בשבחי הנורמליות

לפעמים אותם דברים שנראים פתאום נורמליים, מלמדים עד כמה העולם עבר שינוי. בזמן שהאמריקנים חגגו את חג ההודיה, שר הביטחון בני גנץ הגיע לביקור ברבאט כדי לחתום על שורה של הסכמי ביטחון ומודיעין חסרי תקדים, בין המדינה היהודית לבין המדינה הערבית האטלנטית. לפני קצת יותר משנה, ביקור רשמי שכזה - שלא לדבר על חתימה על הסכמי שיתוף פעולה הדדי בתחומים ביטחוניים - היה בלתי מתקבל על הדעת. ואמנם, העיתונות המרוקאית סיקרה את הביקור בהרחבה. הסכם זה היה האחרון מבין כעשרים הסכמים שנחתמו עד כה בין ישראל למרוקו.

בשנה החולפת הוקמו גופים שונים שיצרו מסגרות שבהן ישראלים ומרוקאים יכולים לפגוש זה את זה ולבצע עסקאות ביניהם. בין היתר כוללים גופים אלו את המועצה לעסקים המרוקאית־ישראלית ואת לשכת התעשייה. כמו כן, הסחר בין ישראל למרוקו זינק בחמישים אחוזים בששת החודשים הראשונים של שנת 2021 בלבד.

אלא שמרוקו אינה לבדה מבין מדינות ערב, ובמסגרת הסכמי אברהם חתמו שלוש מדינות ערביות נוספות על הסכמי שלום עם ישראל, ופתחו את שעריהן לאנשי עסקים ומסחר ולתיירים. בשבוע שעבר ציינו את השנה השנייה ברציפות שבה יהודים חוגגים בגלוי את חג החנוכה באיחוד האמירויות. במקביל, תיירים ערבים כבר מבקרים בישראל במספרים הולכים וגדלים, מחופי תל אביב ועד לאתרים הקדושים של ירושלים.

השנה, כמה מאות אלפי תיירים ישראלים כבר ביקרו במרוקו. ההשקעה הישראלית במדינות המפרץ מייצרת הכנסות לחברות סטארט־אפ, בעוד ההשקעות הערביות - הן בישראל והן בשטחי הרשות הפלשתינית - צומחות בקצב מהיר. לפני פחות משנתיים, מרבית מדינות ערב לא היו מאפשרות למטיילים להיכנס לתחומן עם חותמות ישראליות בדרכון - וכעת ההגבלה הזו הוסרה, ומיליוני ערבים וישראלים יכולים לבקר זה את זה כעניין שבשגרה.

השפעה מצטברת

נמניתי עם ערבים לא מעטים אשר האמינו זה מכבר שמהלך השלום ראוי להזדמנות - אם כי הייתי אחד הבודדים שאף טענו זאת באופן פומבי. עכשיו זו המציאות.

אם גם לרחוב הערבי תהיה אמירה דומה בנושא זה, הרי שנראה מדינות ערב נוספות מצטרפות למעגל השלום עם ישראל ומקיימות קשרי מסחר גלויים עם האומה שחלק מהשידורים הממשלתיים עדיין מכנים אותה "הישות הציונית". ערבים רבים בעיראק, בסוריה ובלוב, מצהירים בגלוי, באומץ לב, ללא חשש או היסוס, שהם בעד יחסים נורמליים עם ישראל. המומנטום לשלום ברחבי העולם הערבי הוא אמיתי ומתעצם.

מדינות רבות בצפון אפריקה והמזרח התיכון עוקבות בקפידה אחר תהליכי הנורמליזציה באזור. לכן, הדרך הטובה ביותר למשוך מדינות ערב נוספות לחיק השלום היא ביצירת מצעד מתמשך של אירועים נורמליים: יצירת חברויות שהתפתחו באירועים עסקיים, חילופי סטודנטים ותלמידים אשר לומדים ש"האחר" לא באמת שונה אחרי הכל, דיפלומטים וגנרלים הפועלים במשותף כדי לעצור גורמים מפירי חוק אשר נוקטים אלימות במקום יצירת שיח. ההשפעה המצטברת של אירועים כאלה תגביר את המומנטום של תהליך השלום הרבה מעבר לכל נאום או דרשה.

השלום מתחיל בין האנשים

מאחורי ההישג ההיסטורי הזה עמד אדם שהאמין, נלחם ואף נאלץ להתמודד עם דחייה מצד חלקים גדולים בממסד האמריקני: ג'ארד קושנר. בעולם טוב יותר, הוא היה חולק את פרס נובל לשלום. בעולמנו, שכרו הוא במפגשים הרבים והמעשירים בין ישראלים לערבים שפשוט לא היו מתרחשים עד לפני שנה.

התובנה העיקרית של קושנר היתה שלדור הערבי הצעיר יש פרספקטיבה שונה מהותית מזו של הדור המבוגר. יותר מ־60 אחוז מהערבים כבר צעירים מכדי לזכור את מלחמות 1967 ו־1973 עם ישראל, ורבים אחרים רואים בהן רק חלק מספרי ההיסטוריה. כתוצאה מכך, צעירים ערבים מקבלים באופן רחב את עצם קיומה של ישראל כעובדה מוגמרת, ורואים בדרך כלל את קשרי המסחר עם כלכלתה המשגשגת כחיוניים לעצם השגשוג האישי שלהם. קושנר השכיל להבין כי אותם צעירים רוצים את אותם דברים כמו כל אחד אחר בעולם - עבודה קבועה, בית ספר מקדם, סביבה בטוחה ותקווה לשיפור המציאות. הסכמי אברהם, שקושנר הוביל, הפכו כל זאת למוחשיים לראשונה מאז 1948.
צדק ממשל ביידן כאשר אותת על תמיכתו בהסכמי השלום שכבר נחתמו בין ישראל למדינות ערב, מה שסייע להאיץ את תנופת השלום. אם גל השכנת השלום יתורגם לתועלת מוחשית לצעירים הערבים, התמיכה בשלום עם ישראל רק תלך ותגדל.

אנו זקוקים לסדר אזורי חדש, שבו ישראל היא מרכיב שאינו זר אלא משלים באזור. אין לראות את הסדר האזורי החדש הזה כפועל נגד גורם כלשהו, אלא בחזקת מהלך המועיל לכל הצדדים. כמו כן, הסדר האזורי החדש חייב להתבסס על בניית סט הערכות משותף של האיומים, ולצד זאת על יצירת הזדמנויות לקידום היציבות והפיתוח האזורי בעתיד.
בתקופה זו של השנה באמריקה, מקובל להתפלל למען השלום. במילים פשוטות, ביטחון ושגשוג מחייבים בניית יחסי שלום בין אנשים. לכן, על ממשל ביידן לקדם רפורמות ומהלכים בין־תרבותיים כדי לחולל תמיכה עממית הנדרשת לביסוס תהליך השלום.

משמעות הדבר היא לעודד את המדינות השותפות הערביות לפעול להפסקת שנים של מסרים שליליים בתקשורת הממסדית, במסגדים ובבתי הספר. במקום זאת יש לקדם את אותם קולות ערביים המגיעים מהשטח וקוראים לבניית קשרים בין מדינות ערב וישראל.

במקום לחזור לקלישאות הישנות של "תהליך השלום", נוכל לעודד את הדיפלומטים ואת אנשי המחקר בארה"ב לראות את העוצמה יוצאת הדופן דווקא בדברים השגרתיים. 

אחמד שרעי הוא מו"ל של כמה כלי תקשורת במרוקו ושל כתב העת Jerusalem Strategic Tribune. הוא חבר במועצת המנהלים של גופי חשיבה שונים הכוללים בין היתר את מכון ירושלים לאסטרטגיה ולביטחון (JISS) ו־Atlantic Council, Center for Strategic and International Studies