מזג האוויר הקשה שפקד את הארץ השבוע הוסיף נופך אפי לאירועים החמורים שפקדו את האזור. בשעה שבה אני כותב שורות אלו, הסופה משתוללת בחוץ, וגושי ברד גדולים בגודל מקראי ניתכים מן השמיים. התפאורה הזו מוסיפה ממד דרמטי לאירועים כאילו היקום עצמו מתקשה לעבור על כך לסדר היום.
ואכן, האווירה בכפר ביר הדאג' בשבוע האחרון קשה. מאז נודע ששלושה מבני הכפר חשודים באונס שהתרחש במהלך פריצה באחד מיישובי הדרום, הזרקור הציבורי הופנה כלפי הכפר, ורבים חשים תחת שבט הביקורת. זו לא הפעם הראשונה: מקרים רבים של גניבות, פריצות, הברחות וחדירה לבסיסי צה"ל מיוחסים לתושבים בכפר, והגל האחרון מכניס את כולם לכוננות ספיגה. האונס שבו נחשד אחד מבני הכפר היה פשוט שיא חדש.
"מה שקרה הוא פשוט מזעזע, מחריד ומרעיש. זו לא דרכנו בכלל. זו לא הדרך שאנחנו מוכנים לקבל", אומר סלמה אבו עדיסן, אחד מראשי ועד הכפר, שעימו שוחחתי רבות השבוע. "האוכלוסייה הבדואית יודעת לשמור על כבוד האישה וכבוד האדם, זה פשוט זעזע אותנו עד אין סוף. הגינוי הזה מגיע מכולם - מבוגרים, צעירים. ללא סייג". אבו עדיסן הוא רס"ן במילואים ששירת שנים ארוכות כקצין גששים בקבע, והוא מוביל חזון של השתלבות והסדרה של הכפר. לתחושתו, האירועים הללו פוגמים במאמציו הרבים. "לצערנו, הקומץ הזה הוא קומץ קטן מתוכנו והוא מקלקל לנו. הוא מקלקל לכולם. האנשים הללו הם דוגמה שלילית. אם אכן יוכח שהחשדות אמיתיים, הם ינודו מתוך החברה שלנו. זה מקלקל את היחסים שלנו עם השכנים שלנו, ואנחנו לא רוצים לקחת חלק בדברים כאלה. הבושה שלהם תיקח אותם מאיתנו. אף אחד לא יסתכל להם בפנים ואף אחד לא יכניס אותם הביתה".
הוא מוסיף ש"הדבר הזה פוגע גם במשפחה. המשפחה תשלם מחיר בתוך השבט. איפה החינוך שלהם? איפה החינוך של ההורים? עכשיו אומרים את כל הדברים הקשים הללו על היישוב בגלל ילד שיצא מתוך הבית שלך!"
קשר שתיקה
הכפר ביר הדאג' משתרע על שטח נרחב בין צומת משאבי שדה לכפר רתמים, והוא מכיל כיום יותר מ־8,000 תושבים. הבדואים המתגוררים במקום כעת הגיעו לאזור במהלך שנות ה־90, ובשנת 2003 הוכר הכפר כאחד מיישובי "אבו בסמה" - מועצה אזורית המאגדת 11 יישובים בדואיים בתהליכי הכרה. לכפר יש תוכניות מתאר נרחבות ואף הושקעו מיליונים רבים בפיתוח כבישים, תשתיות ומגרשים עבור התושבים, והוקמו בו בתי ספר ומוסדות ציבור. למרות זאת, התושבים לא עברו למגרשים וטרם נבנו בו בתי קבע.
בשיחות עם רבים בכפר התחושה שנחצו קווים אדומים אכן משותפת לכולם, אולם לא כולם מגנים באופן נחרץ כל כך כמו אבו עדיסן. סלמן אבן חמיד, דמות בולטת אחרת בכפר, העלה בעמוד הפייסבוק שלו סרטון שבו, לצד גינוי של מעשה האונס עצמו, הוא מאשים את התקשורת ופוליטיקאים של הימין בליבוי שנאה. "התקשורת לא מעבירה מידע מדויק, לא מדובר באונס, מדובר במעשים מגונים, זה דבר שקורה בעוד מקומות, בתל אביב, באילת. זה לא אומר שזה בסדר, אבל זה לא אונס", הוא אומר. לדבריו, "הפוליטיקאים והתקשורת ששכורה על ידי גופים כמו רגבים שהם קיצוניים ומייצגת את הימין הקיצוני, מסיתים נגד הבדואים על פרשה שאנחנו לא יודעים בסוף אם אלו הקטינים שנעצרו או שזה מישהו אחר".
מתנועת רגבים נמסר: "אם התקשורת הייתה 'שכורה' על ידינו, אולי הציבור בישראל היה מכיר יותר לעומק את האקלים המסוכן של חוסר המשילות בדרום. כך אולי אונס בפזורה הבדואית היה מקבל זמן מסך כמו אונס באילת") .
סאלם אלטוחי הוא מנהל בית הספר היסודי בביר הדאג'. אחד החשודים הוא ממשפחת אלטוחי ("ענף רחוק של המשפחה, אנחנו לא מכירים"), והוא מתקשה להתייחס לאירועים. "רק אתמול ראיתי סרטון ואני לא יכול להתייחס. לא שמעתי שום דבר עדיין. אני מנהל בית ספר והייתי עסוק במתווה החזרה לבית הספר. אין לי שמץ של מושג ואני לא יכול להגיד לך משהו, שמחר יתברר כהפוך". את הטיפול בפרשה יש להשאיר, לדעתו, בשלב זה למערכת האכיפה: "אני סומך בעיניים עצומות על מערכת המשפט והמשטרה שיעשו את העבודה על הצד הכי טוב שיש. בכל אופן אני מגנה דברים כאלה בחריפות, ואם יתברר שאכן קרה כדבר הזה, הם צריכים לקבל את העונש שלהם במלוא החומרה".
הקושי להתייחס לאירוע בא לידי ביטוי גם בתגובות של נציגים אחרים, שניסיונות להיפגש איתם לא התממשו. אחרי כמה שיחות טלפון, דחייה חוזרת ונשנית, לבסוף הפגישות בוטלו. "אני עסוק וגם קר היום", כך נאמר לי מאחת הפניות.
מעבר למסך הברזל
כמו בכל חברה, גם בחברה הבדואית יש קולות שונים. בדרך כלל באירועים מסוג זה נשמעים הקולות הרשמיים, שהובאו גם כאן. ראשי הוועד, מנהלי מוסדות וכדומה. אולם בניגוד לחברות אחרות, קשה לחדור מעבר למסך הרשמיות ולשוחח עם התושבים הפשוטים. הקשר עם התקשורת מלווה בחשדנות מתמידה, ולנציגים הרשמיים יש גם מעמד חזק בתוך הכפר. אנשים נמנעים מלשוחח עם עיתונאים ומפנים אותך בקביעות לאותם 3-4 שמות מוכרים. אולם בימים האחרונים אני פונה לאנשים נוספים, חלקם מוכנים לשוחח. השיחות הללו נערכות באנונימיות, לעתים - בעיקר כשמדובר בנשים - מועברים מסרים כתובים דרך מתווכים. התושבים חשים בושה ומועקה, וחשוב להם להשמיע גם את קולם.
"בשם ביר הדאג' ובשם כל המשפחות באזור, אני מצטער על המקרה שהיה", אומרת לנו ד' (שם בדוי), עקרת בית, בת 32 ואם ל־4. "הבחורים שעשו את המקרה הם חסרי אחריות. יש הרבה אנשים באזור שהם טובים והם לא אוהבים את הדבר הזה. כל בנאדם שעושה דבר לא טוב, מחר־מחרתיים זה יחזור אליך. מי שעושה ביהודייה או במישהי שהיא לא מוכרת, מחר יעשה את הדבר הזה במשפחה שלך".
איך מתייחסים היום לנערים הללו בכפר?
"אנשים כועסים על המשפחה. גם בדת שלנו מה שהם עשו אסור לעשות, זה לא מקובל אצלנו בשום צורה. ההורים של הנערים האלו הם אנשים טובים ומקסימים, לא אנשים רעים. אבל הבחורים האלו הם לא טובים".
ס', בת 23, אם ל־3, עקרת בית שמפעם לפעם רועה את הצאן, מצטרפת למחאה: "אני לא אוהבת את המעשים האלו, ואני מצטערת על מה שקרה. הבחורים האלו צריכים לשבת בבית סוהר כדי להבין את המעשים שלהם".
