יו"ר ועד סוחרי שוק מחנה יהודה, טלי פרידמן, לא תשכח כנראה את 26 באפריל 2020. מבחינתה זה היה יום נקודת השבר, שהוביל לזעם עמוק, שהבעיר את סמטאות השוק בהפגנת הסוחרים נגד הממשלה. "ברוכים הבאים לסניף איקאה מחנה יהודה", הוצב שלט גדול בפאתיו. "השבר הגדול היה ברגע הזה שראיתי במו עיניי את עומק האפליה", נזכרת פרידמן. "לצאת משוק ריק מאדם, כשסמוך אליו חנויות פירות וירקות פתוחות, מצמרר אותי עד היום. איך בכלל אפשר להסביר את ההיגיון הזה שבו נפתחים סופרים, שמצטופפים בהם מאות אנשים, לראות את התורים המשתרכים באיקאה, בזמן שאין אישור למכור ביצים, לחם וירקות באוויר הפתוח? הרשתות הגדולות ספרו את השטרות בזמן שהסוחרים שקעו בחובות", היא אומרת בכעס.
באותו היום נרשמו עימותים קשים בין הסוחרים למשטרה, מפגינים נעצרו והייאוש עלה על גדותיו. "אין מילים לתאר את תחושת האכזבה. שתביני, השוק הזה מעולם לא נסגר עד לקורונה, אפילו לא במהלך מלחמת המפרץ, כשנפלו פה טילים. מעבר לכך, בתקופת הקורונה נפתחו שוקי איכרים באופן יזום, הבאנו לממשלה אינספור דוגמאות מניו יורק, פריז, לונדון, גרמניה, אותן ארצות שהשכילו להשתמש במשאב האדיר הזה של השווקים ולמכור באוויר הפתוח, ובמדינת ישראל שהתברכה בשווקים, הוחלט אחרת - זה היה מקומם".
פגישתנו נערכת ביום שלישי, יום הבוחר, ברחוב אפרסק, במרכזו של השוק העתיק בישראל שיחגוג בשנה הבאה 140 שנים. ביום ממוצע, מבקרים במחנה יהודה יותר מ־100 אלף איש. האתר התרבותי־תיירותי השוקק עוקף לא אחת את מספר המבקרים בכותל. האווירה בשבוע הבחירות שוקקת חיים יותר מבדרך כלל, ועולה הרושם שהקורונה שייכת לנחלת העבר. אולם פרידמן שומרת על אופטימיות זהירה. "יש אווירה של סוף קורונה, ואנחנו כבר מפנטזים שנלך ללא מסיכות. מה גם שלא היתה שום אכיפה בתקופה האחרונה, למרות שעדיין יש מה לאכוף.
"אני תוהה מה יקרה חודש־חודשיים מהיום. לאיזה מצב נגיע? האם הקורונה תחזור אחרת? מה שאני כן יודעת זה שאם יהיה סגר רביעי, לא נשרוד אותו. אנחנו מודאגים. לא משנה איזו ממשלה תקום, אנחנו מצפים שהיא לא תשכח את האפליה החמורה שחווינו בשנה האחרונה ומקווים שיוענק פיצוי כספי הולם".
"לא מקבל הוראות מאישה"
לצד פעילותה הציבורית, פרידמן, 45, היא קודם כל שפית. היא מוכרת מאוד בנוף הירושלמי בזכות הסיורים הקולינריים שהיא עורכת זה 15 שנים. הסטודיו שלה, "האטלייה", ממוקם במרכזו של השוק, ובו היא עורכת סדנאות ומכינה ארוחות שף. הרזומה המרשים שלה כולל שיתופי פעולה עם מיטב השפים שבהם אייל שני, רפי כהן ועזרא קדם. באמתחתה גם הספר, "ירושלים, הסיפור הקולינרי", שהפך רב־מכר.
"לעבור בשוק היה חלק מהמסלול הקבוע שלי בדרך לבית הספר. העסק שלי כאן, אמא שלי עדיין גרה בקצה הרחוב. השוק הוא גם התשוקה שלי בחיים, הכי טבעי לי להיות כאן - בין שזה בזכות חומרי הגלם או המוצר הסופי, להיות סביב אנשים שחיים אוכל. זה מגרש המשחקים של היצירה שלי, ובשנה וחצי האחרונות גם של הפעילות הציבורית שלי", היא מדגישה.
פרידמן נבחרה ליו"ר ועד סוחרי שוק מחנה יהודה בספטמבר 2020, כחצי שנה לפני פרוץ מגיפת הקורונה. במהלך שנת הקורונה, היתה בין אלו שיזמו את הקמתו לראשונה של איגוד יושבי ראש השווקים בישראל. "לסוחרים היה קשה לקבל את זה בהתחלה. הייתי סוג של מינוי של ראש העיר משה ליאון. אחרי שנים רבות שבהן לא התקיימו בחירות דמוקרטיות בוועד, לקחתי על עצמי את התפקיד להכין את התשתית לבחירות דמוקרטיות".
מעבר להליך הדמוקרטיזציה שלקחה על עצמה, פרידמן צללה היישר לפרויקטים עירוניים שהפכו לגולת הכותרת של חידוש השוק. "באחת הפגישות שעסקו בתכנון עירוני יצאתי לשיחת טלפון, וכשחזרתי סיפרו לי חבריי הטובים שאחד ממתאמי הפרויקט ישב על השולחן, החזיק את הראש ואמר לי, 'אני לא מאמין שהביאו אישה לנהל את שוק מחנה יהודה'".
את זוכרת רגע מאתגר במיוחד?
"השוק גדול מאוד ומאתגר בכמה מובנים, הן בזכות העובדה שהוא בין האתרים המתוירים ביותר בארץ, וגם בגלל מגוון העסקים הגדול שבו. לא סתם אומרים שאנחנו המיקרוקוסמוס של החברה הישראלית, כמגוון העסקים, כך גם המגוון האנושי - דתיים, חרדים, חילונים, מסורתיים, יהודים וערבים, לראשונה השנה נבחר חבר ועד ערבי".
זו לא הפעם הראשונה שפרידמן מוצאת את עצמה מנהיגה בין גברים. "אני לא אשכח איך אחד מהסו־שפים שעבדתי איתו אמר לי: 'אני לא מקבל הוראות מאישה'. כל התחום הזה של יצירה במטבח ב־20 השנים האחרונות הוא תחום גברי מאוד. השפיות הן בודדות בעולם, אמנם קל בתפיסה שלנו לחשוב על האישה כמי שתבשל אוכל לילדים או תשטוף את הכלים - אבל כשזה מגיע ליצירה, אנחנו מגיעות לתקרת זכוכית. מעבר לכך המקצוע מאוד פיזי, השעות קשות, ולא פשוט לנהל חיי משפחה במקביל, לכן לא מעט נשים פרשו מהמקצוע. ללא תמיכה מבית זה מאוד קשה".
היום את מנהלת גם עסק וגם עוסקת בפעילות ציבורית.
"נכון, אני הולכת לישון עם העבודה הציבורית ומתעוררת איתה. באותה מידה שבה אני רוצה לראות עוד שפיות, אני רוצה לראות עוד ועוד נשים בתפקידים ציבוריים, וכמובן יותר מפלגות שדוגלות בשוויון מגדרי. הסו־שפית שלי במשך עשור היתה אישה חרדית. כפי שאנחנו יודעות לתמוך זו בזו, זו האחריות שלנו כנשים לצרף יותר נשים לכוחותינו".
למדוד חום באוויר הפתוח
החזרה לפעילות המשק בחודש מאי אחרי הסגר הראשון הותירה את השווקים מאחור, ופרידמן וחבריה נאלצו להילחם מול גורמי הבריאות והאוצר כדי שהמתווה שהם ניסחו יתקבל. במרכז המתווה הם הציעו בדיקת חום בכניסה לשוק, תיחום השוק והגבלת מספר מבקרים - כל זאת הרבה לפני שהמונח תו סגול הפך למושג שבשגרה. "הרעיון היה לסייע לממשלה, להראות שיש פתרונות קיימים לפתיחת השוק באופן שיהיה נכון בריאותית ויאפשר לסוחרים להתפרנס בכבוד, רק שההקשבה לקתה בחסר בלשון המעטה. דווקא בזמן שהפקידים ואנשי המקצוע הבינו את ההיגיון, הפוליטיקאים הם אלה שהותירו את ידיהם כבולות".
איך גיבשתם את המתווה?
"נתחיל בזה שכבר היה לנו ועד נבחר לפני פרוץ המשבר, ולצידנו עמד ראש העיר שהשמיע את זעקתנו. הוא ממש מודל לחיקוי להרבה רשויות, שחלקן ממש הפקירו את השווקים בעיר שלהם. משה ליאון לא נתן דו"חות, הציב סדרנים, ולמעשה פתח עבורנו ערוץ ישיר מול הגורמים הרלוונטיים. סוחרים התקשרו אלי, ביקשו להיפגש והחלו להעלות בעצמם רעיונות. הם מכירים כל בלטה, כל סמטה וכל כניסה, והבינו שאין אף אחד שיעשה את העבודה עבורם. עלו מלא רעיונות, לחלק את השוק, לבודד אותו, להכניס בשעות מסוימות רק מבוגרים, התייעצנו גם עם אנשי מקצוע, ועם המתווה הזה הגענו לממשלה".
על אף הפגישות הרבות עם גורמים מהאוצר ומשרד הבריאות, המתווה שאושר לבסוף כלל ליקויים משמעותיים. "נוצר מצב מעוות כי גם אחרי שאושר לנו לפתוח במתכונת חיונית במהלך הסגרים, זה נעשה בצורה מסוכנת. אישרו לנו לעבוד רק מתוך החנויות הקיימות ולא הדוכנים. הם הפעילו את השוק, נתנו לגדר ולמדוד חום בכניסה אבל בתוך השוק ההנחיה היתה לצופף אנשים בתוך החנויות. זה יצר בפועל סגירה של 80 אחוזים מהשווקים שכל מכירתם מתקיימת באוויר הפתוח, ובהם אשקלון, לוד, אשדוד, רמלה. האבסורד הוא שבשוק יש מרחק של לפחות שלושה מטרים בין הדוכן לקונה ואת זה לא אישרו. למה? כי הם היו מנותקים. הם רצו סימון של צ'ק ליסט ולמעשה הם בעצמם לא הבינו את משמעות ההנחיות שלהם".
ממה הכי חששת?
"מהבריאות. קודם כל. אצלנו בשוק נדבקו מעט מאוד סוחרים. לצורך ההשוואה, מספר העובדים בסופרים שהיו מבודדים וחולים הוא יותר מ־80 אחוזים. היה לי חשוב מאוד שיאפשרו לסוחרים המבוגרים לעבוד באוויר הפתוח ולא בחנויות שלהם, זה היה מאוד קשה".
מה עוצמת הנזק הכלכלי שנגרם לסוחרים?
"אני לא מכירה עסק אחד שפתח את הדלתות ללא הלוואות. ייקח הרבה זמן לאנשים לשקם את העסקים שלהם. עשרות לא שרדו, היה מקרה של ניסיון התאבדות של אחת מבעלי העסקים כאן, אם חד־הורית שנאלצה לפנות את הבית שלה, יש בעל עסק אחר שלא עמד בחובות וסיים את חייו. המענקים של המדינה הגיעו בשלבים מאוחרים יותר, עם עומס ביורוקרטי אדיר. ניסינו להסביר לאוצר שאנשי מסחר לא יודעים להתנהל עם הביורוקרטיה האינטרנטית שהם יצרו, לאנשים גם לא היה כוח נפשי להתמודד עם זה. מדובר באוכלוסיות ותיקות, העולם שלהם זה לא 'דור שלוש'. המצב הנפשי של האנשים היה קשה מאוד. היו סוחרים שהתקשרו ואמרו: 'אנחנו מבינים שאנחנו לא יכולים לפתוח, אבל לא יכולים לעבור את היום בלי להגיע לדוכן. אחד מהם שאל אותי, 'אם אני אבוא ואשאר עם תריס סגור - ייתנו לי דו"ח? אפשר לשים כיסא ופשוט לשבת בשוק?'"
חשבתם לעבוד בניגוד להנחיות?
"הרבה פעמים. אמרתי וכתבתי אינספור פעמים לסוחרים בארץ שלא נמנע מהם לפתוח בניגוד להנחיות, רק שלא יכולנו להיות עבריינים בעצמנו ולהנחות אותם לפעול בניגוד להחלטות ממשלה. יכולנו להבין את כל מי שבחר לעשות את זה. שוק הכרמל למשל היה יכול לפתוח אם ראשי הרשויות היו מקבלים על זה את האחריות. יש ראשי רשויות שהפקירו את השווקים, שראו בהם סרח עודף ולא מקום לדאגה. הרבה סוחרים אמיצים הציבו את הסחורה בגלוי על השולחן, זו היתה אמירה חד משמעית: 'אנחנו לא עבריינים, רק רוצים להרוויח את פת לחמנו בכבוד".
באפור הסגול הזה
פרידמן נבחרה פה אחד ובאופן תקדימי לעמוד בראש איגוד השווקים הארצי בישראל, התאגדות שצמחה מהשטח, והשכילה לחבור לאיגוד המסחר ולחקלאים. "אנשים הגיעו לפת לחם, המעשה הכי נכון היה להתאגד יחד ולומר - עד כאן. אנחנו לא עלה התאנה של ממשלת ישראל. הממשלה הלכה לסגר שצבר 180 ימים בפועל, היה פיילוט, הוכחנו שאנחנו עומדים בו ועדיין היא לא היתה קשובה".
היה רגע שבו נשמת לרווחה?
"הניצחון האחרון היה כשהצלחנו לשכנע את הממשלה שכאשר השוק ייפתח, הוא ייפתח לפי התו הסגול ולא לפי התו הירוק, שבלתי אפשרי לאכוף אותו בשווקים. כל אדם רשאי לקנות מוצרים חיוניים. מה הם ציפו, שנהפוך להיות שוטרים? הם מעולם לא סיימו עם ההנחיה למכור בתוך החנויות בתקופות הסגר. חולקו דו"חות לסוחרים שהגישו את הירקות על הדוכנים, כולם עבדו קשה הרבה יותר. נאלצו לדחוס את העגלות והמקררים למחסן או לחנות קטנה. כל פוליטיקאי או איש ציבור שהגיע לפה ראה את העיוות, אבל הם לא ידעו לשנות ולהתאים את ההנחיות".
מי תמך במהלך?
"לא אשכח את הלילה הזה של ישיבת הממשלה. נתניהו יצא להתייעצות עם בני גנץ, בזמן שאנחנו מסונכרנים וממתינים לגזֵרה. אנשי 'כחול לבן' ושר האוצר תמכו מאוד. ברגע שקיבלנו את ההנחיה לפתוח את השווקים על פי התו הסגול, זה היה היום שבו ישנתי לראשונה טוב בלילה".
ובכל זאת, אתם ממשיכים למדוד חום בכניסה.
"לגמרי. אנחנו דואגים לבריאות של הסוחרים ושל המבקרים בשוק, לא נוותר על זה. אנחנו גם מנחים את כל הסוחרים לא לשלם את הדו"חות ולא לערער אלא להישפט. השוטרים בעצמם קיבלו הנחיות לא אחידות ובזמן קצוב, לא פלא שבפועל הרבה שוטרים טעו וחילקו דו"חות שלא בצדק, ועל זה ממשלת ישראל תצטרך לתת את הדעת. כמות הבקשות להישפט הן עצומות. שבית המשפט והממשלה ייתנו על זה את הדעת. אני קוראת לממשלת ישראל לבטל את כל דו"חות הקורונה שניתנו לסוחרים, היא צריכה להודות בטעות שלה".
דחיקת הסוחרים הוותיקים
פרידמן לא שוכחת את המרחק בין הממשלה לשטח. למעשה יש לה מונח בשם "חוק שבדי מדלג", כך היא מכנה את ההנחיות הלא אחידות בין המגזרים. "אני לא אשכח איך המגזר הדרוזי נאלץ להגיע לבית חולים זיו כדי לגנוב את גופת השייח' רק כדי לערוך לו הלוויה מכבדת. הממשלה היתה מנותקת מהעם עד כדי כך שנוצר זעם גדול בחברה הישראלית. ניתן היה למצוא פתרונות. להגיד 'לא' זה הכי קל. התפקיד של הממשלה כעת הוא לאחד את כל המגזרים מחדש. בעתיד לבוא, לא משנה איזה אתגר יונח לפנינו, אנחנו חייבים לדעת להיות מאוחדים. נתניהו רשם הישג מדהים עם החיסונים אבל אם הממשלה היתה משכילה לדאוג לחוסן הכלכלי, הנפשי ולחינוך כלל הילדים - היינו מסתכלים על הכל אחרת".
מה התכנון שלך לעתיד?
"שוק מחנה יהודה נמצא בנקודת מפנה, ללא קשר לקורונה. בחמש השנים האחרונות מתקיים תהליך ג'נטריפיקציה שדוחק את הסוחרים הוותיקים. התרחבות חיי הלילה גדולה ממה שציפינו. זה האתגר הכי גדול שלי לשנה הקרובה - לשמר את האותנטיות והמסורתיות של השוק. שוק מסורתי אותנטי צריך להיות במקום בולט יותר וחשוב יותר, ואני אומרת את זה בתור מי ששייכת לעולם חיי הלילה, רק שאם לא יהיו פה פטרוזיליה, כוסברה ונענע - לא לי ולא לבר הכי קטן תהיה זכות קיום".
השוק הוא של כולם.
"לגמרי. הסוחרים עצמם הם בעלי העסקים הכי נאמנים שיש. אפשר לנסות להוציא את הסוחר מהשוק, אך בלתי אפשרי להוציא את השוק מהסוחר". טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו
