הגיבור המיתולוגי של מלחמת יום כיפור: "אוי ואבוי לנו מוועדות חקירה, ובוודאי לא בהרכב של שופטים"

תרגיל בהתנתקות

במקום לרדת מעץ המשפט עם הסולם שהגישה להם המלחמה, השופטים והפרקליטות מתעקשים לפעול ברוח לעומתית בשם "אינטרס ציבורי" עמום

האירוע החמור של השבוע הוא הדיון הסגור במשפט נתניהו, שבו שלושת השופטים הרשו לראש הממשלה לא להעיד ביום שלישי בגלל נסיבות יוצאות מגדר הרגיל, או איך שלא ניסחו את זה. זאת אומרת, השופטים נוטלים את סמכות ראש הממשלה ומנטרלים ביודעין את הנהגתו, אבל באופן חד־פעמי מאפשרים לו להתפנות לביצוע תפקידו הטבעי שלשמו נבחר, והוא - להנהיג את ישראל לעת חירום ובזמן מלחמה.

כשאומרים "חירום" ו"מלחמה" אלה לא מושגים אימפרסיוניסטיים, אלא מושגים בעלי משמעות חוקית מאז הוכרז במדינה מצב מלחמה ב־8 באוקטובר 2023 על ידי הגוף המוסמך - הממשלה. לכן, בעתיד שלושת השופטים עוד ייאלצו לתת לגורמים חוקרים דין וחשבון מדוע הם מחבלים ביודעין במאמץ המלחמתי של ישראל. מי שנרעש במיוחד מהסיטואציה, שלרבים היא נראית אבסורדית ולאחדים כעבירה על החוק, הוא תת־אלוף אמציה חן, פצי האגדי, מפקד שדה מהגדולים בתולדות צה"ל ואינטלקטואל ביטחוני צבאי. "על פי חוק, אנחנו במלחמה", אמר לי פצי השבוע בטלפון. "התעקשות השופטים להעיד את ראש הממשלה במשך שלושה ימים בשבוע מעלה חשד של נתק בינם לבין המציאות. ילדים מתים בעזה, בלבנון, המדינה משקיעה את משאביה, את המיטב שבה, מגייסת את מיטב בניה - והם נמצאים בעולמות אחרים".

אף פעם לא שמעתי את פצי, בן קבוצת חולדה שכבר עבר את גיל 80, נרגש ונסער כמו השבוע. בדרך כלל הוא מבקר שקול, אם כי חסר רחמים, של צה"ל ודרכיו העקלקלות בחקירתו את עצמו ובהפקת לקחים. "ההתעקשות עם נתניהו בעניין עדותו היא מהלך פוגעני ממדרגה ראשונה", זאת המסקנה שלו. "ילדים במצוקה, והרשות השופטת משחקת את המשחק כאילו דבר לא קרה. המצב החוקי של מלחמה - יש לו משמעות".

המערכת השיפוטית היא אחת מתוך הקבוצות שהופכות את משפט ראש הממשלה לתרגיל מניפולטיבי, כלומר לאירוע פוליטי, שבאמצעותו יש מי שחושבים להביא למפלת ראש הממשלה. השאר הן המשטרה, הפרקליטות, מערכת הביטחון בדרגיה הגבוהים, התקשורת, המחאה, ההסתדרות, האקדמיה, חברות סייבר שעשו עסקים באדיבות ממשל ביידן, ועוד חלקים בתעשיית ההייטק. שלושת השופטים נמצאים בלב המיליה החברתי הזה, ושם אין אינטרס לאומי ואין מצב מלחמה; שם יש אינטרס להפיל ממשלה וראש ממשלה. הפלת ראש הממשלה היא מטרת־על של המלחמה מבחינתם, שוות־ערך לשחרור החטופים.

בתוך צבת הלחצים האלה, שפרופ' רות גביזון המנוחה זיהתה אותם עוד בגרסתם הטרום־מלחמתית, וקבעה שבנימין נתניהו לא יוכל לקבל משפט צדק במערכת הקיימת, נתונים שלושת השופטים. הם שומעים את עו"ד משה לדור, את פרופ' מרדכי קרמניצר ואת האקזיטיר אהוד ברק. הם לא נתונים להשפעתם של עופר וינטר וחבריו, אלא להשפעות של עמוס שוקן, לאוניד נבזלין ואנשיהם. אבל מה שיותר מעניין הוא שגם מצב המלחמה המהותי והרשמי לא נוגע להם, והם עושים מעשה שאין כדוגמתו בשום מדינה הנתונה במלחמה.

הקבינט הביטחוני פעל בהצלחה יתרה תחת הנהגת ראש הממשלה. ישראל דרוכה, אבל אויביה נפוצו. על פי כל המחקרים המלומדים בנושא התנהלות הדרג המדיני במלחמה, ראש הממשלה הוא זה שמוביל את המלחמה. אפשר לקרוא בנושא ניירות עבודה במכון הישראלי לדמוקרטיה ובמרכז המידע של הכנסת. כמו כן, כדי לתרגם את חוק יסוד: הממשלה בנושא המלחמה למציאות קיים דוח עמידרור. אחד הסעיפים החשובים, אם גם המובנים מאליהם, קובע שעל הנהגת המדינה לגייס למאמץ ניהול המלחמה את כל הידע הביטחוני שקיים כדי לבצע את המשימה. כך הצטרפו להנהגת המלחמה הרמטכ"לים לשעבר גנץ ואיזנקוט.

אך לאיש אין ספק שמאגר הידע והיכולת ההנהגתית המשמעותי ביותר מגולם באישיותו של רה"מ נתניהו. הפגיעה בתפקודו בדרך שעליה החליטו שלושת שופטיו לפי דרישת התביעה היא חבלה בביטחון המדינה לעת מלחמה. והשבוע, כשהם דאגו שכל העולם יידע שביום שלישי קורה משהו קריטי, שאפילו הם מכירים בחשיבותו כדוחה עדות, הם ביצעו פיגוע ממשי בביטחון המדינה. הם רוצים שנכיר בכך שהמשפט חשוב יותר מהנהגת המלחמה. הפרשנים בתקשורת הזרם המרכזי רואים בזה תרגיל מניפולטיבי, שמטרתו היא נבצרות. אלא שברגע שהשופטים והיועצת המשפטית פונים לסמטה האפלה של "התרגיל" - אנחנו כבר נמצאים במחוזות הפגיעה בביטחון.

במקום לרדת מכל המשפט הכושל הזה באמצעות הסולם שהגישה להם המלחמה, הם פועלים ברוח לעומתית לממשלה מתוך דאגה לעניינים מעורפלים שלא קשורים לעשיית משפט, וגם לא למלחמה.

חקירה צולבת

המעמד השליט ממשיך לדחוף בכל הכוח להקמת ועדת חקירה ממלכתית שימנה נשיא העליון. ככה לא באמת נמנע את האסון הבא

התנהגות השופטים של נתניהו מלמדת אותנו משהו על עמדת המעמד השליט שהם מייצגים לגבי הקמת ועדת חקירה. ההסכמה של קבוצת האליטות המרכיבות את המעמד השליט היא על "ועדת חקירה ממלכתית". קשה לדעת מה חושב הציבור הרחב, אך רבים שוללים את המסגרת של "ועדת חקירה ממלכתית", ולא משנה אילו מניפולציות עושים עורכי הסקרים. הסיבה פשוטה, והיא שהנושא של הרכב הוועדה נמצא בידיו של נשיא העליון, ושבראשה יעמוד שופט עליון.

האינטרס הלאומי דורש לרדת מהמסלול הקבוע של ועדות החקירה. פרופ' דניאל פרידמן קבל השבוע שלממשלה הזאת יש נטייה לא ללכת לפי הכללים המקובלים. הרי היו ועדות אגרנט ווינוגרד והוועדה לחקר הטבח במחנות סברה ושתילה ועוד. ממשלת בנט־לפיד לבדה הקימה שתי ועדות "ממלכתיות", מסיבות פוליטיות גרידא.לדברי תא"ל אמציה חן, מצטבר המון מידע על האסון של 7

באוקטובר, ונדרש גוף שיחקור ויפיק לקחים. "האסון בהחלט יכול לחזור על עצמו", הוא אומר. התנהלות השופטים רבקה פרידמן־פלדמן, משה בר־עם ועודד שחם, כמו גם היועצת המשפטית וחלק מהברנז'ה המשפטית, כפי שזה משתקף מדברי משה לדור, מלמדת שלא הופנם הטבח. "זה טירוף", אומר פצי. "אוי ואבוי לנו מוועדות חקירה, ובוודאי לא בהרכב של שופטים. פה מדינת ישראל צריכה להתעשת, אחרת המיליציה שנקראת צה"ל לא תעמוד במבחן העתיד. 7 באוקטובר הוא עדות לכישלון של מערך הביקורת והבקרה של צה"ל. השומרים ישנים? אתה צריך להעיר אותם. אין היערכות נכונה? אתה צריך להתריע (ונדרשת פעולה לתיקון ההיערכות). המערכת לא היתה כשירה".

ייתכן שגם מערכת ביקורת ובקרה חדה לא היתה מצליחה לחסום את הפרצה המודיעינית, אבל היא בהחלט היתה יכולה לקבוע שמוצבי צה"ל לא בנויים נכון ולא ערוכים להגנה מפני התקפה יבשתית. לאחרונה נודע לי כי במשך שנים ארוכות לא הוצבו סוללות ארטילריה כחלק ממערך ההגנה הקבוע של פיקוד דרום מול עזה. אפשר להבין מכך שכל ההתרעות בפני ראש הממשלה מטעם הטאלנטים במדים של "עובדה" הן מה שנקרא זריית חול בעיניים. אם יש סכנה - עורכים במקום המתאים גדוד תותחנים, ואם מזלזלים בסכנה - גם שתי סוללות בלבד היו עושות את העבודה, או לפחות מקטינות מאוד את היקף הפגיעה של חמאס. האם גם הכשל הזה הוא בגלל מזוודות הדולרים?

אמציה חן חושב שזה "מתפקידה של הממשלה לחלק את חקירת 7 באוקטובר לנושאים, ולמצוא את אנשי המקצוע המתאימים לשמש צוותי מחקר והפקת לקחים לכל נושא. יש נושאים כמו פיקוד ושליטה, מודיעין, התרעה, היערכות ועוד. יש מאפיינים לאירוע. אגרנט ווינוגרד לא תרמו לביטחון הלאומי".

חיילים של העם

ככל שהמלחמה מתארכת, האלופים במיל' מפנים את האולפנים ובמקומם מתייצבים הקצינים בדרגי הביניים, שמשמיעים את הקול שדוחף קדימה

הוא קצין בדימוס בדרג בכיר בינוני. לא אלוף. כשהיה במטכ"ל הוא עסק גם בתכנון מבצעים דמיוניים. קודם הוא פיקד על אחת העוצבות המפוארות של צה"ל. קידומו נעצר משום שהוא פרא אדם. זה לא עופר וינטר. "האם שמת לב שבתחילת המלחמה, הפאנליסטים של ערוצי התקשורת (המרכזיים) היו בדרגות אלוף והמקבילות שלהם בגופי ביטחון ידועים ובמשרד החוץ?", הוא הציב שאלה. "האם שמת לב שבימים אלה החליפו אותם פאנליסטים בדרגות סא"ל?".

מאחר שממילא פרשנויות האלופים עניינו אותי רק כקוריוז, לא ממש שמתי לב, אבל הערתי שהאלופים כבר הפכו לזהות מעמדית, ושסגני האלופים ואלופי המשנה הם עדיין חלק מ"צבא העם". "הפקודים שלהם (של האלופים) לא מעריכים אותם ולא מקשיבים להם", העיר הקצין המלומד ולמוד הקרבות. "הם מקשיבים להם בגבולות שמאחוריהם מסתתר עונש פוטנציאלי. כשהמטכ"ל נקט מניפולציות כדי לעצור את הלחימה - הלחימה גברה. הכיצד?!". הדרגים הנמוכים והלוחמים עצמם, תוך שיתוף פעולה עם רצונו של ראש הממשלה מעל לראשי המטכ"ל, הם שפעלו ברוח המילים של אריק שרון: "מצוין! דחוף קדימה!". האיש העיר שכך קרה גם במלחמת ששת הימים. הוא מייחס את עליית הרייטינג של הסא"לים והאל"מים בטלוויזיה לחוש הריח המפותח של יח"צני התקשורת, כמו של כריש במים אדומים.

ואם יש קצין כזה בדימוס שמגזרי הלחימה בעם צמאים לשמוע - זה תא"ל עופר וינטר. הנקודה הברורה שעלתה מהראיון שעשה עימו עמרי אסנהיים היא שיתוף הפעולה של הדרג הצבאי הבכיר, הרמטכ"ל ושר הביטחון, עם כתבים בכירים. המטרה: להכפיש את עופר וינטר ולעשות לו רצח אופי, בנוסח "אין עשן בלי אש". בלטו בכך כתב צבאי בכיר ב"הארץ" ותחקירן בכיר בטלוויזיה - הנה השותפות של עיתונאים במחדל. וינטר למעשה האשים את הרמטכ"ל בזמנו בני גנץ ואת הרמטכ"ל הנוכחי בשחיתות. שחיתות מקצועית, השחתה של הפיקוד באמצעות הסתרת דעות ואמיתות מבצעיות. התופעה הזאת קיימת גם היום, בצורה עוד יותר חמורה. לפי דברי אל"ם רונן כהן, לשעבר ראש זירת טרור באמ"ן, בראיון לגדי טאוב, ככל הנראה, המסמך הסודי שהנגד העצור העביר לראש הממשלה מכיל מידע על מעורבות הרשות הפלשתינית במתקפת 7 באוקטוב, ולדבריו, זאת הסיבה האמיתית למעצר של הנגד ללא משפט ולעונשו. הדרג הבכיר ביותר בצה"ל לא רצה שראש הממשלה יראה את זה.

וינטר תיאר עצמו כחייל של עם ישראל, וזה חיזק אצלו את היכולת לדבר ביושר ובכנות מול כל גורם. הרמטכ"לים בדור האחרון התאימו את פני האלופים לקלסתרון של המטות המשולבים של ארה"ב, ולפי פרשת הנגד - גם לקלסתרון של אוסלו. וינטר המחוספס לא התאים לקלסתרון, אף על פי שהתאמן במארינס בארה"ב. העובדה היא שאף שהדרג הצבאי הבכיר ניסה לטפול עליו פרשות שונות כדי להעיף אותו מצה"ל - לא נמצא נגדו שום חשד עם בדל ביסוס, מלבד כותרות בנוסח "רינונים" ו"מרננים".

אצל עופר וינטר זה לא עבד. זה אולי ההבדל בינו לבין דמותו של מפקד עבר ידוע, האלוף אריק שרון. מבנה הפיקוד הרעוע אחרי 7 באוקטובר יצר מצב שבו לא מזיזים אף מפקד בכיר שנושא באחריות, כי זה מגדל קלפים שאם מוציאים ממנו קלף אחד - הכל מתמוטט. בינתיים, קצינים כמו וינטר ורונן כהן חושפים בפני הציבור מה טמון בקלפים שנפלו עם הפנים כלפי מטה.

בסוף הראיון תא"ל וינטר איבד משהו מהשליטה בניסוחיו, ואמר: "אתה רמטכ"ל מבולבל! מי אתה? להתיז את ראשו!". פרדוקס של המלחמה הזאת, בדומה למלחמת ששת הימים, הוא שרמטכ"ל הססן שהחדיר פחדים בדרג המדיני הוא גם רמטכ"ל הניצחון. כך היה יצחק רבין, שהאלוף המנוח שייקה גביש האשים אותו בכך שהחדיר בממשלת אשכול מורך לב; וכך היה גם רא"ל הרצי הלוי, מלבד הפרט הקטן והחשוב מאוד - שהלוי עמד בראש צה"ל כשגיסותיו השיגו את הניצחון הראשון לישראל מאז 1973, אם נהיה נדיבים, ואחרים יגידו מאז 1967.