי שאצא עם תור לעצמי. לחיסון. פורסם כי כ־40% מהמתחסנים בסבב הראשון במאוחדת צעירים מגיל 60, אני חברת הקופה, ואין דבר שקורץ לי יותר מאשר דרכון ירוק. החלטתי לנסות. ובכן, אכזבה. "אני לא מסתובב עם חיסונים בכיס", השיב לי באדיבות יו"ר הקופה.
אבל בטח פונים אליך מקורבים ומבקשים תורים.
"כל הזמן. יש לי עשרות שיחות והודעות ביום", הוא מצביע על המכשיר הסלולרי שלו. "אני עונה את האמת, שאם יש מחלות רקע צריך אישור מרופא המשפחה, ואם לא - אז צר לי ואין לי איך לעזור. למדתי כבר שבתפקידים בכירים אין חברים. לגבי הפרסום, המספרים מסולפים. כשיורדים לעומק הנתונים מגלים שמדובר ב־30%, וכשאת מבודדת מהנתון אנשים עם מחלות רקע, את מגיעה ל־10%-15% שקיבלו חיסונים בתחילת המבצע. כשנשארנו עם עודפים בעשר בלילה, וכדי לא להישאר עם חיסונים פגי תוקף ולהיאלץ לזרוק, העדפנו לחסן אנשים שחיכו בחוץ. מעבר לכך, צריך להיכנס לפרופורציות - אותם אנשים שעומדים בתור באמצע הלילה כדי שלא ייזרקו חיסונים - זו תופעה חיובית".
כמה חיסונים זרקתם עד היום?
"אולי 1%. משרד הבריאות העריך שייזרקו 5%".
אז לא שיווקת את "מאוחדת" דרך חיסונים?
"אנשים בוחרים קופת חולים מסיבות של קִרבה לבית, של איכות הרופאים בקהילה. חיסון זה אירוע חד־פעמי".
גבאי מתאר את האבולוציה של הבקשות האישיות ממפעילי הקשרים למיניהם: "בהתחלה אנשים היו מוכנים לשלם כל הון עבור מסיכה. הייתי מקבל בקשות: 'תסדר לי מסיכה, אני יכול לקנות ממך?' אבל מהר מאוד השוק הוצף, וזה בכלל לא היה עניין. אחר כך דבר דומה קרה עם בדיקת הקורונה, ועכשיו עם החיסון. אגב, בהתחלה, כאשר המוקדים של כל קופות החולים קרסו - אצלנו המוקד הדיגיטלי היה היחיד שעמד בעומס".
מתי אתה התחסנת?
"ביום הראשון, כשאנשים עוד פחדו. חלק מהקמפיין שהיה אמור להתניע את הרצון הציבורי להתחסן, כלל חיסון של ראשי קופות החולים. לציבור אני יכול לומר: מיותר להתגודד ולחכות לחיסון, הקופות עושות 200 אלף חיסונים ביום. אנחנו מסיימים כעת את מנות החיסון של פייזר אבל משרד הבריאות הבטיח שבתוך שלושה שבועות ינחתו כאן יתרת חיסוני הסבב הראשון, ואז ייקח שבועיים, אני מעריך, עד שהמסה הגדולה של האוכלוסייה תתחסן, והסבב השני יהיה יעיל ומהיר הרבה יותר".
הקופה החמישית בדרך?
אייל גבאי, 53, מתגורר ברעות. הוא נולד בשכונת נחלאות הירושלמית להורים שנולדו אף הם בשכונה. לאחר שירותו הצבאי למד באוניברסיטה העברית כלכלה ומשפטים, את ההתמחות עשה אצל השופטת דליה דורנר ("איך שהתחיל המבצע התקשרתי אליה לוודא שהיא מתחסנת"), משם המשיך לתפקיד יועץ במשרד המשפטים, ומייד כשסיים נקרא לשמש אחראי על האוצר במשרד רה"מ בקדנציה הראשונה של נתניהו.
בין לבין הספיק למלא מגוון תפקידים בכירים, שימש מנהל רשות החברות הממשלתיות, בשנים 2011-2009
שימש מנכ"ל משרד ממשלתו של נתניהו, וב־2014 מינה אותו בית המשפט להיות ממונה על הסדר החוב של IDB.
נראה על פניו שהתפקיד הנוכחי הוא הדבר הכי פחות מסעיר שעשית.
"כלל לא, ובפרט בתקופת הקורונה. זאת ההזדמנות הראשונה שלי לגעת בחיים של אנשים. כשהתפרסמה המודעה של ועדת האיתור נדלקו לי העיניים".
לא רבים יודעים, אך לפני שקפץ לקלחת הפוליטית, בדק יאיר גולן אפשרות לנהל את קופת חולים מאוחדת. אילו היה נבחר למנכ"ל הקופה, היה משמש היום בתפקיד לצד היו"ר גבאי, ובמקום המנכ"לית הראשונה בהיסטוריה של כל קופות החולים, סיגל רגב רוזנברג. נתון משעשע לאור הציוץ האחרון שלו בדבר הקרדיט על החיסונים ועל קופות החולים, שהן תוצר של מפא"י ההיסטורית.
מה דעתך על זיהוי קופות החולים עם מפא"י ההיסטורית?
"מי שחושב שיש לו עסק עם מפא"י טועה. הכל היה ריכוזי אז. כיום זה שוק מתוחכם ותחרותי שלא דומה בכלום למה שהיה אז. צריך לומר מילה טובה על רמון ורבין, שב־95' לקחו את עולם קופות החולים שהיה אז בלתי יעיל ומסואב, והפכו אותו למודל של שוק תחרותי. השוק הפך לגורם רפואי יעיל וחזק, שירותי מאוד ותחרותי. יש כיום תחרות בין ארבע קופות. אגב, ה־OECD אומר שלפי גודל האוכלוסייה צריך חמש קופות כדי למצות את התחרות. במדינת ישראל, בזכות המודל של חוק בריאות ממלכתי, יש שירותיות".
נשמע מושלם.
"כמעט. מה שקרה בגלל המגבלה התקציבית, זה שיש קופה אחת שהיא חצי מהמדינה, אחת שהיא רבע מהמדינה ועוד שתי קופות קטנות. ובמקום המודל שעבד מצוין ב־15 השנים הראשונות של תחרות בין ארבע קופות, אנחנו זולגים לתחרות בין שתי קופות. יש מקומות בהם זה אפילו לא כך, ואנחנו מתקרבים למונופול. לכללית ומכבי זה נוח, לחלק את האוכלוסייה ביניהן.
"תפקידה ארוך הטווח של המדינה הוא להבטיח קיום ארבע קופות שמסוגלות לתחרות. מי שנמצא באזורים של תחרות בין ארבע הקופות מקבל שירות מדהים; מי שבשכונה שלו יש רק קופה אחת או שתיים, בהגדרה יקבל פחות - אנחנו מכירים את זה מעולם הסלולר. מונופול למדינה זה דבר רע בכל תחום, בשוק הבריאות פי כמה".
"הקרדיט לחיסון - למדע"
איך המדינה צריכה להתערב?
"האופן שבו המדינה מחלקת את התמיכה שלה צריך להיות כזה שיתמרץ תחרות ולא ישמר את גודלן של הקופות. הרי באופן טבעי קל יותר לגדולים לגייס עוד. המדינה צריכה לדאוג שיהיה כדאי לקטנים לגייס, כי התחרות מבטיחה לאזרח רמת שירותים גבוהה. כיום רמת התמיכה של המדינה גורמת לכך שלקטנים קשה לגייס, וזה מוריד את התמריץ של התחרות בשוק".
אילו עוד שינויים צריכים להתחולל בתחום הבריאות הממלכתי?
"יש נטייה להתמקד במיטות בבתי חולים. אבל מיטה בבית חולים זה המפלט האחרון. כשמגיעים לשם המצב כבר אקוטי. הייתי מעדיף להיות בקהילה ולמנוע את המחלה, לטפל בתחילת הדרך, לא לבנות עוד מיטות. לטווח הארוך, למשל, אני מעדיף עוד MRI בקהילה כדי לאבחן בשלבים מוקדמים מאשר לאשפז לכימו וטיפול ביולוגי בשלב מאוחר של המחלה. לצערי, בגלל שהממסד הרפואי מגיע מבתי החולים ומשרד הבריאות - הדנ"א שלו מוטה לבתי החולים, וקופות החולים מפסידות".
קשה לשלם על משהו שלא רואים.
"נכון. לא תשקיעי במניעה כמו שאת משקיעי באיום. זה לא רציונלי אבל ככה זה עובד".
אתה מכיר את הטענה על ייבוש מערכת הבריאות?
"היא אינה נכונה מספרית. אנחנו מוציאים על בריאות כחלק מהתוצר יותר ממה שהוצאנו לפני עשר שנים. ובכלל, כל השיח שמדבר על 'כמה משקיעים' הוא שיח מוטעה. צריך לדבר על תוצאות, לא על תשומות. ובתוצאות מערכת הבריאות מצוינת. צריך לשמור על זה".
איך שומרים?
"צריך להחזיר כספים שנעלמו לקופות מאז חוק בריאות ממלכתית. להערכתי, חלה ירידה בעשור האחרון בתקצוב הקופות של 2.5 מיליארד שקלים בשנה. שנית, היום אנחנו יודעים שתיק רפואי לא מצריך רק את הרופא המקצועי של אותה בעיה - היום יש מודל משולב, את נעזרת בכמה רופאים לפתרון בעיה. זה דורש משאבים רבים, הרופא לוקח את הזמן, לא רואה מטופל כל עשר דקות אלא עושה פגישה מקוונת. מדינת ישראל צריכה לעשות את הקפיצה הזאת אחרת נפגר אחרי העולם".
מה דעתך על אנשים כמו אלי אבידר, שלא התחסנו כדי לא לתת קרדיט לביבי?
"הקרדיט על החיסון מגיע למדע. מי שלא מתחסן מסכן את קרוביו, את משפחתו ואת עצמו".
אתם הכי גדולים במגזר החרדי, מקום שני במגזר הערבי. יש דמיון?
"אנחנו מתמחים ברפואה שרואה מאפיינים של קהילה. צריך לפעול לפי קודים, בשיתוף עם מנהיגים. הקהל החילוני אינדיבידואלי, ובמגזרים זה קולקטיב".
כיצד זה התבטא במגיפה?
"שני המגזרים הללו ספגו מכות קשות. הצוותים שלנו עבדו מעל ומעבר והיו קשובים. ביקרתי עם הצוות שלנו במגזר החרדי בעשרות חצרות של רבנים, היה קשר מדהים וראינו גם תוצאה של העבודה הזאת במגזר החרדי בתחום החיסונים. היתה התייצבות לא פחות מאשר במגזר החילוני ואולי יותר. עשינו עבודה מצוינת כי כל גדולי הדור הביעו תמיכה בחיסונים. במגזר הערבי היתה לנו פחות הצלחה. עוד לפני שזה נהיה טרנד להצטלם עם מתחסנים בערים ערביות הלכתי לטייבה וראיתי אנשים שמסרבים להתחסן. דיברתי על ליבם, ביקשתי מאנשים להיכנס אבל המרפאה נותרה ריקה. כואב הלב. הממוצע הכלל־ארצי הוא 10% שלא הגיעו לחיסונים שקבעו מראש, ובמגזר הערבי הנתון הזה עומד על 30%".
איך אתה מסביר את ההבדלים האלה?
"החרדים ראו את המגזר היהודי רץ להתחסן, ויצאו מנקודת הנחה שמה שטוב לחילוני ממודיעין מתאים לחרדי ממודיעין עילית והרגישו נוח. במגזר הערבי זה לא הלך. בעוד בשאר המקומות הגענו לשני שלישים מהציבור וגם בתל אביב הגענו קרוב ל־80% מהמבוטחים בקבוצת הסיכון - במגזר הערבי אנחנו עם פחות מ־50%. אני מניח שגם בכללית זה ככה".
אתם נוזפים באנשים כאלה?
"לשמחתי, אנחנו מביאים את הרפואה הכי טובה ולא עסוקים בחינוך. אנחנו עסוקים בלטפל באנשים".
תכף תיגמר הקורונה. תתגעגע לפוליטיקה?
"מי שבא מהפוליטיקה ועסוק בעשייה ציבורית - החיידק תמיד מקנן בו. לפני כל מערכת בחירות אני מקבל הצעות, ולא ממפלגה אחת. אבל להיות ח"כ בספסלים של מפלגה זו לא השפעה. אותי מעניינים תפקידי ניהול ציבורי וממשלתי. מנכ"ל משרד אוצר, רה"מ. אם יהיה משהו עם עניין מגוון והשפעה, אבחן לגופו".
