הצטרפות לנתניהו - המעשה הנכון

הנה, הגיעה הקריאה המתבקשת של ראש הממשלה בנימין נתניהו. הוא קורא לנפתלי בנט ולגדעון סער לחזור הביתה ולעזור בהקמת ממשלת ימין יציבה לשנים.

השכל הישר אומר כי יש רוב לימין שיכול למלא סדר יום ברור, שבראשו הזנקת הכלכלה אחרי מיגור הקורונה; התמודדות מול אתגר הגרעין האיראני; נושא ההתיישבות; השלטת חוק וסדר ומיגור הפשע במגזר הערבי; שוויון לערביי ישראל, ועוד ועוד נושאים ששום ממשלה אחרת לא תוכל להגשים.

העם בישראל משווע ליציבות שלטונית

לפני שלושה ימים פנו אנשי תנועת "הביטחוניסטים" במכתב לראשי הסיעות הציוניות, ובייחוד לנפתלי בנט ולגדעון סער. "לאחר שנה מורכבת וקשה, העם בישראל משווע ליציבות שלטונית", כותבים האלופים ג'רי וגרשון הכהן יחד עם תא"ל אמיר אביבי ואל"מ רונן איציק. "בתקופה לא פשוטה זו, שבה קם ממשל אמריקני חדש, האיום האיראני מתעצם והפלשתינים מנסים להשיג הישגים משמעותיים על ידי לחץ על הממשל האמריקני וארגונים אירופיים - מבקש ציבור המצביעים שבחר בכם הנהגה שתחיל ריבונות, שתדאג למשילות, שתייצב את הכלכלה ושתחזק את מעמדה של ישראל בעולם... מנהיגים יקרים, זה לא הזמן לחרמות אישיים ולקיום הבטחות בחירות שאינן קשורות לעתידה של מדינת ישראל... אל תחפשו פתרונות מעוותים, שכל תכליתם לאפשר לגורמים שחפצים בטלטלות נוספות ובחוסר יציבות פוליטית שלטונית".

אכן, הנשיא ריבלין אולי קורא לזה "פתרונות של חיבורים יצירתיים"; אבל האמת, כפי שקובעים בכירי הביטחון בדימוס, מדובר בקואליציית טלאים שמטרתה פרסונלית ועיוות רצון הבוחר. נפתלי בנט יכול למלא תפקיד בכיר בממשלה בראשות נתניהו, אם כי גם זה רק בזכות המשחק של לשון מאזניים ועיסוקו בסחטנות. התנהלותו מאז הבחירות אינה מעידה על כושר מנהיגות אלא על היעדרו. האמת היא שגם אם עמדותיו כמו גם עמדות גדעון סער "דומות" לאלו של ראש הממשלה נתניהו, לא על זה מדובר. לא רק שהציבור לא נתן בו את אמונו בהעניקו לו רק שבעה מושבים; הציבור עשה זאת משום שהוא מבין שבנט עדיין מנהיג לא בשל שהציג בשנים האחרונות תוכנית לכל דבר, שלא לומר תוכנית כבקשתך: בין שזה למיגור ירי הרקטות, בין שזו מגיפת הקורונה ובין שזו "תוכנית סינגפור", שמעוררת געגועים לתוכנית הונג קונג של שמעון פרס ברצועת עזה. השימוש של בנט במילה "כאוס" הוא שקרי. לא שורר שום כאוס במדינה.

הזנב הקצר של השמאל מכשכש בכלב

הכאוס הוא במערכת הפוליטית, שבה הזנב הקצר של השמאל מכשכש בכלב. בגנים הלאומיים וברחובות, בכלכלה ובביטחון, הכל בסדר. תגובתו של גדעון סער לראש הממשלה היתה נחפזת ובוודאי לא ברוח מנהיג העבר הנערץ עליו, מנחם בגין. בגין לא היה מציע לתנועה דמוקרטית - היחידה בישראל - כמו הליכוד תכתיב של כמה שמות להחלפת ראש הממשלה. מה עם קצת כבוד לראש הממשלה שהוציא את המדינה ממכת החושך של נגיף הקורונה? נתניהו הוכיח שכהונתו היא ברכה לחברה בישראל והוא לא נמצא בתפקיד לצרכיו האישיים. האמת היא שבוחרי הימין בישראל משולים למי שלועס את השטיח מרוב ייאוש למראה מנהיגיו המשוטים כסוסים טרויאניים בידי השמאל. המדינה זקוקה לא לתעלולי טלאים פוליטיים כדי להפיל את ראש הממשלה שעומד בראש התנועה הגדולה ביותר; היא זקוקה לממשלה מגובשת בעלת צביון מדיני וכלכלי ברור. ויש לה את זה בבחינת הושט היד וגע בה...

טוב ונכון עשו שטייניץ, יריב לוין ואוחנה כשהעמידו את הנשיא ריבלין במקומו. הגיע הזמן שהמרחב הציבורי בישראל יחדל להיות כבן ערובה בידי השמאל, שמונה פחות מ־40 מנדטים אך מנופי הלחץ והאיומים שלו גוזרים על המדינה חוסר יציבות מתמשך.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו