בסיומו של שבוע עמוס בחדשות לא ממש משמחות מאוסטרליה - משריפת בית הכנסת במלבורן ועד להצבעותיה של היבשת הרחוקה נגד ישראל באו"ם - נוחתת בישראל אוסטרלית מהסוג הישן והטוב ומביאה עימה קצת נחת. כוכבת הטלוויזיה והשדרנית ארין מולן היא אחת שלא מהססת לומר את האמת, לא נרתעת מאיומים ועומדת לצידנו בטוב וברע. אמירותיה החדות בתקשורת אחרי טבח 7 באוקטובר היכו גלים - תחילה באוסטרליה, ומייד אחר כך בעולם כולו.
אף שמולן (41) מעולם לא ביקרה לפני כן בישראל, יש לה כאן עדת מעריצים ענקית, שצומחת עם כל הופעה שלה ועם כל פוסט על אודותיה ברשתות החברתיות. הסרטונים שבהם היא מנפצת לרסיסים את עלילות השווא נגד המדינה היהודית וצה"ל הפכו ויראליים, וזכו לאינספור שיתופים ולייקים.
הכריזמה של מולן, בקיאותה בפרטים ובעובדות וגישתה האוסטרלית הלא־מתחכמת, בסגנון של השכל הישר מפעם, לא השאירו לשונאי ישראל סיכוי במפגש עימה. גם חזות מצודדת ושיער בלונדיני לא הזיקו, בלשון המעטה. בקיצור, פצצת האנרגיה מולן מילאה את נישת הקול השפוי וזינקה למעמד של מגינת הציונות העולמית, ובצדק.
"כל מה שאני עושה זה לומר את האמת, לא יותר מזה", מתארת מולן בראיון ל"ישראל השבוע" את מה שמנחה אותה בעבודתה העיתונאית. "אני בוחנת את המצב בלי מניעים נסתרים, משקפת אותו לאחרים וחושפת את המניפולציות של אנשים שמנסים להטעות את הציבור ביחס לישראל. בעצם, העובדה שכה מודים לי על כך מעציבה אותי, וממחישה כמה המצב גרוע. לאן הידרדרנו אם צריכים להודות על המובן מאליו?"
מולן בהחלט צודקת. אחד הסרטונים המוכרים ביותר שלה הופיע אחרי מבצע פיצוץ הביפרים בלבנון בספטמבר. היא התחילה בתיאור ההתרחשות (מבצע מבריק וממוקד נגד מפקדים ופעילים של ארגון טרור); לגלגה על תגובה מביכה וטיפוסית של מי שמכונים על ידיה "המבולבלים" (כמה זה נורא שאלפי מכשירים מתפוצצים מסביב בו־בזמן ופוגעים באלפי אנשים, קוננה אחת, קלמנטיין פורד, כותבת אוסטרלית שמציגה את עצמה "פמיניסטית ולוחמת בקולוניאליזם", כאילו נפגעי הפיצוצים היו אזרחים תמימים); סקרה את מעללי חיזבאללה במהלך השנים (רצח של מאות אמריקנים באמצעות פיגועי התאבדות, חטיפת מטוסים, פיצוץ אוטובוסים ורצח מכוון של אזרחים); ולבסוף הציעה לפורד לחפש בגוגל את הגדרת הטרור. לסיכום, מולן פנתה אל המחבלים, ובעיקר אל תומכיהם, במילים שמשום מה מעטים אומרים בקול: "אם אתה מצטרף לארגון טרור שהורג אזרחים במכוון - עליך גם האחריות למות האנשים התמימים שסביבך". "ישראל מנצחת", היא חתמה, "וזהו ניצחון לא רק עבור ישראל, אלא עבור כל מי שמתייצבים מול הטרור".
בסרטון הזה, כמו בהופעות הפומביות האחרות של מולן, לא תמצאו גילויים חדשים או חשיפות מרעישות - רק את האמת הפשוטה, שהפכה פתאום למצרך נדיר באוסטרליה, ובעולם בכלל. בתקשורת הבינלאומית הקול של מולן מהדהד בעוצמה, דווקא משום שהוא בודד למדי.
בכל זאת אופטימית
"זה מטורף", מסכימה מולן. "לעיתים קרובות אני בעצמי תוהה איך הגענו עד הלום. בשבילי אין כאן שום מורכבות, אין שום אזור אפור, רק שחור ולבן. זה לא קשה להבין מי הרע ומי הטוב בסכסוך הזה. מטריף את דעתי כשמנסים לטשטש זאת. יש כמובן הרבה השפעה מצידם של אנשים שרוצים ברעתו של המערב. ויש תופעה של חיבה לאלה החפצים להרוס אותנו - ד"ר גד סעד קרא לזה 'אמפתיה התאבדותית'. אני באמת מתקשה להבין כיצד יש מי שחושבים שבאמצעות תמיכה בחמאס הם דואגים לילדים בעזה. זה מטורף לחלוטין. ובכל זאת, יש מה שנוטע בי תקווה: אני בכנות מאמינה שהרוב המוחלט של העולם רואה את המצב בדיוק כפי שאתם בישראל רואים אותו, וכפי שאני רואה אותו.
"המיעוט של הקולות הרועשים - הרבה מהם שמאלנים קיצוניים, הרבה מהם בעלי אחיזה בפלטפורמות תקשורתיות - יוצר את הרושם ההפוך. למה זה דומה? בתחילת הקריירה הייתי כתבת ספורט, והכנתי סקירות של מרוצי מכוניות. יש לנו באוסטרליה מרוץ שנמשך שעות, והייתי חייבת להכניס אותו לדיווח באורך של דקה אחת בלבד. מטבע הדברים, הכנסתי לדיווח בעיקר התרסקויות: התרסקויות של מכוניות בודדות, התרסקויות של כמה מכוניות שהתנגשו ביניהן, בקיצור - התרסקויות לתפארת. זה נראה ספקטקולרי, דינמי ומרתק, ויצר סיפור קולח. לו היית צופה בדיווח, היית עשוי להגיע למסקנה שהמרוץ כולו הורכב מהתרסקויות של מכוניות, אלא שזה ממש רחוק מהמציאות. כך אני רואה גם את המצב היום: נוצרה הרגשה שכל העולם תומך בארגוני הטרור הנוראים האלה, בשעה שלאמיתו של דבר זה לא נכון. זה רק הקול של מיעוט צעקני שיש בידו פלטפורמות גדולות. אני מקווה שהרוב רואה את האמת".
האופטימיות הטבועה במולן לא נפגמה אפילו אחרי שטעמה על בשרה את השנאה שהציפה את מדינתה, ובמיוחד את הרשתות החברתיות, בעקבות ההתקפה על ישראל ב־7 באוקטובר. בטור שפרסמה במארס השנה ב"דיילי טלגרף" האוסטרלי, מולן חשפה קורטוב מהקללות, הכינויים והאיומים שהיו למנת חלקה מאז גינתה את הטבח. דגל אש"ף התנוסס בגאווה בצמוד לתמונות הפרופיל של רוב המקללים והמאיימים - תזכורת אילמת לכך שרוצחי היהודים בארץ ישראל וסותמי הפיות האלימים באוסטרליה יונקים מאותו מקור אידיאולוגי רעיל.
"חלק מהאיומים התמקדו בהבטחה לפגוע בבתי בת ה־6, ולזמן מה נזקקתי לשמירה צמודה של משטרה", נזכרת מולן. "הילדה אפילו עברה לגור אצל אביה לפרק זמן מסוים, כי היה מסוכן מדי להשאיר אותה אצלי. זה היה מאוד קשה, כי הרי משימתי החשובה מכל כאמא היא לשמור ולהגן עליה. אבל להגן עליה משמע קודם כל להיאבק על העולם שבו היא ראויה לחיות, ומשמעות הוויתור על חובתי לדבר תהיה לאכזב אותה. העולם הזה לא יתקיים אם ישתיקו אנשים כמוני".
טראמפ יביא שינוי
עוד לפני הטור בעיתונות הכתובה, ולפני התוכניות שלה ברדיו ובטלוויזיה, ארין מולן החלה את דרכה התקשורתית בעולם הספורט. אחרי זמן מה על הקווים, היא נודעה כאישה הראשונה שהנחתה והגישה תוכניות על רוגבי ועל פוטבול אוסטרלי. ייתכן שהסוד של הקשיחות העדינה שלה נעוץ בתהליך החישול שעברה במגרשים.
מהם השקרים הקשים ביותר על ישראל שעימם נאלצת להתמודד?
"איפה להתחיל? לא מזמן האזנתי לתוכנית רדיו בתחנה מקומית תוך כדי נהיגה. הדיווח התחיל כך: 'יום כך וכך לפלישה הישראלית לעזה, אזרחים מחפשים מחסה...' ממש צרחתי באוטו. הדיווח הזה נשמע כאילו ישראל החליטה סתם ככה לפלוש לשטח שליו וחפץ בשלום שנמצא לידה. אם אתה אדם מהשורה שלא עוקב אחרי האירועים, אדם שלא מתעניין במיוחד בהתרחשויות בעולם, אדם שאין לו זמן לבדוק, שפשוט נוסע במכונית כדי להביא את הילדים אל בית הספר ושומע את הפתיח הזה - בתודעה שלך תיצרב הקביעה שישראל היא הרעה.
"הרי יכלו לפתוח את הדיווח אחרת. למשל: 'בשעה שישראל מנסה בכל כוחה להציל את בני הערובה שלה ולמנוע מהמחבלים להמשיך לרצוח את אזרחיה...' אבל לא. הם אומרים 'הפלישה הישראלית לעזה'. דברים קטנים כאלה משגעים אותי, וגם הצביעות. אותם אנשים שממהרים לצאת להפגין ברחובות ולדרוש פיטורים של מישהו שזרק הערה על לבוש של אישה, נאלמו דום כשנשים ישראליות נאנסו בידי חמאס. הצביעות עזת המצח הזאת היא מאוד מסוכנת, והאנשים שנגועים בה אינם טיפשים. הסכנה של דיווחי תקשורת מטעים היא עצומה, משום שרוב צרכני התקשורת לא יטרחו לבדוק אותם. אני מבינה זאת היטב בעצמי, כאם יחידנית שעסוקה כל הזמן בטיפול בילדה, בבישול ובטיפול בבית, ויודעת שאחרים שלא עוסקים בחדשות פשוט יזכרו את הכותרת שאומרים להם. לכן, אני מרגישה שהקול שלי יכול לשפוך קצת אור ולהראות לאנשים שנופלים קורבן להטעיה דרך שונה להסתכל על מה שמדווח".
זה עובד?
"כן. אחת התגובות שקיבלתי דיברה בעד עצמה: 'המוסר שלי לא השתנה, אני עדיין מאמין בערכים של חירות, אבל הפרספקטיבה שלי השתנתה', כתב לי מאן דהוא. הוא היה מסוג האנשים שתוקפים את ישראל, משום שאמרו לו שזאת הדרך לתמוך בילדים של עזה. עד שעיניו נפקחו, והוא ראה שחמאס אחראי לכל מה שעובר על הילדים בעזה".
ועדיין, נדמה שאת במיעוט בקרב התקשורת הבינלאומית, ושזה רק מחמיר.
"אני מסכימה לקביעה הזאת במידה מסוימת. עם זאת, הנה לך מה שיכול לשנות את המצב - האיש ששמו דונלד טראמפ. אפשר לא לאהוב דברים מסוימים שהוא אמר בעבר על נשים, אפשר לא להסכים עם התנהלותו או עם הצורה שבה הוא מבטא את דעתו, זה לגיטימי בהחלט. אבל אי אפשר לא להכיר בכך שעמידתו הנחרצת כבר משנה את המצב בעולם. כשאנשים רואים מנהיגות של עוצמה, כשאנשים נוכחים לדעת שנבחריהם לא חוששים לעשות את הדבר הנכון, הם משנים את דרכם. ולהפך - החולשה מולידה דברים רעים. מדוע אנחנו רואים עלייה באנטישמיות באוסטרליה? משום שהממשלה האוסטרלית חלשה, המנהיגים חלשים ומאפשרים למיעוט צעקני והזוי לתפוס יותר מדי מקום.
"השינוי יכול להתחיל עם מישהו כמו דונלד טראמפ, שאומר לחמאס: 'אם לא תשחררו את בני הערובה, אתם בצרה צרורה'. אנשים שומעים אותו, ומתחילים לפקפק בשקרים שהתקשורת האכילה אותם. הרוב הדומם לא צריך לשתוק. יש המון אנשים בארה"ב, באוסטרליה, בבריטניה ובכל העולם שיכולים להבחין בין טוב לרע ורואים את המציאות נכוחה, אך הם מפחדים מדי לדבר. הם חייבים לדבר. הרוב הדומם חייב לדבר. אני יודעת שזה קשה, אני יודעת שזה יכול להיות מפחיד, אני יודעת שקל יותר פשוט לשתוק. אבל אם כולנו נשתוק - העולם ימשיך להידרדר, הרשע ינצח, ואז כולנו בצרה צרורה".
נשיא ארה"ב יתקן את כל העולם?
"ארה"ב כל כך חזקה, שהיא מגדירה את הטון עבור שאר העולם, אבל חייבים מנהיגות חזקה בכל מקום. מנהיגות חזקה היא חזות הכל. אני סבורה שנשיא ארגנטינה חאבייר מיליי הוא כזה. הוא אמר פעם שבתום הקדנציה של נשיא או של ראש ממשלה ממילא יהיו אנשים לא מרוצים, לא משנה מה תעשה - אז עדיף כבר לעשות את הדבר הנכון, אם זה פופולרי ואם לאו. זה כל כך מדויק. צריכים להיות אמיצים כדי לעשות דברים שעלולים למשוך ביקורת או לא למצוא חן בעיני ההמון. אבל אם אלה דברים שמשרתים את האינטרס של המדינה שלך - חייבים לעשות אותם. בעולם יש מנהיגים אמיצים בצורה בלתי רגילה, ויש גם חלשים בצורה בלתי רגילה. לפעמים החלשים שוכנים ממש מעבר לגבול של החזקים, ואני מתכוונת לראש ממשלת קנדה ג'סטין טרודו".
נראה שהממשלה האוסטרלית הנוכחית, שנוקטת קו אנטי־ישראלי יותר ויותר, נמנית עם החלשים.
"אני מכירה באופן אישי את ראש ממשלת אוסטרליה אנתוני אלבניזי. הוא אדם נחמד, אבל הוא והממשלה שלו כשלו באופן נחרץ, למשל בכל הקשור לתופעת האנטישמיות שפושה באוסטרליה. הם לא היו מסוגלים לקרוא לסדר, לגנות את המעשים, להכריז שאין להם מקום באוסטרליה ולהעמיד לדין את האחראים. המחזות של אוסטרלים שעושים דברים מחרידים בהפגנות פרו־פלשתיניות עוררו הרבה בושה".
אם בוחנים את המדיניות של שרת החוץ האוסטרלית, פני וונג, נדמה שהיא מציתה רוחות אנטי־ישראליות, ולא סתם נגררת אחריהן.
"פני וונג היא אישה חכמה, ותמיד כיבדתי אותה, אבל אני כל כך מאוכזבת ממנה. החלטה אחרי החלטה אוסטרליה מערערת את ישראל, בעלת בריתה הגדולה. ברור שישראל אינה חסינה מביקורת, אבל האופן שבו ממשלת אוסטרליה מתייחסת לממשלת ישראל הוא כה מביש ומחפיר. ישראל נלחמת על חייה, ובעיצומה של מלחמת קיום אוסטרליה שולחת אליה, אל בעלת בריתה הדמוקרטית, נציג שיחקור אותה?! זה מעליב. מסר נורא יוצא מהממשלה לציבור באוסטרליה, מסר של דמוניזציה של ישראל. ממשלת אוסטרליה מציירת את העם בישראל בצבעים של פשעי מלחמה. מה הפלא שאחרי זה הישראלים והיהודים באוסטרליה נופלים קורבן לאנטישמיות נוראה? היחס של ממשלת אוסטרליה לישראל מייד משתקף ביחס כלפי היהודים כאן, באוסטרליה".
חזית את העלייה החדה בכמות ובעוצמה של האירועים האנטישמיים באוסטרליה?
"האמת, לפני 7 באוקטובר הייתי נאיבית. לא תיארתי לעצמי את עוצמת האנטישמיות החבויה - במיוחד באוסטרליה, ארץ כה טובה ומכילה. אני זוכרת שאנשים היו משבחים את אבי כבעל ברית של ישראל, וחשבתי לעצמי: מי צריך בעלי ברית? הרי הכל כה שליו, אין סכנות. בועת התמימות התנפצה, כמובן. ולמרות זאת, אני מבטיחה לך שרוב האוסטרלים מתנגדים לטרור, מגנים אותו ועומדים לצד ישראל והקהילה היהודית. התמיכה שאני מקבלת חזקה פי עשרה יותר מכל האיומים וביטויי הגנאי. אפרופו איומים, הגיעו מאות כאלה מכל הסוגים, כולל איומים ישירים שציינו מקומות שבהם יפגעו בי. אמנם בשל עיסוקיי התקשורתיים אני רגילה לחיות לעין הציבור ורגילה לרשתות החברתיות, אך זה היה מפחיד ברמות אחרות. האם זה יעצור אותי? לעולם, לעולם לא! אני הבת של אבא שלי, אותי לא ירתיעו".
להשפיע מבחוץ
לא במקרה מולן מזכירה את אביה. מייג'ור גנרל ג'ים מולן היה לוחם עשוי ללא חת, קצין מעוטר, סמל ומופת לשירות. "הוא גיבור, הוא מצפן מוסרי ייחודי, ואחד האנשים שהשפיעו יותר מכל על עיצוב האישיות שלי", מדגישה ארין, ורומזת לעוד דמיון אפשרי בעתיד. אחרי סיום השירות הצבאי ארוך השנים אביה שם פעמיו לפוליטיקה, נבחר לפרלמנט מטעם המפלגה הליברלית (שעל אף שמה דווקא נחשבת מפלגה שמרנית ותומכת ישראל), ואפילו הפך לפוליטיקאי שקיבל הכי הרבה קולות בוחרים בהיסטוריה האוסטרלית - אף שנרתע מהמשחקים הפוליטיים, ואולי דווקא בשל כך.ג'ים מולן
נכנע למחלת הסרטן לפני כשנתיים, ותחושת האובדן עדיין ממלאת את בני משפחתו. "אני חשה ונושאת עימי את הכאב לכל מקום בכל יום", מודה הבת, ומסבירה שבעיניה לכאוב זאת זכות: אילו לא היתה חשה כאב, סימן שלאביה לא היתה משמעות גדולה בחייה.
לילדות במשפחה של איש צבא היו גם היבטים פרקטיים ייחודיים. ארין מתארת כיצד בשל מעבריו התכופים היא החליפה לא פחות מ־16 בתי ספר, וגדלה באינדונזיה, מדינה שבדומה למקומות אחרים נפגעה מהחיידק של הקיצוניות האנטישמית. ילדות כזאת מפתחת חוסן, והחוסן הזה שירת את ארין ב־14 החודשים האחרונים, מאז משכה אליה את האש האנטי־ישראלית.
"אני נאבקת לממש את המורשת של אבי בדרכים שונות, כולל בהקשר של ישראל", מבהירה מולן. "הוא ביקר בישראל כמה פעמים, ובאחת מהן, כשנשלח לבחון את הפעילות המבצעית של צה"ל, הוא חזר נפעם. השורה התחתונה של הדוח שחיבר היתה שישראל מעמידה רף כה גבוה של מזעור הפגיעה באזרחים, ששום צבא אחר לא יכול לעמוד בו. אני זוכרת שקראתי זאת, וחשבתי לעצמי: אם אבא הגיע למסקנה הזאת - זה בוודאי יוצא דופן, כי לאבא היו אמות מידה מוסריות מחמירות יותר מכל מי שאני מכירה".
האם הבת תלך בעקבות האב אל הפוליטיקה? השאלה הזאת נתקלת בצחוק מתגלגל של מולן, ולא כי היא פוסלת את האופציה: "הציעו לי לרוץ לפרלמנט. התשובה: לא עכשיו. עכשיו אני מקדישה את עצמי לגידול הבת שלי. ככלל, אני מסוגלת ליזום ולחולל שינויים בלי להיות בפוליטיקה. למשל, יזמתי והובלתי חקיקה שהגנה מפני התנכלויות ברשת, וראש הממשלה דאז סקוט מוריסון אפילו כינה אותה 'חוק ארין מולן'. אני מצליחה להשפיע מבחוץ בצורה יעילה יותר, בלי להיות שחקנית במגרש הפוליטי. לקול שלי אנשים מקשיבים. אילו הייתי בתוך המערכת הפוליטית, השפעתי היתה יעילה פחות, כי כמובן הייתי נדרשת למלא אחר הכללים של המערכת".
מולן מצפה בקוצר רוח למפגשה הראשון עם ישראל, ובמיוחד לביקור בדרום, ביישובים שבהם התבצע טבח 7 באוקטובר. היא משוכנעת שזה יהיה מרגש ולא פשוט בשבילה, אך בד בבד מעורר השראה ומרומם את הנפש. עם זאת, את דעתה על הישראלים, ובמיוחד על יכולתנו לקום אחרי מכה נוראה, היא כבר גיבשה. את ההתפעלות שלה הכוכבת האוסטרלית לא מנסה להסתיר: "מעולם לא נתקלתי באנשים שנאלצים לעבור כל כך הרבה דברים נוראים - ובכל זאת מתחילים כל יום בתשוקה ובשמחת חיים. בעיניי זה מדהים".
את מתארת לעצמך שמדינה שלמה התאהבה בך ותשמח לראות אותך כאן?
"אלוהים אדירים! זה לא ייאמן! אני מקבלת כל כך הרבה הודעות מלבבות מישראלים. אם מישהו חושב שמה שאני עושה מיוחד - זה כל כך מחמיא לי ומשמח אותי. אני מודה לכם. חבל שאנשים מרגישים צורך להודות לי על אמירת האמת. אחרי 7 באוקטובר העולם היה צריך לחבק אתכם, כפי שהיה מחבק כל עם אחר שהיה נופל קורבן לטרור זוועתי. במקום לעשות זאת - העולם תקף אתכם, והציג אתכם, הקורבן, כתוקפן. זה לא צודק, ולכן תמיד אעמוד לצידכם, לא משנה מה המחיר".
