נדב מירן: "אח שלי לא בשלב א', ואני נלחם בשביל כולם"

יום שלישי, 15:56
נדב מירן, אחיו של עמרי, החטוף בעזה.

"העסקה המדוברת זאת אותה עסקה המכונה 'עסקת נתניהו' מלפני ארבעה חודשים. אני מכנה את העסקה הזאת 'עסקת כניעה של מדינת ישראל והתרפסות בפני חמאס'. ברור שהעסקה הזאת לא תחזיר את רוב החטופים. היא חמורה, מאחר שאפילו אנחנו לא יודעים כמה מתוך המשוחררים בפעימה הראשונה עדיין חיים. אין התעקשות על הדבר הזה". על הטענה האחרונה חוזר נדב שוב ושוב במשך השיחה, בתסכול הולך וגובר. הוא לא מצליח להבין איך מדינת ישראל חותמת על הסכם כזה, שבו אנחנו נותנים כל כך הרבה בלי לדעת מה אנחנו מקבלים.

"המחיר שאנחנו הולכים לשלם הוא אדיר. לא נוכל לחזור להילחם, כי לא נוכל שוב לפנות את האזרחים מצפון הרצועה דרומה. הם חיים היום באוהלים בתנאים לא נעימים, חמאס שולט באוכל שלהם, ועוד יש להם את החורף להעביר שם. אם תחזירי אותם הביתה עכשיו, במסגרת העסקה, הם עצמם יתקוממו אם ננסה לפנות אותם שוב. אחרי שנחתום - אין דרך חזרה.

"יותר מזה", מוסיף נדב, חבר "פורום תקווה", "היום קברנו חמישה חיילים, והלב שלנו שבור. אתמול קברנו אחרים. הרצף הזה מייצר אמירה תקשורתית של 'חייבים לצאת'. אבל אם נצא בגלל העסקה והיא תתפוצץ ואז ניכנס שוב - המחיר יהיה כפול ומכופל, וייהרגו עוד חיילים, רק כדי לחזור למצב שבו אנחנו נמצאים היום. אז בשביל מה אנחנו עושים את הצעד הזה?!

"רק ביום ה־16 יתחילו לדבר על שלב ב'. חמאס כבר יהיה במצב כל כך טוב, שהעובדה שאנחנו נמצאים בכמה צמתים בעזה לא תהיה רלוונטית. נניח נגיע לשלב השני, ואז חמאס יגיד שאין לו 64 חטופים, אלא רק 17. מה נעשה אז? מה זאת הכניעה הזאת? איך אני יכול להבטיח את החזרת 98 החטופים? העסקה הזאת לא מבטיחה את זה. איזה אינטרס יש לחמאס להחזיר את כולם, אם אנחנו נותנים לו הכל לפני שהוא נותן את התמורה? ולא מדובר בארגון שראוי לסמוך עליו, אלא באנסים וברוצחים".

לנדב ברור מהיכן מגיע הלחץ: "אש הגיהינום שטראמפ הבטיח זה בדיוק כמו ה'don't' של בידן. זה רק נשמע טוב בהתחלה, אבל אז האש הזאת וה'don't' הזה מופנים כלפינו, ונתניהו מתגלה ברפיסותו. ואם זאת העסקה, 42 יום ועוד 42 יום, כמה זמן עוד ייתנו להם להירקב שם"?

אז מה אתה מציע?
"בכלל לא לדבר עם חמאס. לא לתת לו לגיטימציה. אנחנו נותנים לו את הבמה, משמעות - אנחנו צריכים להשמיד אותו. לא בפשיטות, אלא בכיבוש שטחים ובהישארות שם. כך נוודא שלא יקומו שם שוב תאי טרור. אנחנו צריכים שליטה מוחלטת בסיוע ההומניטרי, להעביר את המחסנים לידיים שלנו או של ארגונים בינלאומיים. חייבים לנתק את חמאס מכל יכולת של שליטה באזרחים. רק אז העולם, חמאס ותושבי עזה יראו שהוא כבר לא שולט. רק ככה נוכל להוציא את החטופים. ואז נוכל לדבר ישירות עם החוטפים, ונציע להם 5 מיליון דולר לכל חטוף וכרטיס יציאה, והם יוכלו לקבל את זה בלי לפחד שחמאס יהרוג אותם. ככה גם לא נצטרך לשחרר רוצחים שנפגוש בהמשך".

אתה לא חושב שהלחץ הציבורי תורם להעלאת המחיר של החטופים ודוחק אותנו לעסקאות גרועות?
"לא נראה שמקבלי ההחלטות מושפעים מהלחץ הזה. הם עובדים רק על פי האינטרסים שלהם, אם זה לשמור על הקואליציה או לקבל מארה"ב גב לתקוף באיראן. רצון המשפחות הוא משני ולא באמת מעניין אף אחד. הדעה שלנו לפעמים נשמעת בתקשורת, אבל לא נראה שבאמת חשוב למישהו מה אנחנו מרגישים או חושבים. יותר מזה: לא נראה שהביטחון העתידי של תושבי עוטף עזה חשוב למישהו, כי העסקה הזאת מחזקת את חמאס".

אז למה דווקא אנשי קיבוצי העוטף בעד העסקה?
"אני לא יכול לבוא בטענות למשפחות שהיקרים להן חטופים ונמצאים ברשימה של הפעימה הראשונה, ההומניטרית. אם הבת שלי היתה אחת התצפיתניות - לא הייתי כאן. אבל אח שלי לא בשלב א', ואני נלחם על כולם. אני חושב שמיטוט חמאס, יחד עם הבאת החטופים, זאת משימה שאנחנו לא יכולים לוותר עליה. אנחנו חייבים לפרז את הרצועה ולמוטט את חמאס. האיום הזה חייב לרדת לנו מהצוואר.

"בעסקה הזאת אנחנו נקבל חלק מהחטופים, נציל חלק מהם - ואח שלי יירקב שם עוד שנתיים או יותר? מה יש לכם להציע להם?! כבר נתתם להם הכל! אלא אם כן העסקה היא גם על ציר נצרים, ואז - בבקשה, בואו עם אומץ ותגידו לציבור: אנחנו הולכים לצאת מרצועת עזה תמורת החטופים. ואז תלכו לכל המשפחות השכולות ולכל הפצועים ותסבירו להם למה הם הקריבו את הכי יקר להם".

יום שלישי, 16:48
ריקי ברוך, גיסתו של אוריאל, שגופתו מוחזקת בידי חמאס בעזה. ברכב בירושלים.

ריקי ובעלה, רועי, גם הם חברי "פורום תקווה", בדרכם ללשכת ראש הממשלה. רועי ועוד כמה נציגי משפחות החטופים ייכנסו ב־17:30 לפגוש אותו, ולספר לו למה הם מתנגדים לעסקה. ריקי תחכה בחוץ.

"מאז 7 באוקטובר כל יום הוא מטלטל, אבל היום זה ממש מרעיד לנו את הקרקע. יש לנו תחושות קשות של פחד, שאנחנו עומדים בפני עסקה שמפקירה 64 חטופים, ואוריאל ביניהם. אנחנו חוזרים ל־7 באוקטובר, ליום הנורא הזה, ובעצם מתחילים מההתחלה.

"אם אנחנו מבצעים את הפעימה הראשונה שכרגע עומדת על הפרק, אנחנו משחררים את כל מנופי הלחץ, ורק אז דנים בפעימה השנייה. כל בר־דעת מבין שאין לחמאס סיבה לקיים את הפעימות הבאות. איזה קלף מיקוח נשאר לנו?

"נתניהו אומר שאם חמאס יפר את ההסכם - נחזור להילחם. אבל אם אנחנו חוזרים ללחימה, אנחנו שוב מתחילים מאפס ושוב נלחמים על אותו אזור, אחרי שאנחנו נותנים להם להטמין עוד מטענים ולהתחמש. אנחנו חוזרים ל־7 באוקטובר, לכבוש שוב את עזה, להשיג שוב את מנופי הלחץ, ואני מנסה להבין מה אנחנו משיגים כאן. אולי הגיע הזמן לתת עוד קצת לחץ ולהביא כבר את כולם. איפה טעינו בדרך? למה מקבלי ההחלטות לא מבינים את זה?"

מה את מצפה שיהיה? לו את היית אחת ממקבלי ההחלטות, מה היית עושה?
"פועלת להכרעת חמאס. עוצרת את הסיוע ההומניטרי. לא משנה כמה לחץ מוטל עלי ומי לוחץ. הקלף השני - סיפוח שטחים. כל שטח שברשותנו - שיסופח. להכאיב להם איפה שהכי כואב. אין להם ערך לבתים או לחיי אדם - אבל השטח והאדמה חשובים להם. הרי בתוך חמש שנים הם ירימו מגדלים. איפה הכאבנו להם? בכלום. אני רוצה שילחצו איפה שצריך ללחוץ. אם ילחצו בשני הדברים האלה - חמאס יתקפל ויביא את כל החטופים, ולא ישחק איתנו כמו שהוא משחק עכשיו.

"אני בדרך לפגישה. בעלי אמור להיכנס. אנחנו רוצים לדרוש עסקה שתכלול את כולם, או שלא תהיה עסקה. את מי נתניהו רוצה לרצות? את טראמפ? זה שדיבר על אש הגיהינום, ואז שלח נציגים שילחצו על נתניהו? כנראה שערי הגיהינום לא פונים רק לעזה, אחרת אני לא מבינה את ההיגיון בסגירת עסקה לפני ההשבעה שלו".

יש לי הערכה שלפני שנה וחצי לא הבנת את אחורי הקלעים של האינטרסים המדיניים.
"נכון. לא בחרנו להבין בזה, זה נכפה עלינו בלית ברירה. אנחנו יושבים עם ראשי מדינות, ממשלות, נשיאים. אנחנו לא מכירים את העולם הזה, אבל אנחנו חייבים להשמיע את הקול שלנו בתוך הכאוס הזה, אחרת אנחנו מפחדים מאוד שלא נראה את החטופים בבית".

משפחות החטופים חלוקות בגישתן כלפי העסקה הזאת. חלק תומכות וחלק מתנגדות.
"אני חושבת שכל אחת מהמשפחות מבינה את הערך של להביא את כולם, גם אלה שחטוף שלהן נמצא ברשימה. מנגד, אני מבינה את האינטרס של הצד השני. אם אומרים לאמא שהבת שלה תחזור בפעימה הזאת - היא לא תתנגד לזה. אבל התפקיד שלנו זה לעצור את השואה הזאת של הסלקציה בבני אדם, הסלקציה ביהודים. מי קבע מי לחיים ומי למוות? מי החליט מי יחזור ומי יישאר? גם בחור שנכנס לשם חי ובריא הוא במצב הומניטרי. הוא בלי אוויר, בלי טיפול רפואי. היום כולם הומניטריים - גם מי שנרצחו, כי המשפחות שלהם מדממות למוות. כולם דחופים. לאף אחד מהחטופים אין יכולת להישאר שם. אין לנו את הימים האלה, זהו".

יום שלישי, 17:32
בעז מירן, אחיו של עמרי החטוף. חד נס, רמת הגולן.

בעז לא הספיק לאכול או לשתות היום, אבל הוא לא נח. כרגע הוא כועס מאוד. הוא עובר על הודעות הווטסאפ בקבוצת המשפחות, ולא מבין למה הן נכנסו לפגישה עם ראש הממשלה. "רצינו להגיע לכניסה של משרד ראש הממשלה, ופשוט לא להיכנס ולסרב להפגש איתו. אבל נראה לי שאנשים נשברו. לפי מה שאני מבין, הם נכנסו לבידוק. אנחנו סגרנו שלא נכנסים, ושעושים מסיבת עיתונאים בכניסה. לא ברור לי מה קרה פה. היתה סגירה מוחלטת, זה הכיוון שכולם החליטו עליו, ופתאום - אני לא יודע מה קרה". אבל בינתיים הנציגים בפנים, ואין איתם קשר סלולרי, ולא נותר אלא לחכות ולסכם את המאבק עד כאן.

"זה אחד מהימים היותר סוערים שהיו. הרבה טלפונים, הרבה דיבורים, הרבה תקשורת. חייבים לעצור את העסקה הזאת בכל מחיר, לעשות את כל מה שאנחנו יכולים לעשות. אם, למשל, אומרים לי שצריך מעכשיו לעכשיו לנסוע לסמוטריץ' - אני נכנס לאוטו בחד נס ונוסע אליו. הוא החוליה החלשה. כרגע שני האנשים שבהם תלויה העסקה הם סמוטריץ' ומוחמד סינוואר. אנחנו מנסים להשיג את סמוטריץ' והוא מתחמק. אנחנו במאני־טיים".

מה הסיכוי שתצליחו לעצור את העסקה?
"10 אחוזים, נראה לי. אם זה יקרה - נקווה שנגיע לחוף מבטחים. יש לנו בעיה, ואין ספק בה: יש כאן אנשים נאיביים, ילדותיים אפילו, שאומרים 'אני רוצה עכשיו', ולא תמיד זה אפשרי. ויש פה אנשים - ואיתם התקשורת והפוליטיקאים - שאצלם זו לא נאיביות, אלא מגמתיות, ויש להם מטרה פוליטית, שהיא הפלת הממשלה. קשה להגיד את זה, אבל החטופים הם כלי בידיהם. הם אומרים: תנו הכל, גם בעסקה חלקית, ואם על הדרך נופלת הממשלה - הרווחנו פעמיים".

ומה עכשיו?
"עכשיו צריך להתרכז בהפעלת לחץ על ראש הממשלה. טראמפ מעך אותו, ריסק לו את עמוד השדרה והוביל אותו לעסקה. אז אנחנו צריכים לאיים עליו איום יותר גדול. מה יכול להפחיד אותו יותר? הפלת הממשלה. נכון, זאת התוכנית של השמאל, אבל אין מה לעשות. אצלנו זה גם הפוך: אנחנו מוכנים להפיל את הממשלה כדי להחזיר את החטופים - הם משתמשים בחטופים כדי להפיל את הממשלה. אנחנו צריכים אנשים שמוכנים לעמוד מאחורי המילה שלהם, וכבר מצאנו חמישה־שישה ח"כים מהליכוד שמוכנים להצטרף למהלך כזה. אם סמוטריץ' בעניין, יהיו 19 חברי קואליציה שיגידו שהם מפרקים את הממשלה. אני בתחילת ההשלמה עם כך שהעסקה תצא לפועל, אבל כולי במאבק".

אם תצליחו לעצור את העסקה, אתה חושב שמבחינה ציבורית יסלחו לכם?
"יסלחו לי?! יש לי אח חטוף! אני מחויב לו, ואני מחויב גם לעם ישראל, ולא תמיד העם יודע מה טוב לו. 80 אחוז מהעם רצו את עסקת שליט - ואנחנו באסון הזה גם בגלל זה. העסקה הזאת פשוט תפקיר ותקבור את אח שלי שם, וכמובן - יהיו השלכות גם על העם כולו. 'אם יסלחו לנו' זה משהו שבכלל לא עובר לי בראש, למרות שאני כן רוצה שהציבור יהיה איתנו".

יום שלישי, 21:07
בסמוך ללשכת ראש הממשלה, ירושלים.

רועי ברוך, בעלה של ריקי ואחיו של אוריאל, שגופתו מוחזקת בשבי, נכח בפגישה עם ראש הממשלה שהסתיימה ב־19:00 בקירוב.

"הגעתי מודאג, ויצאתי יותר מודאג. העסקה המדוברת היא עסקה אחת שמדובר בה רק ב־34 חטופים. היא לא עוסקת בכלל ב־64 הנותרים, לא ברור אם יהיו עוד פעימות, ואין רשימה של החטופים הנותרים. מה שאמרתי לראש הממשלה זה ששערי הגיהינום ייפתחו על החטופים שלא ייצאו בפעימה הזאת. דרשתי ממנו לא לעשות את העסקה כל עוד אין רשימה ובה כל החטופים, עם תאריך השחרור שלהם. מה שאני מבין זה שאחרי הפעימה הזאת, גם אם היא תתקיים עד הסוף, רוב הסיכויים שלא תהיה עוד אחת. אנחנו, המשפחות של החטופים שנשארו, נחיה בגיהינום, כמו המשפחה של רון ארד.

"העסקה הזאת זה לעשות לנו גיהינום", אומר רועי. "נתתי לראש הממשלה דימוי: נגיד אני הולך לבנות בניין - אני חותם עם הקבלן על כל הבניין, גם אם הוא ייבנה בשלבים. אני לא עושה חוזה על כל קומה בנפרד. שיהיה בשלבים, אבל בהסכם צריכים להיות כל 98 החטופים. אולי אח שלי לא אצלם בכלל? הוא אמר שעדיין אין שום דיבור או רשימה על ההמשך, ושבינתיים מדברים רק על ההומניטריים".

יום רביעי, 12:25
ריקי ברוך, ירושלים.

"אתמול רועי נפגש עם ראש הממשלה, יחד עם נציגי 'פורום הגבורה' ו'פורום תקווה'. הם נכנסו עם המון־המון חששות לגבי העסקה. רועי קיווה לצאת עם תשובות, עם איזשהו הסבר, התחייבויות או הבטחות, ולצערי הרב הוא יצא משם מתוסכל, ואפילו בהבנה ש־64 חטופים יישארו מאחור ושאפילו לא התחילו לחשוב איך להוציא אותם. בלי לדעת מה יעלה בגורלם. זה בעצם גרם ליותר תסכול, ולהבנה של כמה העסקה הזאת לא טובה".

ומה התוכניות עכשיו?
"ממשיכים בכל הכוח. אנחנו רוצים להיפגש עם סמוטריץ', עוד לא נפגשנו איתו. לפי מה שהבנו, הוא מתנגד לעסקה - אבל לא יעשה פעולות חריגות כדי למנוע אותה, בואי נגיד את זה ככה. אנחנו רוצים שהוא יתעקש על עסקה שתכלול את כולם. שיהיה ברור: שוב, אנחנו לא נגד עסקה, אנחנו רוצים לראות את כולם בבית לא היום, אלא אתמול - אבל לא במחיר של חטופים אחרים. מה שקורה עכשיו זה הפקרת אלה תמורת אלה".

יש עוד מה לעשות?
"ממשיכים להתראיין, להביע את העמדה שלנו, ללחוץ על ראש הממשלה דרך שרי הליכוד, להפעיל כל לחץ אפשרי. מקווים שנצליח. לכל הפחות, אנחנו רוצים לדעת מהו המשך העסקה. אפילו את זה הוא לא יודע להגיד לנו".

נדמה שהמיינסטרים בעד עסקה, ושכל מי שמתנגד לה נתפס אכזרי וקיצוני.
"נכון. הנפש של האדם רוצה כבר לראות משהו טוב. כולנו רוצים קצת לשמוח, אבל אנחנו חייבים להיות הקול השפוי כאן, ולהגיד את מה שקשה להגיד. גם אנחנו נקרעים בתוך עצמנו כשאנחנו מדמיינים את התמונות של החטופים חוזרים עכשיו הביתה. אבל גם אנחנו משפחות של חטופים, ואנחנו מבינים שאם נסכים להביא חטופים ולשמוח מאוד - אנחנו נשלם במחיר של היקרים לנו. לכן אנחנו מבקשים, לכל הפחות, הסכם שכולל את כולם".

יום רביעי, 13:04
בעז מירן, חד נס.

"הבנתי מה קרה אתמול. הם באו למשרד ראש הממשלה והחליטו ליזום פגישה עם סמוטריץ', שסירב להיפגש איתנו כל התקופה הזאת. בפגישה הזאת הוא שכנע אותם להיפגש עם ראש הממשלה בכל זאת, ובהחלטה של רגע הם נפגשו איתו. לדעתי זאת היתה טעות, והיום גם הם חושבים ככה. האימפקט היה יכול להיות הרבה יותר חזק".

בציבוריות הישראלית, מתנגדי העסקה נתפסים כערלי לב.
"אנחנו מכוונים לשני מקומות: אחד זה הציבור, והשני - מקבלי ההחלטות. בשלב הזה הזרקור מכוון למקבלי ההחלטות. שם אנחנו מדברים עניינית, הרגש לא משפיע. אבל עם זאת, אסור לנו לזנוח את הציבור, ואנחנו צריכים להמשיך לנסות לגייס גם אותו. אבל גם המנהיג מושפע מרחשי דעת הקהל. זה פשוט המאני־טיים, ואנחנו הולכים על כל מה שיש כדי לשנות את החלטת המנהיגות.

"אנחנו כל הזמן מדגישים שאנחנו בעד החזרת כל החטופים. נכון, הצד של אלה שיקיריהם יחזרו עכשיו הרבה יותר זוהר כרגע, ואני מאושר על כל חטוף שיחזור, באמת - אבל הצד השני של העסקה הזאת הוא שהיא גוזרת את דינם של כל השאר. אני כועס על הממשלה ששמה אותנו משפחה מול משפחה. זאת סיטואציה בלתי אפשרית".

הבנתי שאשתו של עמרי בצד השני.
"הדעות שלנו חלוקות לגמרי, גם פוליטית, ונלחמתי הרבה במהלך הדרך כדי שהיא תפסיק לתמוך בעסקה בשלבים. עכשיו סוף־סוף היא אומרת: עמרי לא יחזור בעסקה הזאת, מה יהיה איתו? אילו תשובות אתם נותנים לי? איך הוא יחזור? זהו, הכל מתכנס לזה".

איך אתה מתפקד?
"עסוק בזה כל היום, חדשות וראיונות ושיחות בזום, אני לא מצליח לעבוד. יש כעס, יש אכזבה - וממשיכים בדרך".

יום רביעי, 21:44
ריקי ברוך. ירושלים.

"לא דיברו איתנו. אין לנו שום מידע משום גורם בכיר. יכול להיות שזה כי אנחנו לא ברשימות, ויכול להיות שלא דיברו עם אף אחד, אני לא יודעת. אנחנו בעצם ניזונים מהתקשורת כרגע. לפי מה שאני שומעת, העסקה עומדת להיחתם. חמאס אישר את התנאים. אני מבינה שאין לנו אפילו רשימה ברורה של מי הולכים להשתחרר ומתי, ומובן שלא דיברו על ההמשך. זאת עסקה על 33 חטופים שאנחנו לא בתוכם. זה קורע את הלב. מצד אחד, אני מאוד שמחה ומתרגשת מחזרתם של החטופים. כל אחד שחוזר זה כמו בן משפחה שלי שחוזר. אנחנו, משפחות החטופים, כמו משפחה אחת גדולה. מצד שני, אנחנו יודעים שאנחנו גוזרים את הגורל של הנותרים. וכשהרגשות האלה סותרים - זה נורא. אין אפילו מילים לתאר את זה.

"לפי מה שהבנתי, אנחנו נותנים להם מחבלים כבדים מאוד עבור כל חטוף שישוחרר. אנחנו יוצאים מציר פילדלפי ומשאירים שם משהו רופף. את נצרים אנחנו מחזירים, תושבים אנחנו מחזירים. זאת בעצם מעין עסקת כניעה. אנחנו נותנים הכל תמורת 33 חטופים, בלי להשאיר אצלנו שום דבר כדי שיהיה לחמאס מה להפסיד. אנחנו מאבדים כל אחיזה. וגם בנוגע ל־33 האלו אנחנו לא יודעים איך זה ייגמר. אנחנו נתונים לחסדי חמאס.

"יש כאן שני פרמטרים: הראשון - אנחנו משחררים מחבלים כבדים מאוד עם דם על הידיים, כאלה שיש להם 90 שנה בכלא ועכשיו הם יוצאים. ולא רק שאנחנו משחררים אותם שיעשו עוד פיגועים, אנחנו מחזקים את ארגוני הטרור אחרי 7 באוקטובר. כלומר יוצא שהיה להם שווה לעשות את זה. נתנו להם את כל מה שהם רצו, ועכשיו יש להם הרבה תמריצים", היא אומרת בכאב.

"השני - אנחנו מחזירים את כל השטחים ואת התושבים, למרות שאנחנו יודעים שנצטרך לחזור להילחם. יותר מ־400 חיילים נפלו, וכבר איבדנו כל כך הרבה, וכבר השגנו הישגים - ועכשיו אנחנו מוותרים על ההישגים האלה. להיכנס ולהילחם שוב זה אומר שעוד חיילים ילכו לנו בקרבות. מי מוכן לקחת את זה על עצמו, שהדם של החיילים שלנו יישפך בגלל ההחלטה הזאת?!"

חידוש הקרבות ושחרור מחבלים יעלו לנו בדם. אנחנו יודעים כמה נרצחו ממשוחררי עסקת שליט.
"נכון. אלה מחירים שאני לא רוצה לחשוב עליהם. הם לא עושים את החשבון הזה, של 33 חטופים תמורת אלה שעומדים למות בגלל העסקה הזאת. אין היגיון. החיים של האחד לא שווים יותר או פחות מאלו של האחר, וזאת שאלה שלא אמורה לעלות בכלל. למה אנחנו בכלל צריכים לעשות שיקול כזה, כשאנחנו יכולים להציל את כולם ולא לסכן אף אחד?"

יום רביעי, 23:01
בעז מירן, חד נס.

"הרגשה כואבת של הפסד ענק ואי־ודאות. די ברור לי שהשחרור של אחי ושל שאר החטופים מתרחק קילומטרים מאיתנו. מעבר להרגשה החמוצה שגם הובסנו במלחמה וחמאס ניצח. אחרי 15 חודשים - לזה הגענו. ראש הממשלה שלנו פשוט נכנע לטראמפ, שמעך אותו בלי להתחשב בו. אמר לו 'אני מחליט, וזה ככה יהיה'", אומר בעז בביתו שברמת הגולן.

"סגרו עכשיו עסקה. אני לא חושב שחמאס התגמש, רק אנחנו התגמשנו. בפעם הקודמת נתניהו לא הסכים על יציאה מנצרים, ועכשיו כן. אין פיקוח שלנו, יש יציאה מוחלטת מפילדלפי וניסוח מעורפל בנוגע לסיום הלחימה. נתניהו לא רצה שיהיה כתוב 'הפסקת המלחמה', אז ניסחו איזה משהו מעורפל, וזה נראה כאילו נתניהו עמד על שלו - אבל זה לא נכון.

"הוסיפו פה דבר שהוא מטורף - שאין מגבלת זמן על המו"מ. כלומר, חמאס יכול למרוח את זה חודשים. מי יחזור למלחמה אחרי חודשים? טראמפ לא רוצה מלחמה, הוא לא ייתן לנו לחזור אפילו אחרי 42 יום, ומי הפראייר שיחזור למילואים אחרי שהוא ראה את החברים שלו מתים? הוא יאבד את כל הלגיטימיות למלחמה, והחטופים לא ישוחררו, כי חמאס תמיד ישאיר אצלו 20-30 חטופים. זאת תחושה של הפקרה.

"מצד שני - יש עוד שאריות של סיכוי שמישהו שם בקואליציה כן יתעשת. אנחנו בונים על סמוטריץ', על בן גביר ועל עוד כמה ח"כים מהימין. יש ישיבת ממשלה מחר בבוקר, ואני שוקל לעלות מהגולן לכנסת. אין מה לעשות, אני לא יכול כרגע להיכנס למרה שחורה ולא לתפקד. אם זה לא יצליח - יש לי עוד הרבה זמן להיכנס לזה. יש שבריר אחוז, אבל אני חייב לנסות למצות אותו. אני רוצה שיסתכלו לי בעיניים וילכו להצביע", הוא מוסיף.

"אני מאוכזב. זה נכון להיום, ואני לא יודע מה יהיה ביום שישי, כשהגיליון הזה יגיע לידיים של הקוראים. כרגע, כמו שזה נראה, אם סמוטריץ', בן גביר והח"כים מהליכוד לא יאיימו בהפלת הממשלה ויאפשרו לעסקה הזאת להתבצע, בניגוד לעקרונות ולאידיאולוגיה הכי בסיסית שלהם - זאת תהיה אכזבה ענקית מהפוליטיקה בישראל. אם למפלגות נישה ציוניות אין קווים אדומים - כבר לא נשאר במה להאמין. הלוואי שאתבדה".

וברמה האישית?
"אני רואה את אחי הולך ונעלם. ומה הם יגידו למשפחות הנופלים? על מה הם נהרגו מאז מאי? הייתם סוגרים את זה במאי. על מה מתו אלו של השבוע? אם היה לי קרוב משפחה שאמור ללכת להילחם עכשיו - הייתי קושר אותו שלא ילך. אני לא מצפה לזה מיאיר לפיד או מגנץ, כי הם אמרו את זה מראש. אני מדבר על מי שאמרו הפוך, ובזמן אמת מתקפלים וכל האידיאולוגיה שלהם נעלמת. אם זה מה שיקרה - אין למפלגות שלהם זכות קיום".

יום חמישי, 11:06
נדב מירן

"בעזרת השם, שחמאס יפוצץ את העסקה. קיבלנו הודעה מהמנהלת שבמהלך הלילה חמאס החליט שהוא רוצה להכניס ולשנות סעיפים שכבר הוסכמו, ולכן כל ההכרזות נדחו, כי עדיין רוצים להחזיר אותו להסכמות שכבר הושגו. אני מקווה שזה לא יקרה, שלא יצליחו. אין מה לעשות - העסקה הזאת רעה בכל קנה מידה".

אם היית יכול לדבר עם אחיך היום, מה היית אומר לו?
"שאנחנו נלחמים עליו ועל כולם כדי להחזיר אותם כמה שיותר מהר, ושהוא חייב להמשיך להיות חזק. אנחנו נגיע אליו, אני לא יכול להגיד מתי. מבחינתנו, מבחינת המשפחה, כולנו נלחמים כמו אריות להחזיר אותו. הוא אדם חזק.

"הדבר שאנחנו יכולים לעשות, כעם, זה להכניס לעסקה סעיף שמחייב את חמאס לתת לחטופים הנותרים לפגוש נציגים של הצלב האדום, שיבדקו ויצלמו אותם, ושתהיה ערובה לחזרתם של 65 הנותרים מייד בתום 42 הימים. שיתחילו כבר היום את השיחות על הפעימה השנייה, שלא נחכה עד אחרי היום ה־42. כל התקשורת וכל העם צריכים לדרוש את זה. לא לצאת לעסקה הזאת בלי הערובה הזאת. אז החלטנו ללכת לעסקת תבוסה - סבבה. אנחנו הפסדנו, אתם ניצחתם, גזרנו על עצמנו את 7 באוקטובר הבא - אז לפחות שנקבל את 65 הנותרים".