בונקר תת־קרקעי בגודל מפלצתי ובו עשרות כלובי סורגים המכילים מאות נאשמים, ספסלים ארוכים לסוללות פרקליטים, מאות כיסאות לסנגורים, 150 מסכי זום עם שידור מעוד עשרות מוקדים, ומעל הכל אבטחה של אלפי שוטרים בולטים ומוסווים - זו התפאורה המדהימה של משפט המאפיה שנפתח בעיירה למציה טרמה בדרום איטליה ב־13 בינואר.
במוקד המשפט עומד "נדראנגטה", ארגון הפשע המאורגן הכל־יכול של חבל קלבריה, המצוי בקצה הדרומי של המדינה, ממש ב"בהונות" של "המגף האיטלקי". כמו שכל אזור באיטליה מתגאה במאכלים ובזני היין הייחודיים שלו, כך גם ארגוני המאפיה, הנטועים עמוק במאפיינים וברקמה האנושית המקומית. לסיציליה יש "קוזה נוסטרה", לנאפולי ולסביבותיה יש "קאמורה", וגם קלבריה התברכה בארגון מסוכן, יש שיאמרו המסוכן מכולם.
אמנם המקורות של נדראנגטה מגיעים מהדרום העני של איטליה אי שם במאה ה־18 (ואולי אפילו מוקדם יותר), אך הוא כבר מזמן אינו עונה להגדרה של ארגון מקומי ועני. מקורות שונים מנסים להעריך את עוצמתו ואת תג המחיר הכלכלי שלו, ומגיעים למספרים שונים, רובם נעים סביב מחזור של 60-50 מיליארד יורו בשנה - סדרי גודל של תקציב שנתי של מדינות גדולות. עם עליית הגלובליזציה, זרועות הארגון חצו את גבולות קלבריה ואת אלה של איטליה בכלל. על פי ממצאים משטרתיים, שלוחותיו פעילות הרבה מעבר ליבשת אירופה: אנשי נדראנגטה התברגו בהצלחה ובנחישות בזירות הפשע בארה"ב, ברזיל, אוסטרליה, קולומביה, ארגנטינה, קנדה ועוד.
העיסוקים הקרימינליים של הארגון גוונו בהתאמה. חלקם הגדול עדיין מתמקדים בתחומים מסורתיים, דוגמת סחר בסמים, הברחת נשק, פרוטקשן והלוואות בריבית נשך. לצד אלה התפתחו התמחויות פשיעה חדשות. כך, לפני כארבע שנים נחשפה תרמית של זיוף שמן זית ליצוא לשוק האמריקאי, שמאחוריה עמד נדראנגטה. על בקבוקים שהכילו שמן עיסת זית זול הודבקו תוויות שהציגו אותו כשמן זית כתית מעולה. מישהו אולי יקל ראש במעשה, שעלול להיראות כשעשוע תמים כמעט ביחס לרציחות ולאלימות המיוחסות לכנופיות המאפיה, אלא שהיקפי הזיוף הגיעו למיליארדים רבים.
חמורה אף יותר המגמה של ראשי נדראנגטה, בדומה לאחיהם בקוזה נוסטרה, בקאמורה ובשאר ארגוני הפשע באיטליה, להשתלט על עסקים חוקיים, במיוחד ברומא ובצפון העשיר, בין שבדרכים עקלקלות ובין שבאמצעות השקעה לגיטימית לכאורה של כספים שמקורם ברווחי פשע. צעדים כאלה בדרך כלל אינם באים לבד. במקביל, נשאבים לפשע פקידי ממשל, פוליטיקאים ואנשי זרועות אכיפת החוק, שמכסים ומחפים אלה על אלה.
היכרות אישית כואבת
רשימת הנאשמים הארוכה במשפט בלמציה טרמה מעידה על חדירת נדראנגטה אל מסדרונות ההשפעה. בין הנאשמים פקידים, נבחרי ציבור ואנשי עסקים. עם זאת, אין זה משפט המאפיה הגדול ביותר בתולדות איטליה. פלרמו, בירת סיציליה, ראתה בשנת 1986 הצגה משפטית אדירה יותר. אז הועמדו לדין 475 איש שהואשמו בהשתייכות לקוזה נוסטרה. יותר מ־300 מהם הורשעו, בסופו של דבר, בשלל עבירות חמורות, לרבות רצח.
בשנים הבאות ספגה המאפיה הסיציליאנית עוד כמה מהלומות משמעותיות בדמות משפטי ענק נוספים, וחלקים גדולים מן התשתית שלה נגדעו. אל הוואקום שנוצר נכנס נדראנגטה, שלא העז עד אז להתפשט אל מעבר למחוזות המוכרים של קלבריה. "התהליך הזה הוביל להפיכת נדראנגטה לבעיה גלובלית", מציין בשיחה עם "ישראל היום" אנטוניו ניקזו, מומחה לנדראנגטה ומחברם של יותר מ־30 ספרים עליו.
ניקזו טוען שנדראנגטה ידע לנצל את הנסיבות החדשות הקשורות בקורונה: "המגיפה, ובעיקר ההתרוששות הכלכלית, סיפקו לארגון הזדמנויות פז להלבין כספי פשע. העסקים שנקלעו לקשיים פנו לבנקים להלוואות, ואת מי הם יכלו להביא כערבים? רק את נדראנגטה, שזכה בתמורה באחוזי בעלות בעסקיהם. נוסף על כך, הארגון לא נמנע מסיוע כספי ישיר למשפחות במצוקה, מה שיוצר יחסי תלות והבנה משתמעת שמקבלי הסיוע יחזירו ביום פקודה טובה תחת טובה. אולי, למשל, יעזרו להם להיבחר בבחירות".
ניקזו גדל בקלבריה. היכרותו הראשונה עם נדראנגטה היתה ב־1975 - כשהיה בן 6 נרצח אביו של חברו לכיתה, כי סירב לקנות חומרי בנייה מאחד ה"בוסים" של הארגון. "מגיל מאוד צעיר היינו צריכים לבחור בין אדישות, שפירושה המעשי שיתוף פעולה עם המאפיה, לבין ההתמודדות עימה", הוא מספר ביובש, שמסתיר לא מעט טרגדיות אישיות של מכריו.
"התחלתי לשאול על המתרחש, לאסוף חומר על פעילות נדראנגטה, ובגיל 19 פרסמתי ספר ראשון על הארגון. זה הפך עבורי לתחום מחקר, לעבודה ובמידה רבה למשימת חיים. היתה בכך סכנה וקיבלתי הרבה איומים, אבל קשה במיוחד היה לכתוב על חבריי, שבחרו את הצד של נדראנגטה ועודם מצויים בצד השני של המתרס".
חבר אחר של ניקזו, התובע ניקולו גרטרי, עומד בראש צוות התובעים במשפט בלמציה טרמה. זה האיש שמנהל מלחמת חורמה בנדראנגטה. לא מפתיע שהמאפיה ניסתה לא אחת להתנקש בחייו. "גרטרי מאובטח בכל רגע נתון", מוסיף ניקזו, "למעשה, הוא הקריב את חייו כדי לעקור את נדראנגטה ממחוז הילדות שלנו".
הנאמנות למשפחה
האם זה יקרה? לדברי ניקזו, המשפט לא יהרוס את הארגון: "אפשר לשים את אנשיו בכלא, אבל במקומם יגויסו אחרים. המאפיה תמיד ידעה להתחבר עם החוגים השולטים, וגם עם חוגים רחבים בחברה. גם עכשיו הם מקושרים היטב. בצמד המילים 'פשע מאורגן' המפתח הוא במילה 'מאורגן', ביכולת לקשר את העולם התחתון עם העולם הגלוי, החוקי".
הקשרים הפוליטיים של נדראנגטה, כפי שמתאר אותם ניקזו, באמת מרשימים. לארגון הזה אין אידיאולוגיה פוליטית, והיעד שלו הוא השגת השפעה. בדרך אליה אין לאנשיו בעיה לתמוך במועמד של השמאל בבחירות בחבל פיימונטה, ואילו בחבל לומברדיה הסמוך לצדד דווקא במועמד הימין־מרכז.
אם יש בכל זאת תקווה במשפט הנוכחי, ניקזו מזהה אותה בעובדה שרבות מן הראיות בנויות על עדויות של בני משפחות הפשע: "בבסיס נדראנגטה תמיד עמדה המשפחה. הנאמנות למשפחה הבטיחה שאיש לא יבגוד. והנה, כמה מהבנים ומהבנות של הבוסים הגדולים שיתפו פעולה עם התביעה והפכו למודיעים של המשטרה. זאת תופעה חדשה, שממדיה עדיין צנועים, אבל אולי יש בה כדי לסמן שאנשי קלבריה פונים נגד נדראנגטה. גם כך רובם לא אוהבים אותה, אך תלויים בה בגלל העוני והאבטלה".
