מוקדם יותר השבוע, שבס קסטנבאום, אחד הסטודנטים היהודים הפעילים ביותר בארה"ב, שאל 116 מעמיתיו שאלה אחת פשוטה: איזה ארגון מוביל את המאבק למלחמה באנטישמיות באוניברסיטאות האמריקניות?
הנשאלים אינם קוטלי קנים. הם צעירים וצעירות שבשנים האחרונות עומדים בפרץ של שנאה חסרת תקדים וממשיכים להתעקש על פעילות יהודית ופרו־ישראלית, גם כשכל הקמפוס מסביבם גועש עם הפגנות לטובת חיזבאללה וחמאס. והשאלה אינה תיאורטית בלבד: הדו"ח השנתי של הליגה למניעת השמצה הראה שמ־1 ביוני 2023 ועד 31 במאי 2024 נרשמו 2,087 מקרים של אלימות אנטישמית בקמפוסים בארה"ב, זינוק של 477 אחוזים מהשנה שעברה.
ובכן, במי תולים הסטודנטים היהודים את התקווה? את מי הם רואים בתור הגוף הרציני, הפעיל והמעודד ביותר? אולי את "הלל", ארגון הסטודנטים היהודים הגדול והוותיק ביותר? או את איפא"ק, השדולה הפרו־ישראלית שלה נציגויות בקמפוסים רבים? או אולי ארגון כמו Stand With Us, שמוציא עשרות מיליוני דולרים בשנה על פעילויות למניעת אנטישמיות באוניברסיטאות?
התשובה היא אף אחד מהנ"ל. הארגון שאותו שיבחו כל הנשאלים, הארגון שעליו כולם הצביעו בתור היחיד שעושה עבודה אמיתית ובת משמעות? חב"ד.
כל שבוע הוא שבוע טוב להלל את עבודת הקודש ששלוחי חב"ד עושים ברחבי העולם, אבל השבוע הזה טוב במיוחד, משתי סיבות. האחת, כמובן, טרגית: הירצחו של הרב צבי קוגן, שליח חב"ד לאמירויות, על ידי בני עוולה, רצח שהדגיש שוב עד כמה הפכו נציגויות חב"ד ונציגי חב"ד לפנים הבולטות ביותר של היהדות והישראליות ברחבי העולם.
הסיבה השנייה שמחה בהרבה. ביום ראשון זה, אחר הצהריים, יותר מ־6,500 שלוחי חב"ד מכל רחבי העולם יתכנסו באולם אירועים ענק בניו ג'רזי לחגוג את כינוס השלוחים, המסיבה הגדולה ביותר של העולם היהודי. כל כך גדולה, שהמארגנים חוששים שבשנה הבאה כבר לא יימצא אולם גדול מספיק כדי להכיל את כל הנוכחים בנוחות: מה שהתחיל עם 65 שלוחים מארה"ב ומקנדה בשנת 1983, צמח לאירוע ענק שמעיד על השגשוג ועל קצב הגידול המטורף של בתי חב"ד ברחבי העולם.
תפילין בקמפוס
עוד נשוב למסיבה הגדולה, אבל לפני זה שווה לשאול: מה בדיוק עושים שם, בבתי חב"ד? ומה בשיטתם מצליח למשוך כל כך הרבה אנשים, בייחוד כשכל כך הרבה ארגונים יהודיים אחרים, כולל כאלו שמתוקצבים כהלכה, נכשלים?
זו שאלה סבוכה, כמובן, והתשובה מורכבת, אבל אפשר ללמוד הרבה מאוד רק מלהסתכל, נגיד, על בית חב"ד באוניברסיטת קולומביה.
בשנה האחרונה הקמפוס בצפון מנהטן הפך להיות אבן שואבת לשונאי ישראל למיניהם. ה"טנטיפאדה", או אינתיפאדת האוהלים, התמקמה על המדשאה המרכזית של האוניברסיטה, מעוטרת בדגלים של ארגוני טרור שונים ומשונים. אחרי חודשים של הטרדות אלימות, כולל תקיפה של סטודנטים יהודים וישראלים, הנהלת האוניברסיטה נאלצה לקרוא למשטרה כדי לפזר את ההפגנה, וגם זה רק אחרי שחמאסניקים צעירים השתלטו על אחד הבניינים ולקחו איש ניקיון כבן ערובה. במקביל, האוניברסיטה מכילה את האוכלוסייה הגדולה ביותר, לפי כל המידע הזמין, של סטודנטים ישראלים בכל מוסד אקדמי שהוא מחוץ לישראל - כ־200 תלמידים - וכן אוכלוסייה יהודית גדולה מאוד. לפי הנתונים של הליגה למניעת השמצה, בערך 1,500 סטודנטים לתואר הראשון, או בערך רבע מכלל התלמידים לתואר הראשון בקולומביה, הם יהודים, וכן 3,500 סטודנטים לתארים מתקדמים, או 16 אחוזים מהכלל.
אל הסביבה הנפיצה הזו הגיעו, ב־2019, הרב יהודה ונעמי דרייזין, שלוחי חב"ד לאוניברסיטה. תוכנית השלוחים החלה בשנת 1950, כשהרבי עצמו, מנחם מנדל שניאורסון זצ"ל, החל לשלוח את חסידיו למקומות שונים ברחבי העולם. הרעיון מאחורי השליחות הוא רדיקלי: מטרתה לשרת את הקהילה היהודית המקומית ולעודד חיים יהודיים ענפים, מה שאומר שהשלוחים מגיעים ליעדם לא לשנתיים-שלוש אלא לכל החיים, הואיל ורק מי שמעורה בקהילה וחי בה יכול להקים מוסד בר קיימא שמושך אנשים אחרים. כיום לא נדיר לראות שלוחים בני הדור השני ואפילו השלישי בקהילות שאותן הם משרתים, ואותם השלוחים הם הממנים שלוחים חדשים למקומות נוספים בעולם.
הדרייזינים הם לא יוצאי דופן. נכון לעכשיו, בתי חב"ד פועלים ב־950 קמפוסים ברחבי העולם, רובם בארה"ב, ומשרתים יותר מ־150 אלף סטודנטים יהודים. היקף הפעילויות שהם מציעים מסחרר: כל סטודנט יהודי שמעוניין בכך יקבל חבילות שי לכל חג, למשל תפוח בדבש לראש השנה או מצות בפסח. בכל קמפוס כמעט יש פעילויות כמו "פיצה ופרשה", או ערב כיף לבנות בלבד, ויוזמות כמו Sinai Scholars Society עוזרות לאבחן את התלמידים שמעוניינים להמשיך ללמוד עוד ולתת להם את הכלים שהם צריכים כדי לגדול ולהיות מנהיגים בקהילה.
מאז 7 באוקטובר אשתקד, שליחי חב"ד בקמפוסים הפכו ללוחמים בחזית חדשה של שנאת ישראל. באוניברסיטת פנסילבניה, למשל, שליח חב"ד עלה לכותרות בשנה שעברה כשעמד בגאווה ובלי פחד ועזר לתלמיד יהודי להניח תפילין כשעשרות תלמידים אחרים, רובם רעולי פנים ומנופפים בדגלי פלשתין, צעדו בהפגנה אנטישמית בלב הקמפוס. מעוררי השראה לא פחות היו 15 תלמידים יהודים מאוניברסיטת אריזונה סטייט, שהחליטו, בהשראת שליח חב"ד המקומי לקמפוס, להתחיל להניח תפילין, ועודדו את חבריהם להצטרף ליוזמה. נכון לעכשיו, סטודנטים ביותר מ־30 אוניברסיטאות נענו לקריאה. וככל שמתרבים מקרי האנטישמיות בקמפוסים, כך גם שליחי חב"ד יוזמים יותר פעילויות, לא לצורך הסברה או מאבקי כוחות עם שונאינו אלא רק כדי להזכיר לתלמידים להתרכז במה שחשוב - גאווה יהודית פשוטה וכנה.
"שנה משוגעת"
כשהרב יהודה ונעמי הגיעו לקולומביה, סעודת שבת ממוצעת כללה משהו כמו 150 סטודנטים שבאו ליהנות מחלה, עוף, דבר תורה וחברה טובה. בשבת האחרונה, הרב יהודה אמר, 325 סטודנטים יהודים הצטופפו סביב השולחן, רובם ככולם כאלה שבאים מבתים חילוניים למהדרין.
"השנה האחרונה היתה משוגעת", אמר ל"ישראל היום", "בכל הכנות, היום אני הרבה יותר אופטימי לגבי העתיד היהודי משאי־פעם הייתי".
את השנה האחרונה בילה הרב יהודה בלעשות את מה שכל כך הרבה שלוחי חב"ד אחרים עושים: לחיות חיים יהודיים גאים וגלויים ולהזמין את כל מי שרוצה להצטרף.
"שמנו שולחן של חב"ד ממש בסמוך למאהל האנטי־ישראלי", סיפר, "לא, חלילה, כדי להתריס ולהתגרות, אלא כדי להראות לסטודנטים היהודים שהלכו ברחבי הקמפוס בחשש שאנחנו כאן, ושאנחנו ממשיכים בשמחה ללמוד תורה ולקיים מצוות, שני הדברים שאפיינו את העם היהודי מאז ומתמיד".
אם הגישה הזו נשמעת פשוטה, אפילו פשטנית, סימן שלא ביליתם מספיק זמן בקרב מוסדות יהודיים רשמיים בארה"ב. גם אחרי 7 באוקטובר, שלא לדבר על לפניו, הגישה הרווחת בקרב ההנהגה היהודית האמריקנית קראה לעשות את כל מה שאפשר כדי להיראות יפים ונכונים לקבוצה הקטנה של אנשי רוח, תקשורת ועסקים שמכווינה את האליטה האמריקנית. זו הסיבה שבכל ועידה גדולה ורשמית של ההנהגה היהודית אפשר היה לראות שפע של דיונים על גזענות, טרנספוביה, אסלאמופוביה ושאר ההתקרבנויות החביבות על השמאל האמריקני, אבל כמעט אף פעם לא דיון על, נניח, איך להנגיש את התלמוד לדור חדש של קוראים או איך להנחיל את השפה והתרבות העברית למי שמתעניין. ובבתי חב"ד, ברוך השם, עושים בדיוק ההפך.
"בתי חב"ד הם לא מה שמכנים בשמאל Safe Space, מרחב בטוח", אמר הרב יהודה, "אנחנו פה עם דרישה רוחנית ונפשית לא מבוטלת". אבל בעוד במוסדות אחרים יש מדיניות מכלילה ושורת נהלים מחייבים, בתי חב"ד הם, כמו שהשם רומז, קודם כל בתים. "כשהבן דוד שלך שלא מסכים איתך על שום דבר בא אליך הביתה, האם יש לך מדיניות לגבי איך צריך לנהוג בו?" שאל הרב יהודה. "ודאי שלא. הוא מוזמן ואהוב כי הוא משפחה. את כל מי שנכנס אלינו לבית חב"ד, נעמי ואני מכירים. אנחנו מכירים יותר מאלף סטודנטים בקולומביה, יודעים את השמות שלהם, את ההיסטוריה המשפחתית שלהם, יודעים מה הם לומדים ומה הם רוצים לעשות אחרי שיסיימו את התואר. באמת ובתמים אכפת לנו מכל האנשים האלה. וזה כל הסוד".
מבין אותם אלף, אגב, תמיד קל לזהות את הישראלים, הוסיף רבי יהודה. לרוב, המפגש עם חב"ד בקמפוס הוא הראשון שלהם עם הדת. "הם יבואו לסעודת שבת, אבל יגידו, 'סליחה, הרב, אבל אנחנו לא חובשים כיפה בעיקרון'. ואנחנו אומרים להם, אין בעיה! ברוכים הבאים! או שישראלי יבוא ויגיד, 'תשמע, לסדר פסח אני לא מגיע'. ואנחנו נגיד לו, אתה יודע מה? עם גישה כזאת אסור לך לבוא. מובן שבסופו של דבר כולם נפתחים לעניין, ומרגישים אצלנו בבית". אחד מאותם ישראלים שהתקרבו לדת ולחב"ד בקולומביה, סיפר, קיבל צו 8 כמה ימים אחרי 7 באוקטובר וחזר ארצה כדי להילחם. "היה מצחיק ומטלטל", סיפר הרב יהודה, "לקבל ממנו הודעה שאמרה, 'היי, אני כרגע בעזה, אבל מקווה שאתה בטוח שם באוניברסיטת קולומביה'".הרב יהודה נאלץ לקטוע את הראיון
שלנו באמצע. הוא מיהר לבית הספר למשפטים בקולומביה, אחד המעוזים של שנאת ישראל בקמפוס. קת'רין פרנק, אחת הפרופסוריות הבכירות בבית הספר, נתונה כרגע בחקירה בחשד להתנהגות אנטישמית ומפלה, והביטאון הרשמי של בית הספר עורר סערה בקיץ כשפרסם מאמר שהאשים את ישראל ברצח עם ובאפרטהייד. בתגובה לכל זה הרב יהודה התמקם מחוץ לבית הספר עם שולחן, כמה עוגות שמרים משובחות ותפילין לכל מי שירצה להניח.
בהצבעה הפופולרית
דברים דומים עשו השבוע שלוחי חב"ד ברחבי ארה"ב והעולם. התנועות הלא־אורתודוקסיות, מצידן, היו עסוקות בפעילויות אחרות לגמרי. בשבוע שעבר, למשל, התנועה הרפורמית והתנועה הקונסרבטיבית, שתי התנועות היהודיות הלא־אורתודוקסיות הגדולות ביותר בארה"ב, הובילו את ההתנגדות לחוק שיבטל את הפטור ממס לארגוני צדקה שנחשדים בתמיכה בטרור. למה שארגונים יהודיים יתנגדו לחוק שכזה, שיאפשר לרשויות לפעול כנגד אותם הגופים בדיוק שכעת מממנים ומארגנים הפגנות אלימות נגד יהודים ושממשיכים לתמוך בחמאס ובג'יהאד האסלאמי? התשובה פשוטה כמו שהיא שוברת לב: כי החוק מזוהה עם מחוקקים במפלגה הרפובליקנית, והארגונים היהודיים הלא־אורתודוקסיים רואים את עצמם, ברוב המקרים, כמזוהים עם השמאל בלבד, ולעזאזל ההשלכות בעולם האמיתי.
זה מסביר, אולי, למה בעוד לתנועות הלא־אורתודוקסיות יש כעת, במשותף, בערך 100 תלמידים לרבנות, למוסד אחד בלבד מתוך כמה להסמכה רבנית של חב"ד יש כרגע לא פחות מ־147. ההיצע מלמד על הביקוש: על פי סקר עכשווי של מכון המחקר הנחשב PEW, בערך 38 אחוזים מיהודי ארה"ב משתתפים באופן סדיר בפעילות כזו או אחרת בבית חב"ד, מספר שרק הולך וגדל עם השנים. זו גם הסיבה שבעוד מספר בתי הכנסת הקונסרבטיביים בארה"ב צנח מ־877 ב־2001 ל־558 בשנת 2021, ירידה של 36 אחוזים, ומספר בתי הכנסת הרפורמיים בארה"ב צנח מ־963 בשנת 2001 ל־816 בשנת 2021, ירידה של 15 אחוזים, מספר בתי הכנסת של חב"ד עלה מ־346 בשנת 2001 ל־1,036 בשנת 2021, זינוק של 199 אחוזים.
"יש נטייה כזו בקרב ישראלים לחשוב שהתנועה הרפורמית היא המייצגת את יהדות אמריקה", אמר גורם בכיר בקהילה היהודית האמריקנית, שביקש להישאר בעילום שם כדי לא להצטייר כמי שמבקר תנועה כזו או אחרת. "אבל המספרים מוכיחים בדיוק את ההפך. הגידול העצום בפעילויות חב"ד בכל תחום, מבתי כנסת ועד בתי חב"ד בקמפוסים, מלמד שיותר ויותר יהודים אמריקנים רוצים יותר ויותר תוכן יהודי בחיים שלהם, ויותר ויותר יהודים אמריקנים סומכים בעיקר על חב"ד שתגיש להם את התוכן הזה בחום ובשמחה".
מה שמחזיר אותנו לכינוס השלוחים.
כבר בתחילת השבוע התכנסו כל השלוחים בניו יורק לימים ארוכים של מפגשים, לימודים, הרצאות והזדמנות נדירה להיות ביחד, לחלוק חוויות ולחזק זה את זה. אחד משיאי השבוע הוא התמונה המשותפת מחוץ ל־770 איסטרן פארקוויי בברוקלין, מפקדת חב"ד העולמית, צילום איקוני של כל אלפי השלוחים יחדיו. שיא נוסף הוא הביקור ב"אוהל", מקום מנוחתו של הרבי. ואז, כמובן, יש ארוחת הערב עצמה, שבה אלפי השלוחים יצפו בדוברים שעומדים על גבי במה מסתובבת במרכז האולם, שמבטיחה שכל אחד באולם העצום ירגיש קרוב למרכז העניינים.
בסוף הערב, אחרי שכל הנאומים יסתיימו וכל אחד יספיק לדלג משולחן לשולחן, לפגוש חברים ולהרים כוסית או שלוש לחיים, יגיע רגע השיא של הכינוס, ה־Roll Call, או המפקד. מנחה הכנס יקריא, בסדר אלפביתי, את השמות כל המדינות שבהן יש שלוחי חב"ד, והשלוחים מאותה מדינה יעמדו יחדיו לקול מחיאות הכפיים של הקהל. כשיגיע תורה של זמביה, המדינה האחרונה לפי האל"ף־בי"ת הלועזי, שבה יש נציגות חב"ד, המלצרים ימהרו לאולם, יפנו בזריזות כמה כיסאות שרק יוכלו, ואז, בבת אחת, אלפי השלוחים יתחבקו כאיש אחד וירקדו בשמחה גלויה אל תוך הלילה.
השנה, ולצערנו לא בפעם הראשונה, השמחה הזו תימהל בעצב. הרב קוגן שנרצח באבו דאבי הובא רק השבוע למנוחות, ורבים ממשתפי הכינוס יהיו חבריו הקרובים ובני משפחתו. אבל ההתעקשות הזו להמשיך לשמוח, להמשיך להפיץ את אהבת ישראל והיהדות גם בצל טרגדיות חוזרות ונשנות, מובנית בדנ"א החב"די.
"הרבי הנדס תחייה יהודית מחודשת בצל השואה", אמר מוטי סליגסון, דובר התנועה, "תחייה מחודשת שהביאה חיוניות ותקווה לאנשים שהיו שרויים בצער רב. וזו בדיוק הגישה שלנו כשאנחנו מתמודדים עם טרגדיות. אחרי מתקפת טרור על כפר חב"ד בשנת 1956, לדוגמה, שבה חמישה ילדים ומורה נרצחו בדם קר במהלך תפילתם, הרבי הנחה את בני הקהילה להישאר חזקים, להקדיש את עצמם ללימוד תורה, והכי חשוב, להמשיך לבנות. ברוח הזו אלפים מעמיתיו של הרב צבי קוגן ז"ל בחב"ד־ליובאוויטש יתכנסו בניו יורק השבוע וישאבו כוחות מהדוגמה שצבי נתן לנו, מהחום שלו ומהאופטימיות שלו, ויקדישו את עצמם מחדש לאותה העבודה בדיוק שלה צבי היה כל כך מסור, ושבעטייה הקריב את חייו - לשרת את העם היהודי באשר הוא".
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו