אביו של הישאם א-סייד: "אני לא רוצה שמישהו ייחטף כי הבן שלי חזר"

ביום ראשון השבוע דיווח ערוץ הטלוויזיה המצרי "אל־רד" על התקדמות בשיחות המשא ומתן לשחרור חטופים. על פי הדיווח, חמאס הסכים לכלול בשלב הראשון של ההסכם הצפוי את שחרורם של 11 גברים צעירים, בעבור "תמורה מיוחדת" מצד ישראל. 11 הגברים הללו יצורפו, כך על פי הדיווח, ל־34 החטופים שאמורים להשתחרר בשלב הראשון של ההסכם, ואשר חוסים תחת הקטגוריה ה"הומניטרית" - נשים, חולים, קשישים וקטינים.

זו לא הפעם הראשונה שבה אל־רד, שנראה כי יש לו מקורות בצמרת חמאס, מדווח מתוך חדרי החדרים של המשא ומתן. גם בעבר ידע הערוץ לעדכן את צופיו בהתקדמות לקראת הסכמים להפסקת אש או להשבת חטופים, עדכונים שלא תמיד פגשו בסופו של דבר את המציאות. ובכל זאת, מקורות מצריים ידעו להגיד בראשית השבוע כי בין אותם 11 גברים צעירים נכללים גם הישאם א־סייד ואברה מנגיסטו, שני האזרחים הישראלים שנמצאים בידי חמאס בעזה זה כעשר שנים.

למרות הבשורות המרעישות, אביו של השבוי הישאם א־סייד, שעבאן, לא מתרגש. "אתה יודע כמה פעמים שמענו דיווחים על שחרורו הצפוי של הישאם בעשר השנים האחרונות?" הוא אומר. "מלא. כבר הפסקתי לספור או להתלהב בכל פעם שיש דיווח כזה".

חיפוש קצר בגוגל מגלה שאכן, מאז יוני 2022 פורסמו לפחות חמישה דיווחים שונים שבישרו על שחרורו הקרב של א־סייד, דיווחים שלמרבה הצער לא התממשו. למעשה, וכפי שנחשף לאחרונה בתחקיר "ישראל היום", בימים שקדמו למתקפת הפתע של חמאס ניהלה ישראל משא ומתן מתקדם לשחרור א־סייד ומנגיסטו, ובשב"כ אף הכינו רשימה של מחבלים שישוחררו בתמורה לכך.

"אני יכול להגיד לך שבכל פעם המשא ומתן התפוצץ בגלל חמאס, שרצה מחיר גבוה מדי", אומר האבא שעבאן. "אני יודע שישראל היתה מוכנה לבוא לקראת חמאס בעבר, אבל בחמאס לא היו מוכנים להתפשר, והדרישות שלהם היו מעבר למה שהמדינה היתה מוכנה לתת".

הגישה הממלכתית

כדאי להקשיב לשעבאן בן ה־64, יליד ותושב היישוב הבדואי חורה, למוד הסבל והאכזבה. כדאי להקשיב למי שמאז קיץ 2015 מצפה בכיליון עיניים לשובו של בנו מהשבי, דווקא מכיוון שהעמדה שלו לגבי חמאס, ממשלות ישראל לדורותיהן והאופן שבו משפחות החטופים צריכות לפעול כעת למען השבת יקיריהן, אינה מובנת מאליה.

שעבאן, למשל, מסתייג מהפעלה של לחץ ציבורי על ממשלת ישראל ללכת להסכם עם חמאס, מפני שלטענתו הלחץ הזה חותר תחת המטרה של השבת החטופים, ורק מעודד את חמאס וארגוני טרור אחרים להקשיח עמדות ולחטוף ישראלים נוספים. "אם נשלם לחמאס את המחיר שהם רוצים, חטיפת ישראלים תהפוך לשיטה", הוא מסביר. "ברגע שאתה מנהל משא ומתן עם החוטפים ונענה לדרישות שלהם, זה רק מעודד אותם להמשיך".

שעבאן גם הודף לחלוטין את הנרטיב שהתפתח בקרב חלק ממשפחות החטופים, אמצעי התקשורת בישראל ובכירים במערכת הביטחון, שלפיו רה"מ בנימין נתניהו הוא שמטרפד פעם אחר פעם את ההסכם עם חמאס. "אני מתפלא על מי שמדבר ככה", הוא אומר. "מי שהבן שלו נחטף יכול לעשות מה שהוא רוצה ולהגיד מה שהוא רוצה. אבל אנשים אחרים, שמשתמשים בחטופים כדי לעשות פוליטיקה זולה, טועים בעיניי. לחשוב שראש הממשלה מטרפד עסקה זה הזוי. אני רוצה שכל הפרשנים למיניהם, וכל הבכירים במערכת הביטחון שמדברים בעילום שם, יפסיקו עם זה. הם נותנים רוח גבית לחמאס וכוח בשבילו להקשיח את התנאים, ובגלל זה החטופים לא חוזרים. אני רוצה שאנשים יפסיקו להשתמש בפוליטיקה על גב החטופים. אני יודע שכוחות הביטחון והמדינה מנסים היום להחזיר את הישאם ואת האחרים, ושלחץ עליהם לא יועיל. הגישה שלי הרבה יותר ממלכתית".

מצד אחר, כבר עשר שנים שאתה מנסה להביא את הבן שלך הביתה בצורה ממלכתית, וזה לא עובד. אולי בכל זאת צריך להכניס פוליטיקה לעניין הזה?

"במהלך התקופה הזו היתה בישראל גם ממשלה עם נפתלי בנט, יאיר לפיד ומנסור עבאס. הם בקושי הזכירו את הבן שלי ואת יתר השבויים שנמצאו באותם ימים בעזה. אפילו חברי הכנסת הערבים, שהיו חלק מהקואליציה, לא אהבו להיפגש איתי ולא אהבו לדבר על העניין הזה. נפגשתי פעם אחת עם בנט, אבל זה לא הוביל למעשים. ניסיתי לפנות ליאיר לפיד, אבל הוא לא נפגש איתי".

עם נתניהו נפגשת?

"כמה פעמים, גם לפני המלחמה וגם אחריה. הוא היה מאוד אמפתי".

היה משהו קונקרטי יותר שנתניהו אמר לך?

"לא. אבל זו לא הבעיה בעיניי כרגע. הבעיה היא שיש יותר מדי אנשים בארץ שמצהירים הצהרות, שגורמות לחמאס להבין שאם ימשיך להתעקש - יקבל מה שהוא רוצה. אני לא מוכן לתת לחמאס כל מה שהוא רוצה רק כדי שיחזיר לנו את החטופים, גם אם זה אומר שהבן שלי לא יחזור הביתה. אין מה לעשות - יש הרבה אנשים שמשלמים מחיר על הקונפליקט, והבן שלי הוא אחד מהם. אני לא רוצה שיחטפו את הבן שלך כי הבן שלי חזר, ואשתך תבוא אלי בטענות שזה בגללי".

ובכל זאת, התאכזבת לאורך הדרך ממקבלי ההחלטות בישראל, שלא הצליחו לשחרר את הבן שלך?

"האכזבה היא שלאורך שנים, מאז חטיפתו של הישאם ועד 7 באוקטובר, מקבלי ההחלטות לא לקחו את עניין השבויים והנעדרים בעזה ברצינות. בסבבים שנערכו מול חמאס מאז החטיפה, והיו כאלה לא מעט, ישראל היתה צריכה להתנות את הפסקת הסבב בהחזרת השבויים, מה שלא קרה. במקביל, חמאס קיבל מישראל הטבות, מבלי שדרשנו את שחרור השבויים בתמורה. אם היו לוקחים את הנושא הזה ברצינות, 7 באוקטובר לא היה קורה מלכתחילה".

"ויתרו עליהם, כהחלטה"

אנחנו נפגשים בבית קפה בשדרות ביום רביעי השבוע, רגע לפני ששעבאן ממשיך משם להלווייתה של חנה קציר ז"ל, פדוית השבי שהלכה השבוע לעולמה. למרות העמדה יוצאת הדופן שלו, שעבאן, שמדליק סיגריה בסיגריה ולוגם אספרסו אחר אספרסו, עונד על דש חולצתו את סמל החטופים הצהוב והוא בשר מבשרו של מטה משפחות החטופים. "זה שאנחנו לא מסכימים על הכל, לא אומר שאנחנו לא יכולים לשתף פעולה", הוא אומר.

גם יתר משפחות השבויים והנעדרים אשר נמצאים בידי חמאס בעזה עוד מלפני המלחמה הנוכחית, משתפות פעולה עם מטה החטופים. נוסף על א־סייד ועל האזרח אברה מנגיסטו, שחצה את הגדר לעזה בספטמבר 2014, נמצאים בעזה מאז מבצע צוק איתן גם גופותיהם של שני חללי צה"ל - סגן הדר גולדין ז"ל וסמ"ר אורון שאול ז"ל. אופק שאול, אחיו של אורון ז"ל, אף הצטרף אל משלחתו של נתניהו לוושינגטון ביולי השנה. "היה לי חשוב שהוא, נתניהו, יראה אותי", הסביר. "היה לי חשוב שכל הנושא של אורון תמיד יהיה לנגד עיניו".

מתברר שעניינם של שאול ושל יתר השבויים אכן היה לנגד עיניה של המדינה לאחר קטסטרופת 7 באוקטובר. כבר עם מינויו של תא"ל (במיל') גל הירש למתאם השבויים והנעדרים מטעם הממשלה, ב־8 באוקטובר 2023, הוא יצר קשר עם משפחות הארבעה ועדכן כי הוא כולל במניין חטופי 7 באוקטובר גם את גולדין, שאול, מנגיסטו וא־סייד. הארבעה כלולים גם ברשימת 100 החטופים שנמצאים היום בידי חמאס. לשאלתי השיב הירש כי "היה לי ברור שהארבעה האלה הם חלק מהמשימה, ושאנחנו עושים הכל כדי להחזיר אותם הביתה".

מלשכתו של הירש נמסר עוד כי א־סייד ומנגיסטו נחשבים כחטופים חולים חיים (שניהם סובלים ממחלות נפש - א.א), ועל כן נחשבים תמיד כחלק מן הקטגוריה ההומניטרית במשא ומתן מול חמאס: "כמובן שאנחנו בפוקוס מלא על השבת גופותיהם של הדר ואורון ז"ל, זו משימה ערכית שלא עמדנו בה מאז מבצע 'צוק איתן' ואנחנו ערים לגמרי לסבל ארוך השנים של משפחותיהם. הנושא של הדר ואורון נמצא לנו מול העיניים כל הזמן, במסגרת המאמץ הרצוף להשבת כל החטופים".

פרט למשפחת א־סייד, יתר משפחות השבויים והנעדרים מלפני 7 באוקטובר סירבו להתראיין לכתבה זו. "אנחנו מעדיפים לא להיכנס לפינות האלה", נימק בן משפחה אחד. נדמה שהמשפחות הללו, שפועלות מזה עשור להשבת בניהן, מעדיפות שלא להסתכן כעת באמירה תקשורתית כלשהי, שעלולה לחבל במאמצים.

"לא נעים להגיד את זה, אבל מבחינת ארבע המשפחות האלה, 7 באוקטובר היה הדבר הכי 'טוב' שיכול היה לקרות להן, כי אחרת לעולם לא היו מחזירים הביתה את הבנים", אומר גורם שמקורב לאחת מהמשפחות. "עד אז המדינה, כהחלטה, ויתרה על השבויים שלה בעזה. היו הרבה הזדמנויות להחזיר אותם, אבל בישראל העדיפו לדבוק בקונספציה של שקט תמורת שקט. מאז פרצה המלחמה, ארבע המשפחות מקוות שמשהו בעניין הבנים ישתנה, אבל הן לא רוצות להתבטא יותר מדי כדי לא לייצר אנטגוניזם, במיוחד עכשיו, לקראת מה שנראה כמו הבשלה של הסכם".

דוגמה מובהקת לכך היא זו של משפחת גולדין, שעד 7 באוקטובר היתה קולנית במיוחד בניסיונה להשפיע על מקבלי ההחלטות בישראל, להגביר את הלחץ על חמאס למען השבת השבויים בעזה. בקיץ 2022 אף הובילו שמחה ולאה, הוריו של הדר, צעדת ענק לעבר גבול עזה, שהסתיימה בעימות עם שוטרים.

ואולם, מאז 7 באוקטובר שמרה משפחת גולדין על שקט יחסי ואפשרה למטה משפחות החטופים להוביל את המאבק הציבורי, בתקווה שזה יועיל. משפחת גולדין, וגם יתר המשפחות, הפכו למראה עבור הציבור הכללי בישראל, שעד לפרוץ המלחמה לא התגייס ברובו למאמץ לשחרור השבויים בעזה. רק מאז תחילת המלחמה וחטיפת מאות האזרחים בידי חמאס, היו מי שהכו על חטא והתנצלו בפני משפחות גולדין, שאול, מנגיסטו וא־סייד, על כך שלא נרתמו לסייע להן במאבקן. חלק ממי שהכו על חטא היו משפחות של חטופי 7 באוקטובר.

הלך "להציל" את שליט

החיבוק שקיבלו ארבע המשפחות ממשפחות החטופים ב־7 באוקטובר ומעם ישראל כולו אולי עדיין לא השיב את הבנים, אך בהחלט סייע להן ברמה הנפשית. "אין בכך ספק", אומר שעבאן, אביו של הישאם, "לפני המלחמה ארבע המשפחות שלנו לא היו כל כך מגובשות, ולא היתה לנו תקשורת. אחרי 7 באוקטובר הופתעתי שמייד הקימו את מטה החטופים ולקחו אותנו איתם, מבלי אפילו לשאול אותנו. לא הצטרפנו למטה המשפחות, צירפו אותנו - וזה עזר לנו רגשית. הפכנו לשותפים".

שעבאן בן ה־64 הוא קבלן תשתיות עצמאי. בנו החטוף הישאם, שנולד ב־1988, הוא בנם הראשון שלו ושל אשתו מנאל. ב־2008 התפרצה אצל הישאם מחלת הסכיזופרניה, והוא טופל במוסדות לבריאות הנפש. ב־2010, בעת שגלעד שליט היה עדיין שבוי בידי חמאס, הצליח הישאם לחצות את הגדר לתוך עזה כדי "להציל" את שליט, ונלכד בידי חמאס. הארגון החזיר אותו לישראל כעבור ימים אחדים.

אלא שבאופן אירוני הפך הישאם בהמשך לגלעד שליט בפני עצמו: באפריל 2014, דווקא לאחר שאושפז בכפייה בבית חולים לחולי נפש, עניין שלדברי אביו רק דרדר את מצבו, הצליח להיכנס שוב לעזה. הפעם, חמאס סירב להחזירו.

"להישאם היתה נטייה לצאת לשיטוטים", מספר האב, "פעם בכמה ימים הייתי מקבל טלפון שמצאו אותו איפשהו, והייתי הולך לשם להחזיר אותו הביתה. התרגלתי לזה. כשהוא נעלם ב־21 באפריל 2015, הנחתי שעוד מעט אקבל טלפון כזה. אחרי שחלפו כמה שעות והטלפון לא הגיע, התחלתי לדאוג. הבאתי בחשבון שהוא אולי בלבנון, אולי ניסה להצטרף לדאעש, שבאותה תקופה התבסס בסוריה".

רק כעבור חודשיים של חיפושים, ולאחר שהישאם הוגדר בידי המשטרה כנעדר, פרסם חמאס כרזה ובה ארבעה "חיילים" ישראלים שנמצאים בידיו. תמונתו של הישאם הופיעה בכרזה, לצד אלו של מנגיסטו, גולדין ושאול. "רק אז הבנתי איפה הוא", אומר שעבאן. "הבעיה בארץ היא שאף אחד לא עושה את העבודה שלו כמו שצריך. אם היו שומרים על הגבול כמו שצריך, הוא לא היה נכנס לעזה. ואם היו מטפלים בו כמו שצריך בבית החולים לחולי נפש, הוא היה מתרפא, ולא להפך".

שעבאן ניסה תחילה לפעול בכוחות עצמו להשבת בנו, אך ללא הועיל. "ניסיתי בדרכים שלי לתקשר עם אנשים בעזה", הוא מספר. "למשפחה שלנו אין קרבת דם לאנשים בעזה, אבל יש לנו מכרים בישראל שיש להם קרובי משפחה בעזה. דרכם ניסיתי לתקשר, אבל כל אלו שניסו לבדוק מה קורה עם הישאם - חזרו בלי תשובה אחרי שאיימו עליהם, עצרו אותם או עינו אותם. אם כבר התקבלה תשובה, היא היתה 'אין לנו מה לעשות, ואל תדברו איתנו יותר'".

ביוני 2022, שבע שנים ארוכות אחרי שנכנס לעזה ונתפס בידי חמאס, שחרר הארגון סרטון של הישאם כשהוא בחיים ומחובר למכונת הנשמה. הסרטון שוחרר במסגרת אחד המשאים ומתנים שהתנהלו אז בין ישראל לחמאס, ללא הועיל. היה זה אות החיים הראשון והאחרון מהישאם.

מאז הסרטון חלפו שנתיים וחצי, ומלחמה הרסנית בעזה. אתה חושב שבנך עוד בחיים?

"אני בן אדם מאמין, ואני מאמין שהוא חי. כולי תקווה שבקרוב נוכל לראות אותו חוזר הביתה".