רחובות נפרדים לגברים ונשים בישראל? פסיקת בג"ץ השבוע בנושא ההפרדה במסלולי לימוד לחרדים באקדמיה חשובה גם לשילובם של חרדים באקדמיה, אבל חשיבותה חורגת מכך.
עם הגידול בשיעור החרדים ביחס לשאר חלקי החברה הישראלית והשתלבותם בה, מתחדד הפער הערכי, ואחד מביטוייו הבולטים הוא הפרדה בין גברים לנשים. בעוד החרדים מקיימים הפרדה ברוב מעגלי החיים, רוב הישראלים מתנגדים לה. הקווים האדומים שהציב בית המשפט להפרדה באקדמיה, בין ארבעה קירות שמיועדים לחרדים - ובאופן חלקי כן, במרחב הציבורי, לא - יכולים להוות מצפן לניהול המרחב הציבורי בהקשר זה אל מול תביעות חרדיות גוברות להפרדה גם במרחב הציבורי.
כבר שנים ארוכות עושה מדינת ישראל מאמץ לשלב חרדים באקדמיה כדי לאפשר להם להשתלב בשוק התעסוקה, להתפרנס מיגיע כפיהם ולבנות קריירה. כדי להקל עליהם את הכניסה לעולם האקדמי החילוני שערכיו רחוקים מאוד מאלו החרדיים, הוקמו מסלולי לימוד רבים המיועדים לחרדים ומתנהלים בהפרדה מגדרית מלאה. חלקם בקמפוסים ייעודיים לחרדים וחלקם בקמפוסים רגילים. כחלק מההפרדה המגדרית הנוקשה, ושוב, כדי לא להרתיע את החרדים, מרצות לא הורשו ללמד גברים חרדים.
ההפרדה המגדרית הזו, שגלשה לרשות הרבים של הקמפוסים ופגעה בשוויון ההזדמנויות של מרצות נשים, נתונה לביקורת ציבורית עזה וכרגיל, גולגלה לפתחו של בג"ץ. בשורת עתירות נטען כנגד ההפרדה מתוך רצון לאסור אותה באופן מוחלט. מהעבר השני של המתרס, הוגשו עתירות שביקשו להרחיב את ההפרדה למסלולים נוספים.
בפסק הדין שניתן השבוע, קבעו רוב השופטים כי המועצה להשכלה גבוהה יכולה להמשיך ולקיים מסלולים לחרדים בהפרדה מגדרית, אך זאת בכמה סייגים. ראשית, ההפרדה המגדרית יכולה להתקיים רק בתוך הכיתות אבל לא בספריות, בקפיטריה ובדשא, כלומר, לא במרחב הציבורי. שנית, עם כל הכבוד לערכים החרדיים, הדרת מרצות מכיתות שלומדים בהן גברים פוגעת בהן קשות ולכן אסורה.
פסק הדין המאוזן הזה הוא נקודת ציון חשובה מכמה סיבות: בית המשפט, שרגיש לכל פגיעה בשוויון (גם הפעם), מגלה הבנה רבה גם לערכים הדתיים של החרדים. אל מול זעקות החרדים לרמיסתם על ידי בג"ץ, הוא מתגלה דווקא כמי שמגן עליהם.
מתוך הבנה שהשתלבותם באקדמיה ובתעסוקה היא אינטרס ישראלי משמעותי, בג"ץ נכון להסיג את ערך השוויון מפני הערכים הללו. עם זאת, הנכונות הזו מוגבלת. בית המשפט מגן על אופיו של המרחב הציבורי בישראל, ולא מוכן להסכין, ולו במעט, עם הפרדה מגדרית שאינה בין ארבעה קירות ועבור מי שבחרו בכך.
אבל לפסק הדין משמעות רחבה בהרבה. בשנים האחרונות אנחנו עדים לשורת מקרים שבהם חרדים מבקשים להדיר נשים מהמרחב הציבורי או לנהל אותו בהפרדה מגדרית: על גבי שלטי אוטובוסים, מעל גלי האתר, במדרכות, בהופעות בכיכר העיר. ככל שהחרדים יהפכו משמעותיים מספרית ומבחינת השתלבותם בחברה הישראלית, הדרישה להפרדה כזו תתרחב.
לכן, חשיבותו של פסק הדין הזה, המצטרף לכמה אחרים, חורגת מגבולות הקמפוס. בית המשפט מכיר היטב את הערכים החרדיים ואף מוקיר אותם. אבל הוא גם קובע כי המרחב הציבורי בישראל לא יכול להתנהל על פי הערכים הללו, תוך פגיעה מובנית שיוצרת הפרדה מגדרית בשוויון.
שילוב חרדים במעגלי הישראליות הוא אינטרס קיומי של מדינת ישראל. ככל שחרדים ילמדו יותר ויעבדו יותר הם יחלצו את עצמם מעוני, ואת מדינת ישראל משקיעה איטית לעבר העולם השלישי. אבל שילוב זה, אומר בית המשפט, לא יכול להתקדם אגב מחיקת אופייה וערכיה האחרים של מדינת ישראל, ושינוי פניה כפי שאולי היו רוצים חלק מהחרדים.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו