בשנים עברו, תאגיד השידור הבריטי הידוע לכולם בכינוי ה־BBC היה אחד מהמותגים החזקים ביותר של הממלכה, לצד מושגי יסוד וסמלים מיתולוגיים כמו בית המלוכה, הביג בן והתה של אחר הצהריים. ה־BBC היה מילה נרדפת לאמינות, לאובייקטיביות וליושר, וצלילי מנגינת הפתיחה של מהדורת החדשות שלו גרמו למאות מיליונים ברחבי תבל לעזוב הכל כדי להתעדכן במה שבאמת קורה בעולם.
מאז זרמו הרבה מים בתמזה. הביג בן אמנם עדיין עומד איתן, אך מהשם הטוב של ה־BBC ומדבקותו באמת לא נשאר הרבה, בוודאי בכל הקשור לסיקור ישראל. אחרי שצוות מומחים בראשות עו"ד טרוור אסרסון הציג השבוע בלונדון את ממצאי הדוח שלו על האופן שבו דיווח ה־BBC על אירועי מלחמת חרבות ברזל, גם שאריות המוניטין שלו התאיידו להן אל הערפילים של הבירה הבריטית.
אסרסון (67) הוא אחד המשפטנים המוערכים ביותר בבריטניה. שמו כליטיגטור מבריק וחריף הולך לפניו, ולקוחות רבים, ובהם אישים מפורסמים וגופים רבי־השפעה, נהנו משירותיו במהלך עשרות שנים של פרקטיקה מוצלחת. בגיל 33 אסרסון עלה ארצה, והקים בתל אביב משרד שמתמחה במתן שירותים משפטיים המתמקדים בדין הבריטי.
בקהילה היהודית בממלכה נעזרים לא פעם בכישוריו. כך, למשל, היה לפני כשלוש שנים, כשפרופ' דיוויד מילר, מרצה באוניברסיטת בריסטול ובעל רקורד עשיר של תמיכה בתיאוריות קונספירציה אנטישמיות, האשים את הסטודנטים היהודים באסלאמופוביה ובגזענות כלפי ערבים. מילר טען בסמינר אינטרנטי כי התנועה הציונית היא "אויבת השלום בעולם", וכי יש "לפעול ישירות מול כל מי שמזדהה עם התנועה הציונית, לרבות סטודנטים יהודים בקמפוס האוניברסיטה". אסרסון הוביל צוות פרקליטים, שאיים על האוניברסיטה בתביעה ודרש לפטר את שונא היהודים ללא דיחוי.
מילר אכן פוטר, אך תבע את האוניברסיטה בבית הדין לעבודה ודרש להחזירו לסגל. לאחר כשנתיים בית הדין מצא פגמים בהליך הפיטורים, ועל אף הקביעה שלפיה ההתנהלות של מילר אכן הצדיקה נקיטה של צעדים משמעתיים כלפיו - ביקר את הפיטורים, מה שמרמז כי הקרב סביב האנטישמיות בקמפוס טרם נגמר.
בינתיים פתח טרוור אסרסון בקרב נוסף, שתחילתו בדוח המפורט שהוצג השבוע לחברי פרלמנט ולעיתונאים בבריטניה. צוותו בחן כיצד ה־BBC סיקר את האירועים שהחלו בטבח שביצעו המחבלים מעזה ב־7 באוקטובר, תוך התמקדות בארבעת החודשים הראשונים למלחמה. הם נעזרו בכלים של בינה מלאכותית, ובדקו בקפידה יותר מ־9 מיליון מילים שנלקחו משידורי הרשת, באנגלית ובערבית. הממצאים חשפו הטיה ברורה נגד ישראל בשתי השפות.
"ה־BBC משקר, ה־BBC מעוות את הדיווחים החדשותיים. אל תאמינו למה שאתם רואים ב־BBC", אומר השבוע עו"ד אסרסון בשיחה בלעדית עם "ישראל השבוע". "בתור גוף שידור ציבורי, ה־BBC מחויב לאמות מידה של דיוק ואיזון, אך הוא לחלוטין לא עומד בהם. הם מקבלים תקציב של 4 מיליארד ליש"ט מהציבור, ואיש לא בודק אותם ולא מפקח עליהם כהוגן. בסיקור מלחמת ישראל בחמאס, ה־BBC התייצב באופן חד־משמעי לצד חמאס, והדבר מחייב לשאול שאלות לגבי המשך המימון הציבורי שלו. ככלל, חייבים לצאת לקרב תקשורתי נגד עיוות העובדות, והדוח שלי הוא חלק מהקרב הזה. אני עושה את מה שביכולתי לעשות כעורך דין בריטי".
התחביר של ההטיה
בשנת 2000 ייסד אסרסון את BBC Watch, ארגון שמטרתו היתה לנטר את דיווחי תאגיד השידור הציבורי הבריטי על ישראל ולחשוף בהם אי־דיוקים, הטעיות והטיות. כבר אז הרקורד של ה־BBC היה מפוקפק, בלשון המעטה, ודיווחי התחנות שלו בשלל שפות (אך בעיקר בערבית ובאנגלית) החלו להיראות ולהישמע כאילו מנסחיהם למדו תקשורת מספרי לימוד הפרופגנדה בבריה"מ.
במשך עשרות השנים שחלפו המצב רק החמיר. "לטענות שהעליתי ביחס לכשלים של ה־BBC בתחילת המאה היתה השפעה מסוימת", משוכנע אסרסון, אבל מזכיר שבעקבות עלייתו לישראל הוא לא יכול היה להקדיש מאמץ להמשך המעקב אחרי פעילותו. "בעת האחרונה, משנוכחתי שפגעי הסיקור של המלחמה הנוכחית חמורים במיוחד, גמרתי אומר לבצע מחקר מקיף שיאשש את התחושות שלי".
הפעם עמד לרשות אסרסון צוות שלם, שהורכב ממשפטנים וממנתחי נתונים, פרופסורים מאוניברסיטאות מובילות בישראל ובבריטניה, שתרמו לפרויקט מכישוריהם ומזמנם בחינם. גילוייהם זעזעו גם את מי שכבר רגילים לכך שישראל מותקפת בתקשורת העולמית על לא עוול בכפה. המגפה כמובן לא מצטמצמת לתחומי ה־BBC ("פנו אלי עובדים מרשת 'סקיי' וביקשו שנעשה מחקר דומה על שידורי הרשת הזאת", מוסיף אסרסון), אך ב־BBC ממדיה חמורים במיוחד.
תוכניות טלוויזיה מובילות של ה־BBC באנגלית
("BBC Breakfast", "News at Ten", "Newsnight") נגועות בהטיה מובהקת נגד ישראל ולטובת הפלשתינים. מובהקת עד כדי כך, שעוינות כלפי המדינה היהודית ואהדה כלפי אויביה נמצאו בהן ביותר מ־90% מהמקרים. בתכנים של "Newsnight" המצב חד־משמעי עוד יותר: לא נמצא בהם ביטוי אחד של סימפתיה, ולו הקלה ביותר, כלפי ישראל או ישראלים. גם לא מייד אחרי הטבח של 7 באוקטובר, כשנחשפו ממדי הזוועה שחוללו העזתים ביישובי העוטף והתבררו הפרטים של אכזריותם, שהזכירו את מעשי הנאצים בשואה. בכל המקרים שבהם התוכנית הזאת דיווחה על אירועי המלחמה - ומטבע הדברים היא דיווחה עליהם הרבה - האהדה במלואה היתה נתונה לצד הפלשתיני.
זאת לא השיטה היחידה שנוקט ה־BBC כדי ליצור תמונה חדשותית מעוותת אצל הצופים, הקוראים והמאזינים. כלל בלתי כתוב ברחבי הרשת מאמץ למעשה שתי שפות שונות עבור שני הצדדים של מלחמת חרבות ברזל. כשעובדי ה־BBC מתארים את המעשים של חמאס, כולל הגרועים שבהם, הם תמיד ממעיטים בחומרתם, נזהרים לא להאשים חס וחלילה ומשתמשים במונחים מכובסים, נטולי כל אמוציה ושיפוטיות.
בראש ובראשונה, ה־BBC מעולם לא מכנה את מחבלי חמאס והג'יהאד האסלאמי "מחבלים". במקום זאת, הם נקראים בשמות שלא מעוררים אנטגוניזם, ולפעמים אף יוצרים עימם הזדהות רגשית. זה נכון לרוחב כל הרשת, החל משידורי הטלוויזיה ועד למערך הפודקאסטים. "ספרנו את האזכורים של חמאס בפודקאסטים של ה־BBC", מהנהן עו"ד אסרסון, "17 פעמים קראו לאנשי ארגון הטרור הזה 'לוחמים', 9 פעמים קראו להם 'יורים' ועוד 3 פעמים 'חמושים'. כמה פעמים קראו להם 'מחבלים'? אפס".
חשבתם בטעות שזה האיפוק הבריטי ושעיתונאי ה־BBC תמיד נמנעים ממילים חריפות? ממש לא. כשאותם עיתונאים מתארים את ישראל ואת פעולותיה - פתאום יש להם אוצר מילים אחר, שהאיפוק ממנו והלאה. פתאום העיתונאים לא נרתעים מלהיות קטגורים ושופטים. הנה, למשל, מבחר הביטויים שהופיעו בכתבה אחת בלבד, שפורסמה ב־15 בנובמבר, שעסקה בפעולת צה"ל לטיהור ביה"ח שיפא - שכזכור לכולנו המחבלים הפכו אותו למרכז הפיקוד והשליטה, והוא שימש להם מחסה ומחסן נשק: "טבח", "הפרה בוטה של המשפט הבינלאומי", "פשע נגד אנושות", "רמות חדשות של זוועה", "הרעבה של אוכלוסייה שלמה" ועוד פנינים מהלקסיקון של שונאי ישראל.
דרך מתוחכמת נוספת של אנשי ה־BBC להנדס את תודעת הציבור עוברת בבחירת מרואיינים ודוברים. "מביאים כמובן מרואיינים ישראלים ופלשתינים, אך לצידם מביאים פרשנים אחרים, וכאן מתחיל המשחק", מבהיר אסרסון. "חלוקת המרואיינים האחרים, שלכאורה לא מייצגים את הצדדים, ברורה: עמדות פרו־פלשתיניות נמצאו ב־43% מהציטוטים שלהם, ועמדות בעד ישראל רק ב־19%. הטיה של יותר מפי שניים נגד ישראל".
בשידור בערבית היחס הזה בולט עוד יותר. רק 3% מהמרואיינים ה"אחרים", הניטרליים כביכול, הביעו אהדה לעמדות ישראליות, פי 12 פחות משיעורי האהדה לפלשתינים (36%). גם כשהמפיקים והעורכים של ה־BBC מזמינים את הדוברים של שני הצדדים, יש מקום למניפולציה שקטה: בקרב המרואיינים הפלשתינים מיוצגים בדרך כלל מי שנתפסים כ"אזרחים מן השורה", ובקרב המרואיינים הישראלים בולט חלקם של הדוברים הרשמיים. מדוע זה חשוב? הצופה הממוצע מזדהה יותר עם האדם הפשוט ותופס את דבריו כאמיתיים ואותנטיים. לעומת זאת, את המילים של דוברים רשמיים יסננו, או שיטילו בהן ספק.
מניפולציות חזותיות
המספרים מדברים בעד עצמם. "גילינו שבדיווחי ה־BBC ישראל הוזכרה בהקשר של פשעי מלחמה 592 פעמים, וחמאס, מי שבאמת ביצע פשעים שהדעת לא יכולה לסבול - רק 98 פעמים", מסכם עו"ד אסרסון. "זה המצב בשידורים באנגלית - בערבית הוא חמור פי כמה. לפי בחינת הכותרות באתר ה־BBC בערבית, גילינו שאפילו ב־7 באוקטובר, ביום הטבח, התכנים שידרו סימפתיה לפלשתינים, ולא לישראלים. במספרים היבשים זה נראה כך: הסיפורים המרכזיים באתר בערבית שיקפו אהדה לפלשתינים ועוינות לישראל ב־95% מהמקרים; התמונות - ב־92% מהמקרים; הסרטונים - ב־93% מהמקרים; כותרות הסרטונים - ב־96% מהמקרים; תוכני הווידאו - ב־94% מהמקרים. בקיצור, זה מביש, אבל ה־BBC בערבית אינו שונה מהשופרות של המשטרים האנטי־ישראליים, כמו 'אל־ג'זירה' או 'Iran Times'".
כפי שעולה מדבריו, תעמולה גלויה של ה־BBC מופעלת גם באמצעים ויזואליים, ובמקרים כאלה היא עוצמתית ממילים: כתבה אחרת, שהתפרסמה ב־15 בנובמבר, לוותה בשני צילומים, אחד מעל האחר. בתמונה העליונה נראה עזתי שמחזיק בידיו את בתו הקטנה. בתמונה התחתונה - יהודי חרדי בעל פאות שצועד כשעל כתפו רובה. אף שלא היה שום קשר הגיוני בין הצילומים, המסר ברור: העזתים הם הקורבן, והיהודים הם הקלגס. כדי לחזק אותו, מתחת לצילומים התנוסס הכיתוב "מתנחלים מהדקים את שליטתם בגדה המערבית".
וכאילו לא די במניפולציה הזאת, דוח אסרסון חשף פרטים נוספים על תמונת היהודי החרדי החמוש. מתברר שהיא בכלל צולמה באוקטובר 2000, ושמצולם בה יהודי שחוזר מהלוויית חברו, שנרצח בידי מחבל פלשתיני. אבות התעמולה הנאצית מבית היוצר של גבלס יכולים להיות גאים בממשיכי דרכם ב־BBC.
כשמדובר בישראל, המניפולציות של ה־BBC לא שמורות רק לדיווחים משדות הקטל. אסרסון מספר כיצד נדהם מהסיקור של האירוויזיון, שנערך השנה בשבדיה: "בדיווח על התחרות, לאחר שציינו מי המנצחת, במהלך דקה אחת חזרו שלוש פעמים בהדגשה על כך שהקהל שרק בוז לזמרת הישראלית וצעק 'Free Gaza'. מה לא סיפרו? את כל העובדות הרלוונטיות: לא סיפרו שישראל הגיעה למקום החמישי בתחרות, לא סיפרו שבהצבעה של הקהל ברחבי העולם ישראל הגיעה למקום השני, והעיקר - לא סיפרו שבאנגליה ישראל הגיעה למקום הראשון בהצבעת הקהל!
"איך אפשר לתאר דבר כזה? תאגיד השידור הציבורי הבריטי ממחזר שלוש פעמים את האזכור של קריאות בוז כדי לייצר את הרושם כמה ישראל שנואה, ומשמיט בזדון את הידיעה שמדגימה שישראל דווקא אהודה מאוד בבריטניה. זה לא סתם חוסר דיוק - כך יוצרים הטיה נוראה בכוונת מכוון".
הרוב הדומם
במציאות, בשונה מן התמונה שה־BBC מנסה לצייר, רוב האנשים ניטרליים ביחס לישראל ורבים מאוד אוהדים אותה, מדגיש אסרסון. אבל הרוב הזה שותק, בשעה שהמיעוט השמאלני מייצר הרבה רעש תקשורתי. הבעיה היא שמי שאוחזים בעמדות ההובלה ובנראות התקשורתית מכתיבים את הטון, גם אם הם במיעוט.
מה אתה מצפה שיקרה עכשיו, בעקבות פרסום הדוח שלך?
"יש שתי אפשרויות: או שה־BBC יודה שפעל לא כראוי, יתנצל ויתחיל לתקן, מה שלדעתי לא יקרה - או שניאלץ לעתור נגדו לבית המשפט. בכל מקרה, המנהלים שלו מוכרחים להכיר בבעיה ולחפש לה פתרונות. בראש ובראשונה, עליהם להיגמל מהמיתוס שלפיו עיתונאי ה־BBC מסוגלים להשאיר את דעותיהם הפרטיות מחוץ למקום עבודתם. בעוד כשבוע צפוי להתפרסם דוח נוסף, שונה מאוד משלי, אך גם הוא יתקוף את ה־BBC על הסיקור המוטה של המלחמה. ההשפעה המצטברת של שני הדוחות תניח בסיס מוצק לביקורת שיפוטית עתידית ביחס ל־BBC. אני מקווה שבית המשפט הבריטי יכיר בממצאים שלנו ויסיק מהם את המסקנות המתבקשות".
יש תקדימים להתערבות של בית המשפט בעקבות סיקור מוטה בשידור ציבורי?
"הקריירה המשפטית שלי מלאה מקרים שבהם בתי המשפט הבריטיים התערבו בהתנהלות של משרדי ממשלה או גופים שלטוניים וציבוריים, כי מצאו שהיא מנוגדת לסטנדרטים שקבועים בחוק. בזמנו עתרתי נגד ה־BBC בשם שתי מפלגות פוליטיות, והוא התקפל כי ראה שהוא עומד להפסיד. עם זאת, אין תקדים למה שאנחנו מנסים לעשות כעת, כי מעולם לא נעשה מחקר יסודי כל כך".
איך אתה מסביר את הסיקור המוטה של ה־BBC?
"על הנייר, ל־BBC יש מחויבות חזקה לאובייקטיביות ולאמות מידה של היעדר משוא פנים, אבל להנהלה של ה־BBC אין שום כללי פעולה שיבטיחו כי הוא אכן עומד במחויבות הזאת. אנחנו מסוגלים להראות כעת, בעקבות המחקר שביצענו, כמה מהמרואיינים נטו לטובת הפלשתינים וכמה לטובת ישראל, כמה מהתכנים היו אמפתיים לחמאס - אבל לתאגיד עצמו אין מושג. אין לו נתונים, הוא לא שולט בתוצריו, וכך הוא מרשה לעצמו להתחמק מעמידה בסטנדרטים של עצמו.
"הסיבה השנייה קשורה לכך שהנוהג לתקוף את ישראל הפך לענף הספורט המרכזי של חוגי השמאל המתכנים 'פרוגרסיביים'. במהלך השנים הנטייה הזאת גברה והסלימה. עיתונאי ה־BBC אימצו דעות שמאלניות קלאסיות ביחס לישראל, והם, כולל הקיצונים ביותר שבהם, מרגישים שההנהלה לא מפקחת עליהם ונותנת להם יד חופשית לבצע מניפולציות, ואפילו לייצר פייק ניוז במקום לדווח חדשות אמיתיות. ה־BBC נלקח בשבי על ידי אנשים ששותפים לגמרי למגמה של שנאת ישראל".
הדוח שלך מסמן את ה־BBC כמוביל המגמה הזו.
"למרבה הצער, זה נכון. בהיותו תאגיד התקשורת המשפיע ביותר בעולם, ה־BBC מוביל ומעודד את הסיקור המוטה נגד ישראל. ישראל מותקפת בשבע חזיתות שונות ומצויה בסכנת קיום. ניצבים מולה אנשים ששואפים להשמיד אותה ולרצוח את אזרחיה, וישראל, מדינה שוחרת שלום, נאלצת לנהל מולם מלחמת הגנה כדי לשרוד. ה־BBC מסרב לספר את הסיפור הזה".
יכול להיות שלישראל יש אחריות תורמת למצב?
"ישראל לא הצליחה לנהל כראוי את הקרב התקשורתי. יש לנו מטוסים, יש לנו טנקים, יש לנו חיילים מופלאים וצה"ל נהדר, אבל בתחום התקשורתי המצב רחוק מנהדר. אנחנו חייבים להתייחס אליו כאל חזית ממשית - לנצל את התמיכה של בעלות הברית הטבעיות שלנו במדינות המובילות במערב ולהתחיל להילחם בחזרה. אם לא נעשה זאת - ישראל תהיה בסכנה, כי מדובר באיום רציני. זה לא עניין פוליטי של ימין או שמאל: כל ממשלות ישראל כושלות כבר עשרות שנים בהתמודדות רצינית עם האיום התקשורתי. חייבים להציב מולו טיעונים טובים באמצעות דוברים טובים, ולשמור על עקביות, כפי שהאויבים שלנו יודעים לעשות".
בישראל שולטת הגישה הפסימית שלפיה הקרב הזה אבוד...
"אני מאמין שבחברה דמוקרטית פתוחה ניתן לשנות את הדעה של אנשים, לפחות של אלה מהם שרגילים לגבש דעה על סמך מחשבה. מי שנגועים בשנאה עיוורת או מחויבים לאחד הצדדים - לא ישתנו. אבל הרוב שקובע נמצא באמצע. זוכרים את משאל העם הבריטי על היציאה מהאיחוד האירופי? הקרב היה צמוד, התוצאה הסופית יכלה ללכת לכל כיוון, ולו הקמפיין של תומכי ההישארות היה מנוהל טוב יותר - בריטניה עדיין היתה היום חברה באיחוד. שנים לפני כן הוצע לבריטניה לוותר על הליש"ט ולאמץ את היורו. גם סביב העניין הזה התנהל קרב הסברתי, ואני מכיר את האדם שעמד בראש קמפיין המתנגדים. סיכויים נראו תחילה אפסיים, אך ניהול נכון של קמפיין גרם לאנשים לשנות את דעתם בסוגיה באופן ניכר, וכתוצאה מכך הממלכה נשארה עם הליש"ט.
"אני בטוח שאפשר להשפיע על דעת הקהל, אך בשביל זה חייבים לגבש אסטרטגיה ארוכת טווח, להיצמד אליה ולהפקיד את המימוש שלה בידי גוף בעל עוצמה, סמכויות ומשאבים מספיקים. אם עושים זאת, מצליחים לשנות. ה־BBC עושה זאת נגדנו כבר שנים, הפלשתינים עושים זאת נגדנו כבר שנים בהצלחה רבה - ואנחנו לא עושים דבר".
תגובה
מדוברות ה־BBC נמסר ל"ישראל היום" כי לתאגיד "יש ספקות גדולים ביחס לשיטת המחקר בדוח, במיוחד לגבי ההסתמכות הרבה שלו על בינה מלאכותית לניתוח הטיה, ופרשנותו לגבי כללי העריכה של ה־BBC. איננו סבורים שניתן להעריך מהימנות של סיקור עיתונאי רק באמצעות ספירת מילים מסוימות, כשהן מנותקות מהקשר. היעד שלנו הוא להביא דיווח נטול פניות, ולא לייצר 'מאזן אהדה', כפי שמוצע בדוח, ואנו מאמינים שכתבינו הבקיאים והמסורים משיגים זאת, למרות אופיו המורכב, המאתגר והמקטב של הסכסוך. עם זאת, נשקול את הדוח בזהירות ונגיב ישירות למחברים לאחר שנספיק ללמוד אותו בפירוט.
"המחקר העדכני ביותר מראה שיש סיכוי גדול יותר שצופים יפנו ל־BBC כדי לקבל סיקור חסר פניות מאשר לכל ספק אחר. מחקר עצמאי של מיזם 'More in Common' מצא שהסיקור של ה־BBC נתפס כניטרלי יותר משל גופים אחרים. אנו דוחים בתוקף את הרמיזות שלפיהן כתבים שלנו 'חגגו' פעולות טרור, ואת המתקפה על אנשי ה־BBC שפועלים כולם לאור אותם כללים עיתונאיים".
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו