ההתעקשות של הפרקליטות ושל שופטי נתניהו לקיים את המשפט כסדרו ובתדירות גבוהה גם בזמן מלחמה, יכולה להתפרש - בעיני חובבי ז'אנר תפירת התיקים - כעוד מאמץ של מערכת המשפט להכניע ראש ממשלה שהם לא בחרו. זו פרשנות הגיונית, בהתחשב במאמץ הכביר שהשקיעה המערכת כדי למצוא עבירה שתגרום לו לקבל הסכם טיעון פוליטי - סגירת התיקים תמורת פרישה מהחיים הפוליטיים.
אפילו מפכ"ל המשטרה שניהל את החקירות, רוני אלשיך, הביע פליאה על העובדה שתיקי נתניהו הגיעו לבית המשפט. "אף אחד לא יכול היה לנחש שראש הממשלה נתניהו לא יתפטר לאחר הגשת כתבי האישום נגדו, ויבחר להילחם על זכאותו מתוך המערכת", הודה בראיון לגל"צ ביוני 2023. "אני מכוון את זה למפלגה שנלחמת, ולא מבינה שהיא צריכה להגיד שלטובת המדינה 'אנחנו מעמידים איש אחר בראשנו'. (...) עד היום לא היה דבר כזה כי ראשי ממשלה לשעבר התפטרו בגין כתבי אישום נגדם. התקדים שהיה מול עינינו היה של אולמרט".
כך חשף אלשיך בתום לב ובפליאה, את מה שהיה ברור לכל מי שעקב אחרי גלגולי חקירות נתניהו. מטרתו היתה פוליטית. ואמנם התקשורת באופן כללי העדיפה להתמקד בצורך הדחוף להעמיד את נתניהו לדין, למען השם, אך מי שהתעניין בפרטי כתב האישום למד גם שמדובר בשתי עבירות סל מעורפלות (מרמה והפרת אמונים) ובסעיף תקדימי ומפוקפק של שוחד בצורת סיקור אוהד, פרי מוחו היצירתי של פרקליט המדינה שי ניצן.
מכיוון שנתניהו מוטט את הנחת היסוד של אלשיך, ניצן ומנדלבליט והתעקש לעמוד לדין - נחשף כתב האישום במלוא הדרו הקטנוני. השופטים הציעו לתביעה למחוק את האישום בשוחד עוד לפני תחילת פרשת ההגנה - היועמ"שית החדשה בהרב־מיארה סירבה, והטיטאניק המשיכה לשוט. ואז פרצה מלחמת חרבות ברזל וגנבה את הפוקוס מהילולת השמפניות והסיגרים.
היועמ"שית מסכלת פעולות שלטוניות כלאחר יד, מתוך סמכות שאין לה עיגון בחוק. עכשיו תורם של שופטי נתניהו להבהיר את ההיררכיה של שרשרת הפיקוד הלאומית
מכיוון שהמשפט הישראלי מבוסס בראש וראשונה על סחבת ועינוי דין, אפשר היה לצפות שכל היופי הזה יידחה לימים שקטים יותר. ממילא משפטים בישראל נמשכים שנים על שנים, אך בכל זאת דבקו הפרקליטות, היועמ"שית והשופטים בעמדה תקיפה - על ראש הממשלה להתפנות מעיסוקיו ולהעיד. מדי פעם העניקו שלושת הגופים הללו, במשורה ובחמיצות, דחייה. לא לפני שסירבו תחילה. ראש הממשלה נאלץ, כמו תלמיד סורר, להצדיק בפני השופטים היעדרות לצורך ביקור בכתר החרמון שזה עתה נכבש או עיון בפתקים שהובאו אליו בעניין צבאי או מדיני דחוף כלשהו. השופטים הפכו שותפי סוד לניהול המלחמה, ותוך כדי כך התעקשו על קיומה של עדות נתניהו בתחילת פרשת ההגנה, אף שאפשר היה לדחות אותה, ומתוך מראית עין של דאגה לזירוז ההליך המשפטי (שנמשך כבר כמעט חמש שנים ויימשך עוד כמה שנים) עמדו על כך שיעיד שלוש פעמים בשבוע.
בתחילת ינואר נכנס נתניהו לניתוח ערמונית. השופטים, בנדיבותם, הסכימו לדחות את עדותו בשבועיים. כמו תלמיד טוב, נתניהו הגיש בקשה מסודרת, יש שיאמרו: הביא פתק מרופא. בתוך הזמן הזה לקה נתניהו בזיהום וביקש דחייה נוספת, או צמצום ימי העדות שלו. הפרקליטות והיועמ"שית התנגדו, כמובן. השופטים הוכיחו רוחב לב וסירבו להפחית את מספר ימי העדות, אך הסכימו לקצר אותם בשעה.
מניין באה הבהילות, ומה מקור האכזריות השיפוטית? מדוע צריך נתניהו להתייצב במהלך מלחמה, חילופי שלטון בארה"ב, ניהול ענייני המדינה והצורך להפחית את העומס עליו מטעמי בריאות? התיאוריות רבות ומגוונות. במקרה של הפרקליטות והיועמ"שית, הסבר אחד בולט למרחוק: ככל שנתניהו יבקש דחיות, כך אפשר יהיה לשגר את הדרישה לנבצרות שמתחממת על הקווים. מי שלא יכול להעיד שלוש פעמים בשבוע, עם רופא ומשככי כאבים - ודאי שאינו כשיר לכהן כראש ממשלה.
בשנת 2018 קבע השופט יצחק עמית, בעתירה על ניגוד עניינים של שופט, כי "דומה כי העותר חוטא באי־הכרה של הדנ"א השיפוטי (...). אכן, שופט הוא בן אדם ולא מלאך. אך על כס השיפוט השופט לומד כיצד 'לנטרל' רעשים חיצוניים כמו מידת החיבה או חוסר החיבה שהוא רוחש לעורך דין פלוני או אלמוני". ואם שופט נקי מראש מכל רגש כלפי עורך דין כזה או אחר - ודאי שהדנ"א השיפוטי שלו מחסן אותו מפני רגשות כלפי ראש ממשלה. אמנם למראית עין ראש הממשלה נתבע להעיד בתדירות גבוהה יותר מכל נאשם אחר, אבל צריך לברר בדחיפות מה פירוש "היענות חריגה". שי ניצן המציא עבירה - ועכשיו בירורה עלה לראש סדר העדיפות - לא הלאומי, אלא לזה החשוב יותר. של השופטים. מסביב ייהום הסער אך ראשם לא יישח.
נתניהו נאלץ להפציר בהם להתחשב במצבו הרפואי, אך השופטים עמדו על שלהם. צר עולמם כאולם בית המשפט. כמו אין מלחמה בעולם, אין עם שזקוק לראש ממשלה שעוסק בענייני הציבור. בית המשפט העליון כבר הציב את עצמו מעל הרשות המחוקקת ומעל הרשות המבצעת. ממלא מקום נשיא בית המשפט העליון, יצחק עמית, מינה את עצמו לנשיא במעמד צד אחד; היועמ"שית מסכלת פעולות שלטוניות כלאחר יד מתוך סמכות שאין לה עיגון בחוק; עכשיו תורם של שופטי נתניהו להבהיר את ההיררכיה של שרשרת הפיקוד הלאומית. מאולם ישחרר רק המוות, או הנבצרות. מן הסתם הם לא רוצים שיגנו אותם על היענות חריגה, בעוד הדבר היחיד שחריג כאן הוא סירובם להתחשב במצבו הבריאותי של הנאשם הספציפי נתניהו.
נתניהו סיים את יום העדות הראשון השבוע, אך לפני שהתייצב ליום השני שחררה מערכת המשפט הודעה לקונית: השופט ברעם חלה בשפעת, ולכן המשפט יידחה עד שיחלים. יש שיאמרו: נס, יש שיאמרו: קארמה. יש שיבינו - הדנ"א השיפוטי הוא לא רק כזה שמאפשר לשופט להטריח ראש ממשלה לבית המשפט על עבירות מגוחכות בתקופת כהונתו - בריאותו של השופט חשובה יותר מזו של ראש ממשלה. לשופט מותר להיות חולה. לראש ממשלה לא. כנראה עניין של דנ"א. √
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו