כאשר המונח "הפיכה צבאית" עולה בשיחה, הוא מצטייר כפעולה מלחמתית גלויה: חבורת גנרלים חמורי סבר, בלוויית חיילים חמושים, נכנסת לפרלמנט ומודיעה על תפיסת השלטון. היא מעלה על הדעת התארגנות של קצינים בכירים, ראשי מטות, על חייליהם. ייתכן שיממשו את האיום להשתמש בכוח, וייתכן שרק יצביעו על העובדה שהכוח נמצא ברשותם ושיש להם מספיק חיילים שיצייתו להם, ולא לדרג המדיני.
אבל המציאות לא תמיד נראית כל כך דרמטית. לפעמים הפיכה צבאית היא השבתה של טייסת והימנעות של מפקד חיל האוויר, שר הביטחון והרמטכ"ל מהעמדת הסרבנים לדין. כך הופכת תופעה קיצונית בחומרתה ואסורה על פי חוק למכה קטנה בכנף: אם מפקד חיל האוויר לא מזדעזע מסרבנים, אם הרמטכ"ל לא מגיב בחומרה, אם שר הביטחון לא מטיל את כל כובד משקלו לקרוא לסדר את המפקדים הכפופים לו כדי שישימו קץ למרד - מה הפלא שסרבנות (של האנשים הנכונים) מנורמלת על ידי המערכת? הרי אילו היו הסרבנים עומדים לדין בראשית הדרך - לא היה נשיא המדינה מוצא לנכון להעניק אות התנדבות לארגון "אחים לנשק", שקרא לסרבנות ועודד אותה.
לעיתים הפיכה צבאית היא מה שמכונה בשפה פסבדו־דמוקרטית "עצמאות המערכת". זו יכולה לבוא לידי ביטוי ביד חופשית של הרמטכ"ל ושר הביטחון במינוי קצינים בכירים. לכאורה - פעילות פסבדו־אזרחית השקולה למינוי מנכ"לים וסמנכ"לים על ידי בעלי החברה. אך מינויים בכירים הם עניינו של הדרג הנבחר, שהוא זה שאמור לקבוע מדיניות בהתאם לערכים ולרצונות של האזרחים שבחרו בו. בישראל הרמטכ"ל ושר הביטחון הם אלה שקובעים את דמותו של צבא ההגנה לישראל.
ואם השניים רואים את עצמם כמי שסמכות זו נתונה בלעדית בידיהם - יש לנו הפיכה צבאית זוחלת, שמנתקת את הצבא מכפיפותו לממשלה. נוסף על כך, זוהי שיטה שהביאה לנו מטכ"ל חדגוני ומשובט, בעל נטייה פוליטית חילונית, שמאלית ועצלנית, שאת קשייו להבין ולהיערך לסכנות האזוריות גילינו ב־7 באוקטובר. זהו צבא שבכיריו עצמאיים כל כך, עד שלא טרחו לעדכן את שר הביטחון ואת ראש הממשלה כאשר כבר היה ברור שמרצחי הנוחבה פושטים על יישובי הנגב המערבי.
עצמאותה של מערכת הביטחון באה לידי ביטוי מכוער במיוחד בשבוע שעבר, כאשר נרתמה לחקירה שתחילתה בהדלפה של מסמך של חמאס שמפרט את מדיניותו בנוגע לחטופים ומפריך (לא שצריך מסמך מפורש בשביל זה) את הטענה בדבר אשמתו של נתניהו בכישלון עסקת חטופים. חמאס, מתברר, לא התכוון להגיע לעסקה אלא לערער את מעמדו של נתניהו ולהאשים דווקא אותו - האשמה שיש לה לא מעט קונים בתקשורת הישראלית. אלא שמי שנחשף למסמך מתוך צה"ל, ידע את האמת. ידע, ובכל זאת בחר שלא להביא את המסמך לידיעת הציבור. גם לא לידיעת הדרג המדיני.
העם עלול לבחור ראש ממשלה שהשקפת עולמו, ערכיו ומטרותיו שונים מאלה של חברי מועדון הגנרלים. אלא שמהרגע שנבחר ראש ממשלה כזה - עליו לשבת בכיסאו, לשחק בצעצועי מנהלים, לכנס מדי פעם ישיבה, ולבסוף לסור למרותם
כדי להבטיח את יסודיות החקירה, נעצר אחד החשודים בפרשה, אלי פלדשטיין, בידי השב"כ ונמנעה ממנו הזכות לפגוש עורך דין. כאן הפגין גם השב"כ עצמאות: נראה כי תנאי המעצר נובעים ממניעים פוליטיים יותר מאשר חומרת העבירה. הם גם מזכירים מה שנהוג לכנות "משטרים אפלים", והם עומדים בניגוד חריף להדלפות חמורות בהרבה, שטרם נחקרו ומי יודע אם ייחקרו אי־פעם. לא ידוע על עצור בפרשת ההדלפה השקרית והמבושלת משדה תימן, שטפלה עלילת דם על לוחמי צה"ל ועל ישראל כולה.
הפיכה צבאית יכולה להתבטא בכך שרמטכ"ל שהוא אחד האחראים למחדל אוקטובר ממנה ומדיח קצינים בכירים כרצונו, ובכך כופה על הממשלה הנוכחית ועל זו שאחריה הנהגה צבאית עצמאית נוספת, כזו שלא בהכרח חשה מחויבת לדרג הנבחר - שאנחנו בחרנו במו פתקינו. הרצי הלוי הדיח את תא"ל עופר וינטר, את ראש אכ"א אלוף יניב עשור, מינה ראש אמ"ן חדש ואלופים חדשים - וכל זה בעוד היועמ"שית מגיעה עד בג"ץ כדי למנוע מהממשלה למנות ממלאת מקום לתפקיד יו"ר הרשות השנייה לרדיו ולטלוויזיה.
הפיכה צבאית יכולה ללבוש צורה של השעיה מהשתתפות בישיבות קבינט. כך עשה הלוי לאלוף אליעזר טולדנו, ראש אגף אסטרטגיה ומעגל שלישי. טולדנו העביר לנתניהו מסמך סודי על איראן, בניגוד לדעת הרמטכ"ל. החריגה מהנהלים השכיחה את המהות: אין מידע חסוי בפני ראש הממשלה. הוא מנהל את המערכה. מבחינתו, כל חומרי המודיעין הם בלמ"ס. הרמטכ"ל, שלא טרח להתקשר לראש הממשלה (ולשר הביטחון) בבוקר 7 באוקטובר, ממשיך להסתיר ממנו מידע ולהעניש את מי שמבין מהי ההיררכיה הנכונה בדמוקרטיה.
יש להניח שחברי מועדון הגנרלים לא מעלים על דעתם שהם עוסקים בהפיכה צבאית מתמשכת. שהרי הם לא שלחו חיילים חמושים לאולפנים, ולא אזקו על דעת עצמם את ראש הממשלה. כמובן, הם מקבלים את העובדה שהעם עלול לבחור ראש ממשלה שהשקפת עולמו, ערכיו ומטרותיו שונים מאלה שלהם. אלא שמהרגע שנבחר ראש ממשלה כזה - עליו לשבת בכיסאו, לשחק בצעצועי מנהלים, לכנס מדי פעם ישיבה, ובסופו של דבר לסור למרותם. ראש ממשלה? בכיף. סמכויות? במשורה, על פי שיקול דעתם של הדרגים הבלתי נבחרים, בחיפוי ובעידוד תקשורתי ובגיבוי של מערכת המשפט ומכוני מחקר מן השמאל. ראש ממשלה שפועל על פי סמכותו נחשב בעיניהם לדיקטטור. כתב ד"ר אריק כרמון, מייסד המכון הישראלי לדמוקרטיה במאי 2023: "על האמון בין הממשלה לבין החברה האזרחית בישראל מוטל הצל של סממנים דיקטטוריים, הנובעים מסדרת חוקי המהפכה המשטרית. (...) אין זו רק זכותם של הטייסים, צוותי האוויר, חיילי המודיעין והיחידות המיוחדות וכל הנושאים בעול צרכיה הביטחוניים של ישראל להודיע על משיכת חלקם מן האמנה הזו, זוהי חובתם".
זו הדמוקרטיה המהותית במלוא תפארתה: בעלי הבית מתקשים להשלים עם העובדה שיש להם שותפים בבעלות, ושלפעמים ועד הבית מתחלף. לכן הם מגינים על הטריטוריה שלהם בכל דרך שימצאו לנכון. קוראים לזה הפיכה צבאית.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו