לגנרל ג'ורג' פאטון, מגיבורי מלחמת העולם השנייה, היה מה שקוראים לו פה מלוכלך. הוא סיפק להיסטוריה ציטוטים רבים, כל אחד גס יותר מהאחר. אולי משום כך נשכחה מעט העובדה שפאטון היה בן האליטה. הוא נולד למשפחה עשירה ומקושרת, התחתן עם אישה עשירה ומקושרת, ולמרות לשונו הגסה הוא היה אינטלקטואל ומשכיל. הוא קרא ספרי היסטוריה צבאית, בנה מטה יציב ונאמן ובעל רעיונות משלו, ובין לבין גם היה מצביא מזהיר ולוחמני מאוד.
כמו פאטון, הרמטכ"ל הרצי הלוי מיוחס ומשכיל. הוא נצר למשפחת הרב קוק, שירת בצנחנים ואז ביחידה מיוחסת במיוחד - סיירת מטכ"ל. והוא עשיר בזכות המשכורת הצבאית שלו - יותר מ־100 אלף שקלים בחודש, שכר גבוה מזה של כל נבחר ציבור, כולל ראש הממשלה. כמו גנרלים רבים לפניו ואחריו, הלוי התנתק מזמן מדרג השדה, ובתפקידו כרמטכ"ל הקיף את עצמו באומרי הן. התופעה מוכרת, וכך גם הרתיעה הגנרלית מהיותו כפוף לדרג המדיני, שגם הלוי ניחן בה. אצלו הרתיעה הזאת הגיעה לשיא כשהוא בחר לא לעדכן את שר הביטחון ואת ראש הממשלה בבוקר 7 באוקטובר.
יש דברים שהרמטכ"ל אוהב, למשל אריסטוקרטים נעלים כמותו, כאלה שכוחם שאוב ממינוי וממעמד בהיררכיה - ולא נבחרי ציבור חלילה. כך העניק הרמטכ"ל טיפול סלחני - כלומר לא טיפל כלל - לבעיית הסרבנות, שכן זו התרחשה ברובה בחיל האוויר האצילי וביחידה האצילית סיירת מטכ"ל. לא זו בלבד שיוצאי היחידה הזו הקימו והפעילו את הארגון אחים לנשק - היחידה הסדירה עצמה עדיין מתעקשת לקרוא למנהיגי אחים לנשק ותנועת הסרבנות, איל נוה ורון שרף, לגבש ולמיין את לוחמי היחידה. רק אחרי לחץ תקשורתי מתמשך הלוי הקפיא את השירות של שרף, ולשם האיזון - גם את זה של אל"ם חזי נחמה, שלא עודד סרבנות, אך מאידך כן ביקר את התנהלות צה"ל במלחמה.
אך יחד עם תחושת השייכות למועדון המיוחסים, הרמטכ"ל פיתח סלידה ממי שלא משתייכים ליחידת העילית החברתית שלו. ברמת הבדיחה, סלידה זו באה לידי ביטוי במלחמתו נגד טלאי הקישוט "משיח" שחיילים רבים הצמידו לשרוול המדים שלהם. אם נחזור לפאטון, הוא ציווה על הכומר של הארמייה השלישית, ג'יימס אוניל, לחבר תפילה למזג אוויר מוצלח לפני הקרב על הבליטה בצרפת, בסוף 1944. התפילה הודפסה והופצה במאות אלפי עותקים, והחיילים התבקשו להתפלל בכל עת. אחרי כמה ימים התבהרו השמיים, פאטון כתב ביומנו שזה "יום נפלא להרוג בו גרמנים", ניצח בקרב והעניק לכומר מדליה. הלוי עוד מתקשה לקבל את הרגש הדתי של לוחמיו.
בעוד הלוי נלחם בהדתה בצה"ל ומגן בחירוף נפש על בני סוגו, הוא עדיין מחריש בנוגע לפרשת שדה תימן. ודאי שלא עלה בדעתו לצאת להגנת הלוחמים שהואשמו באונס מחבל נוחבה. לעיתים טועים לחשוב שלוז הפרשה הוא הדלפת חומרים חסויים מהפרקליטות הצבאית או ממצ"ח, יחידות צבאיות שתיהן, לגיא פלג מחדשות 12 - אך למעשה מדובר בבישול של קלטות משני תאריכים שונים, שבהן נראית איזו פעולה מעורפלת שתוארה על ידי פלג ושנחקרה במצ"ח כהתעללות מינית באסיר נוחבה.
הפצ"רית, אחת החשודים, מינתה את סגנה לחקור, והוא קבע שהסרטון לא פגע בביטחון המדינה ושאי אפשר לברר מי המדליף. הלוי החריש. עוד לפני פרסום הסרטון הוא גיבה את הפצ"רית
תלונת המחבל נאספה על ידי ארגון השמאל הקיצוני "רופאים לזכויות אדם" - ארגון שמרבה להתלונן על הפרת זכויות אדם לכאורה של מחבלים. כיצד הם קיבלו אישור כניסה למתן הכליאה בשדה תימן - להלוי הפתרונים. המחבל, מ"פ חמאס בסג'עייה, התלונן, חקירה נפתחה, וחוקרי מצ"ח באו רעולי פנים לעצור את החשודים. כדי להצדיק את החקירה, הסרטון המבושל מצא את דרכו לחדשות 12. לצבא ישראל ולתקשורת ישראל היה דחוף לספר סיפור איום ונורא על לוחמי צה"ל, על סמך עדות של מחבל ובחסות ארגון אנטי־ציוני. ואם אין סיפור? נמציא.
לא ההדלפה ולא הבישול נחקרו כראוי. הפצ"רית, אחת החשודים, מינתה את סגנה לחקור, והוא קבע שהסרטון לא פגע בביטחון המדינה, ושאי אפשר לברר מי המדליף. הלוי החריש. עוד לפני פרסום הסרטון הוא גיבה את הפצ"רית, והדהד את המנטרה הקבועה - האשמת לוחמי צה"ל בפשעי מלחמה על ידי הצבא עצמו מועילה לישראל: "אני נותן גיבוי מלא לפרקליטות הצבאית ולמשטרה הצבאית החוקרת בחקירת כל אירוע המובא לידיעתן. זוהי חובתן, ללא קשר לדרגה או תפקיד. דווקא חקירות אלו הן שמגינות על חיילינו בארץ ובעולם ושומרות על ערכי צה"ל. החקירות האלה מתבצעות תוך שמירה על כבוד חיילינו, שאנו מפקדיהם".
את מי שהתפרצו לבסיס שדה תימן כדי למחות על רמיסת כבודם של הלוחמים גינה הלוי בתוקף: "מדובר באירוע חמור ביותר ומנוגד לחוק. הפריצה לבסיס צבאי והפרת הסדר במקום הן התנהגות חמורה, שאינה מקובלת בשום אופן. אנחנו נמצאים במלחמה, ופעולות מסוג זה מסכנות את ביטחון המדינה". הוא לא דחק בפרקליטות הצבאית לחקור את ההדלפה ואת הזיוף, ולמעשה לא התייחס לזיוף כלל. אחרי הכל, הבישול, ההדלפה והשחרת ישראל ולוחמיה בוצעו על ידי חבריו לאריסטוקרטיה, ושודרו בכלי תקשורת מכובד הרבה יותר בעיני הלוי מהלוחמים שנשלחו לשמור על המתועבים באדם. הפצ"רית במשרדה חשובה לו יותר מהלוחמים בשדה תימן ומכבודה של מדינת ישראל.
"הארץ" מרבה להאשים את צה"ל בביצוע פשעי מלחמה, והמו"ל, עמוס שוקן, עשה זאת גם באירוע בלונדון. כל משרדי הממשלה הפסיקו לפרסם ב"הארץ" - אבל לא צה"ל. "הארץ", שזוקף לחובתו מספר נאה של ציטוטים באתרים אנטישמיים (גם חדשות 12, למען האמת), הוא בכל זאת הביטאון של המיוחסים.
"מדברים הרבה על נאמנות מלמטה כלפי מעלה", אמר פאטון, "אך נאמנות מלמעלה כלפי מטה היא נחוצה אף יותר, ושכיחה פחות. אחת התכונות הבולטות ביותר של אנשים גדולים שנשארו גדולים היא הנאמנות לכפופים להם". הנאמנות של הלוי היא לא כלפי הממונים עליו, וגם לא כלפי חייליו - הוא נאמן רק לחבר'ה שלו.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו