הפעם, נתניהו צדק: כך אי אפשר להיות ראש ממשלה במשרה מלאה

סדר עדיפויות. בדבריו לתקשורת ולאומה, כשמנה ראש הממשלה את רשימת הישגיו הביטחוניים והמדיניים ב־14 החודשים האחרונים, הוא שכח ליטול אחריות על כל מה שקרה ב־7 באוקטובר ועל מדיניותו מעדיפת החמאס. נשמטה מזיכרונו אחריותו לכל החטופים שלא ישובו בחיים ולאלה הסובלים סבל בלתי אנושי.

אבל בכל הנוגע למאמציו לעכב את משפטו ולנהלו בקצב איטי הרבה יותר, הוא צדק. המזרח התיכון עובר תהפוכות בכל שעה. חיילינו עדיין נמצאים בחזיתות רבות, איראן מתקרבת ליצירת נשק גרעיני יותר מאי פעם בעבר, המשא ומתן לשחרור חטופינו בעיצומו, המדיניות מול סוריה מחייבת מנהיגות שקולה, תושבי הצפון טרם שבו לבתיהם, הכלכלה זקוקה לשיקום מהיר, ואי אפשר לסמוך על שר אוצר שיש לו אג'נדה מטורללת. הביטחון זקוק להכרעות כבדות משקל, ואי אפשר להותירו בידי מישהו פתטי עוד יותר מדמותו ב"ארץ נהדרת".

פתק מהרופא

ובמקום זה ראש הממשלה, האיש הכי עסוק בעולם, או לפחות בחמישייה הראשונה, צריך להשקיע את זמנו בחישוב מדויק של הסיגרים שקיבל, ובשמפניות שקיבלה אשתו, להסביר שהוא לא התכוון ברצינות לסחור בעיתון ורק ניסה להערים על נוני מוזס. שלוש פעמים בשבוע מבוקר עד ערב, עליו להתייצב בבית המשפט, ולצורך אירוח מלך זולו, עליו להביא פתק מרופא. זה פשוט לא נורמלי.

במאי 2020 החליט בית המשפט העליון פה אחד, בהרכב של 11 שופטים, כי החוק אינו מונע מנתניהו להרכיב ממשלה למרות משפטו. ההחלטה ציינה כי האישור מותנה בחתימתו על הסדר ניגוד אינטרסים, שלא נחתם מאז. נתניהו הסביר כי כישוריו מאפשרים לו לטפל בתחומים שונים בה בעת, וכי לא יבולע לענייני המדינה אם יקדיש חלק מזמנו להופעה במשפטו. הבל הבלים. יעידו על כך הפתקים שקיבל במהלך עדותו השבוע.

נתניהו, שהחל השבוע בעדותו, אף שעשה שמיניות בעבר כדי לדחותה, אינו יכול להיות ראש ממשלה במשרה מלאה, באחד הרגעים הקריטיים ביותר בישראל, ולעמוד בחובתו להמשיך להופיע פעמים אחדות בשבוע לפני שלושת שופטיו.

הוא ופרקליטיו צודקים בטענותיהם באשר למחויבויותיו הממלכתיות, שאינן מאפשרות לו לעמוד בלוח הזמנים שקבעו שופטיו. אם במקום להתפטר ולהתמקד בהוכחת חפותו ינסה להמשיך לרקוד על שתי החתונות, ולא יפנה את כיסאו - תהיה זו הפקרות שתוכל להתחרות רק בהפקרות 7 באוקטובר.

בנפול אויבך. ב־28 בספטמבר 1970 עבדתי בצוות עריכת העמוד הראשון ב"דבר", כאשר הגיעה למערכת הידיעה על מותו של נאצר, נשיא מצרים. כל מי שהיה בחדר קפץ משמחה, ואז נכנסה לחדר העורכת, חנה זמר, עם מאמר נדיר פרי עטה, בכותרת "בנפול אויבך אל תשמח".

לא יכולתי לממש את המלצתה. השבוע, כשהסתלק אסד וצבאו ויתר על הגנת ארצו, נזכרתי בכותרת של זמר, ושוב נכשלתי בניסיון שלא לשמוח.

שחיקת שירותי הרווחה. ספרו החדש של יורם גבאי, מי שהיה הממונה על הכנסות המדינה, "עם ללא גבולות", מומלץ מאוד למי שרוצה להבין את אורותיה ואת צלליה של הכלכלה הישראלית. גבאי מתאר את הפלא הכלכלי הישראלי מאז אמצע שנות ה־80 ואת הצד האפל שלו - שחיקה דרמטית של השירותים החברתיים ושל תשלומי הרווחה.

משמעות השחיקה הזו היא פגיעה קשה במעמד הבינוני הנמוך, סיוע משמעותי לשכבה הענייה ביותר, ורווחה למעמד הבינוני הגבוה. מדינת הרווחה הישראלית נשחקה מאוד, והפכנו דומים לאמריקה, כחברה ניאו־ליברלית המפנה עורף לסולידריות החברתית. גבאי הוא כלכלן מן המעלה הראשונה, המאמין בערך הכלכלי והאנושי של צמצום הפערים בחברה, ותובנותיו המדיניות, החברתיות והכלכליות עשויות לסייע מאוד בידי מי שמבקש להבין את מורכבותה של החברה הישראלית בעשור השלישי של האלף השלישי.