מנגד, חלק מהקולות מתקשים לקבל את עצם קיומו של האירוע. "זה שהמשטרה לא מוציאה הודעה רשמית על אונס זו בעיה, כי זה הופך את כל הסיפור ללא ודאי", אומר לנו תושב הכפר, אדם בוגר העובד באחד המפעלים באזור. "גם גניבות זה לא בסדר, אבל אונס זה משהו אחר. בנאדם שבא לגנוב לא מסתבך בדברים חמורים כאלה". לשאלה אם יתברר בוודאות שזה היה אונס, הוא אומר באופן חד־משמעי: "זה כתם שחור על ביר הדאג'".
פעילה חברתית בעלת ניסיון רב בעבודה עם החברה הבדואית ברחבי הנגב, ובביר הדאג' בפרט, סבורה שלמרות התגובות החריפות שמשמיעים התושבים, אין להסתפק בכך. "לאחר שנים של מפגש עם תופעת הפגיעות המיניות בחברה הבדואית, לא מפתיע שהפשע במרחב כלל הפעם גם פגיעה מינית". לדבריה, עד שלא ייגעו בשורש הזה, לא יהיה ניתן למנוע את המקרים הבאים. "על החברה הבדואית, ובעיקר על החברה בביר הדאג', להוקיע ולהצטער על הדבר הנורא שקרה. אבל התיקון מתחיל בהתמודדות עם התופעה בכללותה, שהיא מקיפה, מטרידה ועמוקה".
בניגוד ליישובים אחרים, בכפרים הבדואיים אין מרכז מסחרי או אזור מרכזי שאפשר לשוטט בו במה שעיתונאים מכנים "למשש את הדופק". בכפר יש מספר קטן של עסקים, ונמצאים בהם בכל רגע נתון אנשים בודדים. הקולות שאני שומע שם, כשאני לא מזדהה כעיתונאי, מטרידים. "לא שמעתי על מקרה כזה", אומר לי אחד. רק לאחר שאני מתעקש הוא אומר: "אולי ראיתי משהו כזה בווטסאפ, לא יודע". ובכל מקרה הוא "לא מאמין למה שאומרים בתקשורת. הם מנפחים דברים ומוסיפים דברים שלא היו. אולי הוא נגע בה, אולי ליטף, והם ישר אומרים אונס". גם הוא מסכים כי אם אכן יתברר שקרה, הדבר חמור. "זה לא מקובל אצלנו. מי שעושה את זה בחברה הבדואית משלם מחיר כבד מאוד". בגוף או בכסף? אני שואל, "בכסף. הרבה כסף".
"אני חושב שהמשטרה הלבישה פה סתם דברים", אומר לי אדם אחר. "הם עושים את זה בכל מקום, יעשו גם לך. עשית עבירה קטנה, הם יגידו שגם עשית עוד עבירות". בעיניו כל הסיפור לא הגיוני. "מי שהולך לגנוב לא חושב על דברים כאלה, למה שילך לאנוס? אם היו אומרים מבוגרת, אולי. אבל ילדה? זה אנשים פרימיטיביים עושים דברים כאלה. בזמן הקרוב הכל יתברר ונגלה שלא היה".
ואם כן היה?
"זה חמור מאוד, מי שעשה את זה לא יתקבל בחזרה, לא במשפחה ולא בשבט. גם כשישתחרר מהכלא. הוא גמר את החיים שלו".
מנגד, אדם אחר לא גילה ספקות. "זה חמור מאוד. אנחנו לא יודעים מה בדיוק היה, בשביל זה חוקרים, אבל זה חמור מאוד מאוד בעיניי". בניגוד לאחרים שמכחישים כל קשר, הוא מכיר את הנערים החשודים: "אני מכיר את כל הכפר. מפתיע אותי שהם עשו את זה. גונבים. זה כן, הרבה פה גונבים. גם מבריחים. הכל נכון, אבל אונס זה כבר סיפור אחר. זה לא מקובל בשום צורה. אני חושב שזו חצייה של קו אדום, גם עבור החברה הבדואית. כולם כאן מסכימים איתי. "עושים לנו הרבה צרות", הוא מסכם. "בסוף מה אנשים רוצים? שקט ופרנסה. הם הורסים פה לכולם". √
