בני קצובר, ממייסדי גוש אמונים, עומד בפסגת הר כביר, מעל היישוב אלון מורה, ומצביע כלפי מטה: "זה עמק תרצה", הוא מסביר, "מפה הגיע יהושע בן נון לאחר הכניסה לארץ ישראל". הוא מניע את ידו מערבה ומסביר על שכם, שניצבת בין הר עיבל להר גריזים. מערבה משם זו כבר ג'נין, אחריה טולכרם. אחר כך אלה כבר שטחי השרון, שעד מלחמת ששת הימים כונו "המותניים הצרים של מדינת ישראל". בפועל הם עדיין כאלו, לאחר שההתנתקות יצרה שטח ענק, מיני־עזה, שכל קשר בינו לבין חוק וסדר מקרי בהחלט.
יולי 2022. מבצע "שובר גלים" נמצא בראשיתו, ממשלת השינוי נמצאת באמצע קרב מול כנופיית "גוב האריות", ובאופן בלעדי, למרבה האבסורד, מאפשרת לרשות הפלשתינית לנסות להשליט שקט בג'נין, מה שהתהפך עלינו בסופו של דבר. "כוחות הביטחון מכנים את האזור הזה 'ג'יהאדלנד'", אומר קצובר, ומוסיף שאז השטח עוד היה רגוע ביחס למה שהוא היום, במה שהפך לעובדה קיימת: מלחמה בצפון השומרון.
בואו נדמיין את המסלול הבא: אנחנו יורדים במחלף ניצני עוז מכביש 6. מימין, מאחורי גדר ההפרדה, העיר טולכרם, שבתוכה שני מחנות פליטים קיצוניים - טולכרם ונור א־שמס. משם אנחנו ממשיכים בכביש בלב שטח A, בשליטה פלשתינית מלאה, לעומק צפון השומרון, עוקפים באלגנטיות את חומש, ששב לשליטה ישראלית לפני כשנתיים, ועולים על כביש 60, דרך מה שפעם היה היישוב שא־נור, לקבטיה, ומשם לג'נין, שבליבה מחנה הפליטים ג'נין, בירת הרוע והטרור של יו"ש.
ציר מקבטיה מאפשר לנו לנסוע היישר לטובאס, עיירה שבה מתגוררים עשרות אלפים, ושנחשבת בירת הנפה שנקראת על שמה. לא רחוק מאיתנו נמצאים מחנה הפליטים פארעה, עוד קן צרעות, וגם העיירה טמון, שטומנת את ידה בצלחת הטרור לא מעט. נסיעה קצרה נוספת - ואנו בצומת חמרה, שבו נרצחו שלוש בנות משפחת די כמה חודשים לפני המלחמה. כעת אנחנו כבר נמצאים במרחק יריקה בלבד מכביש 90 ומגבול ירדן הפרוץ לרווחה. המרחק האווירי של כל המסלול הזה הוא כ־53 ק"מ, וכל־כולו, בתיאוריה, בשטח שנמצא בשליטת הרשות הפלשתינית. כעת תהפכו את כיוון הנסיעה, ותבינו עד כמה מסוכנת הדרך הזו.
כבר שנים, וביתר שאת מאז תחילת המלחמה, גורמים עוינים, ובראשם איראן וחמאס, מנסים לדרדר את אזור צפון השומרון לכאוס מוחלט, ואחריו את כל יו"ש. הברחות נשק נעשו ונעשות דרך הכבישים והצירים הרבים שבנפת טובאס, דרך שכם או ג'נין ועד לטולכרם. בשטח אין יישובים ישראליים, אין צבא ישראלי, אין מנגנוני ביטחון פלשתיניים. אין מי שימנע ממחבל שהצליח להבריח אר.פי.ג'י דרך גבול ירדן להגיע עד לפאתי כפר יונה ונתניה.
לרוב לא תשמעו את המציאות הזו בתקשורת הישראלית. על המבצע של הרשות הפלשתינית בג'נין שמעתם, כנראה, אם אתם צרכני חדשות ממוצעים ומעלה, ועל טולכרם רוב הישראלים שמעו לאחר שבשבוע שעבר נפצע באזור מפקד חטיבת מנשה, אל"ם איוב כיוף. גם על גבול ירדן הפרוץ אתם כנראה כבר יודעים, אבל אין מי שיחבר את הנקודות. כשיש לחימה בעזה, בלבנון, בסוריה, בתימן ובאיראן - למי יש קשב לטמון ולטובאס? אך דווקא פארעה ונור א־שמס, ג'נין וטולכרם, עלולים להיות הסכנה הגדולה והמיידית יותר.
הם קרובים, יש להם נשק זמין, והם חולמים לבצע 7 באוקטובר נוסף. כרגע כוחות הביטחון שלנו מצליחים למנוע כל התארגנות כזו, באומץ וביעילות, אך הנחישות של המחבלים רבה, ואין מי שיביס את הטרור באופן מלא. כרגע, התרחישים העתידיים הם אוסף של חלופות גרועות יותר ופחות.
ההתקפלות מול ג'נין
"אם תבדוק את הנתונים היבשים, בשנים 2020-2009 מחנה הפליטים ג'נין היה יחסית שקט, וכמעט לא הוציא טרור", אומר אל"ם (מיל') חזי נחמה. הוא ממייסדי פורום המפקדים והלוחמים במילואים, והתפרסם לא מעט בשל הביקורת שלו על המהלכים בעזה ובלבנון. אחד מתחומי המומחיות שלו הוא דווקא איו"ש, בדגש על צפון השומרון. בשנים 2017-2015 הוא היה מפקד חטיבת מנשה, שאחראית על קיני הצרעות הקשים ביותר של השומרון - ג'נין וטולכרם.
ההגדרה "שקט", כמובן, היא חמקמקה. תא"ל (מיל') אורן זיני, גם הוא מח"ט מנשה לשעבר וכעת מחברי תנועת הביטחוניסטים, אומר שהדבר נכון בהשוואה להיום, אך שמאז ומעולם ג'נין היתה זירת הטרור המרכזית: "לא היתה לנו כניסה אחת למחנה פליטים שלא לוותה ברימונים ובבקבוקי תבערה. יש שם חמולות משפחתיות שכבר שנים מאופיינות בהובלה ובגיוס של אנשי טרור, שהבולטים שבהם הם זכריא זביידי ובסאם א־סעדי. הם השאירו מורשת שגירתה את הנוער להמשיך את דרכם".נחמה
מספר כי בעידן שלפני המלחמה החמושה בצפון השומרון מדובר היה באזור שסומן כמועמד הבכיר להפיכת האזור למיני־עזה חדשה, במובן החיובי־תיאורטי, כפי שנתפס קודם ל־7 באוקטובר. "צפון השומרון הוא האזור הכי דליל בהתיישבות, בוודאי מאז ההתנתקות ב־2005, וגם קודם לכן. כנגזרת מכך הצבא מפעיל מעט מאוד כוח, כי בסופו של דבר הצבא הוא מגן ההתיישבות. בסדרי העדיפות, הצבא מתעניין יותר באזורים שבהם יש מתיישבים.
"כשהייתי מפקד חטיבת מנשה, הרמטכ"ל דאז גדי איזנקוט הגיע לסיור. הוא דיבר על כך שזה המקום שבו הוא ממליץ לספק לרשות הפלשתינית את ההישג הבא, את ההתנתקות הבאה. זה המקום הכי נוח כי יש בו רצף מאוד גדול של שטחי A, ואפשר לחבר כל מיני אזורים. גם ההתיישבות שעדיין נותרה אחרי ההתנתקות היא מאוד מצומצמת - מבוא דותן וחרמש, ואולי אפשר גם לספור את אבני חפץ מהצד השני".
כששואלים כיצד אזור שקט יחסית הפך לקן צרעות של ממש - יש שיפנו את האצבע המאשימה כלפי ממשלת השינוי. שלושה ימים בלבד לפני השבעת הממשלה, ביוני 2021, התרחשו חילופי אש בג'נין, שבמסגרתם נהרגו שני שוטרים פלשתינים בידי כוח צה"ל וימ"מ. התקרית גרמה למבוכה רבה, וכתוצאה מכך הם קיבלו החלטה חסרת תקדים - לראשונה מאז האינתיפאדה השנייה נאסר על כוח צה"ל להיכנס לג'נין, וזאת כדי לאפשר לרשות הפלשתינית לשוב להשתלט על האזור.
"פגשתי את מח"ט מנשה באותו הזמן ושאלתי מה קורה", משחזר נחמה. "הוא סיפר שכבר חצי שנה הוא לא נכנס למחנה הפליטים, 'כי הממשלה החליטה'. זה היה הזוי. כשאני נכנסתי, ההוראה היתה שבכל כמה שבועות חייבים להיכנס, כדי לשמור על השקט". בפועל, בדיעבד התברר שהיתה זו החלטה הרת גורל. הרשות הפלשתינית פחדה לפעול בשטח, והמחבלים במחנה ג'נין התאגדו תחת גדוד טרור רצחני.
זיני מסכים: "היתה תקופה ארוכה שבה נמנעו מכניסות בגלל החלטה של הדרג המדיני. זה גרם למחבלים להרים את הראש, וכל העבודה הלכה לאבדון. אסור להוריד את הרגל מהגז".
במארס 2022 כבר זיהו בצה"ל שיהודה ושומרון נמצאת ברתיחה, והחלו במבצע "שובר גלים" - שדרוג למבצעי המעצרים הסטנדרטיים, בתוספת לחימה בכנופיית "גוב האריות" בשכם, שאותה הצליחו להביס. אך הפחד מג'נין הפך את האזור לעיר מקלט. "הגענו למצב שבו צריך להפעיל אוגדה שלמה כדי להיכנס לשם", מתאר נחמה. ג'יפ מסוג זאב עלה על מטען והלוחמים שבו נפצעו, ומסוק הופעל לראשונה כדי לחלץ את כלי הרכב. פיגועים יצאו למרכז הארץ מצד מחבלים באזור, וכל מחבל ביו"ש שביצע פיגוע נמלט לאזור ג'נין.
והדרג המדיני שתק. הממשלה הוחלפה בינתיים, אך גם תחת ממשלת הימין הנוכחית לא התרחשו פעולות בשטח. המחבלים למדו, והמשיכו להתחזק. טולכרם זיהתה את ג'נין כבירת הטרור וחיקתה אותה, והחלה ליצור גדוד מחבלים חזק שמוציא פיגועים בעצמו. בטמון ובטובאס המזרחיות החלו להתאגד ולהתכונן ללחימה, ובגבול ירדן הפרוץ זרם הנשק כמו מים. רקטות ניסיוניות נבנו ושוגרו בג'נין, מטעני גחון עוצמתיים הוטמנו בטולכרם. גם המבצע המוגבל "בית וגן", שנערך באוגוסט 2023, לא סיפק את הסחורה.
מאז תחילת המלחמה צה"ל מנהל מבצעים חטיבתיים חוזרים ונשנים בכל זירות הטרור בצפון השומרון, וכבר חיסל עשרות מחבלים. בכניסות שערכתי למחנה הפליטים ג'נין ולמחנות הפליטים בטולכרם ניכר ההרס העצום בקרקע ובמבנים כתוצאה מהלחימה המתמשכת, אך כרגע לא נראה שהפעולות מצליחות לעצור את המחבלים.
ג'נין היא בירת הטרור, אך טולכרם מתחרה בה בכל שעל. מטענים, ניסיון לירי רקטות וניסיונות להוציא פיגועים מורכבים הם חלק משגרת יומה של העיר, שהפכה לעיי חורבות בשל הלחימה העזה. לפני כמה שבועות נסעתי בכבישי העיר ברכב פלשתיני (אם ניתן לכנות אותם "כבישים" - תוצאה של דחפורי ה־D9 שפירקו את האספלט כדי לחשוף מטענים). אישה שמכרה בגדים מאובקים בפינת רחוב, צעירים חסרי מעש ישבו בכיסאות בלב העיר ומבט חשדני בעיניהם, ילד שנסע על אופניים כשמאחוריו התנופף דגל פיראטים - כל אלו סיפרו את סיפורה של עיר שהפכה למעוז טרור, וששואפת לחקות את מחנה הפליטים שמצפון לה.
נתיב פתוח לאספקת נשק
לפני כמה שבועות התרחשה בג'נין תפנית דרמטית: הרשות הפלשתינית עצרה בכיר בגדוד ג'נין, ובתגובה כמה מאנשיו גנבו שניים מרכביה והסתובבו בהם כשהם נושאים כלי נשק וחוגגים את ניצחונם. אבו מאזן זעם, והבין שמדובר בתמונה בעייתית ביותר. היה זה ימים ספורים לאחר נפילת שלטון אסד, וברשות חששו בפירוש מפני ניסיונות להקריס את שלטונם.
התוצאה היא מבצע ענק, שמכונה "הגנת המולדת". מאות לוחמים משתתפים במבצע, בפיקוד בכירים במנגנוני הרשות הפלשתינית. כל יחידות העילית של הרשות פועלות במחנה הפליטים. נכון לאמצע השבוע נספרו 11 הרוגים במבצע, חמישה של המנגנונים ושישה מחבלים חמושים. יותר מ־40 חמושים נפצעו, יותר מ־200 נעצרו. כמו כן נתפסו כמעט 200 מטענים ו־19 רכבי תופת.
חרף העובדה שמנגנוני הביטחון הפלשתיניים נתפסים ככוח החזק במבצע, הדבר אינו חד־משמעי. אמנם הם נחושים להביס את המחבלים, שאותם הם מגדירים עבריינים, תושבי פאבלה קיצונית שהתאגדו ככנופיה חמושה - אך המחבלים נתמכים בידי איראן וחמאס, שמזרימים להם נשק בכמויות קיצוניות.
בשבוע שעבר נתפס בידי הרשות הפלשתינית משגר אר.פי.ג'י. זו היתה הפעם הראשונה שבה נתפס ביו"ש נשק שובר שוויון, אף שהנחת העבודה היתה שיש כלים כאלו בשטח. ובמקום שיש בו משגר אחד - יהיו גם נוספים. ואם הם בג'נין - משמע שכנראה הם הגיעו מגבול ירדן, דרך טמון וטובאס, ושהם יכולים להגיע גם לטולכרם, מטרים מכביש 6. "יש לג'נין הזרמת תחמושת מטורפת מאיראן. הם מרופדים בכסף. למרבה האירוניה, לחמושים בג'נין יש רחפנים יותר מתקדמים משל המנגנונים", אומר גורם ביטחוני.
"הנחת העבודה היא שיש להתארגנויות המחבלים כלי נשק מתקדמים ושוברי שוויון, ואנחנו פועלים בהתאם לכך", מבהירים גורמים ביטחוניים. "כרגע הגבול פרוץ יחסית, ואף שיש תפיסות מרשימות, ייתכן מאוד שאנחנו לא תופסים הכל". לאיום ממזרח מצטרף איום ממערב: קיים חשש כבד שעבריינים ישראלים, לא רק ערבים, ששמו את ידיהם על נשק שובר שוויון של צה"ל מעזה, מלבנון או מסוריה, ימכרו אותו לארגוני הטרור.ניתן ללמוד על רמת האיום הגבוהה ממה שנתפס. לפני כמה
חודשים מחבלים ניסו לשגר רקטות מטולכרם למרכז הארץ, והניסיון כשל לאחר שהמשגר אותר, אך התפיסה המטרידה ביותר התרחשה בנובמבר האחרון - 40 מטעני כלימגור תקניים גדולים ו־33 מטעני כלימגור מייצור עצמי. שישה מטולי אר.פי.ג'י 7, 24 רקטות אר.פי.ג'י 22, שלוש רקטות בקוטר 107 מ"מ, שני קני מרגמה בקוטר 60 מ"מ ו־20 פצצות מרגמה בקוטר זהה. נתפסו גם נשקים קלים מסוגים שונים. מרגיע לדעת שכל הארסנל הזה לא יגיע לארגוני הטרור, אך בהתחשב בעובדה שככל הנראה לא נתפסים כל משלוחי הנשק - אי אפשר לדעת מה נותר בשטח.
בינתיים, אינטרס משותף
כרגע נראה שידם של המנגנונים על העליונה. אמנם הם עובדים לאט יותר מצה"ל - כי לישראל יש כלים כמו דחפורי D9 שמאפשרים איתור מהיר יותר של מטענים מתחת לכבישים, וכן כלי טיס שמחסלים מחבלים מהאוויר - אך עם זאת, ניכר שאת הכוח הפיזי שאין להם הם משלימים בנחישות. כמו כן, הם נהנים מיתרון הביתיות, כלומר יותר מידע וידע על מה שמתרחש בשטח, מה שמאפשר להם למצוא את כלי הנשק ביתר קלות.
הסיבה לנחישות הזו היא שמבחינת הרשות הפלשתינית מדובר במבצע מכריע שיוכיח אם הם שולטים בשטח. לכן בשבועות האחרונים הם קידמו לא מעט הפגנות תמיכה בערים ברחבי יו"ש שיחזקו את הלגיטימציה שלהם כנגד ההסתה שמפעילים נגדם בחמאס ובאיראן. "הנרטיב שאיתו המנגנונים הולכים הוא: חמאס הביא חורבן לעזה - לא ניתן להם להביא חורבן על פלשתין", מנתח זאת גורם ביטחוני. הנרטיב הזה עובד - הפלשתינים רואים את התמונות מעזה ומלבנון ומבינים כי מדובר בתרחיש שיכול לקרות גם אצלם.
הדעות בישראל בנוגע למבצע של הרשות חלוקות. בשל המבצע המתמשך, הרשות פנתה באופן עקיף למערכת הביטחון הישראלית וביקשה תחמושת וציוד, אך הרמטכ"ל הרצי הלוי המליץ לדרג המדיני לא לספק אותם. הסיבה היא שמערכת הביטחון מעוניינת שהרשות תהיה חזקה מספיק כדי לתפוס שליטה, אך לא חזקה מדי. הדבר מוכיח עד כמה בקריה אין אמון מלא בצד השני, למרות שיתוף הפעולה הביטחוני.
"אני מברך על כל מי שתוקף את חמאס, אבל אסור לנו להסתנוור מזה", אומר זיני. "המבצע של הרשות משרת את האינטרסים של כל הצדדים. יש לנו עניין גדול להסתדר איתם ולתת להם לעבוד, כי זה משרת את האינטרס שלנו - אבל זה הכל. אינטרסים בלבד".
"הרשות הפלשתינית היא גוף שאפשר לשתף איתו פעולה, אבל אי אפשר לסמוך עליו בשום פנים ואופן", מסכים נחמה. "אין להם יכולת אמיתית להתמודד עם הטרור, כי באותה משפחה יש חמאסניק ותומך הרשות. אם מישהו חושב שהם יפתרו את הבעיה - הוא חי באשליה".
לפי תפיסת מערכת הביטחון, יש שלושה תרחישים אפשריים לסיום המבצע בג'נין: הראשון - שאבו מאזן יצליח להחזיר לעצמו את המשילות ויהודה ושומרון תיכנס לשקט יחסי, כפי שקרה לאחר האינתיפאדה השנייה. השני - הפסד של אבו מאזן, שייתפס על ידי החמושים כניצחון, מה שעלול להוביל להתקוממות בכל מחנות הפליטים בצפון השומרון וביו"ש כולה. והתרחיש השלישי, שהוא הסביר ביותר, הוא מעין תיקו, אבל מצב כזה עלול לעורר התקוממות של אזרחים פלשתינים, שכרגע מנתקים את עצמם מהאירוע.
כך או כך, ברור שהמבצע של הרשות הפלשתינית בג'נין הוא תפנית שיכולה להוביל לשינויים דרמטיים באזור. במערכת הביטחון לא בונים על כך שהרשות תצליח למגר את הטרור, אך כרגע מאפשרים למנגנונים למצות את המבצע, כל עוד מדובר באינטרס משותף. אינטרסים אלו יכולים להסתיים מחר.
"אי אפשר להעלים טרור"
עם כל הכבוד למבצע הדרמטי והטקטי של הרשות, השאלה הגדולה היא מהי האסטרטגיה של האזור כולו, מגבול ירדן ועד טולכרם. "No man's land", כפי שמגדיר זאת חזי נחמה. לרשות הפלשתינית יש בעיות יותר גדולות מאשר העיירות והשטחים הגדולים והריקים של צפון השומרון, ולצה"ל אין את כוח האדם ואת הרצון להיכנס לפעילות מאסיבית באזור שבו אין התיישבות ישראלית, מכיוון שיש לו משימות בעדיפות גבוהה יותר.
אמנם כבר החלו לתכנן את המכשול בגבול ירדן, ומפעם לפעם צה"ל מקיים מבצעים משמעותיים בטמון, בטובאס ובמחנה הפליטים פארעה - אך שטח זה הוא עדיין כר פורה להברחות נשק מאסיביות. "אם צה"ל לא נמצא בשטח, הוא לא יכול לנתק את אספקת הטרור", אומר נחמה. אורן זיני מבהיר: "מבחינה צבאית, אפשר לנתק את השטחים באמצעות סגרים וכתרים, אבל יש לזה מחירים של כמות חיילים שתושקע. אם צריך לנתק את ג'נין מהאזור המזרחי, צה"ל יידע לעשות את זה, אבל זו שאלה של החלטה ומחירים".
נראה שהכל מתנקז בחזרה לבירת הטרור ג'נין. במערכת הביטחון יש הסבורים כי צריך לבצע שינוע מרצון של חלק מהאוכלוסייה במחנה הפליטים, ולעודד מעין התחדשות עירונית שתמגר את הפאבלה ותהפוך אותה לשכונה נוספת ו"נורמטיבית", אם אפשר לכנות אותה כך.
כיום מחנה הפליטים ג'נין הוא פס ייצור של מחבלים. במנגנונים מגדירים זאת "ילדים בני 7 שזורקים מטענים", ולמרות שזו הפרזה - בהחלט יש גם מחבלים בני 11 שמצטרפים לטרור. לכן צריך לסגור את מחנות הפליטים בדרך כלשהי. יש לציין כי תרחיש זה הוא אמנם אופטימלי, אך הוא נראה פחות סביר בפועל.
"חייבים 'חומת מגן 2' שיטהר את מחנה הפליטים ויחזיר אותו לרמה נסבלת", אומר נחמה. "אי אפשר להעלים טרור, בדיוק כפי שאי אפשר להגיע לאפס פעילות פלילית - אף על פי שהייתי רוצה להגיע לאפס טרור, כמובן. יש רמה שאפשר לחיות איתה, ולשם אנחנו צריכים לחתור. חייבים לנקות את השטח ולבצע טיפול שורש במחנות הפליטים טולכרם, נור א־שמס וג'נין, כי במערכה הבאה המטען שראינו בתוך המחנה יופעל על משפחה, ואז נשאל את עצמנו איך לא עצרנו את זה קודם".
לשם כך, הוא אומר, צריך "לשבור את הכלים מול הרשות הפלשתינית". האם הדבר צריך להיעשות היום? לדברי נחמה התשובה שלילית, אך כן צריך לחתור לשם בטווח הזמן הקצר יחסית. "יכול להיות שבשרשרת השיקולים של הרמטכ"ל הוא צריך עוד ארבעה חודשים לטיפול באיראן, אך בסוף נצטרך לעשות זאת. זה לא בשמיים. עשינו את זה בעבר, באינתיפאדה השנייה, בלי סדר כוחות מטורף. ניקינו, עברנו על כל הבתים והורדנו את הרמה מ־80% של טרור ל־30%. אי אפשר לכסח את הדשא כשהוא כל כך גבוה. אם לא נעשה את זה, אנחנו עלולים לפגוש מטענים על רכבים אזרחיים, ירי של אר.פי.ג'י לעבר ג'יפ צה"לי ושיגור רקטות לעבר מרכז הארץ. אין כאן ואקום".
זיני מצטרף לעמדתו: "אין פתרון קסם לסיפור הזה. גם עוד שנים רבות, אחת לתקופה מאוד קצרה נצטרך לקיים מבצעים חטיבתיים, להסתובב לילה־לילה בשטח עקב מידע מודיעיני ולא להרפות. אם נרפה במשך חצי שנה, כמו שעשינו בעבר, יהיו לכך מחירים כבדים מאוד. אנחנו חייבים להיות התקפיים, להיות חשדניים ולבצע פעילות אגרסיבית. אין פתרון של זבנג וגמרנו.
"צריך להבין שיש טרור בכל מדינת ישראל - בצפון, בדרום וביו"ש. אנחנו חייבים להפסיק להיות תמימים. יש כאן ארגוני טרור שמעוניינים ללבות את האש, והם מקבלים תקציבי ענק ממדינות כמו איראן. מדובר באינטרסים שמלווים בהמון כסף ובשנאה תהומית לעם היהודי".
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו