צחוק הגיוס: החוק החדש לא יביא חרדים לבקו"ם - עוד סוג של קומבינה

אל תעבדו עלינו. אינכם מוכנים לעשות את הדבר היחיד המתבקש - להביא לשחרור כל החטופים במהלך אחד, כי אינכם מוכנים לסיים את המלחמה המיותרת ברצועת עזה. אינכם מוכנים לסיים את המלחמה משום שאתם עלולים לאבד את הרוב הקואליציוני בשל כך. ואינכם מוכנים להביא לכנסת חוק שיש עליו קונצנזוס עצום בציבור ולגרום לגיוס חרדים, כי תאבדו את התמיכה הפוליטית של המפלגות החרדיות. החוק שאתם מעלים ייגע בשולי השוליים של החרדים, לא יענה על הצרכים האמיתיים של הצבא ולא על הצורך לצמצום הפער הנורא בנטל. לפחות תודו שמדובר בצחוק. לא בחוק.

בלי מסקנות אישיות. רוב גדול מאוד בציבור משוכנע כי יש הכרח להקים ועדת חקירה ממלכתית. עלינו להבין מה גרם לאותו קיפאון שאחז את המערכת בבוקר שמחת תורה, איך ייתכן שידיעות על כוונות חמאס הסתובבו במערכת בלי שנלקחו ברצינות הראויה, איך הצליח חמאס להערים עלינו ולשכנע את מקבלי ההחלטות לקבל הון תועפות כדי להקים את מערכת הרצח שלו, ממש תחת עינינו ובברכה פומבית של הממשלה.

אם מייד לאחר פרוץ המלחמה דיברו שרים בזכות הקמה של ועדת חקירה ממלכתית, הרי עכשיו ברור כי נתניהו לא ייתן יד לכך, כפי שלא נתן יד להקמת שום ועדת חקירה ממלכתית במהלך שנות כהונותיו הרבות כראש ממשלה. דבריה של ח"כ גלית דיסטל אטבריאן היו הברורים ביותר, וביטאו את החלטתו הנחושה של נתניהו: "ועדת חקירה ממלכתית? תחלמו על זה". וכדי להבטיח כי מדובר בחלום, מדובר כרגע גם בסעיף הזוי המבקש לקבוע כי לא תקום ועדה שונה מן הוועדה המפלגתית המוצעת עכשיו. על פטנט כזה עוד לא שמענו.

אביגדור (דורי) קלגסבלד הוציא בימים אלה ספרון שכותרתו "מדריך לוועדות חקירה". יש בו חומר חשוב ונגיש בנושא זה, והשורה התחתונה שלו היא זו: בעולם הדמוקרטי קמות ועדות ממלכתיות כדי לברר עובדות באירוע מסוים, ולא כדי להמליץ המלצות ומסקנות אישיות. הוא מצטט רבים, כמו פרופ' אמנון רובינשטיין, הסבורים כי גם בישראל יש לנהוג כך.

אישית, לא הייתי מוותר על המלצות כאלה, אבל אני סבור שנכון יהיה לשקול את אימוץ הרעיון, לפני שהמרחק בין האירועים לחקירתם יתקרב למרחק שבין רצח ארלוזורוב (1933) לוועדת החקירה שקמה לבדוק את האירוע (1982). ייתכן שאפשר להגיע להסכמה כי תוקם ועדת חקירה ממלכתית כדת וכדין, בראשות שופט שימונה על ידי נשיא בית המשפט העליון, ואשר ימנה את חברי הוועדה. הוועדה תחקור את מה שקדם לשבת השחורה, מה קרה במהלכה ומה התרחש לאחריה, בלי להמליץ ובלי להסיק מסקנות אישיות.

ניתן לוותר הפעם על האצבע המאשימה אישים מסוימים. רוב האישים הרלוונטיים קיבלו על עצמם אחריות כבדה מאוד. חלקם כבר התפטרו מתפקידיהם או פוטרו מהם. נתניהו לא עשה זאת, וספק אם מסקנות של ועדת חקירה היו מביאות לסיום כהונתו. השאלה העיקרית היא מדוע התרחשו האירועים החמורים, כדי שייעשה מה שאפשר למנוע את הישנותם.

שרה שרה שיר עצוב. גם מי שלא התלהב מן הביקורת הציבורית על שרה נתניהו, אם בהקשר ל"תיק המתנות" ואם בהקשר ליחסה אל עובדי בתיו של ראש הממשלה, לא יכול היה שלא ליפול מן הכיסא לנוכח מה שהתגלה בתוכנית "עובדה" בערוץ 12 מתוך הנייד של חני בלייוויס המנוחה, שעבדה בלשכתו המפלגתית של נתניהו. המנגנון המשומן שנחשף לפני ימים אחדים, בכל המיומנות הצינית שלו, לא דמה לשום דבר שהתרחש בעבר, ושלא יספרו לי סיפורים על כך שכך נוהגים פוליטיקאים. לא בימין ולא בשמאל, ולא באמצע. השיא האמוציונלי היה, כמובן, התייחסות שרה נתניהו למשפחת שכניה השכולים, אבל ההתנכלות לעדת המפתח הדס קליין מחייבת חקירה פלילית. אין אפשרות אחרת.