שוליית הקוסם איבד את מילות הקסם

שלא נטבע. וזה הסיפור: הקוסם הזקן יצא מחדרו, לאחר שביקש מעוזרו למלא את האמבטיה. השוליה התעצל, והורה למטאטא שיעשה זאת במקומו, אך שכח את הפקודה שתפסיק זאת. החדר התמלא במים, וברגע האחרון, לפני שהכל הוצף, חזר הקוסם וביטל את הכישוף. גתה הקדיש לכך בלדה.

יריב לוין, בתפקיד השוליה, פתח לפני שנתיים את שערי הגיהינום עם המהפכה המשפטית, שהוא ביקש לייצר ולהפר באמצעותה את מערכת האיזונים הרגישה בין שלוש רשויות השלטון. הכוונה היתה להסיר מגבלות מפעולות הרשות המבצעת, בטיעון כי בניגוד לרשות השופטת היא נבחרת ולא מתמנה, ולכן הלגיטימציה שלה גבוהה הרבה יותר מזו של הרשות השופטת. טענה זו גרמה נזק כבד לישראל בשנתיים האחרונות. מעמדנו כחברה במועדון הדמוקרטי התערער אנושות, אך חשוב מכך - מתברר כי החלטת חמאס על עיתוי ביצוע הטבח ב־7 באוקטובר אשתקד נבעה מן התחושה שהחברה הישראלית, שהוכיחה את עמידתה האיתנה נגד המזימות של שוליית הקוסם ועמיתיו ההזויים, נחלשה. עכשיו חזר השוליה לסורו.

במצב רגיל, היה על הקוסם הזקן לשוב לחדרו ולמנוע משולייתו להציף את החדר במים. במצב שבו הקוסם מנוע מלעשות זאת, או שהוא נהנה מן המצב - זהו הרגע שבו חייב הרחוב השפוי לומר את דברו.

שגיאת סער. לא קל לנו עם אירלנד. היא היתה המדינה האחרונה בקהילייה האירופית (כשמה אז) שהחליטה להקים איתנו יחסים דיפלומטיים, ב־1975, אך סירבה להחליף שגרירים. כשניהלתי את משרד החוץ וכשהייתי סגן השר, אחד היעדים החשובים שלי היה הקמת שגרירות פיזית באירלנד והחלפת שגרירים. יצאנו מגדרנו כדי לשנות את המצב, אך נתקלנו בקור. מינינו דיפלומט מיוחד בשגרירות הישראלית בלונדון שכל תפקידו (הלא רשמי) היה להביא לחילופי שגרירים בין המדינות, ובכל שבוע הוא היה נוסע לשיחות עם גורמים שונים בממשלת אירלנד, כשהקהילה היהודית בדבלין מעורבת מאוד בתהליך הקשה הזה. בסופו של דבר, ב־1993, על רקע תהליך אוסלו, הגיע לאירלנד השגריר הישראלי הראשון.

אכלנו מאז מרורים: החלפת תלונות, הזמנת שגרירים לנזיפות והמשך השתתפות האירים בביקורת קשה על ישראל במוסדות בינלאומיים. אבל היחסים הדיפלומטיים נותרו על כנם - עד ששר החוץ החדש, גדעון סער, החליט השבוע לסגור את שגרירותנו, ובכך להעניק מתנה בלתי צפויה למפגיני ה־BDS שדרשו מממשלת אירלנד לסלק אותה מדבלין. זו החלטה חסרת אחריות, המתקבלת ברגע שבו מצבה המדיני של ישראל נמצא בשפל ללא תקדים. ממשלה אחראית היתה דנה בנושא מיידית, מחליטה על הידברות דחופה עם ממשלת אירלנד ומנסה להגיע להבנות שישאירו את השגרירות על כנה. אלא שאין ממשלה כזו בירושלים.

חרדים מאוד. דבריו של הרב הראשי לשעבר יצחק יוסף, שהורה גם ל"בטלנים" לזרוק לאסלה את צווי הגיוס שלהם, חושפים במידה רבה את המצב האמיתי: המגזר החרדי לא מצליח לבנות חומות מול העולם החיצוני, ולא יודע להתמודד עם מה שהעולם מציע.

בשיחות נפש עם כמה מחשובי הרבנים בעשרות השנים האחרונות, למדתי על גאוותם בהתפתחות הדמוגרפית המדהימה, שמחד הפכה אותם מגורם שולי מספרית לגורם שחובה להתחשב בו, ומאידך - העלתה חשש שהתפוצצות האוכלוסייה שלהם תגרום לעוני ולהתפקרות. הם מרגישים שכל פשרה עלולה להיות הפרצה בחומה שתאפשר להמוני צעירים לברוח. לכן הם מבקשים שנבטיח שמי שנכנס לצבא חרד גם ייצא ממנו חרד, ואת זאת איש לא יוכל להבטיח להם לעולם. ככל שנוקף הזמן נעשים מנהיגי היהדות החרדית קיצוניים יותר, משום שגובר פחדם מהבריחה מהגטו המלאכותי שהקימו. דברי ההבל מפי הרב יוסף הם ביטוי לכך שהוא חרד מאוד.