כל מי שצפה לפני שבוע בדיוק בעימות המתוקשר בין נשיא אוקראינה, וולודימיר זלנסקי, לבין מארחיו בחדר הסגלגל של הבית הלבן ובראשם נשיא ארה"ב דונלד טראמפ, ניסה למצוא הסברים להתנגשות חסרת התקדים. בין שלל הגרסאות, שנעו מסוגיות של לאומיות אוקראינית, דרך ענייני הכבוד והפרוטוקול (כמו הלבוש של האורח והתעקשותו לדבר באנגלית רחוקה משלמות) וכלה בפן הפרסונלי של היעדר כימיה אישית בין שני המנהיגים, כמעט נעלם ההסבר שכורך את הפיצוץ בין טראמפ וצוותו לזלנסקי בכימיה מסוג אחר - זאת שבאדמה.
"ארה"ב של דונלד טראמפ מנהלת מאבק על הגמוניה גלובלית מול סין, ובמאבק, כמו בכל מאבק, אי אפשר בלי תחמושת", אומר ד"ר עמית מור, מנכ"ל אקו אנרג'י ייעוץ כלכלי אסטרטגי ומרצה בכיר באוניברסיטת רייכמן. "בקרב על הדומיננטיות במאה הנוכחית התחמושת היא מחצבים חשובים שיניעו את הכלכלה, מתכות נדירות ומינרלים קריטיים כגון ליתיום, בריום, טיטניום, אבץ, נחושת, גרפיט וכד'. אוקראינה עשירה במינרלים מן הסוג הזה, אבל הסקטור הזה כמעט לא מפותח בה. לכן להסכם המסגרת להפקה משותפת של מחצבים, שאמור היה להיחתם בביקור של זלנסקי בבית הלבן, היתה בעיני האמריקנים חשיבות מכרעת, ובלי החתימה עליו לא היתה לביקור שום תכלית".
באופן שאינו מפתיע, הגרסה של ד"ר מור זכתה לביסוס ולחיזוק דווקא מכיוון הקרמלין. במקביל לידיעות על כך שזלנסקי עזב את וושינגטון, אויבו הגדול ממוסקבה סיפק הצהרה שלא השאירה הרבה מקום לספק. "אנחנו מוכנים לשתף פעולה עם ארה"ב בהפקת מתכות נדירות", הכריז נשיא רוסיה ולדימיר פוטין בהתבטאות שכוונה, כך נדמה, לאוזני אדם אחד - דונלד טראמפ, ונועדה לאותת לו כי את מה שלא קיבל מאוקראינה יוכל לקבל מן המדינה שפלשה אליה.
פוטין אף הדגיש שהפוטנציאל ברוסיה גדול יותר מאשר באוקראינה, במיוחד אם מביאים בחשבון את השטחים שהרוסים הספיקו לנגוס מהאוקראינים. כדי שהמסר יהדהד, הוא ציין שרוסיה "מוכנה לעבוד עם כל פרטנר זר". בתרגום לשפה פחות דיפלומטית זה נשמע כמו רמז ברור: או שארה"ב תשכיל לעבוד איתנו, או שנפנה לסין.
סין, כמובן, מופיעה בתסריט שכזה לא במקרה. "יש רשימה, אשר הוכנה במשרד הגיאולוגיה האמריקני וכוללת כ־50 מתכות נדירות ומינרלים קריטיים", מבהיר ד"ר מור, "רוב המאגרים הידועים של החומרים האלה ברחבי העולם נשלטים בידי סין - בין 30 ל־90 אחוזים, תלוי בחומר ספציפי. במהלך 20 השנים האחרונות הסינים קנו מכרות בכל פינות העולם - אוסטרליה, אסיה, אפריקה, דרום אמריקה..."
ארה"ב התעוררה מאוחר
השבוע "קדחת המתכות הנדירות" הפכה לעובדה מוגמרת, כאשר אפילו נשיא בלארוס, אלכסנדר לוקשנקו, קלט איזו בוננזה עשויה לנחות עליו אם רק יתגלו המינרלים המופלאים בתחומי ממלכתו. השליט הבלארוסי החליט ליזום: הוא כינס את שרי ממשלתו ופשוט הורה להם לחפור באדמה, במטרה לחשוף במהירות את המרבצים של מה שנחזה להיות האוצר של המאה ה־21.
ללוקשנקו יש סיבה טובה להתקנא באוקראינים, שכניו מדרום. על פי מה שכבר ידוע, לאוקראינה יש מאגרים תת־קרקעיים של לפחות 37 מינרלים קריטיים, ומתוכם המאגרים של ליתיום, טיטניום וגרפיט גדולים במיוחד. קחו, למשל, את מחוז ז'יטומיר הגובל בבלארוס. האזור מתהדר בלא פחות מחמישה מרבצים עצומים של טיטניום, אשר רק מחכים שיוחלט מי יקבל את הזיכיון המיוחל להתחיל בהפקה. נוסף על כך, אדמת ז'יטומיר טומנת בתוכה בריליום, טנטלום, ניוביום, זירקוניום, קובלט, נחושת וניקל - וזהו, כאמור, רק מחוז אחד של מדינה ענקית ועשירה במחצבים.
הנתונים הרשמיים של המכון לגיאולוגיה של אוקראינה נוקבים בכמה מכמנים אחרים שמתחבאים בקרקע שלה, ובתוכם יסודות נדירים שבלעדיהם כלכלת העתיד - או שמא כלכלת ההווה - לא מסוגלת להסתדר: לנתנום וצריום שנדרשים לייצור טלוויזיות ומכשירי תאורה, נאודימיום שנחוץ בטורבינות רוח, בלייזרים ובסוללות, ארביום שמשמש בלייזרים ובפלדת ונדיום, איטריום ששימושיו נעים מייצור החשמל מגרעין ועד למסנני גלי מיקרו, ועוד. ממצאים אחרים כלל לא פורסמו, לפחות לא במלואם. כך, לדוגמה, מחקר אשר מומן על ידי האיחוד האירופי גילה באוקראינה מרבצים של סקנדיום, שתעשיות התעופה והחלל זקוקות לו במיוחד, אבל פרטי המרבצים והיקפיהם נותרו חסויים.
המהדורה האוקראינית של כתב העת "פורבס" העריכה את השווי של המרבצים הידועים במדינה ביותר מ־15 טריליון דולר, וכמה מרבצים עוד מחכים להתגלות. האם ייעשה מאמץ מקצועי ומערכתי לבצע סקרים גיאולוגיים מתקדמים? איש אינו יודע בוודאות, אבל ייתכן מאוד שהעושר האמיתי ששוכן במעמקי האדמה האוקראינית עצום פי כמה מן התחזיות האופטימיות ביותר.
מה שאופטימי פחות הוא קווי העימות הנוכחיים בין צבא רוסיה לצבא אוקראינה. חלק משמעותי מן הפוטנציאל האוקראיני בהפקת מינרלים קריטיים ממוקם באזורים שהרוסים הספיקו לכבוש. במונחים כספיים, יותר ממחצית מן העושר העתידי של אוקראינה מצוי בארבעה מחוזות, שפוטין סיפח לרוסיה בספטמבר 2022.
אלא שגם בניכוי מה שאבד נכון לעכשיו, אוקראינה יושבת, תרתי משמע, על מטמון אדיר בגודלו. רק לשם הדגמה, מומחים מעריכים את מרבצי הליתיום שלה בחצי מיליון טונה - יותר מבכל מדינה אחרת באירופה. מאגרי הגרפיט (מרכיב מפתח בסוללות של רכיבים חשמליים ובכורים גרעיניים) של אוקראינה מהווים כחמישית מכלל המאגרים בעולם. לשמחת הרשויות בקייב, הם נמצאים דווקא במרכז המדינה ובמערבה, הרחק מצבאו של פוטין.
העלויות הגבוהות של הפקת המינרלים הקריטיים יוצרות קושי נוסף, בוודאי עבור מדינה הנתונה להתקפה. לאוקראינה אין מאות מיליארדים, שבלעדיהם לא תיתכן השקעה בהפקה, ואם אין השקעה - לא יהיו גם רווחים. לפחות בהיבט הזה לרוסים אין עדיפות על האוקראינים, כי גם מוסקבה לא מסוגלת כיום להשקיע את הסכומים הנדרשים. בעצם, אף אחד לא מסוגל, למעט האמריקנים והסינים.
"ארה"ב נכנסת לתחרות גלובלית על שליטה במתכות נדירות ומינרלים קריטיים באיחור ניכר", מציין ד"ר מור, "סין חשבה באופן אסטרטגי כבר בתחילת המאה הנוכחית והחלה להשתלט על החומרים הקריטיים, מה שיוצר תלות עולמית הולכת וגוברת בסינים בתחום הזה. הסינים היו באים למדינות בעולם השלישי ומציעים להן מכל טוב: אנחנו נקים לכם בתי ספר, בתי חולים, כבישים, תחנות כוח, נפתח לכם חקלאות, ואתם תיתנו לנו ל־50 שנים רישיונות וזיכיונות למינרלים שבאדמתכם. הם פעלו בצורה מאוד חכמה, וגם היותה של סין מדינה אוטוקרטית סייעה בידם. למדינות דמוקרטיות במערב בדרך כלל אין אסטרטגיה לטווח ארוך".
מבחינת ארה"ב החשיבות האסטרטגית של פוטנציאל המינרלים והמתכות באוקראינה עצומה, משוכנע ד"ר מור: "בארה"ב עצמה יש מאגרים לא מבוטלים של חלק מן המתכות והמינרלים, אבל הם לא מנוצלים. לוקח המון שנים לאשר את תחילת הכרייה במכרות האמריקניים, בעיקר במדינות כמו קולורדו, אורגון, וושינגטון וקליפורניה. המיזמים נתקלים בהרבה התנגדויות על רקע סביבתי. על כן, משנקרתה ההזדמנות באוקראינה, נדל"ניסט כמו טראמפ לא יוותר עליה. הרעיון הוא להקים קרן משותפת לארה"ב ולאוקראינה: החברות האמריקניות ישקיעו עשרות, אם לא מאות, מיליארדי דולרים במשך עשרות השנים הבאות, כדי לפתח את המשאבים האלה, והרווחים יתחלקו
חצי־חצי".הביקוש למתכות נדירות ולמינרלים קריטיים מזנק משנה לשנה. ד"ר מור: "מינרל כמו סיליקה משמש בתאים פוטו־וולטאים, ובכל שנה מייצרים מיליארדי טונות מהם משום שהשימוש באנרגיה סולארית עולה. ליתיום נחוץ לכל סוגי המצברים, החל מהמצבר של הטלפון הסלולרי ועד מצבר מכונית ומגה־מצברים. באופן פרדוקסלי, עם עליית הביקוש לאנרגיה מתחדשת, ההזדקקות למחצבים במובן המסורתי שלהם עולה גם היא. ב־15-10 השנים הבאות הצורך בכל המתכות והמינרלים האלה צפוי לנסוק".
14 דקות של אבץ
העירוב של גיאופוליטיקה בענייני מחצבים לא לגמרי חדש. כבר בתקופת המלחמה הקרה בריה"מ נהנתה מהיותה ספקית הטיטניום הגדולה ביותר בעולם ומכרה אותו לארה"ב, יריבתה הגדולה. "זאת מתכת אצילה, שמסוגלת לעמוד בפני טמפרטורות מאוד גבוהות, ולכן היא נחוצה בתעשיית החלל, בתעשיית המטוסים וכמובן בתעשיית הנשק", מסביר ד"ר מור. לא סתם נחוצה, חיונית. כל כך חיונית, שבראשית שנות ה־60 האמריקנים החליטו לבצע רכישות סודיות של טיטניום מהסובייטיים. קשה שלא לזהות את האירוניה: ארה"ב קיבלה ביד אחת מבריה"מ את החומר שבאמצעותו בנתה כלים, אשר נועדו להביס את בריה"מ, ובידה השנייה שילמה לבריה"מ את מיטב הכסף, אשר סייע לבריה"מ להישאר במרוץ בין שתי המעצמות.
כעת יותר ממחצית הפקת הטיטניום העולמית נעשית בידי סין, אך הרוסים עדיין מחזיקים במקום השלישי המכובד. התלות המערבית בטיטניום מתוצרת רוסיה כה משמעותית, שגם כאשר ענפי תעשייה רוסית הוכו בסנקציות בעקבות הפלישה לאוקראינה, משלוחי טיטניום זכו להחרגה. אפילו ממשלת קנדה, שתמיכתה באוקראינה היתה מן הנחרצות ביותר, הרשתה לחברת Bombardier, יצרנית המטוסים שלה, להמשיך לקנות טיטניום רוסי. על פטור דומה עבור חברת Airbus התעקש גם נשיא צרפת מקרון. התעקש - וקיבל.
ד"ר מור מזכיר מקרה אחר, אשר הדגים היטב את התלות של העולם, ובמיוחד של העולם המערבי, באספקת מחצבים יקרי ערך: "כזכור, רוסיה פלשה לאוקראינה ביום 24 בפברואר 2022. כעבור כשבוע, בחצות הלילה לפי שעון מוסקבה, פורסם הצו הנשיאותי של פוטין, שעצר לחצי שנה את היצוא של כל המינרלים הקריטיים והמתכות הנדירות מרוסיה. השעה נבחרה מתוך מחשבה תחילה וכיוונה לשעה 5 אחר הצהריים בחוף המזרחי של ארה"ב, שבה נסגר המסחר בבורסת הסחורות של ניו יורק, אך בורסת הסחורות של שיקגו עדיין פעלה. מה שקרה אחר כך נכנס להיסטוריה כ'14 דקות של אבץ': המחיר של אבץ קפץ לפתע פי 14 אלף. אני די בטוח שפוטין עצמו והמקורבים אליו הרוויחו הרבה כסף ברגעים ההם".
עד כמה שרשראות האספקה העולמיות תלויות ברוסיה?
"לרוסיה יש מרבצים גדולים של כמה מן החומרים הקריטיים, למשל כחמישה אחוזים מהפקת הקובלט העולמית. אולם גם מרבית ההפקה הרוסית מופנית ליצוא לסין. מעבר להרי אורל מצויים מתחמי הפקה וייצור גדולים מאוד, ומזהמים מאוד, שכוללים מכרות ותעשיית זיקוק ושתוצרתם הולכת לסין. בשונה מהסינים, הרוסים אינם מייצרים מוצרים סופיים כמו מצברים ותאים פוטו־וולטאים - רק מוכרים את המינרלים".
היכן ארה"ב וסין מתנגשות חזיתית במאבק על השליטה בחומרים קריטיים?
"זה כמעט לא קורה, משום שהסינים הספיקו להשתלט על כל כך הרבה מוקדים של משאבים, ומה ששלהם - שלהם. לארה"ב נותר להיאבק על היתר, ולכן היא לא תאפשר לעסקה באוקראינה לחמוק לה מבין האצבעות. נכון שמבחינת הסגנון ההתנהלות של טראמפ עלולה להיראות כ'התנהגות של שריף', או כסוג של קולוניאליזם מודרני, אך אף על פי כן הסכם המינרלים משקף אינטרס הדדי מובהק, ועל כן אני צופה שהוא ייחתם בסופו של דבר. בגלל הפער שנוצר, אמריקה תישאר עוד הרבה שנים תלויה בסין ביבוא של מצברים או פאנלים של אנרגיה סולארית. למעשה, טראמפ הוא הנשיא האמריקני הראשון שמכוון לסגירת הפער ולהקטנת התלות. לזכותו ייאמר שיש כאן ראייה אסטרטגית, שכן את הפירות האמריקניים יראו הרבה אחרי שהכהונה של טראמפ תגיע לסיומה".
הקרב על הליתיום
ההתעוררות האמריקנית מתרדמת ארוכה באה בתקופה מלאת תהפוכות ואתגרים חדשים. החשיבות הדרמטית של המחצבים הנדירים ברורה לא רק לארה"ב, ובזירות המאבק העולמי על מתכות ומינרלים כבר פועלים כוחות שונים ומשונים.
מרבצי משאבי טבע הם אחד ההסברים למהלך הרוסי של חדירה לאפריקה במהלך העשור האחרון. הנוסחה פותחה על ידי יבגני פריגוז'ין, ראש כוח וגנר, ששלח את שכירי החרב שלו למדינות ביבשת השחורה הרבה לפני שנודעו לשמצה בחזיתות אוקראינה. מספרים שפריגוז'ין היה מציע לשליטים אפריקנים תבנית קבועה לשיתוף פעולה - הוא יספק להם מקורות מימון להפקת מחצבים וכוח צבאי מיומן שיגן על המכרות ועל השליט, והם בתמורה יעניקו לו עשרה אחוזים מרווחי המדינה מכרייה.
השיטה עבדה מעל למצופה, ובכל מקום. מי שיבחן את מפת הפעילות של כוח וגנר, ימצא התאמה מופלאה לכריית מחצבים - חלקם מסורתיים, כמו מכרות זהב ברפובליקה המרכז־אפריקנית, וחלקם משתייכים לקבוצת מתכות ומינרלים נדירים. מה הפלא שקונסטנטין לוגובוי, אחד מבכירי המפקדים של וגנר בעידן שלאחר פריגוז'ין, השוויץ בדצמבר 2024 שלוחמיו כבשו את המכרות של הליתיום במזרח אוקראינה. דוברי הקרמלין אולי מספרים שמשימתם "לנקות את אוקראינה מניאו־נאצים", אך לאמיתו של דבר הם חולמים על ערכים ארציים וחומריים בהרבה.
נמצאו פרשנים שהרחיקו לכת ונימקו את מהלך הפלישה של פוטין ברצונו להשתלט על מרבצי הליתיום של אוקראינה. באותה נשימה הם הזכירו שתי עסקאות ענק, שהיו אמורות להתבצע ממש לפני תחילת המלחמה, וסוכלו בעקבותיה (באחת התכוון התאגיד האוסטרלי European Lithium לרכוש חברה אוקראינית, שעמדה לקבל רישיונות להפקה של ליתיום במדינה, ובאחרת חברה סינית עמדה להתחיל בפיתוח שני מכרות אוקראיניים), וכינו את המלחמה שמתנהלת בין רוסיה לאוקראינה זה שלוש שנים "מלחמת הליתיום הראשונה".
גם אם יש בכך משום הפרזה, ריח חזק של ליתיום נודף ממהלכים גיאופוליטיים נוספים של רוסיה, אף אם הם מתבצעים במרחק אלפי קילומטרים מאוקראינה. אמנם ניתן להסביר את ירח הדבש של פוטין עם הדיקטטור של בוליביה איבו מוראלס באיבתם המשותפת לארה"ב ובשיקולים אידיאולוגיים בלבד, אולם הקרבה בין השניים תיראה באור שונה אם נזכור שלבוליביה מאגרים עצומים של ליתיום. ומי קיבל את הזיכיונות של ההפקה? ניחשתם נכון - החברות מרוסיה ומסין.
הקרב על הליתיום הוא תופעה חדשה יחסית. בתוך פחות משלושה עשורים הפקתו זינקה מ־9.5 אלף טונות בשנת 1995 ל־198 אלף טונות בשנת 2023. לקראת שנת 2050 הביקוש לליתיום צפוי לגדול פי 60 לעומת הנתון העכשווי.
"מרבצים משמעותיים של ליתיום נמצאו בצ'ילה, בארגנטינה, באוסטרליה, וגם בארה"ב שמייצרת כעת רק 0.3% מהייצור העולמי", מבהיר ד"ר מור. "הסיכוי שזה יפותח בארה"ב בעשור הקרוב שואף לאפס, אם כי בהסתכלות ארוכת טווח יותר לאמריקנים אין ברירה, הם יתחילו לפתח מכרות ולהפיק גם בתוך ארצם. אלה תעשיות של טריליוני דולרים לעשורים רבים".
עד שהשוק יראה מאסות גדולות של ליתיום Made in USA, האמריקנים רק מידרדרים אל תהומות התלות, שמזכירה את התלות ההיסטורית שלהם בנפט הערבי. גם הסיכונים הגיאופוליטיים דומים לאלו שהיו בעבר למדינות נטולות נפט, בהבדל אחד: ליתיום, המכונה גם "היהלום הלבן", נדיר יותר מ"הזהב השחור".
משכך, גילוי פתאומי של ליתיום עשוי לשנות לטובה גורל של מדינה, ואפילו את מסלולה הגיאופוליטי, בדומה לגילוי מרבצי נפט או גז במאה ה־20. בשנת 2019 זה קרה בסרביה. כמויות גדולות של ליתיום נמצאו בצפון המדינה, ובשנה שעברה ניתן הרישיון להפקה, שצפויה להתחיל בעוד שלוש שנים. הליתיום הסרבי מיועד להרוות את הצימאון של התעשיות באירופה - ועל כן מנהיגי מדינות האיחוד האירופי התייצבו, כולם כאיש אחד, כדי לתמוך בפרויקט ושכחו באורח פלא הן את התנגדותם משכבר הימים לנשיא סרביה ווצ'יץ', שדחף אותו, והן את האג'נדות הסביבתיות שלהם. ומי נמצא בצידו השני של המתרס? הפרסום ב"וול־סטריט ג'ורנל" ייחס את ארגון ההפגנות דווקא לרוסיה, הידידה המסורתית של סרביה, שלא ממש ששה לראות את בעלת בריתה מזינה את האירופאים במתכת המבוקשת.
המחסור בחומרים הקריטיים הוא מצב נתון, שרק יחמיר, ולהפקתם מתלווה מחיר כבד בדמות קרבות גיאופוליטיים עקובים מדם, זיהום ופגיעה סביבתית. "אחת המחשבות של אילון מאסק, חברו הטוב של טראמפ - ולא משנה מה חושבים עליו - היא להפיק יום אחד מינרלים במאדים", משרטט ד"ר מור את החזון. אולי החזון באמת יתממש, אך גם אז השאלה המכרעת תהיה איזה דגל יתנוסס מעל המכרות שבכוכב האדום.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו