ספר בראשית הוא הזדמנות להרים את מבטנו מההווה המורכב אל מרחבי ההיסטוריה

1

לפני שנה, בעיצומה של שמחת תורה, שעה שפריצי אדם רצחו ואנסו ושרפו חיים והחריבו קהילות שלוות בדרום הארץ, עדיין לא ידענו את גודל האסון - אבל המסורת העתיקה הובילה אותנו לסדר הדברים הקבוע, שבו סיימנו את מחזור הקריאה בתורה והתחלנו מ"בראשית ברא אלוהים את השמיים ואת הארץ". ואכן, זו היתה מלחמת בראשית, מלחמה קיומית. היא זרקה אותנו באלימות וללא הכנה אל ההתחלה. נדרשנו לעמוד מול האמת של חיינו כעם בארצו העתיקה, במציאות שלא מפסיקה לדמם מאז שבנו הביתה.

ברגע האמת, כשהחיים נתונים בסכנה ממשית, האדם חוזר למקורו, לאמיתות היסוד של קיומו. גם האומה. עוד בשבוע הראשון, כשהחלו להתברר ממדי האסון, כתבתי שאנחנו נמצאים באירוע תנ"כי על שלל משמעויותיו. השנה החולפת כתבה פרק בתנ"ך, שכתיבתו לא הסתיימה; עוד מלאכה נכבדה לפנינו בביעור הרע מן העולם. לאל התנ"כי יש דרכים משלו לדבר אלינו. פעם היו נביאים, ובשנה האחרונה שמענו דברים יוצאי דופן מפי אימהות ואבות על קברי בניהם, שהרעידו אותנו ופרטו על נימים קמאיות כמו חצבו את המילים ממקום אחר ומתקופה קדומה, דברי נבואה לעם היושב בציון ולעולם כולו.

2

התנ"ך אינו מוזכר בכדי. רבים מאיתנו, שהיו שקועים בהווה ובחנו את המציאות במונחים מטריאליסטיים, התעוררו להבין שאויבינו נלחמים בנו לא על טריטוריה, אלא על זהותנו העתיקה. לרגע אחד שנדמה כנצח, חווינו את מה שאבותינו ואימותינו חוו באלפי שנות גלותנו, נתונים לביזה ולמשיסה ללא יכולת להגן על עצמנו. המהפך שאירע, העלייה מעומק התהום של ההשפלה הלאומית וההתנערות מאפר היישובים להשיב מלחמה שערה. ההקרבה ומסירות הנפש של דור גיבורים שעד לא מכבר קוננו על רוחו הירודה, והנה התגלה כחוליה מפוארת בשרשרת גיבורי ישראל שבכל הדורות, "עַם כְּלָבִיא יָקוּם וְכַאֲרִי יִתְנַשָּׂא" - כל אלה מייצרים מהפך בנפשנו ובתודעה הציבורית.

לרגע שנדמה כנצח, חווינו את מה שאבותינו חוו בגלות, נתונים לביזה ולמשיסה. המהפך שאירע, העלייה מעומק התהום של ההשפלה הלאומית, ומסירות הנפש של דור הגיבורים - כל אלה מייצרים מהפך בנפשנו, וגם בתודעה הציבורית

המשימה של הדור הנוכחי לא נשארת בתחום הצבאי בלבד, אלא דורשת את בירור הזהות הזאת ואת עיצובה באופן שיתאים לדור ולתקופה, אבל שישמר את הגרעין הרוחני העתיק שממנו לנו חיים כפרטים וכאומה. הסערה האדירה שהוטלנו לתוכה עוד תכה גלים בעשורים הבאים, והרוח הגדולה שסחפה את העם תזין אותנו עוד זמן רב.

3

צורך היה לעמנו לחזור שוב ושוב על הסיפורים המכוננים שהולידו אותו, עד שנטמעו בפסיכולוגיה הקולקטיבית שלנו. אך אם תורת משה היא ספר חוקים - מדוע נדרשת הקדמה כה ארוכה? אין לזה תקדים בקודקס חוקים אחר באנושות. במאה ה־11 ישב בטרואה שבצרפת גדול פרשני המקרא, רבי שלמה יצחקי, שנודע בשם רש"י. באמצע שנות ה־50 לחייו יצא לדרך מסע הצלב הראשון (1096), שבתום שלוש שנים הצליח להעביר את ירושלים לשלטון הנצרות.

בדרכם עברו הצלבנים בערי גרמניה וצרפת ופרעו פרעות איומות בקהילות היהודיות - במיוחד על נהר הריין - שהתקבעו בתודעה הלאומית כ"גזירות תתנ"ו". הם טבחו ורצחו אלפים, אנסו ושרפו ושדדו, ומי שנותרו בחיים הוכרחו לבחור בין הצלב למוות. 300 שנים מאוחר יותר תישמע קריאה דומה בפרעות סביליה בספרד (גזירות קנ"א).

רש"י הכיר היטב את הקהילות ואת מרכזי התורה שחרבו. בשנות ה־20 לחייו הוא עשה שם תקופה אצל גדולי הדור. הוא קונן בשירו: "בַּקְשִׁי עֶלְבּוֹן חֲסִידַיִךְ וּשְׁפִיכַת דַּם לִמּוּדָיִךְ / מִיַּד בְּנֵי זְנוּנִים מַכְרִיתֵי תַּלְמִידָיִךְ / אֲשֶׁר קָרְעוּ יְרִיעוֹתַיִךְ וְרָמְסוּ אוֹתִיּוֹתָיִךְ / וּבְשֶׁצֶף קֶצֶף הֶחֱרִיבוּ מִשְׁכְּנוֹתָיִךְ".

4

בזמן שפריצי אדם חיללו קודש ועמנו היה למרמס, רש"י בחר לפתוח את פירושו הגדול לתורה ברעיון שנראה אז מנותק מכל הקשר אקטואלי. הוא הביא את תמיהתו של רבי יצחק במדרש: התורה, כספר חוקים ומצוות, לכאורה היתה צריכה להתחיל בקידוש החודש, שזו המצווה הראשונה שעם ישראל נצטווה. "ומה טעם פתח ב'בראשית'?... שאם יאמרו אומות העולם לישראל: 'ליסטים (גזלנים) אתם, שכבשתם ארצות שבעה גויים' - הם אומרים להם: 'כל הארץ של הקב"ה היא; הוא בְּרָאָהּ ונתנה לאשר ישר בעיניו. ברצונו נתנה להם, וברצונו נטלה מהם ונתנה לנו'".

בכל שנה אני משתומם מעוצמת הפירוש הזה. רש"י לא כותב כאן כפרשן, אלא כמנהיג לאומי מרחיק ראות, המבקש לעודד את עמו בעומק הגלות: הרימו את ראשיכם! עוד נקום מאפר הקהילות שנחרבו ונשתקם, ויום אחד נשוב ארצה. אם לא בתקופתנו - אז צאצאינו יזכו לכונן מחדש את ממלכתנו החרבה. או אז תעמדו בפני השאלה הנצחית: גזלנים, הארץ אינה שלכם, אלא של התושבים שהתיישבו בה בזמן שנעדרתם ממנה. והתשובה לעולם תהיה: "בראשית ברא... את הארץ". הארץ היא העולם, אבל מבחינתנו זו הארץ המיוחדת לנו כעם.

5

ואכן, כ־840 שנים מאוחר יותר, בינואר 1937, אמר דוד בן־גוריון בפני ועדת פיל הבריטית: "זכותנו ביחס לארץ ישראל נובעת לא מהמנדט ומהצהרת בלפור; היא קודמת לאלה... התנ"ך הוא המנדט שלנו, התנ"ך שנכתב על ידינו בשפתנו העברית ובארץ הזאת עצמה הוא־הוא המנדט שלנו. זכותנו ההיסטורית קיימת מראשית היות העם היהודי, והצהרת בלפור והמנדט באו רק לשם הכרת הזכות הזאת ואישורה".

התנ"ך הוא הבסיס של הציוויליזציה המערבית, והוא המקור לחלק ניכר מהקוראן. ישראל, כעם עולם, יכול בהחלט לדבר בזירה הבינלאומית על זכותנו הטבעית על ארצנו מכוח ספר הספרים. גם בעולם הדיפלומטיה ה"רציונלי", ה"חילוני", ה"מבוסס על אינטרסים" - דווקא שם! - חשוב להרים את מבט העמים מולנו להתבונן על ההווה גם (ולא רק) בפרספקטיבה היסטורית, תרבותית ורוחנית בת אלפי שנים. קמנו לתחייה ואנחנו מגיחים מערפילי ההיסטוריה ושבים הביתה, כפי שניבאו נביאינו וגדולי חכמינו, ובתוכם רש"י, שבעומק החורבן של קהילות אשכנז בחר לעסוק, בראשית מפעלו הפרשני הענק, דווקא בזכותנו על הארץ. בן־גוריון המשיך את רש"י, כאילו כתב את פירושו יום קודם להופעתו מול ועדת פיל. כי מהן 800 שנים בפרספקטיבה של נצח? "כִּי אֶלֶף שָׁנִים בְּעֵינֶיךָ - כְּיוֹם אֶתְמוֹל כִּי יַעֲבֹר, וְאַשְׁמוּרָה בַלָּיְלָה".

6

"בראשית" כספר יסוד לא עוסק רק בסיפורים המכוננים של ראשיתנו כעם, אלא מלמד אותנו היסטוריוסופיה, כיצד לקרוא את ההיסטוריה ואת האקטואליה הבוערת. באופן עקבי, הוא מתאר שני אופנים לראיית ההיסטוריה: ראייה סיבתית וראייה מוסרית בלשון הרב קוק. על פני השטח אירוע גורר אירוע, אך מתחת לפני השטח מוביל את האירועים זרם מעמקים מטא־היסטורי, המתבטא בספר באמצעות החלומות שחולמים גיבוריו, או באמצעות תבנית כפולה של סיפור האירועים.
לקראת סוף הספר, הדברים ממש ברורים: האחים מוכרים את יוסף לעבדות במצרים וחושבים שנפטרו ממנו, אך דווקא המעשה הזה מגשים את חלומות המלכות שלו. ולא רק את חלומות יוסף - אלא גם את החלום שחלם אבי זקנו, אברהם, בברית בין הבתרים: "יָדֹעַ תֵּדַע כִּי גֵר יִהְיֶה זַרְעֲךָ בְּאֶרֶץ לֹא לָהֶם וַעֲבָדוּם וְעִנּוּ אֹתָם... וְאַחֲרֵי כֵן יֵצְאוּ בִּרְכֻשׁ גָּדוֹל... וְדוֹר רְבִיעִי יָשׁוּבוּ הֵנָּה". התוכנית היתה על השולחן עוד בתחילת הדרך, ומי שידע לקרוא את התבנית הכפולה לא הופתע, וגם בעומק הצרה האמין באחריתנו הטובה, שבסופה של הגלות יקום דור שישוב הביתה.

7

התבנית הכפולה נמצאת כבר בהתחלה, בסיפור בריאת העולם ויצירת האדם, ובסיפור גן העדן וחטא האכילה מעץ הדעת טוב ורע. גן העדן הוא מעין רחם קוסמי, שבו נמצא עובר האנושות בדמות זרע וביצית, אדם וחוה, ומצפה לרגע הלידה, כלומר לתחילתה של ההיסטוריה האנושית. ידיעת טוב ורע היא תלוית הקשר ותקופה - אבל לפני הכל היא ידיעה, והידע הנצבר משמש אותנו לברירה בין טוב לרע. מה היתה האנושות ללא המדע, ללא הידע הנצבר?

רש"י כותב כמנהיג לאומי מרחיק ראות, המעודד את עמו בגלות: הרימו ראשיכם! עוד נקום מאפר הקהילות ונשתקם, ויום אחד נשוב ארצה. אז תעמדו בפני השאלה: גזלנים, הארץ אינה שלכם. והתשובה לעולם תהיה: "בראשית ברא... את הארץ"

הייתכן כי מכל הדברים שבעולם, האיסור היחיד שהטיל אלוהים היה על הדעת, או על רכישת ידע? אם הכל מותר ורק עץ אחד אסור - הוא הופך לחזות הכל, עד שאין דבר נחשב זולת האיסור. לאחר הטלת האיסור מקבל האדם מתנה: אישה. אף על פי שהיא תגרום לו לעבור על האיסור, היא לא מתוארת כמלכודת כמו במיתוס פנדורה על בריאת האישה. להפך - היא מקבלת את התואר החשוב "עזר כנגדו".

8

לפני השטח מדובר באיסור ובחטא, ואילו בסמוי אומר האל לאדם, כאב לבנו היחיד: "מִכֹּל עֵץ הַגָּן אָכֹל תֹּאכֵל". הבט סביבך: בריאה שלמה מצפה רק לך. אבל את הדבר החשוב ביותר לך ולעתיד העולם והאנושות - הדעת - תצטרך לקחת בעצמך, בכוח רצונך מול רצוני, באמצעות טרנסגרסיה, פריצת המקודש והפרת האיסור האלוהי.

עצם הרצון למרוד באיסור האלוהי הוא עצמו הדעת. כלומר, הבחירה החופשית לכינון רצון עצמי מתוך תודעתנו, ונשיאה באחריות לקיומנו. קאנט הגדיר "נאורות" כ"יציאת האדם מחוסר בגרותו", שהיא אי־יכולתו להשתמש בשכלו ללא הדרכתם של אחרים. פרויד הגדיר מהלך דומה ביחסי הורים־ילדים במונח "רצח אב". אם הילד יודע לעמוד מול הוריו, יש תקווה שבהמשך חייו יידע לעמוד מול סמכויות אחרות.

הפסיכואנליטיקאית מרגרט מאהלר תיארה זאת באמצעות הנוסחה "ספרציה לצורך אינדיבידואציה" - היפרדות מההורים לשם גיבוש האני העצמאי. בגלוי, האל אוסר את רכישת הדעת, אך בסמוי, פעולתו מכוונת את האדם להשיג אותה בכוחות עצמו. מדובר בתבנית עומק נוראת־הוד בספר בראשית: על פני השטח מתנהלים מאבק, מרד, מלחמה ופריצת מוסכמות מקודשות; ומתחת לפני השטח מוביל את האירועים זרם מעמקים. על פני השטח מתרחשת מהפכה, בעוד בעומק המעשים המציאות מתקדמת לקראת תיקון ובנייה.

9

ויש עוד גורם הדוחף את האדם אל הדעת: "וְהַנָּחָשׁ הָיָה עָרוּם", ערום בדעת. בתרבויות העולם הנחש מופיע כשומר על מעיין החיים ועל אוצרות הרוח, הסמויים מפני הבריות. הסיפור המקראי מהפך את היוצרות: הנחש אמנם צמוד לאוצר הדעת ולחיים, אבל לא שומר עליהם מפני בני האדם, אלא פותח את השער ודוחפם להשיג את האוצר. ערום היה, ובחוכמתו לימד את האישה (ודרכה את האיש) שהאל מצפה מהם לעשות את הצעד שבו תלויים שמיים וארץ: רכישת הדעת. הנחש אינו בהכרח דמות חיצונית לחוה. אפשר לקרוא אותו כצד באישיותה, החלק הנחשי שבה, הפן האנרכיסטי, פורע החוק, המורד בציווי העליון. באמצעותו היא עזרה לאדם לעשות את הצעד הגורלי.

הנחש מופיע, אפוא, בשעת מפנה גורלית. הוא עומד על סיפו של הרחם הקוסמי ומעורר את צירי הלידה. לפנינו דגם־על היסטוריוסופי, מבנה טיפוסי שאפשר לקרוא באמצעותו אירועים נוספים בחיי האנושות: ברגע המשבר, כשהמציאות נראית כאילו הגיעה למבוי סתום, מופיע הנחש. ומהו המשבר אם לא לידה על שלל מובניה: "כִּי בָאוּ בָנִים עַד מַשְׁבֵּר, וְכֹחַ אַיִן לְלֵדָה"? "משבר" במקרא הוא פי הרחם שמתוכו פורץ היילוד. בלשון חז"ל, הוא גם המושב שעליו כרעה היולדת בשעת הלידה. כיום המשבר הוא זמן המִפנה המכריע, סף המעבר ממצב למשנהו. הנחש, כסמל־על, עוזר להוציא את האנושות מגן העדן לקראת תחילת ההיסטוריה.

10

על פני השטח המציאות גועשת ורועשת, אסון רודף אסון, ודומה כאילו הסוכה הדלה שהקמנו עוד מעט תתמוטט על ראשינו. אך בעומק האירועים, מתחת לקצף הגלים, מתרקמת מציאות אחרת שעדיין איננו רואים אותה, משום שדעתנו מוסחת ואנחנו מתמודדים בעיקר עם מה שעינינו רואות. אך אם נהיה סבלניים ונקרא את ההיסטוריה בעיניים של נצח, נזכה לראות את הלידה של השלב הבא בגאולתנו ופדות נפשנו. דומה שזה מה שגם רש"י ראה בעומק החורבן של סוף המאה ה־11, וממנו לתקופתנו. הניצחון על אויבינו מתחיל בראש ובראשונה בשינוי התודעה הישנה, בחזרה מה"קונספציה", בהזזת הדעת הנמוכה - השקועה בכאן ובעכשיו והנוטה להתייאש על נקלה - והתרוממות אל גודל השעה באופן שיוליד בקרבנו תודעה חדשה, עליונה יותר.

"בַּֽעַל מִלְחָמוֹת. זוֹרֵֽעַ צְדָקוֹת. מַצְמִֽיחַ יְשׁוּעוֹת. בּוֹרֵא רְפוּאוֹת. נוֹרָא תְהִלּוֹת. אֲדוֹן הַנִּפְלָאוֹת. הַמְחַדֵּשׁ בְּטוּבוֹ בְּכָל יוֹם תָּמִיד מַעֲשֵׂה בְרֵאשִׁית... אוֹר חָדָשׁ עַל צִיּוֹן תָּאִיר וְנִזְכֶּה כֻלָּֽנוּ מְהֵרָה לְאוֹרוֹ". המלחמה טומנת את זרעי הצדק ומצמיחה ישועה, ומתוך כך מרפאת את פצעינו. ההתחדשות הזאת דומה למעשה בראשית, ולאור התבנית ההיסטוריוסופית שספר בראשית מלמדנו, אנחנו יודעים שאור חדש יאיר על ציון. ראינו את אורו בקום המדינה - וגם עכשיו, בעומק המלחמה, נזכה לראותו שוב.