הודעות על הענקת פרסי נובל לזוכה זה או אחר מעוררות לא אחת ויכוחים עזים. בקרב המומחים, וגם בציבור הכללי נשמעות בדרך כלל הדעות לכאן ולכאן, ולצד התומכים במתן הפרס למאן דהוא תמיד צצים המתנגדים, שיסבירו כי תרומתו של הזוכה לתחום, שבו זכה בפרס, לא היתה משמעותית, וכי יש בוודאי ראויים ממנו.
לא כך היה כאשר פורסמו שמות הזוכים בפרס נובל לרפואה לשנת 2009. עם היוודע דבר הזכייה של הפרופסורים אליזבת בלקברן מאוניברסיטת קליפורניה, קרול גריידר מביה"ס לרפואה באוניברסיטת ג'ונס הופקינס בבולטימור וג'ק שוסטק מבית החולים הכללי בבוסטון ומרכז הווארד יוז, שלטה בכיפה תמימות דעים ייחודית ומרשימה - אלה האנשים הנכונים. חשיבות הגילויים של שלושת הזוכים לא השאירה מקום לספק. הם חשפו את אחד המנגנונים המתוחכמים בגוף האנושי: את מנגנון ההזדקנות, או, אם תרצו, את מנגנון הקיום הנצחי.
כשפרופ' בלקברן (72) מסבירה את משמעות הגילוי בשיחה עם "ישראל היום", נשמע הדבר לא כל כך מסובך. מולקולות הדנ"א הארוכות והמפותלות, אשר נושאות את הגנים של כל אחד מאיתנו, מכווצות לכרומוזומים. עבודתה המדעית של בלקברן בשנות ה־70 של המאה הקודמת התמקדה באזור הקצה של הכרומוזומים, המכונה טלומר, והיא גילתה כי הטלומרים מגינים על הכרומוזומים מפני שחיקה. בשלב הבא זוהה האנזים שבונה את כיסויי המגן המופלאים האלה בדנ"א, והוא קיבל את השם טלומראז.
ההגנה על הכרומוזומים פועלת בדומה לחיי המעשה המוכרים לכולנו. ככל שהכיסוי מרובה, ההגנה יעילה יותר. אם הטלומרים מתקצרים, התא מזדקן. לעומת זאת, אם פעילות הטלומראז גבוהה, נשמר אורך הטלומרים, והזדקנות התא מתעכבת. "אם זה לא מספיק, לגילוי הזה התווסף עוד גילוי", מבהירה בלקברן, "אפשר היה לחשוב שהטלומרים פשוט מממשים בפועל את הקוד הגנטי שלנו ותו לא, כלומר מפעילים את שעון הזמן המוקצב מראש לכל אחד בהתאם לגנים שלו. אלא שלא כך הדבר. הבנתנו כיצד קצה הכרומוזום מוגן באמצעות הטלומרים, וכיצד הטלומרים נבנים בידי הטלומראז, הביאה אותנו לגלות שהטלומרים קשובים. אורח חייו של אדם יכול, הלכה למעשה, להורות לטלומרים להאיץ את תהליך ההזדקנות של התאים, או להפך, למנוע הזדקנות מוקדמת במישור התא. פירוש הדבר הוא שבידי המפתח לבריאותי ולאורך חיי והיכולת להשפיע על גורלי".
קוקטייל הפלא
המחקר של פרופ' בלקברן פרץ את הדרך לשדה חדש לגמרי של הבנה מדעית. התברר שלטלומרים, שמהווים פחות מ־0.0001 מכלל הדנ"א מתאי הגוף האנושי, יש השפעה עצומה עלינו, ובמקביל לנו יש דרך להשפיע על הטלומרים. מחקר נוסף, שבו חברה לפרופ' בלקברן ד"ר אליסיה אפל, פסיכולוגית בתחום בריאות הנפש ומומחית ללחץ נפשי, הוליד את הספר "אפקט הטלומרים", שראה לאחרונה אור בעברית (בהוצאת פראג; תרגום לעברית: אודי תגרי), והציג תפיסה חדשה לחלוטין של בריאות.
טענתן המרכזית של בלקברן ואפל היא לא פחות מדרמטית. על פי ממצאי המחקר שלהן, המחשבות שאנו חושבים, דפוסי התגובה שלנו לקשיים רגשיים, המזון שאנו אוכלים, מערכות היחסים שלנו עם אנשים אחרים ואפילו שכונות המגורים שלנו - כל אלה משפיעים על הטלומרים. ברצותנו נאריך אותם ונבטיח את ההתחדשות הבריאה של התאים. בהתעלמותנו נגרום לקיצורם, והתאים שיזדקנו יגרמו למגוון רחב של מחלות זִקנה. מרבית המחלות האלה, סבורות בלקברן ואפל, נגרמות בשל שחיקת הטלומרים, והחדשות הטובות שבפיהן מבשרות שאת השחיקה הזאת ניתן לעצור ואפילו להפוך.
הממצאים האלה מגובים בתוצאות של מחקרים. אחד הגדולים שבהם, שנערך בדנמרק בשנת 2015 וכלל יותר מ־64 אלף משתתפים, העלה שטלומרים קצרים מגדילים את הסיכון לסרטן, מחלות לב וכלי דם, ובאופן כללי מנבאים מוות בטרם עת, ובד בבד ביסס את כוחם של טלומרים ארוכים. כתוצאה ממחקרים נוספים התברר שיש תכונות אישיות ידידותיות לטלומרים. ככלל, אנשים ש"עושים את הדבר הנכון", כלומר אנשים בעלי משמעת עצמית ושליטה טובה בדחפים, אנשים חרוצים, קפדנים, יסודיים ומצפוניים, אובחנו כבעלי טלומרים ארוכים. בניגוד לכך, הלכי רוח כמו ציניות, עוינות ופסימיות עלולים להזיק לטלומרים. "הזכרנו בספר ניסוי מרתק", מציינת ד"ר אפל. "מורים התבקשו לדרג תלמידים צעירים מאוד על פי מכלול של תכונות אישיות. כעבור 40 שנה, לאותם תלמידים שדורגו בראש הרשימה היו טלומרים ארוכים יותר ביחס לאלה שדורגו בתחתית הרשימה. מכלול התכונות הטובות ניבא אריכות ימים גם כעבור עשורים תמימים. רוצים חיים טובים וארוכים יותר? היפטרו מדפוסי חשיבה שליליים".
ההשקפה הנועזת של בלקברן ואפל רואה בגוף ובנפש האנושיים מעין מעבדת התחדשות. הטלומראז משקם ומחדש את הטלומרים, מחליף את כיסויי המגן שהתבלו, ומדוע שלא נדע לווסת את רמת "שיקוי הנצח" הזה? אמנם, אין בנמצא, לפחות בינתיים, בר שכונתי, שבו יוגש ללקוח קוקטייל של אנזים הפלא שיאפשר לחיות בבריאות מלאה עד למיצוי מרבי של תוחלת החיים האנושית ואולי מעבר לה. דרכים אחרות, מציאותיות יותר ודמיוניות פחות, דווקא יש.
"אפקט הטלומרים" מתאר, למשל, מחקר שמצא כי תחושה חזקה של תכלית תורמת כנראה להפרשת טלומראז. ואם בכל זאת מתעקשים על שיקוי נוזלי, הרי יש בידינו קפה. עד כה נערך רק מחקר בודד וקטן יחסית שנועד לבדוק את הקשר בין צריכת המשקה האהוב לאורך הטלומרים, אולם תוצאותיו מבטיחות. החוקרים בדקו האם קפה עשוי לשפר את בריאותם של 40 נבדקים הסובלים ממחלת כבד כרונית. הם חולקו אקראית לשתי קבוצות - באחת המשתתפים שתו ארבע כוסות קפה ליום, בשנייה המשתתפים לא צרכו קפה כלל. בבדיקות הדם של חברי הקבוצה הראשונה נמצאו לאחר סוף התקופה טלומרים ארוכים יותר באופן מובהק, וכן פחות גורמי חמצון מאשר בקרב חברי הקבוצה השנייה.
