כרסום מרחבי זוחל

פגישת שר הביטחון בני גנץ עם יו"ר הרשות הפלשתינית בשבוע שעבר, עוררה כצפוי ביקורת בצידה האחד של המפה הפוליטית, ותמיכה בצידה השני. מבחינה ביטחונית ומדינית, הפגישה לגיטימית. השאלה הראויה למיקוד - מעבר לפירוט מה שסיכמו השניים בפגישה, על תכניה הגלויים והחשאיים - היא מה החזון המדיני שמוביל אותה, ומה המגמות בשטח שאותן היא מבקשת לקדם.

המדיניות הרשמית של ממשלת ישראל חוזרת ומבהירה כי לא יקודמו בממשלה זו צעדים מדיניים משמעותיים - לא לסיפוח ולא להסדר מדיני. גם לרשות הפלשתינית ולממשל האמריקני ברורים אילוצי ההנהגה הישראלית. אלא שבינתיים, המציאות בשטח אינה באמת מסוגלת לעמוד על מקומה, כמו שזוג בהיריון אינו יכול לבקש להקפיא את הזמן. וזה מה שמעורר דאגה במגמה המובלת בהנהגת שר הביטחון. אמנם כלל הגורמים הפועלים בזירה די הפנימו כי בשנתיים הקרובות לא יתנהלו תהליכים מדיניים רשמיים, מחוללי תפנית מוכרזת, ובכל זאת, נראה כי בינתיים השר גנץ מקדם בשטח צעדים מתחת לרדאר - במגמת חזון שתי המדינות. בתהליך זוחל, דונם פה ודונם שם, בעידוד הממשל האמריקני, הולכת ונבנית המדינה הפלשתינית במרחבים החורגים מעבר למה שכבר נתון בידיה בשטחי A ו־B.

רבות דובר על הבנייה וההשתלטות הפלשתינית בשטחי C. ייתכן כי ביסוד יחסו של שר הביטחון לסוגיה זו, מונחת ההבנה שבסופו של יום - רוב המרחב המוגדר לפי שעה כשטח C , יעבור ממילא לשליטה פלשתינית. חזונו למצב הסיום במרחב משאיר בידי מדינת ישראל לא יותר מגושי ההתיישבות הסמוכים לקו הירוק, מה שמסתכם בשלושה אחוזים לכל היותר ממרחבי יו"ש, ורצועה צרה לאורך בקעת הירדן, בדומה למגמה שהתוו ראשי הממשלה אהוד ברק ואהוד אולמרט. כאן מזדקר גודל ההיסט שהלך והתפתח מחזונו של ראש הממשלה יצחק רבין כפי שהוצג בדיון בכנסת בהחלטה על אוסלו ב' באוקטובר 1995, לבין העמדה שאימצו אולמרט וברק.

עיקר ההבדל בין מפת רבין לבין מפת ברק־אולמרט מתמצה במשמעות המיוחסת לתפקידם של שטחי C. במפת רבין שטחים באזור זה מבטאים תנאים טריטוריאליים הכרחיים בתפיסת הביטחון למדינת ישראל, ואילו בתפיסת ברק־אולמרט הם נתפסים כלא יותר מפיקדון, המופקד עד להסדר הסופי בידי מדינת ישראל, ושעתיד לעבור לשליטה פלשתינית בסיומו של התהליך.

"גבולות בני הגנה"

חלוקת המרחב לשטחי ABC נוצרה על שולחנו של רבין בתהליך תכנוני מפורט. מרחבים שנראו בעיניו כמבטאים אינטרסים ביטחוניים של ישראל סומנו במפת ההסכם כשטחי C.

במאמץ לשמר את הרוב היהודי במדינת ישראל היהודית-דמוקרטית, אכן חתר רבין להעביר את עיקר האוכלוסייה הפלשתינית לשליטה פלשתינית. לשם כך העביר חלקים משמעותיים ביהודה, שומרון ובקעת הירדן לשליטה מלאה של הרשות בשטחי A ושליטה אזרחית בשטחי B. בכך סיים למעשה את השליטה הישירה של מדינת ישראל על רוב הפלשתינים במרחב. במקביל, מתוך ראייה ביטחונית, קבע את שטחי C כעוגן הכרחי לאחיזה ישראלית במרחבים שמעבר לקו הירוק. תפיסתו הוצבה על ארבעה אדנים עיקריים: הראשון - אחיזה ישראלית בירושלים רבתי הכוללת גם את גבעת זאב ומעלה אדומים; השני - אחיזה בבקעת הירדן במלוא עומקה כמרחב הביטחון להגנת מדינת ישראל ממזרח;

השלישי - החזקת שטחים חיוניים במרחב, דוגמת הר בעל חצור וצמתים מרכזיים כצומת תפוח, במאמץ משולב של פריסת התיישבות וכוחות צה"ל; והאחרון - שימור והחזקת מסדרונות בשליטה ישראלית לחיבור בקעת הירדן עם רצועת החוף, ובתוך כך החזקה מאובטחת של רשת הצירים לתנועה חופשית ובטוחה של כוחות צה"ל והמתיישבים.

באופן הזה, שטחי C - שבהם פרוסים כל היישובים הישראליים ומחנות צה"ל במרחבי יו"ש, יחד עם רשת הדרכים - מבטאים את המרחב שתפס רבין כנחוץ לקיומה ולהגנתה של מדינת ישראל, ביטוי לשאיפתו ל"גבולות בני הגנה".

בתפיסה ביטחונית זו, ניצל רבין היטב את תהליך ההתקדמות למימוש הסכמי אוסלו, לטובת מאמץ מערכתי להתארגנות מרחבית מחודשת. במסגרת זו הוביל מאמץ עיצוב תשתיתי רחב היקף, בסלילת רשת דרכים עוקפות במרחב C, שיעניקו לצה"ל תנאים נדרשים לניידות אופרטיבית במרחב. רשת הכבישים המהירה והמתקדמת שהתווה רבין - כביש המנהרות לגוש עציון, הכביש המהיר לאריאל, כביש עוקף רמאללה וכביש עוקף חלחול - היא זו שאפשרה למעשה את נסיגת צה"ל מריכוזי האוכלוסייה הפלשתינית במרחבי A ו־B, תוך שימור האינטרסים הביטחוניים של מדינת ישראל.

שאלת חופש התנועה

לאחר יותר מחצי יובל ניתן להציב מבט ביקורתי השוואתי בין התפיסה הביטחונית שהתגבשה ביו"ש לבין זו שהתגבשה ברצועת עזה. במיוחד לאחר ההתנתקות בשנת 2005, נוצר ברצועת עזה גבול רציף במשטר נוקשה הקובע את דפוס הפעולה של כוחות צה"ל בפריסה קווית לאורך הגבול, במרחב שאורגן בהפרדה מוחלטת - "הם שם ואנחנו כאן". חציית הגבול לפעולת צה"ל במרחב הפלשתיני, הנשלט בידי חמאס, הפכה ברצועת עזה לאירוע לחימה מורכב.

במציאות זו איבד צה"ל את חופש הפעולה בעומק המרחב הנתון בשליטת חמאס. במרחבי יהודה ושומרון, לעומת זאת, כתוצאה ישירה מהתפיסה המרחבית היצירתית שגובשה בידי רבין, בחלוקתו המשולבת של המרחב לשטחי ABC - נותר חופש התנועה של צה"ל בכל המרחב כמעט בלתי מוגבל. זה, בין היתר, מה שאפשר את הישגי מבצע חומת מגן ביהודה ושומרון, וזה מה שמאפשר לכוחות הביטחון ביו"ש להגיע בתוך זמן קצר אל פעילי טרור ולהביאם למעצר, ללא הפעלת כוחות גדולים, כמו הפעולה בפאתי ג'נין ללכידת המחבלים שברחו מכלא גלבוע, או כמו הפעולה המהירה בסילת א־חרתייה למעצר רוצחי יהודה דימנטמן ז"ל בחומש.

האופן שבו אורגן המרחב השזור בשטחי C במארג שטחי A ו־B, מבטא תפיסת מרחב ביטחונית ייחודית שבחצי היובל שחלף מאז גובשה - הוכיחה את יעילותה הביטחונית. מגמות הבנייה המקודמות באופן חתרני על ידי הרשות הפלשתינית בשטחי C, יחד עם ויתורים ישראליים מוסכמים שאותם מקדם שר הביטחון, הולכים ומכרסמים ביסוד התשתית המרחבית שהתווה יצחק רבין כתנאים ביטחוניים הכרחיים. זו, לדוגמה, סכנת תוכנית המתאר החדשה המקודמת בימים אלה במינהל האזרחי, להרחבת מחצבות פלשתיניות בשטחי C, בסמיכות לצירי תנועה ראשיים.

המגמות המקודמות בידי שר הביטחון גנץ במרחבי יו"ש והבקעה הן עניינה של תפיסת הביטחון הלאומית הכוללת של מדינת ישראל. הן משמעותיות לעתיד מדינת ישראל, ובהן ראוי למקד את הדיון הציבורי. √