"היינו שגרירים בדרום אפריקה", מצהירים שלושה גברים כסופי שיער מעל מודעת הקמפיין הירוקה תמיד של מרצ, "לא ניתן לזה לקרות גם כאן". מה הכוונה, "לזה"? נו ברור, אפרטהייד. הסאבטקסט חד. האפרטהייד כבר כאן. אבל יש פתרון לאיום: "לכן אנחנו תומכים במרצ". מודעת הקמפיין הזו מזעזעת.
נתחיל ב"פאקט־צ'ק"': משטר האפרטהייד בדרום אפריקה הסתיים ב־1990. שלושת השגרירים הכבודים, אלון ליאל (1992), אילן ברוך (2005) וארתור לינק (2013), שירתו שם אחרי, או הרבה אחרי שלא היה אפרטהייד. מהמודעה נראה שהם היו שם ונלחמו באפרטהייד בציפורניים. קדחת. בזמן שירותם הוא היה היסטוריה.
והזעזוע: אחד השקרים היעילים המשמשים את מבקרי ישראל ואויביה ואת האנטישמים בעולם הוא שקר האפרטהייד. זו הדוגמה הקלאסית לשקר שחוזרים עליו שוב ושוב עד שהוא נקלט. משפטנים משווים את החוק הישראלי לדרום־אפריקני, היסטוריונים מוכיחים באותות את הדמיון לכאורה, ושאר שונאי ישראל חוגגים בכל בשנה את "שבוע האפרטהייד".
אלא שבישראל שבתוך הקו הירוק ומחוצה לו אין אפרטהייד. בדרום אפריקה ההפרדה הגזעית מוסדה בחוק ונגעה לכל תחומי החיים. בישראל, לעומת זאת, יהודים וערבים עובדים יחד, לומדים יחד, משרתים יחד, מבלים יחד ומשגשגים יחד. די בביקור באחד מאזורי הקניות ביהודה ושומרון כדי לראות גם שם את הסינרגיה היומיומית והברוכה בין ישראלים לפלשתינים. נכון, מצבם של הפלשתינים ביו"ש בכמה היבטים חוקיים אינו טוב כלל ויש מקום לשפרו, לצד מציאת פתרון ארוך טווח, אבל המצב הנוכחי ואפרטהייד? מזרח ומערב.
מרצ היתה שמאל ציוני. בשנים האחרונות היא הקצינה, אבל שמרה על צביונה. בעיניי, חזונה לשותפות יהודית־ערבית ולשילוב ערבים ברשימתה - טוב וראוי. אבל לניסיון לגרוף עוד כמה קולות אנטי־ישראליים שיצילו את המפלגה ממחיקה יש מחיר גבוה. הנכונות שלה להצטרף לשקר האפרטהייד עוד תשמש את שונאי ישראל, שמחפשים כל זיז פנים ישראלי להיתלות בו כדי לקעקע את הלגיטימציה של ישראל כמדינה יהודית.
• • •
ועוד משהו: בשלוש מערכות הבחירות האחרונות הקמפיינים עבדו במדיה ובדיגיטל, אבל היה גם עולם אמיתי. הבחירות בצל הקורונה הפכו כינוסים, סיורי שווקים ונשיקות פוליטיקאים על מצחי תינוקות בלתי אפשריים. המתמודדים הפכו לדמויות וירטואליות; הדיגיטל הוא הרחוב, השוק, אולם הכינוסים. בשלב הזה כבר ברור לנו כמה העולם הדיגיטלי חשוף למניפולציות, ועד כמה הרגולציה הישראלית וחוקי הבחירות לא ערוכים לכך. במציאות הזו תפקידנו, צרכני הדיגיטל, לנטר את המניפולציות, להתעלם מהן, וכשאפשר, גם לסמן אותן כדי למנוע מהן להשפיע על חיינו הממשיים.
ד"ר שוקי פרידמן הוא מרצה למשפטים במרכז האקדמי פרס