המלצות התזונה של בלקברן ואפל לא ממש מפתיעות. מיני מזון, שלדבריהן מזוהות עם התארכות הטלומרים, ממילא נחשבים לבריאים, ואלה הם ירקות ופירות, דגנים מלאים, אצות ומאכלים מכילי חומצות אומגה 3 (סלמון, מקרל, טונה וסרדינים), אגוזים, זרעים וקטניות. בבשר אדום, ובפרט בבשר מעובד, מומלץ להמעיט, וכך גם במשקאות ומאכלים ממותקים. "בישראל זה לא קשה, תפריט ים־תיכוני עושה עם הטלומרים חסד", מוסיפה אפל בחיוך.
אם הזכרנו חיוך, הרי גם הוא קשור לטלומרים. בלקברן ואפל אולי לא מכירות את מקורותיה של האמרה החסידית "מצווה גדולה להיות בשמחה תמיד", אך הן מוכנות לחתום עליה ולספר על היסוד המדעי מאחוריה: "תאי הגוף 'מאזינים' למחשבות ולרגשות. זה נשמע כמעט מובן מאליו, אלא שגם את המובן מאליו יש לבדוק במחקרים. רגשות חיוביים, דוגמת שמחה ותחושת מימוש עצמי, מאריכים את הטלומרים ודוחים את ההזדקנות. תחושות של מצוקה ולחץ פועלות בצורה הפוכה, ולא רק אצל בני אדם. מדענים בחנו זאת באמצעות הוספת הורמון לחץ קורטיזול למי השתייה של גוזלי קורמורן - בקרב הציפורים האלה נמצאו טלומרים קצרים יותר בהשוואה לקבוצת ביקורת שקיבלה מים רגילים. גם תוכים המוחזקים בבידוד, במנותק מקשרים עם בני מינם, מפתחים טלומרים קצרים.
זהירות: לחץ כרוני
בל נחשוש, לחצים מזדמנים או חלשים, שאופייניים למציאות החיים הנורמלית, אינם משפיעים על הטלומרים. "לחץ רעיל", כלומר לחץ קשה הנמשך לאורך שנים, זה כבר סיפור אחר. הוא עלול לכרסם במאגרי הטלומראז ולקצר את הטלומרים, מה שיביא לכדי החלשת התפקוד של המערכת החיסונית, כך שאדם ייעשה פגיע אפילו לצינון רגיל. "המחקר בתחום הזה נמשך כל הזמן, וממצאים חדשים מתווספים בהתאם", אומרת פרופ' בלקברן. "בשלוש השנים שחלפו מאז 'אפקט הטלומרים' פורסם באנגלית, נחשפנו לעוד ועוד נתונים מרתקים, כך שההתקדמות אינה עוצרת. גם השנה האחרונה, שהתאפיינה במגיפת הקורונה, תרמה לעניין, במיוחד בהקשר של הצורך לבחון את הקשר בין הטלומרים לבין מערכת החיסון. לדוגמה, כיום אנו עוסקות במחקר שאמור לספק תשובה לשאלת המתאם בין אורך הטלומרים לבין יעילות השפעת החיסון מפני נגיף הקורונה".
המגיפה העולמית הבליטה את חשיבות המדע כמציל האנושות, אך במקביל נוכחנו לדעת שתיאוריות קונספירציה לא מדעיות מסוגלות לסחוף המוני בני אדם.
נראה שבכל זאת מגיפת הקורונה תרמה יותר להדגשת האספקט החיובי של המדע. זאת היתה שנה אדירה ורבת תהילה עבור המדע. ההמצאה המהירה של החיסון ויעילותו הגבוהה היוו הוכחה לחשיבות העליונה של המחקר המדעי ולנחיצות של השקעה כספית גדולה יותר במדע, כי הרי החיסון לא באמת פותח במהלך השנה הזאת, הוא תוצאה של מחקר ארוך שנים, ובלעדי אותו מחקר היינו עכשיו נתונים לחסדי המגיפה.
"עם זאת, אני מסכימה שלעיתים הפער בין הפסגות המדעיות שכבשנו לבין המציאות הסובבת את כולנו ברגעי משבר פשוט צורם. כך זה גם בימים אלה, כאשר מצד אחד צפינו בהשתאות בנחיתת הגשושית של נאס"א על מאדים והתפעלנו מן התמונות המדהימות שהיא שידרה, ומצד שני הסתכלנו בשיברון לב בחוסר יכולת משווע לארגן מסע חיסונים יעיל נגד קורונה בארה"ב, מדינה עשירה ומרובת משאבים שבה אני וד"ר אפל חיות. אצלכם בישראל זה נעשה הרבה יותר טוב".
למה רוב זוכי הנובל גברים?
אם הכסף לא יכול לקנות ארגון יעיל של חיסונים, האם יש בכוחו לקנות טלומרים ארוכים?
"לא חובה להיות עשיר כדי להשיג טלומרים ארוכים, אבל רצוי שלא להיות עני מרוד. במחקר שנערך בקרב 200 ילדים שחורים בניו אורלינס נמצא שעוני מקושר להתקצרות הטלומרים. אבל מרגע שצרכיך הבסיסיים נענו, לכסף רב יותר אין השפעה נוספת. לא נמצא מתאם עקבי בין דרגות של הכנסה לבין אורך הטלומרים. עם זאת, השכלה ומעמד חברתי, שלעיתים נובעים משיעור ההכנסה או קשורים אליה, דווקא נחשבים למנבאים טובים של התארכות הטלומרים. תופעה זו מודגמת בתאומים שגדלו יחד ונושאים מטען גנטי דומה, אבל כמבוגרים הפכו לבעלי מעמד מקצועי וחברתי שונה".
האם ניתן לייצר מתכון בדוק למניעת ההזדקנות?
"לא ניתן לחלוטין למנוע הזדקנות, אבל אפשר לשלוט בהזדקנות. בעיניי, ההישג הגדול נרשם בהשגת יכולת מדידה - אחרי שלמדנו למדוד את אורכם של הטלומרים, המחקרים השונים יכלו לספק כלים להערכת ההשפעה של המרכיבים השונים בחיינו על ההתקצרות או ההתארכות שלהם. כתוצאה מן המחקרים המתמשכים נולדה תורת ההדרכה שלנו. השתדלנו לקבץ ב'אפקט הטלומרים' את מיטב העצות להשגת המטרה של השליטה בהזדקנות, בצירוף הסברים מדעיים.
"כאשר תרצו ליישם את העצות האלה, תזכרו לגשת לכולן במתינות. אנשים נוטים לעיתים לקיצוניות, וזה מזיק. לדוגמה, אנו דנות ארוכות בהשפעה החיובית של האימון הגופני על הטלומרים וממליצות לעסוק בפעילות ספורטיבית, אבל מאמץ גופני מוגזם ותרגול יתר עלולים דווקא לגרום נזקים רציניים לכם ולטלומרים שבגופכם".
זכית בפרס נובל עוד לפני שעלתה התביעה להביא לגיוון מגדרי בקרב מקבלי הפרס. האם את שותפה לדרישה לתת יותר פרסים מדעיים לנשים?
"בשונה מבני אדם, טלומרים שבהם אני עוסקת אינם שיפוטיים, הם אובייקטיביים ונטולי פניות. לבני אדם, כפי שאנו יודעים, יש מגוון של מניעים שונים, וחלקם לא בהכרח אובייקטיביים. למשל, רבים נוטים לציין לטובה את הדומים להם, ופחות לשים לב אל השונה. באופן טבעי כמעט, אם חברי ועדות השיפוט הבוחרות את הזוכים הם ברובם גברים, נטייתם תהיה להבחין בראש ובראשונה במחקרים של עמיתים גברים.
"אם התובעים להרבות בפרסי נובל לנשים מכוונים לכך שאפשר להתפשר ברמה המדעית כדי להגדיל את שיעור כלות הפרס, אני כמובן מתנגדת. אבל לתפיסתי, כוונתם אחרת. כוונתם להביא לחשיפה רחבה יותר של העבודה המדעית הנעשית בידי נשים, כדי שחברי ועדות השיפוט יידעו עליה ויוכלו לעשות את הבחירה של הזוכה באופן מושכל. כולנו, נשים וגברים, רק נרוויח מן התהליך הזה ומן הפירות שלו". טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו
