הקולות מהשטח וקריסת התקשורת: כך נראה הניצחון המוחלט גרסת אמריקה

1

מעל ומעבר לבן דמותו הישראלי, דונלד טראמפ עשה השבוע את הבלתי ייאמן. טראמפ הוא הנשיא האמריקני הראשון זה 120 שנה, והשני בהיסטוריה בכלל, שמפסיד בחירות בתום כהונה ראשונה, ואז שב ונבחר אחרי ארבע שנים. למי הוא דומה? לבנימין נתניהו, הראשון במדינות הדמוקרטיות שהצליח לשוב מהמדבר האופוזיציוני פעמיים - ב־2009 ושוב ב־2022.

ההשוואה בין השניים אינה חדשה, והיא הרבה יותר מעוד נתון סטטיסטי. בעשור השמיני לחייהם, שניהם פוליטיקאים שהצליחו די לבדם ומכוח אישיותם שלהם, לזהות ולסחוף את הזרמים החברתיים העולים בארצותיהם, ולמנף אותם לכוח אלקטורלי עצום שמתגבר על מוקדי הכוח החזקים ביותר. או בקיצור, שלטון העם. דמוקרטיה בלעז.

אפשר לאהוב את זה ואפשר לשנוא, אך העובדה היא שגם טראמפ וגם נתניהו הם מנהיגים ימנים־שמרנים־לאומיים, שהאליטות, הממסד והתקשורת המרכזית מתנגדים להם. במקרה או שלא, שניהם גם עומדים למשפטים פליליים שמוטיבציות פוליטיות לא נעדרות מהם. שניהם אינם טלית נקייה מכל רבב, ובכל זאת הם מצליחים בכל פעם מחדש לקום מהקרשים ולבסס את שלטונם אל מול כל ההתנגדויות מבית.

נתניהו התאושש פוליטית מהאסון הנוראי ביותר שקרה בהנהגתו לעם היהודי מאז השואה. טראמפ, להבדיל, נחשב לגווייה פוליטית בינואר 2021. הוא התכחש לתוצאות הבחירות דאז, גיבה את הפריצה לקפיטול, עמד לדין על שורה של שערוריות, הפסיד את בחירות האמצע לסנאט ב־2022 ושחרר אינספור אמירות שערורייתיות (למשל, "אם לא אנצח בבחירות האלה - זה יהיה הרבה באשמת העם היהודי"). אף על פי כן, הוא יחזור לבית הלבן כאשר רוב ברור של הציבור האמריקני מאחוריו - כלומר, ניצחון מובהק עוד יותר מב־2016. אין קאמבקים כאלה.

2

חריש עמוק בן שבוע ברחבי ארה"ב לימד אותי עוד לפני יום שלישי בלילה, שלטראמפ יש סיכוי ממשי לנצח. תחילה, שבוע לפני הבחירות, התנתקתי מהסקרים אחרי שהבנתי שאינם נותנים דבר. לעוקבים ברשתות החברתיות כתבתי, "זה ממש קריאה בקלפים", וזה אכן מה שקרה.

ביום שלישי שעבר, כשנחתי בראלי, בירת צפון קרוליינה, נשען על רשמים מהארץ ועל סיקור מרחוק, התקשיתי להבין כיצד יכולים כל כך הרבה אמריקנים לתמוך במועמד "בלתי נשיאותי" כמו טראמפ. האריס הרי מדברת יפה, מנומסת, נקייה מרבב, ובימים האחרונים של הקמפיין אפילו הציגה מסרים של אחדות. היא היתה התגלמות התקינות הפוליטית, ועל פי היועצים והתקשורת המסורתית, ככה מנצחים בחירות.

אבל אחרי שהשתתפתי בעצרת של האריס בעיר ראלי ודיברתי עם אזרחים רבים, הבנתי. כמו שנכתב פה בשבוע שעבר - וסליחה שאני מצטט את עצמי - "האריס עלתה לבמה. הקהל התלהב, אך קשה לומר שהיא או דבריה הותירו רושם. הטקסטים שלה נשמעים כאילו צ'אט GPT כתב אותם. אין חומר למחשבה לקחת הביתה... את כל המסרים שלה היא קוראת מהמסכים השקופים שלפניה, ומובן שהכל הוכן מראש".

האריס היתה מועמדת מפלסטיק, לא אותנטית, לא כנה, לא מנהיגה ובלי רקורד של עשייה. לא במקרה פורסם ספר ריק על "הישגיה". מנגד, טראמפ, עם כל חסרונותיו, הוא מנהיג. יש לו נוכחות, עמדות, תפיסת עולם, קשר אמיתי עם האנשים והקהל, קריירה עשירה, כולל ארבע שנים גדושות פעילות בבית הלבן, וכנות. אצל טראמפ אתה יודע מה אתה מקבל. את זה למדתי בימי השהייה פה.
ומה שעוד למדתי הוא שטראמפ נגע בחיים עצמם של הבוחר האמריקני. הגבלת ההפלות למשל, שבהן התמקדה האריס, טובה לקמפיין אך לא באמת קשורה לחיי היום־יום. נדירים המקרים שאישה בארה"ב רוצה להפיל ולא יכולה.

לעומת זאת, "בעיית ההגירה הלא חוקית היא דבר אמיתי", אמר לי בחור יהודי, לא מעורב פוליטית, בסעודת שבת בבית חב"ד בקליבלנד. "לאבא שלי יש הרבה שנים עסקים בתחום המסעדנות. בזמן האחרון מהגרים לא חוקיים תופסים את המקומות של העובדים הוותיקים, בעיקר היספנים ושחורים", שיתף.

מוכר צעיר ושחור בחנות בעיר נתן לי הרצאה מפורטת על מעמד ארה"ב בעולם. "התדמית של אמריקה לא טובה, חלשה. הנסיגה שלנו מאפגניסטן היתה נוראה, והמצב הכלכלי גרוע יותר מאשר לפני ארבע שנים. אלה הבחירות הראשונות שלי. אני הולך להצביע ודוחף את כל החברים שלי לעשות זאת. אלה בחירות שיכריעו את פני המדינה. ואתה חייב ללמוד לבד את כל הנושאים האלה כי התקשורת לא מספרת לך", חתם הבחור. מהשיחה איתו הבנתי שהאסטרטגיה של מטה טראמפ, לגשת דווקא לבוחרים שמצביעים לראשונה, מתורגמת לשטח.

טראמפ נגע בחיים עצמם של האמריקנים. הגבלת ההפלות למשל, שבה התמקדה האריס, טובה לקמפיין אך לא באמת קשורה לחיי היום־יום. נדירים המקרים שאישה בארה"ב רוצה להפיל ולא יכולה. לעומת זאת, "בעיית ההגירה היא דבר אמיתי", אמר לי בוחר

מרחק שעתיים מקליבלנד, במחוז אירי שנחשב מתנדנד, שלטים למען טראמפ שלטו במרחב. גם זה היה סימן. כמובן היו גם תומכים של האריס, למשל פטריק שאמר כי "ההתנהגות של דונלד טראמפ מראה שהוא לא רציני". אבל כנגדו פול סטמפלר נגע בנקודה שהכריעה את הבחירות. "הכלכלה במצב גרוע בארבע השנים האחרונות. טראמפ יתקן אותה ויביא שלום", אמר למיקרופון של "ישראל היום".

השיחות האלה ואחרות לימדו אותי שהאמריקנים קוראים גם את טראמפ וגם את האריס מבעד לתקשורת. הם לא מתרגשים מהסגנון של טראמפ, אלא מבינים שהוא מדבר בשפה חופשית ומחבבים את מדיניות "השכל הישר" שהציג. רוב הציבור פה קלט שקמפיין האריס מערפל את הרקע הפרוגרסיבי שלה, ושהתקשורת, שאמורה לתווך בין העם לנבחריו, שוברת שיאים של הטיה.

העיתונים וערוצי הטלוויזיה, שהקדישו שעות לכל חריקה של טראמפ, התעלמו מחוסר הניסיון ומדלות ההישגים של האריס. עד היום האמריקנים לא יודעים מיהי האישה שהפסידה את הבחירות. מה עשתה ארבע שנים בבית הלבן? בסנאט? בקליפורניה? במה הצליחה? במה כשלה? מה מרגיז אותה? מה חשוב לה? כיצד ייתכן שהיא מגדירה את איראן כסכנה יותר גדולה לארה"ב מאשר סין או רוסיה? וכן הלאה והלאה. שמעתי וראיתי פה חדשות 24/6 לאורך 2,000 ק"מ. השאלות הבסיסיות הללו לא נשאלו, ולכן התשובות להן לא ניתנו. אניגמה האריס רצה מטעם המפלגה הדמוקרטית. לא מועמדת ממשית.

מנגד, האריס כן קיבלה חיפוי לא מקצועי ולא ראוי מהתקשורת. בעימות היחיד מול טראמפ המנחים של רשת ABC עמדו לצידה נגדו. כל צופה ראה זאת. ותוכנית הדגל "60 דקות" ערכה תשובות לא מוצלחות שהאריס נתנה בראיון, בניגוד לכל נורמה.

שיא ההתגייסות למענה - ואחרי עשרה ימים פה אני יכול לומר שהתחרות קשה - היה ההעלמה מיוטיוב של הראיון בין טראמפ לשדר ההסכתים הפופולרי ג'ו רוגן. השיחה דורדרה לתהומות האינטרנט, כך שהיה קשה מאוד למצוא אותה. אנשים קלטו את זה וזעמו.

כך שלא רק האריס הפסידה לטראמפ, אלא גם התקשורת הממסדית. היא איבדה את הרלוונטיות שלה. מנגד, הרשתות החברתיות, ובראשן X של אילון מאסק, נשאו את טראמפ לבית הלבן. ליזם הגאון היה חלק מרכזי בניצחון המהמם. טראמפ יזכור את זה.

3

טראמפ בנה תנועה חדשה. או כפי שאמר בשלוש לפנות בוקר בחגיגת הניצחון בארנה של ווסט פאלם ביץ': "הקמנו קואליציה חדשה, את התנועה הפוליטית הגדולה ביותר בהיסטוריה של אמריקה. היא כוללת את כולם".

המילים שטראמפ לא אמר הן "המפלגה הרפובליקנית". אמנם פורמלית רץ מטעמה, אך למעשה הוא הקים מפלגה חדשה. "מפלגת השכל הישר", הוא קורא לה. ביסוד התנועה הזו עומדת האנטי־ממסדיות. "אנחנו מחזירים את אמריקה לאזרחים שלה. אני אעבוד בשבילכם ללא לאות. אמרו לי הרבה אנשים שהיתה סיבה לכך שא־לוהים הציל אותי מניסיון ההתנקשות - להציל את האומה הגדולה הזו", הוא אמר מעל הבמה, כשרעייתו מלניה מאחוריו, בני המשפחה ואנשי הקמפיין עמדו מסביב, והקהל פרץ בשאגות, "יו.אס.איי, יו.אס.איי".

טראמפ ניצח גם כי בניגוד לסטיגמות הגזעניות שניסו להדביק לו, הוא דווקא כן הגיע לבוחרים מכל קבוצות האוכלוסייה. במהופך ממה שחזו הסקרים, יותר שחורים, היספנים, צעירים ויהודים הצביעו לו.

קבוצה נוספת שטראמפ ביקש וקיבל את תמיכתה היא המוסלמים. כמובן לא כולם, ואולם להפתעת רבים, הערבים הלבנונים של מישיגן, שתקפו במילים קשות את ישראל, התייצבו לצידו. מדוע? כי טראמפ אמר להם בשבוע שעבר, "אנחנו לא רוצים מלחמות. אנחנו צריכים שלום בעולם".

זו לא היתה הפעם הראשונה. לאורך כל מסע הבחירות טראמפ שחרר הצהרות כמעט פציפיסטיות, בכלל זה בנאום הניצחון. "לא היו לנו מלחמות ארבע שנים (בכהונה הראשונה). הבאנו שלום. אני הולך לעצור את המלחמות. האינטרס של ארה"ב הוא לסיים את המלחמות", הכריז.

השאיפה להביא לסיום המלחמות נוגעת קודם כל לאוקראינה. טראמפ מתכוון לחתוך את הסיוע הצבאי והכלכלי לזלנסקי, ולדחוק את הצדדים להסכם עוד לפני שייכנס לבית הלבן ב־20 בינואר 2025.

4

גם בנוגע אלינו הוא רוצה לראות את סוף המלחמה. עוד בחורף אמר בראיון ל"ישראל היום", "תגמרו את העבודה", כשהשאיר את השאלה כיצד זה יקרה פתוחה.

על פי מה שאמר סגנו, ג'יי. די. ואנס לפני שבוע, "זה די פשוט. אתה צריך לחזק את ישראל כדי לסיים את המלחמה כמה שיותר מהר. ביידן והאריס לא נותנים לישראל את הנשק שהיא צריכה כדי לסיים את המלחמה. האינטרס האמריקני הוא שחמאס יושמד לחלוטין ולהמשיך את תהליך השלום במזרח התיכון. כשטראמפ היה נשיא, היה תהליך שלום במזרח התיכון. ישראל ומדינות כמו סעודיה יכולות לייצר שותפות כדי להתמודד מול איראן. אבל זה יקרה רק אחרי שתיתן לישראל את הנשק שיאפשר לה לסיים את המלחמה".

החלום שיש להרבה ישראלים כאילו חזרה של טראמפ לחדר הסגלגל תפתור באחת את כל הבעיות, לא קשור למציאות. בסוף, גורלנו בידינו - לא בידיו. ואדרבה, אם נגלה תלות וחולשה, ההערכה שלו כלפינו תרד. הוא הרי מעריך מנצחים וחזקים, לא מפסידנים

הכוונה של טראמפ לתת לישראל את כל מבוקשה מצוינת, כמובן, ואולם לתעודות המשלוח יהיה תאריך תפוגה. הנשיא החדש־ישן ירצה שקט, וכפי שאמר לי פה אחד ממקורביו, "לנתניהו לא יהיו עוד תירוצים. הוא יצטרך לעשות מה שצריך". ישראל תקבל חודשיים, ואולי שלושה, אך בסופו של דבר טראמפ לא יסכים לגרור את המלחמה.

בצמרת צה"ל צריכים להכיר את שינוי הגישה הזה, אך מי שבעיקר יתמודד עם דובשו ועוקצו של טראמפ יהיה כמובן בנימין נתניהו. אחרי זעם נורא של טראמפ על נתניהו, עם ההפסד לביידן ב־2020, ההדורים ביניהם יושרו לאחרונה. נתניהו היה הראשון ביום רביעי שהתקשר ובירך את טראמפ, אפילו לפני ביידן והאריס. זו התחלה טובה.

ואולם טראמפ למוד ניסיון מנתניהו. הוא האשים את נתניהו בנסיגה של הרגע האחרון מההתנקשות המשותפת עם ארה"ב בקאסם סולימאני, מפקד משמרות המהפכה, ב־2020. ישראל סיפקה את המודיעין והיתה אמורה לקחת חלק מבצעי בפעולה. ברגע האחרון נתניהו התחרט על שילוב הכוחות המבצעיים, ואלה של טראמפ נשארו לבד. הוא זעם.

כך שבעיני טראמפ נתניהו דחף אותו אז למלחמה, שהוא כאמור לא רוצה בה. גם אם מתפייסים, תקריות כאלה לא שוכחים. ניתן לשער אפוא כי הפעם טראמפ כבר יהיה הרבה יותר זהיר. החלום שיש להרבה ישראלים כאילו חזרה של טראמפ לחדר הסגלגל תפתור באחת את כל הבעיות, לא קשור למציאות. בסוף, גורלנו בידינו - לא בידיו. ואדרבה, אם נגלה תלות וחולשה, ההערכה שלו כלפינו תרד, מה שיוביל אותו להתרחק מאיתנו עוד יותר. הוא הרי מעריך מנצחים וחזקים, לא מפסידנים בכיינים.

כל זה אומר כי אם בישראל מצפים שטראמפ יצטרף למלחמה אקטיבית נגד איראן, הסיכוי שכך יקרה נמוך מאוד. כאמור, הוא לא רוצה מלחמות. הנשיא ה־47 זוכר מה קרה בעת שכיהן כנשיא ה־45 בשנים 2020-2017, והוא לא יהיה לוחמני יותר מהנשיא ה־46, כלומר מביידן. הלקח שלו הוא שימוש מופחת עוד יותר בכוח אמריקני.

בעיני עצמו טראמפ הוא מנהיג חזק של אומה חזקה, אשר מסיבה זו הכוחות הרעים בעולם לא יעזו להתעסק איתה. עם זאת, אמריקה שהוא מקבל מביידן חלשה יותר צבאית, כלכלית ומדינית מזו שקיבל מאובמה ומזו שמסר לביידן. מנגד, יריבותיה של ארה"ב - סין, רוסיה, איראן וצפון קוריאה - חזקות ונועזות יותר ממה שהיו לפני שמונה שנים. ציר בינלאומי הולך ונבנה ביניהן זה כמה שנים, והוא כולל זה שנתיים וחצי היבטים צבאיים. ואילו המערב שעומד מולן חלש ומפוצל יותר.

וזו עשויה להיות נקודת דמיון נוספת בין טראמפ לנתניהו. ראש הממשלה הישראלי סיפר לעצמו ולנו שהוא ומדינתו מרתיעים את הכוחות הרעים באזור. האשליה הזו התפוצצה ב־6:29 בבוקר 7 באוקטובר אשתקד במחירים נוראים.

טראמפ עצמו הזהיר במערכת הבחירות כי העולם עשוי להידרדר למלחמת עולם שלישית. הוא חשב שעצם בחירתו כמנהיג חזק תרחיק את הסכנה הנוראה הזו.

מה שקרה לביבי יכול לקרות גם לטראמפ. מה שציר הרשע האזורי חולל בישראל ב־2023, עלול לשכפל את עצמו במישור העולמי ב־2025. ההיסטוריה לא חוזרת רק כשנוח.