נראה כי ההוצאות של מעונות ראש הממשלה הרשמי והפרטי מעסיקות זה שנים את המתרפקים על זכר הצריף הצנוע של בן־גוריון - בעיקר בכל הנוגע לראש הממשלה הנוכחי, שעל פי האגדה העממית חי כמו לורד על חשבון הקופה הציבורית. זהו סנטימנט ראוי ויפה, שמעיד על התודעה הסוציאליסטית המפותחת של מי שאוחזים בו. תודעה אנינה כל כך, שכבר ידענו חקירות, שלא לדבר על תחקירים, בכל הנוגע להוצאות על הזמנות ממסעדות, תיקון תריס, הוצאות איפור ושיער. הרי בן־גוריון לא התאפר! בגין לא התאפר!
יועמ"שית משרד ראש הממשלה, שלומית ברנע פרגו, ניצבת כחומה בצורה נגד הנהנתנות הקיסרית של בני הזוג נתניהו. כל תריס מקולקל נבחן בשבע עיניים, כל עבודת תחזוקה נחשדת, שמא מדובר בבזבוז משווע של כספי ציבור. בשנת 2013 היא הקימה על דעת עצמה ועדה מיוחדת, "ועדת השלושה", ומעמדה החוקי מוטל בספק כמו זה של אחותה המשפטית הבכורה, "ועדת השתיים", שבמשך שנים סיננה מראש מועמדים לשיפוט בחדרי חדרים.
הדאגה לכספי ציבור היא חשובה - ובמקרה של מעונות ראש הממשלה היא נוגעת ללב, שכן מדובר בהוצאה קטנה מאוד אם משווים אותה לשכר של חבריה למקצוע של ברנע פרגו. שכרם החודשי גבוה יותר לא רק מזה של ח"כים, אלא גם מזה של ראש הממשלה. ומכיוון שהם רבים יותר ממספר נבחרי הציבור - העול שהם מטילים על הקופה הציבורי גבוה לאין שיעור ממחירם של שיפוץ בריכה, של החלפת תריס או של אירוח ממסעדות יוקרה.
מעון ראש הממשלה הרשמי בבלפור כיכב בכותרות במשך תקופה ארוכה כסמל לבזבזנות המופקרת של ראש הממשלה ומשפחתו, ובעיקר רעייתו. הילולת הביקורת הציבורית שככה כשנקבע בתקופת הטובה בממשלות - הרי היא ממשלת בנט־לפיד - שעל המעון לעבור שיפוץ יסודי. בינתיים נאלצת הביקורת הציבורית להתמקד בביתו הפרטי של נתניהו בקיסריה, ולמצוא שם את הכסף הדרוש לסבסוד מעונות יום לכוווולם, מענקים למילואימניקים ורכישת להק מפציצי F-35.
יש מעונות שתקציבם נחשב לגיטימי לחלוטין, או לפחות לא מעצבן את טהורי המידות. למשל, בית הנשיא. בעשור האחרון עלה תקציב מוסד הנשיא ביותר מפי שניים - מ־10.7 מיליון שקלים בשנה ל־25.3. בשנת 2021, ההוצאות על שני המעונות של נתניהו, הרשמי והפרטי, עמדו על 1.7 מיליון שקלים. אבל - ביקורת היא ביקורת ונהנתנות היא בכל זאת נהנתנות, וזה מה שחשוב.
בשבוע שעבר הופנתה אל בית נתניהו בקיסריה ביקורת מסוג תוקפני יותר מזו שהוא סופג בתקשורת כשגרה: חיזבאללה שיגר אל הבית כטב"ם. אנשים צרי אופקים עשויים לטעון כי מדובר במעשה מלחמתי חריג בחומרתו, שמצריך תגובה חריגה בחומרתה ובעוצמתה. ניסיון התנקשות בראש ממשלה מצד אויב, שמנסה גם להתנקש בכל אחד ואחד מאזרחי ישראל, אמור ללכד את השורות גם בקרב אלה שבימים כתיקונם מלאים ביקורת כרימון.
ואכן נרשם ליכוד שורות מסוים בקרב חוגי טוויטר מסוימים, אבל אלה בדרך כלל אנשים שנוטים למצוא זוויות מעניינות ושוליות גם באירועים בעלי חשיבות לאומית. כמו כן, ברשתות שוהים בעלי דעות שמתקשים להיפרד מפק"ל הטענות שהם מטלטלים באמתחתם כבר שנים. לכן אפשר לקבל בהבנה ובסבלנות את העמדה הרגשית של "עכשיו שרה תנסה להפיל את השיפוץ על התקציב הציבורי". בדיחות ברוח זו לא מפתיעות ככל שמדובר בצייצנים. הן נשמעות לגמרי אחרת כשמי שמשמיעים אותן מתכוונים אליהן ברצינות תהומית, ומתיימרים להוות אלטרנטיבה שלטונית. או בקצרה - בני גנץ.
אביגדור ליברמן, שלא ידוע בחיבתו לנתניהו, פרסם הודעה רשמית: הכטב"ם "מהווה הוכחה נוספת לכך שלמשטר האיראני אין קווים אדומים, ושמטרתו המוצהרת היא השמדת 'הישות הציונית'... זהו הזמן לפעול ולגבות מחיר כבד מהמשטר האיראני, החל מהמתקנים האסטרטגיים ועד לצמרת הצבאית והמדינית" - והמשיך לחשוב על נתניהו את מחשבותיו הרגילות. יאיר לפיד אמנם לא יצא בהצהרה, אך הצליח לחלץ מעצמו גינוי כשנשאל על כך בראיון לרשת ב': "זה חמור מאוד, לא נעמוד מנגד כשמנסים לחסל הנהגה ישראלית". יאיר גולן, בסגנונו המיוחד, המעיט בחשיבותו של ניסיון ההתנקשות: "אני לא מתרגש מהאירוע הזה במיוחד", אמר בחדשות 12, הביע פליאה על כך שאירוע כזה לא קרה קודם בהתחשב במה שאנחנו עשינו לחיזבאללה (סוג של "אנחנו התחלנו, מגיע לנו"), ופנה לזמר את הלהיט האהוב: "אין אסטרטגיה". רק שמגולן אין באמת ציפיות. מגנץ, שהיה שותף לממשלת החירום - יש. וגנץ שתק, אבל בממלכתיות.
שתיקתו עוררה מורת רוח במפלגת הליכוד. "כבר יותר מ־24 שעות עברו מאז ניסיון ההתנקשות האיראני בראש ממשלת ישראל, וראשי האופוזיציה יאיר לפיד ובני גנץ לא פרסמו אפילו מילת גינוי אחת נגד אויבינו". כנראה פספסו את הגינוי של לפיד ברדיו. אבל הנזיפה פרטה על לב המחנה הממלכתי יותר מהניסיון לרצוח את ראש הממשלה, ומפלגתו של גנץ שיגרה תגובה ניצחת: "בזמן שמאות רקטות משוגרות לעבר אזרחי ישראל, בזמן שכטב"מים משוגרים לעבר בתי אזרחים וסמלי שלטון ובזמן שאזרחים נרצחים וחיילים נופלים - ראש הממשלה עסוק בעצמו ובמס רכוש". איך אומרים החבר'ה: בום! הראו לו מה זה!
אין לזלזל באירוע שבו גנץ מפגין קלות ראש כזו כלפי איום ישיר ומעשי על חייו של ראש ממשלה, שאמנם אינו אהוב במיוחד על הציבור שבחר בגנץ, אבל בכל זאת - ראש ממשלה שנבחר באופן דמוקרטי. וכמובן, יש להעריך את הנימה ה"יכנעית" שמאפיינת פרלמנטים של ימי שישי בבתי קפה, שבהם פורקים המשתתפים את מרֵרתם על כל דבר שקשור לנתניהו באשד עכור של שנאה עיוורת וקטנוניות. ובשנאתם ובקטנוניותם - שאותן חולק עימם האלטרנטיבה הממלכתית גנץ - הם מביעים סוג של תמיכה בניסיון האיראני לעשות למענם את מה שהם עצמם לא הצליחו לעשות באופן דמוקרטי: לנצח בבחירות. ניסיון לחסל ראש ממשלה הוא אירוע לאומי גדול, ובשביל גנץ הוא בדיחה על מס רכוש.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו