חייבים להתאחד למרות חוסר ההסכמות: גורל המרכז-שמאל תלוי באגו של מנהיגיו

"אם האגו ילך ביבי ילך", הכריז אתמול יו"ר כחול לבן בני גנץ, ובכך נגע בדיוק בנקודה שמחדדת את הרצון המיוחל של מפלגות המרכז-שמאל, להחליף את שלטון נתניהו. 

גנץ, שמפלגתו המתפרקת ירדה מגדולתה ועומדת על 5 מנדטים בלבד בסקרים, היה האחרון להצהיר במפורש את מה שראשי המפלגות השכנות לו אמרו בצורה "קלילה" יותר, בתדרוכי כתבים שנערכו השבוע. ראשון לעשות זאת היה יו"ר יש עתיד יאיר לפיד, שמבין המפלגות במחנה מוביל בגדול בתמונת המנדטים, ועמד על כ-15, בזמן השאר נמצאים הרחק מאחוריו. 

גם יושב ראש מפלגת "הישראלים", רון חולדאי, שעדיין מסרב להתפטר מכיסא ראש עיריית ת"א עד הרגע שבו יושבע לכנסת, אמר דבר דומה ורמז שיהיה מוכן למנהיגות משותפת "בלי אגו". וכך, יש גם את עפר שלח, יו"ר מפלגת תנופה, שביקש אתמול ממפלגת העבודה לחבור אליו, אך בהחלט יהיה פתוח לאיחוד גדול במחנה, כולל עם שותפו לשעבר יאיר לפיד, אותו נטש בשידור חי בערוץ 12 לפני כמה חודשים לטובת יציאה לדרך עצמאית. 

שחקן חדש ונוצץ בזירה הזו הוא הכלכלן פרופ' ירון זליכה, עם המפלגה הכלכלית שמתחילה להתקרב בסקרים אל עבר אחוז החסימה. זליכה הצהיר בשבוע שעבר בשיחה עם "ישראל היום", שלמרות הלחצים לא יחבור לאף מפלגה. הוא שואף להגיע לכיסא שר האוצר לבדו והתחייב שיעשה זאת בכוחות עצמו. 

עד כאן המטרה משותפת והכל טוב ויפה. אלא שהבעיה מתחילה ומסתיימת במי יהיה מוביל האיחוד המיוחל. ההיגיון הפשוט אומר שלפיד, שכאמור מוביל בתמונת המנדטים בסקרים, ראוי לעשות כן. אבל האגו בדרך לשם לא יהיה פשוט לאחרים. 

"נמצא את השיטה" הבהיר אתמול בני גנץ כשנשאל ע"י "ישראל היום" אם יתמוך בבחירות פנימיות להובלת הגוש, ובכך זרק אותנו לתחושת הדה ז'ה וו לשיטה הקודמת שקימה את הקוקפיט של כחול לבן, מנהיגות בעלת ארבעה ראשים, שניסתה לקרוא תיגר על רה"מ בנימין נתניהו. 

אלא שהפעם לא מדובר בשלושה רמטכ"לים ולפיד שהיה מוכן להיות מס' 2 כי מצבו בסקרים הדרדר. הפעם, ישנו גנץ שמראש ממשלה חליפי עם הבטחה לרוטציה, נמצא בהישרדות פוליטית ולכן סביר כי יתפשר על הובלה. 

חולדאי, וגם שותפו אבי ניסנקורן, לא צפויים לתת ללפיד את ההובלה על מגש של כסף, ובוודאי ידרשו מנהיגות משותפת שמחזירה אותנו שוב למילת השנה "רוטציה". שלח יזרום ככל הנראה עם כל מטרה שתשרת את הפלת שלטון נתניהו.

ומה לגבי זליכה? השאלה לגביו היא האם הוא ימשיך להתעקש שלא לחבור לאף מפלגה. המבחן הגדול שלו יקרה אם במו"מ שיערך בשבועות הקרובים בין כולן, יוצע לו תיק האוצר העתידי, זאת כדי להכניס את ארבעת המנדטים המסתמנים שלו כעת לתוך הגוש שחייב להילחם על כל מנדט. 

איחוד כלשהו יצא לדרך. המפלגות הקטנות תלויות אחת בשנייה, או שייעלמו/יצטמצמו במפה הפוליטית אחת עם השנייה. המו"מ יהיה מתיש, אך בסופו של דבר המטרה המשותפת תמצא "את השיטה" שככל הנראה תוביל אותנו לצפות בקוקפיט חדש - הפעם לא של כחול לבן. אלא של המרכז שמאל.

השאלה היא האם יהיה זה חולדאי שיוותר על האגו לטובת לפיד. נראה מה יאמר על כך ניסנקורן, שבעצמו מחבב את לפיד למדי, אך סירב להצעה להיות מס' 2 שלו. אולי בכל זאת באיחוד ימצא את עצמו במקום הזה. כזכור, חולדאי עדיין אוחז בכיסא ראש העיר, ומי יודע, אולי הוא ימשיך לשבת בו גם אחרי הבחירות לכנסת.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו