לא יוצאים ממעגל הדמים. לפני חודשים אחדים היו אלה רק לחישות. בחודשים האחרונים כבר מדברים על כך בריש גלי: למלחמה בעזה אין תוחלת. חיילים נהרגים לשווא. מוכרחים לשים לה סוף. זו מלחמה שאף פעם לא די לה, כמאמר יהודה עמיחי, אבל היא איתנו, ואינה עוברת למקום אחר. כן, זו מלחמה של בני אור בבני חושך, אך בלי מטרה מעשית אין היא מצדיקה את קורבנותיה.
המלחמה אינה עומדת להסתיים, כי אי אפשר גם להבטיח לטראמפ שהפסקת האש היא למעשה סיום המלחמה, וגם להבטיח לימין ההזוי שלנו שעוד מעט חוזרים לעזה ומחסלים את חמאס. אם תסתיים המלחמה, יצטרך צה"ל לפנות את הרצועה. הוא לא יוכל לעשות זאת אם חמאס יישאר בשלטון. מי שמוכנים, בעולם הערבי, לפעול בה בנחישות, הן כגורם שיקומי והן כגורם צבאי ולהחליף את חמאס, לא יעשו זאת ללא הרשות הפלשתינית. אם ישראל תמשיך להתנגד למעורבות ההנהגה הפלשתינית הלגיטימית, משמעות הדבר היא שילדינו ונכדינו ישלטו בעזה. וכל עוד נשלוט ברצועה, תימשך המלחמה. בעצימות נמוכה וללא סוף. חד גדיא.
צדק למפלגות. לפני רבע מאה שנה קיימנו, נשיא בית המשפט העליון דאז אהרן ברק ואנוכי, התייעצות באשר למינוי שופט זמני לבית המשפט העליון. מדובר בשופט המתמנה לשנה לכהן בבית משפט בערכאה גבוהה יותר, לקראת האפשרות שיצטרף אליה בסיומה. ברק העלה את שמו של השופט המחוזי אדמונד לוי, מסר לי דף עם תולדות חייו והמליץ עליו מאוד כמועמד אפשרי. שוחחנו גם על מועמדים אחרים, ושוכנעתי בעדיפותו של לוי. ברק שאל אם קראתי בקפידה את קורות חייו, והשבתי בחיוב. הבנתי שהוא מתכוון לרקע הפוליטי של לוי, כמי שכיהן כסגן וכממלא מקום של ראש עיריית רמלה מטעם הליכוד. אמרתי לברק כי אם מדובר בשופט ראוי, אין עברו הפוליטי רלוונטי בעיניי. מיניתי אותו לתפקידו הזמני, ושנה אחר כך הפך לחבר קבוע בעליון.
ב"פשרה" המוצעת על ידי יריב לוין וגדעון סער לא היתה שיחה כזו יכולה להתקיים. אין לי מילים לתאר את הסכנה שבפשרה כזו. העולם אינו מורכב רק ממפלגות. יש בו גם בלתי מפלגתיים שייאלצו, חלילה, לזהות עצמם כמפלגתיים כדי להיבחר לשיפוט. שיקול זה עלול להפוך לעיקרי, אם לא ליחיד, בתהליך המינוי. המזג השיפוטי, התבונה, תחומי ההתמחות, היכולת לעבוד בצוות - כל המרכיבים הללו מעמידים בצל את השיקול המפלגתי, והדבר הוכח אינסוף פעמים מאז קום המדינה.
תפיסת העולם המעמידה את השיקול המפלגתי כעליון היא סכנה משטרית אמיתית. אסור שמפלגות האופוזיציה ייפלו למלכודת הזו ויסתפקו בדיונים על זוטות. ברכתו של בני גנץ למאמץ שעשו שני השרים היתה טעות בהבנת החומר. אם ההפרדה בין הרשות השופטת לרשויות האחרות אכן חשובה, הוא חייב לדחות את התפיסה כולה, ואם אינו רוצה לצאת למאבק ציבורי כנגדה, מוטב לראשי האופוזיציה להחזיר את נציגיהם אל בית הנשיא, לדיון מחודש ברעיונות לרפורמה משפטית אמיתית, ולא בתוכנית למפלגטיזציה של הרשות השופטת.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו