משפט נתניהו הוא בסך הכל טעות של המערכת, בעטיפת פסבדו־חוק. מלכתחילה לא היה אמור להתנהל משפט. ראש הממשלה היה אמור להיבהל מכתב האישום, להסכים לעסקת טיעון שכוללת זיכוי מעבירת השוחד תמורת התפטרות, ומערכת המשפט הישראלית, שומרת הסף, היתה תולה קרקפת נוספת על חגורתה.
ההתחלה היתה דווקא מבטיחה. פרקליט המדינה דאז, שי ניצן, ושותפתו לסריגת כתב האישום, ליאת בן ארי מפרקליטות מיסוי וכלכלה, נתנו את הנשמה, מלווים בשירי תהילה מתקשורת מתפעלת. אכן, אין לא הוד ולא הדר בשני סעיפי מרמה והפרת אמונים - עבירה שתקפותה מתבררת אך ורק במוחו של השופט. הרשעה בעבירה זו לא גוררת עימה קלון והדחה. לכן יצר ניצן בתבונתו עבירה תקדימית של שוחד תמורת סיקור אוהד, ששונמך אחר כך לכדי "פתיחת דלת" ואחר כך ל"היענות חריגה". כשנשאל ניצן אם ראוי להעמיד לדין ראש ממשלה על עבירה תקדימית, השיב הלה בביטחון של מי שמעמדו (והפנסיה התקציבית שלו) מובטח: "צריך להתחיל ממשהו". הטריבונה התקשורתית הריעה.
למרבה הצער קלקל נתניהו את האפוס המשפטי וסירב להתפטר. משלא סיפק את הסחורה החלה הטעות של הפרקליטות להתגלגל מכוח הכבידה במורד ההר, עד לעדותו של נתניהו. העגלה נוסעת, אין עצור ולא נותר לה אלא להתגלגל. מלכתחילה לא היה מי שיחשוב על משמעות הנסיעה הזאת, שהרי מאז יצחק רבין נפתחו חקירות נגד כל ראשי הממשלה. זה הרגל של הפרקליטות, חלק מניסיון תמידי להדגיש את עליונות מערכת המשפט על הדמוקרטיה ואולי גם לגעת בגדולה ולהירשם בהיסטוריה - אם לא כמי שנבחר להנהיג, לפחות כמי שהפיל מנהיגים נבחרים. ואיזה הישג למערכת להפיל מנהיג כמו נתניהו - ראש הממשלה הפופולרי ביותר בתולדות ישראל כפי שמעידה כהונתו הארוכה. אכן ציד ראוי לגיבורי מערכת המשפט. הומרוס - חדד קולמוסך!
העיתונאים ניסו להרשים את הצופים בשאלות קנטרניות ובשקרים במסיבת העיתונאיםשערך נתניהו ערב תחילת עדותו. מייד אחר כך התפנו להתחלחל עד עמקי נשמתם כשנזף בהם
הכל היה ערוך לקראת דו־קרב מרהיב בין שומרי הסף, כוחות האור, אנשי החוק, לבין מנהיג ישראל בזמן מלחמת קיום. מה כבר ביקשנו? קצת תפארת. תובעים נמרצים וזוהרים מנתצים את האליל שסרח, משל היו פרקליט אמיץ באיטליה שמביא את ראשי המאפיה לדין תוך כדי סיכון חייו. ומה קיבלנו במקום? קרצוצים על שמפניות וסיגרים שחולצו מעדים ועדי מדינה בדרכים שחוקיותן מוטלת בספק וגם לא פוטוגנית במיוחד.
המבוכה לנוכח סעיפי האישום לא היתה נחלתו הבלעדית של הציבור הביביסטי. גם המערכת שהתיימרה להחליף את דין הבוחר בפסק דין משלה חשה ככל הנראה אי־נעימות ונתקפה צניעות מפתיעה. שופטי בית המשפט המחוזי סירבו לבקשת כמה כלי תקשורת לשדר את המשפט התקדימי בשידור חי. גם נתניהו תמך בשידור משפטו בכלל ועדותו בפרט, אם כי לא הגיש בקשה רשמית לבית המשפט.
אפשר היה לצפות כי אירוע חשוב כמו משפטו ועדותו של ראש ממשלה יהיה במה מתאימה להפגין את מיומנותם של אנשי הפרקליטות ואת תבונתם של השופטים. אך אלה העדיפו לצמצם את החשיפה הציבורית למעשי הגבורה שלהם. ייתכן ששיקול דעתו של הציבור מעורר בהם דאגה מסוימת, שהרי הציבור שמע על השמפניות והסיגרים ועל הסיקור האוהד, משך בכתפיו ואז הצביע לחשוד בפלילים. אולי, רק אולי, חששה מערכת המשפט שעדותו של נתניהו לא תעצים את הילת הגבורה שלהם, אלא תעבור אליו.
עד כדי כך הגיעה צניעותה של מערכת המשפט, שבמקום לקושש כמה נקודות על הזדהות לאומית ותמיכה במאמץ המלחמתי, העדיפו כולם - הפרקליטות, היועמ"שית והשופטים - לסרב לבקשת נתניהו לדחות את עדותו או לפחות לצמצם את היקפה. שהרי עדיין יש מלחמה בעזה, החזית הצפונית התרחבה גם לסוריה ולראש הממשלה לא חסרה עבודה. אך לא! בעיקשות של פקיד זוטר במחלקת המים של העירייה הכריזו כולם על "האינטרס הציבורי" ועל "לא הונח בסיס נורמטיבי" - בהנחה שהאינטרס הציבורי הוא לסלק את נתניהו מניהול המערכה ל־18 שעות בשבוע, ושסילוק זה מתבסס על איזושהי נורמה הגיונית.
וכך, ללא חשש מביקורת ציבורית, הרשתה לעצמה התובעת יהודית תירוש לפנות אל נתניהו בתור "נאשם מספר אחת", למרות בקשת עורך דינו לפנות אליו בתואר "ראש הממשלה". אלה דברים שעלולים להתקבל בעיני ציבור לא קטן כהתעקשות נוקדנית על כבודה של תובעת שאיש אינו מכיר או בחר, וכהתעקשות על זלזול בכבודו של ראש הממשלה. וחמור מזה: אותו ציבור לא קטן עלול לשגות בפעם המי־יודע־כמה ולבחור בו שוב.
מערכת משפט גאה היתה ששה לחשוף לעין כל את מקצועיותו של צוות התביעה, שאמנם זכתה לשבחים מפליגים ברוב כלי התקשורת אך ייתכן שבמבט בלתי אמצעי של אזרח אולי תיראה רשלנית ואולי חלילה דורסנית. לא נעים. מוטב להסתמך על כתבי המשפט.
והיכן תפארתם של העיתונאים, ששילבו ידיים עם התביעה ברדיפתה אחרי ראש הממשלה? כמה מהם ניסו להרשים את הצופים בשאלות קנטרניות ובשקרים במסיבת העיתונאים שערך נתניהו ערב תחילת עדותו. מייד אחר כך התפנו להתחלחל עד עמקי נשמתם כאשר נזף בהם. מבחינתם הם דוד והוא גוליית, ועל גוליית להרכין ראש ולספוג את האבן. ארגון העיתונאים נתן חיפוי ארטילרי וגינה "בחריפות את ההשתלחות וההסתה של רה"מ נתניהו כנגד עיתונאים ועיתונאיות שמבצעים את עבודתם ושליחותם הציבורית". לא עלה בדעתם שראש הממשלה גם הוא מבצע את עבודתו ואת שליחותו הציבורית, שלשמה נבחר. למשל, ניהול מלחמה. במקום זה יצטרך לענות על שאלות בנוגע לעישון סיגרים ולהסביר לשופטים איך עובדת תקשורת.
לא צריך לחכות להיסטוריונים שיכתבו בעוד מאה שנה על משפט נתניהו. כבר עכשיו אפשר לראות את מערכת המשפט במלוא דורסנותה וקטנוניותה, ואת התקשורת במלוא עליבותה. ניסו לספר לנו סיפור על מערכת משפט עצמאית ותקשורת אמיצה, קיבלנו סיפור מוזר על צבא סופרי השמפניות מול המנהיג שכבש את עזה, חיסל את חיזבאללה ותקע את דגל ישראל על פסגת החרמון.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו