לא למצרים ולא לירדן: למה שלא נעביר את העזתים ליו"ש?

לא מועיל, די מזיק. ייתכן שיריב לוין עשה מצווה גדולה במהלך תקופת כהונתו ההזויה כשר משפטים: הוא יוצר השראה לרפורמה משמעותית בממשק שבין הרשות המבצעת וזו השופטת, אשר במסגרתה יבוטל תפקיד שר המשפטים. מצב שבו מכהן שר משפטים (שאינו, בהכרח, משפטן) לצד יועץ משפטי לממשלה, אינו מאפיין דמוקרטיות רבות בעולם. במקום שר ויועץ, ניתן יהיה לבחון מינוי של "המשפטן הבכיר של הממשלה". הוא ינהל את המערכת המשפטית, ישתתף בישיבות הממשלה והקבינט בלי זכות הצבעה, ויבטיח כי הממשלה פועלת באורח חוקי. נכון יהיה, במצב כזה, לאפשר מינוי פרקליט מדינה עצמאי, כך שהמשפטן הבכיר של הממשלה יוכל לעסוק בשורה של נושאים אשר היום עוסק בהם שר המשפטים, כמו המלצות לחנינה. בראשות הוועדה לבחירת שופטים יעמוד נשיא בית המשפט העליון.

שר המשפטים איננו האיש הבכיר במשרדו. הוא אמנם איש עסוק מאד, והוא חבר מן המניין בפורומים הבכירים ביותר של קבלת ההחלטות, אך על עניינים משפטיים רגישים ביותר הוא יודע, לא אחת, מן התקשורת. זה תפקיד מעניין, וכשאדם בעל משקל ממלא אותו, מקשיבים לו. הוא יכול ליזום חקיקה ולייצר את "רוח המפקד" במשרד, אבל אם נוכחותו גורמת עימות מתמיד בינו לבין היועץ המשפטי לממשלה, כפי שמתרחש בשנים האחרונות, ומביאה לשיתוק המערכת ולפגיעה ישירה בהמוני אזרחים, מוטב לוותר עליו (גילוי נאות: בעל הטור היה שר המשפטים).

היום שאחרי היום שאחרי. היה, אולי, מי שהאמין כי הקוסם שומר את כל הפתרונות במגירות נעולות, וכי מייד לאחר שתסתיים המלחמה הארוכה בתולדותינו, הן ייפתחו. אז - כך האמינו המאמינים - תיפתר החידה מי ישלוט בעזה, זה שאינו חמאס או עבאס. אז נדע איך מונעים הוצאת צווי מעצר למיטב בחורינו המבקרים בעולם, איך אפשר לגייס לצה"ל, מהיום למחר, 15 אלף חיילים חרדים, כדי למלא את שורותיו, ואיך אפשר לעמוד בהוצאות הביטחון העצומות ולהחזיר לנו את דירוג האשראי, שכל כך התגאינו בו עד ששונמך. השבוע, עם חזרת המוני הפלשתינים לצפון הרצועה, ולקראת נסיגת צה"ל מן הרצועה כולה בשלב הבא של ההסכם, מתגלית האמת: מגירותיו של הקוסם ריקות. אחרי 29 שנות שלטון לסירוגין, הוא ממשיך לעשות את הדבר שאותו הוא עושה היטב כל כך כל השנים הללו: בועט בפחית במורד הדרך.

הציפור הכחולה כאן ליד. טילטיל ומיטיל במחזהו הנודע של מוריס מטרלינק הם אח ואחות, המחפשים את האושר בדמותה של ציפור כחולה, ולאחר מסע מתסכל הם שבים הביתה ומגלים כי הציפור שהתה כל הזמן בביתם. אולי זה יקרה גם לרעיון העברת תושבי עזה למצרים, לירדן או לאינדונזיה. זהו רעיון שממשלות ישראל השתעשעו בו מאז מלחמת ששת הימים, מתוך הערכה מוטעית שאם יציעו לפלשתינים פיצוי, הם ישמחו לעזוב את בתיהם ולהשתקע בניכר. שום מדינה מארחת לא קפצה על ההצעה, ומספר הפלשתינים שנענו לה היה קטן עד כדי גיחוך. הנשיא טראמפ העלה את הרעיון - שנראה לו הגיוני כל כך מבחינה עסקית - כבר בכהונתו הקודמת, והוא חוזר ומעלה אותו עכשיו. זה לא יקרה.

אבל אולי אפשר להציע לתושבי הרצועה שירצו בכך, לעבור, באופן זמני ומוגדר מראש, לגדה המערבית, עד אשר הריסות עזה יפונו ובתיהם ייבנו מחדש. תושבי עזה הם בעלי תעודת זהות פלשתינית, המונפקת על ידי הרשות הפלשתינית, ובעלי זכות בחירה למוסדותיה. ייתכן שהאפשרות לגור, באופן זמני, בגדה המערבית תהיה עדיפה בעיניהם על מעבר למדינה אחרת. שם הם יחיו במסגרת שלטון הרש"פ ויהיו משוחררים מחמאס שישראל טיפחה לפני 7 באוקטובר, ולא הצליחה להרחיקו מהשלטון בעזה אחריו.