"התקווה היחידה לשינוי" – כך מבשרים לנו שלטי הפרסומת של גדעון סער שצצו בשבוע האחרון ברחבי הארץ. מצד אחד זהו מסר שטחי ורדוד דיו כדי לפנות למכנה משותף רגשי רחב, ומהצד השני הוא מעורפל במכוון כדי למסמס מראש כל ביקורת עניינית. האוזן הימנית המנוסה חשה מכך רוח עוינת, ולא בכדי.
במהלך ההיסטוריה, תועמלנים מהשמאל נהגו להשתמש במילים האלה בדיוק כדי להגן על התיאוריות הרדיקליות והמסוכנות שניסו לקדם, ובהמשך כדי לתרץ בדיעבד את תוצאותיהן ההרסניות. ההיסטוריון רוברט קונקווסט טען בספרו "הרהורים על מאה רבת מכאוב", כי אין למעשה הבדל משמעותי בין מהפכן פוליטי למיסטיקן קנאי – שניהם מקבלים על עצמם באופן מלא הן את הבסיס הרגשי של ה"תקווה" והן את הבסיס הטרנסצנדנטי המגדיר אותה כ"יחידה".
זו כמובן תעמולה פוליטית מפתה, אך האם מישהו באמת מאמין שבבוקר שלאחר כניסת סער ללשכת ראש הממשלה ייפתרו כל צרותינו? הוא עצמו מתאר בספרו החדש שלל מקרים שבהם רפורמות שניסה לקדם נתקלו באילוצי המציאות, בין אם היה מדובר בעיכובים פוליטיים, סכורח תקציבי, יריבות אישית או סתם בירוקרטיה.
אפילו מבחינה אישית, הביוגרפיה של סער רוויה בהצטלבויותיו עם האליטה התקשורתית והממסד המשפטי, שני הממסדים העיקריים שימנים רבים חושבים שזקוקים לניעור יסודי.
אבל ברמה הבסיסית ביותר, בצעדיו הפוליטיים המעשיים סער פועל הפוך מאינטרס הימין. במפה הפוליטית הנוכחית, המתמטיקה לא מסובכת – אין לסער שום אפשרות להקים ממשלה ללא מפלגות השמאל. אפשר למנות את חסרונותיו של נתניהו מכאן ועד אמריקה, אבל אם מטרתו הבסיסית של הימין היא לקדם מדיניות ימין, הדבר הבסיסי הראשוני הוא לשמור על השלטון. במובן הזה, הצבעה לסער תגשים דווקא את חלום השמאל.
למחנה הימין יש מנהיג מנצח, כזה שגבר לא מזמן על סער בהתמודדות על ראשות הליכוד. מרבית הנשאלים בסקרים עדיין מאמינים שהוא המתאים ביותר לראשות הממשלה, ומביעים באופן עקבי את האמונה כי אבד הכלח על רעיונות השמאל, מהתחום המדיני-ביטחוני ועד לכלכלה וחברה.
אך למרות זאת, הרוב הימני מוצא עצמו לא רצוי אצל סער "המאחד", אלא אם הוא יוקיע את המנהיג המוכח, זה שחתם על הסכמים אמיתיים לטובת ישראל ולא על ניירות באולפנים. אם פוליטיקה היא אמנות האפשר, סער ומפלגתו מספרים לנו בעיקר עם מי אי אפשר. ככה, בוודאי שלא ניתן יהיה לקדם שום מדיניות ימנית.
בניגוד לסיסמאות של סער, ימני אמיתי יודע שתהליכי שינוי נעשים בהדרגה ובזהירות ובתוך מערכת שיקולים רחבה ומשתנה. ימני אמיתי למד מהניסיון כי אשליות אודות "תקווה" נגמרות רע, במיוחד באזור שבו אנו חיים. ימני אמיתי מאמין בחזון, ביציבות ובדרך, ולא בפוליטיקאים ציניים ואופורטוניסטים המקפצים בין מפלגות מתוך גחמה וטינה אישית.
מעל הכל, ימני אמיתי רואה את החלופות הפלקטיות ובוחר במוצלח ובמנוסה, בפרגמטי ובתכליתי, על פני עוד טהרנות ריקה שתוביל לממשלת שמאל.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו