האמת? אני מרגיש מחולל. עד כמה שניתן לומר זאת בעיצומו של קמפיין בחירות, למראה עצומת הביטחוניסטים נגד בני גנץ, אני חש שמשהו בי נשבר. ציניות בצד, קשה לי לראות כך את מפקדינו הנערצים, גנרלינו הגדולים, מפקדי הארמיות, מחוללי הניסים שעליהם סומך כל אזרח בעת צרה; לראות אותם יוצאים נגד אח לנשק, חבר לעת צרה, זה לא דבר יפה לראות.
רק לפני שנה אותם אנשים עם אותו טונאז' מדליות ונחושת נאמו תחת כל עץ רענן בדבר מעלותיו הגדולות של קומנדנט גנץ. הם הרי ראו יחד איתו את המוות בלבן של העיניים, שכבו באותם מארבי בוץ, שכלו חברים, חמקו יחדיו מקליעים ומרימונים, והרעות הזו - הו! הרעות! - היא הדבק המלכד שבשמו הם באים אל הציבור ודורשים את קולו. סמכנו עליהם בביטחון המדינה, הם אמרו, אפשר לסמוך עליהם בהצבעה בקלפי.
עכשיו מתברר שהכול היה בלוף. זו לא הפעם הראשונה שקצינים בכירים מבלפים, אבל משום מה הפעם הזאת כואבת לי יותר. כי זה לא רק שהתברר שדרגות על הכתף לא הופכות אותך למומחה גדול לפוליטיקה, אלא שהשקר הפעם עמוק ויסודי. פתאום מתברר שבני גנץ בכלל לא היה כזה להיט גם בתור אלוף פיקוד או אפילו מג"ד. נזכרים בעצם שהוא לא היה משהו בתפקידים בכירים אחרים שהוא מילא. ובכלל, איך לעזאזל הוא נהיה רמטכ"ל? "בני־חותא" וכל הטענות שנהדפו אל מתחת לשטיח הופכות לפתע לתובנת היסוד. בעצם, הדבר הזה מערער את כל מה שחשבנו עד היום על מערך הקידום הצה"לי ועל שיקולי המקצועיות שבו.

וזה אפילו יותר חמור. כי הקצינים הבכירים שמתהפכים עכשיו על גנץ, פוגעים במשהו הרבה יותר עמוק. הם מחללים את ערך הרעות, זו שבשמה נקראנו לדגל, זו שאמורה לגרום לי לספוג כדור בשביל חבר בשדה הקרב. הערך הזה נרמס בראש חוצות. מי שמותקף פה זה לא בני גנץ כפרסונה ואפילו לא הדמוקרטיה כרעיון מדיני - אלא דבר בסיסי מאוד: רוח צה"ל עצמו, פנקס הערכים שהלכתי איתו צמוד כל כך הרבה זמן הופך לחוכא ואטלולא. ועל חילול רוח צה"ל, רבותיי - על זה אין מחילה.
בנט ממצב את עצמו נהדר
ועוד משהו: לימינה ולנפתלי בנט מגיעים כל השבחים על פרסום תוכנית כלכלית לקראת הבחירות. הגם שברור שבין תוכניות ליישום יש פער רב, והגם שבתוכנית חסרים מרכיבים (עלויות, למשל), עצם הצבתו של חזון מובהק על סדר היום הוא דבר מבורך ונדיר.
בנט שואף הכי גבוה שרק אפשר, וכמי שרואה בנתניהו מודל לחיקוי, הוא ממצב את עצמו נהדר לתפקיד הממלכתי הבכיר ביותר שבנמצא כעת. אני בטוח שהוא יהיה אחלה שר אוצר בממשלת הימין הבאה.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו