האמת סופה להתגלות. התאבדות סופר הילדים החרד"לי חיים ולדר הוציאה שדים רבים מן הבקבוק, ועד כה לא נודע אם מישהו יכול להחזירם. לצד הגילויים המצמררים על אליעזר ברלנד (המרפא באמצעות סוכריות מנטוס, המסכן את המאמינים בו והעושק אותם) ועל נטיותיו המיניות, ולצד הפרשה הקשה של מרדכי אלון, שהורשע בשתי עבירות של מעשה מגונה בנער - מסעירה את העולם הדתי סערת השיפוט הפנימי של ולדר, אשר הואשם על ידי בית דין לא פורמלי בפגיעה מינית בנשים תמימות.
מצד אחד מתברר כי הסתרת המקרים הללו, בעולם שבו הכל שקוף, בלתי אפשרית - ממש כפי שהכנסייה הקתולית נאלצה להודות במקרים קשים של עבירות מיניות. כיוון שיש במגזר זה אמון מוגבל במוסדות אוכפי החוק, הוא מנסה לטפל בעצמו בתופעות הנחשפות, ואז מתגלעות גם המחלוקות הקשות באשר לדרך הטיפול הלא־פורמלית.
הרב שמואל אליהו פסק את דינו של ולדר, מה שהוביל להתאבדותו. הרב צבי טאו, המנהיג הרוחני של תנועת "נעם" הימנית קיצונית, הוציא החוצה את המחלוקת ביניהם. טאו טוען שאליהו אינו דיין, וכי פעל בחוסר סמכות. הוא משוכנע כי אליהו הושפע מן השמאל "שהמציא" את פרשת משה קצב משום שקצב, כנשיא, סירב לפגוש משלחת של רבנים רפורמים. הוא טוען כי החשדות כלפי ולדר נובעים מכך שהעז לבקר את נשיא בית המשפט העליון לשעבר, אהרן ברק.
כדאי להזכיר לצאן מרעיתם של הרבנים הללו, כי כבר כמעט 74 שנים ישנה כאן מדינה, ויש לה מערכות מן המוערכות ביותר בעולם בכל הנוגע לעשיית צדק. יש כאן שופטים ותובעים, סנגורים ושוטרים, שפועלים - ברובם העצום - על פי כללים המביאים בחשבון גם את זכויות הנאשם וגם את זכויות קורבנותיו. מוטב למי שמבקש לעצמו צדק לפנות למערכות הממלכתיות, ולהפנות עורף לחובבנות המשפטית המבקשת לפתור בעיות פליליות בין כותלי המגזר.
עם העיניים להונגריה. ראשי האיחוד האירופי מחפשים דרכים להתרחק ממדינות שאיבדו מאפיינים דמוקרטיים רבים. המועמדת הבולטת ביותר לשינוי במעמדה היא הונגריה. מנהיגים בולטים באיחוד מגדירים את ויקטור אורבן, ראש הממשלה, כאיום קיומי על האיחוד האירופי, שרואה עצמו דוגמה לכיבוד זכויות אדם ולשלטון החוק. הסנקציה הנבדקת היא הפסקת העברתם של תקציבים, בתחומים שונים, מבריסל להונגריה, אשר נהנתה במהלך השנים האחרונות משיקום תשתיתה בעזרת האיחוד.
דונלד טראמפ, לעומת זאת, דבק בידידותו עם אורבן והודיע כי הוא רואה בו את האיש המתאים להנהיג את הונגריה, לקראת הבחירות לפרלמנט באביב השנה. קואליציה של שש מפלגות מימין ומשמאל, המבקשת להחזיר למדינה את אופייה הדמוקרטי, מתארגנת להחליף את אורבן, בדומה למה שנעשה לאחרונה בצ'כיה. זו גם תקוותן של רוב מדינות אירופה.
שימו לב לבוסניה והרצגובינה. רוחות הבלקן אינן נרגעות. הסכם דייטון הביא ב־1995 לשורת הבנות בעקבות המלחמה הקשה בין עמי יוגוסלביה לשעבר, אבל אלו לא נרגעו. הנשיא הסרבי הלאומני, מילוראד דודיק, הכריז לאחרונה כי בכוונתו לקרוע מבוסניה (שמספר תושביה אינו עולה על שלושה ורבע מיליון איש) את השטח הסרבי, על המשמעות הצבאית והתקציבית של המהלך.
יש הטוענים כי השבת רוחות המלחמה נובעת מן החשדות כי דודיק מעורב בפרשיות שחיתות, ומרצונו להסיט את תשומת הלב. זו מדינה שיש לה שלושה נשיאים ושתי ישויות לאומיות, ולא קשה יהיה להשיב לה את המתח הלאומי משנות ה־90, שבהן נלחמו הבוסנים בקרואטים ושניהם בסרבים. רק זה חסר עכשיו לאירופה.
