"עד היום לא הציגו הוכחה שביבי הביא אותי. והם קוראים לעצמם עיתונאים?"

"אני חושבת ששברתי שיא גינס בפיטורים הכי מהירים", מתבדחת יוליה שמאלוב־ברקוביץ', וליבה נשבר. "אפילו מאה ימי חסד לא נתנו לי, גם לא חצי מזה. הייתי בחדשות 13 בערך חודש וחצי, וכל יום נראה עבורי כמו כפול שבע, כמו בחיי כלב".

ביום ראשון השבוע קיבלה המנכ"לית של חדשות 13 את הבעיטה האחרונה. הנהלת רשת אישרה את סיום עבודתה, וכך הגיע לסופו מאבק חסר תקדים שעובדי החברה ניהלו נגד מינויה, שכלל חרם אגרסיבי, קמפיין לוחמני, שיתופי פעולה עם ערוצים מתחרים וגם עתירה לבג"ץ.

"הפגינו נגדי, אטמו לי את החדר, הדביקו על דלת המשרד פוסטר ענק עם תמונתי והכיתוב Unwanted. תלו אותו גם בנתיבי איילון, והייתי רואה אותו בכל יום בדרך לעבודה. אחר כך הוציאו אותי מכל קבוצת הווטסאפ של העבודה, צייצו בטוויטר שאני לא כשירה. המציאו לי כינויים כאילו אני אויב העם. ועדיין, המשכתי להאמין שאצליח בתפקיד.

"הרגע הכי קשה היה כשהגעתי לראשונה למשרדים בנווה אילן. הייתי חמודה, אנשים חייכו אלי, אמרו לי שלום ולחצו לי את היד. היתה אווירה טובה. ואז הגיע לשם בטירוף מתן חודורוב, יו"ר ועד העובדים, שלא היה בסידור העבודה באותו יום. שאלתי אותו מה שלומו - הוא לא ענה. ניגשתי לרביב דרוקר, 'מה שלומך?' - אין תשובה.

"ואז ראיתי איך אותה קבוצה של שבעה אנשים מתכנסת בעמידה במשרד, וכולם בהיסטריה כי אנשים מחייכים אלי. למחרת התמונה השתנתה. אין חיוכים, אנשים פוחדים לומר שלום. הייתי עולה במעלית או הולכת במסדרון, אומרת לאנשים שלום - והם מסובבים את הראש".

ניסית להיפגש איתם? להסביר את עצמך?
"ניסיתי להיפגש עם חודורוב, והוא הוציא לכולם הנחיה לא להיפגש איתי. לאודי סגל ולהילה קורח, מגישי המהדורה, שלחתי הודעות והצעתי שניפגש. הם קבעו איתי ולא באו, ואז קבעו שוב ולא באו, ואז כתבו פוסט נגדי. אמרתי - זהו, אני לא קוראת להם יותר. יש גבול לכל תעלול. ביום הראשון ניגשתי להילה קורח, והיא ענתה לי בהתנשאות מזוויעה. הסתכלה עלי בזלזול, כאילו אני האדם הכי פושע עלי אדמות. איתה היה לי הכי קשה. יום למחרת חזרתי לשם וניגשתי לאודי סגל, הוא מכיר אותי שנים. שאלתי אותו אם הוא רוצה שנדבר, והוא הגיב באלימות ואמר לי שאני צריכה ללכת משם, תוך כדי שהוא נועל את השיניים שלו. קפאתי, כי ממש הרגשתי אלימות.

"חשבתי לעצמי - תתעשתי, ואל תשכחי איפה את ומה תפקידך. שאלתי אותו למה, והוא ענה: את באת לפרק אותנו, תלכי מפה כבר, תעזבי אותנו לנפשנו. הצעתי לו עוד פעם לבוא לדבר איתי, והוא אמר: ועד העובדים לא מסכים שאני אדבר איתך, ניאבק בך עד שתעזבי אותנו. ואז עזבתי (את המשרדים). זה היה יום מאוד קשה. ממש נשברתי".

זה נגמר בבכי?
"כן. יצאתי משם, התקשרתי למישהי וסיפרתי לה הכל, ואז..." שמאלוב־ברקוביץ' עוצרת את שטף הדיבור, בולעת רוק, מנגבת את עיניה ומשתדלת לעצור דמעות שעולות. "מאוד נפגעתי. בדיון בבג"ץ אמרתי להילה קורח שלא תהיה לנו ברירה, אנחנו חייבות לעבוד ביחד. אבל היא הגיבה בצורה בוטה: לא יקרה. אז חיבקתי את האישה הזאת, והיא אמרה בתגובה: אני לא צריכה את חיבוק הדוב שלך. זה היה מזעזע, איפה האנושיות?

"יש פער בין אודי והילה, האנשים הנעימים שעושים חדשות ושעל המסך נלחמים למען זכויות אדם, לבין מי שהם באמת. אתם התייחסתם אלי בבוז בגלל טענה שהמצאתם, ללא שום הוכחה, הגשתם נגדי בג"ץ על כלום - ואתם יושבים בטלוויזיה, מדברים על אמת ומעיזים לבקר פוליטיקאים שלא מדברים יפה? אני מעדיפה עשר טלי גוטליב שאומרות 'זאת אני', מאשר אנשים צבועים שעל המסך נראים כליל השלמות אבל בפנים יש בהם המון רוע".

"לא מהמחנה שלהם"

שמאלוב־ברקוביץ' עלתה ארצה מאוזבקיסטן בשנת 1979, כשהיתה בת 15 וחצי. "היינו משפחה אמידה. אבא שלי היה מאוד עשיר, אבל כשעלינו לארץ הוא נאלץ לבנות את עצמו מאפס, בגיל 58. הוא היה פורס שטיח על הרצפה בשוק מחנה יהודה ומוכר כל מיני חפצי פולקלור בוכריים. כשראיתי את האבא הפילנתרופ שלי, שתרם כסף לכל המוסדות היהודיים, שהיה שותף לבניית בית קברות יהודי ובתי כנסת וחינוך באוזבקיסטן, עושה את הדברים האלה רק כדי להתפרנס בישראל - זה נתן לי פרספקטיבה. אפשר להיות למעלה ואפשר להיות למטה, אבל בשום מצב אי אפשר לוותר.

 

"אמרו שבאתי כדי להפוך את 13 לערוץ 14. מישהו מהם ישב איתי ושמע את החזון שלי? כמה פייק הם משדרים, אם זה הפייק שהם סיפרו עלי?"

"היינו משפחה מסורתית, מאוד קשורה לזהות היהודית. עלינו לישראל מתוך ציונות. ככה אני חיה ומחנכת גם את הילדים שלי". היא נשואה לחזי, שמאי מקרקעין, כבר כמעט 40 שנה, ויש להם שני ילדים - נואל (29) ושחף (23).

שמאלוב־ברקוביץ' מתרעמת, ובצדק, כשמתעלמים מהרזומה הדי מפואר שלה בתקשורת הישראלית. "אני באה מאסכולת העיתונות של פעם. אמנם יש לי תואר ראשון במדעי החברה, תואר שני במינהל עסקים ורישיון לעריכת דין, אבל בגיל 19 עשיתי קורס עיתונאות ותקשורת אצל גדעון רייכר בירושלים, והתעודה שקיבלתי שם היתה הבסיס שלי לקריירה של 35 שנה".

היא החלה בעיתון המודעות "אינדקס" והתקדמה עד לעמדת העורכת האחראית של עיתון "וסטי" בשפה הרוסית, ואחר כך הקימה וניהלה את ערוץ 9. במשך קדנציה היא כיהנה כח"כית מטעם מפלגת קדימה וניסתה להשתלב ברשימת הליכוד, אך נפלטה מהכנסת, ואז במשך ארבע שנים היא מילאה את תפקיד הרגולטורית של הטלוויזיה המסחרית בתור יו"רית הרשות השנייה.

בחודש יוני היא מונתה למנכ"לית (העורכת הראשית) של חדשות 13, ועוד לפני שנכנסה למשרד - ועד העובדים החל במאבק אגרסיבי וציבורי לסילוקה. פחות מחודשיים לאחר מכן היא הודחה, והשבוע סיכמו הצדדים סופית על עזיבתה.

מה עמד בבסיס ההתנגדות אליך?
"חד־משמעית העובדה שאני לא באה מהמחנה הפוליטי או החברתי שלהם. אין ספק שהם פחדו מהעוצמה שלי ומהיכולת שלי לשנות. הם ביטלו בהינף יד כמעט 15 שנות עריכה וניהול כלי תקשורת משמעותיים. למה? כי זה ברוסית? יש חמישה אנשים שהקימו ערוצי טלוויזיה בישראל - ואני אחת מהם. אין כאן עוד אישה שהקימה ערוץ מכלום. לקחתי עיתון שבועי והפכתי אותו לעיתון הכי נפוץ בשפה הרוסית. דרך התקשורת, עזרתי למיליון עולים להפוך לחלק בלתי נפרד מהמדינה. לאן כל זה נעלם? כי הייתי חברת כנסת ארבע שנים? לאן נעלמו ארבע שנים וחצי של היותי רגולטורית שאחראית על כל התקשורת המסחרית בישראל, תפקיד שכל הווייתו הוא שמירה על החוק ועל כללי העיתונות?".

גם על המינוי שלך לרגולטורית נטען שהוא פוליטי.
"אז אמרו. האם הם הוכיחו? מעולם לא טענתי לאפליה. נולדתי עם יד שמאל משותקת, אבל לעולם לא ביקשתי נכות מביטוח לאומי, כי לא רציתי להרגיש שיש לי נכות. אבל הנה - תסתכל", היא מושיטה שתי ידיים קדימה. "יש לי יד קצרה פי שניים מהשנייה, ואף פעם לא טענתי לאפליה. אף פעם לא אמרתי 'זה כי אני רוסייה', או 'זה כי אני אישה'. תמיד האמנתי שלמרות הכל, אני יכולה לעשות הכל. תמיד רציתי להוכיח לנשים שאין תקרת זכוכית, ושאם את נחושה - תגיעי לאן שאת רוצה. אבל לנוכח מה שעשו לי הפעם, אין ברירה אלא לחשוב: אם אני אישה חזקה - אז איך אדם חלש מצליח לשרוד חרם כמו שעברתי? מה קורה לילד שעובר חרם בבית ספר? הרי אם הייתי חלשה כנראה הייתי קופצת עכשיו מקומה 11. ככה מתירים דמו של בן אדם? ועל מה?

הם ביטלו בהינף יד כמעט 15 שנות עריכה וניהול כלי תקשורת משמעותיים. למה? כי זה ברוסית? יש חמישה אנשים שהקימו ערוצי טלוויזיה בישראל - ואני אחת מהם. אין כאן עוד אישה שהקימה ערוץ מכלום. לקחתי עיתון שבועי והפכתי אותו לעיתון הכי נפוץ בשפה הרוסית. דרך התקשורת, עזרתי למיליון עולים להפוך לחלק בלתי נפרד מהמדינה. לאן כל זה נעלם?

"אמרו: ביבי הביא אותך לתפקיד. עשיתם תחקיר? בדקתם? יש לכם הוכחות שביבי נתניהו שם אותי כאן? אנשים קראו את זה וחשבו שזה נכון. למה? כי דרוקר הוא תחקירן רציני? כי חודורוב מדבר על כלכלה? הרי לא יכול להיות שנגה ניר נאמן, שמגינה על הצרכנים, תמציא דבר כזה. הם פרפקט - ואני כל מה שאומרים עלי. הם מאוד פגעו בשם שלי. קראו לי מיזוגינית, אבל כל חיי אני רק מעצימה נשים. אמרו שבאתי להפוך את 13 לערוץ 14. מישהו מהם ישב איתי ושמע את החזון שלי? כמה פייק הם משדרים, אם זה הפייק שהם סיפרו עלי?"

כלומר, את רואה קשר בין המאבק שלהם לבין האתיקה המקצועית שלהם?
"מה שקרה איתי זה מיקרו־קוסמוס של מה שמשודר על המסך באופן יומיומי. זה לקחת אובייקט, להתלבש עליו, להתיר את דמו, לרצוח אותו בדם קר ואחר כך לצפות לרייטינג גבוה. תודה לאל שרוב האוכלוסייה מבינה את הפייק. אבל אם עברתי את כל זה ונאלצתי להיות הקורבן רק כדי שהציבור ייחשף לאמת על התקשורת - אז אתנחם בכך, אף על פי שיש לי תחושת החמצה אדירה".

אז מה יש מתחת לפייק?
"המקרה שלי הציף את האג'נדה הסמויה שאומרת שאם את לא באה מהמחנה שלנו - את לא תגידי לנו, האליטה, מה לעשות. את לא תנהלי אותנו. זאת קבוצת אנשים מכובדת שחושבת שהיא אליטיסטית, שחושבת שהיא משכילה, אבל זו ההתנהגות הכי תת־רמה שראיתי בחיי. היה להם קשה שמישהי שלא מייצגת את מדינת תל אביב תחליט להם מה יהיה פה".

תת־רמה?
"אולי דרוקר וחודורוב, והילה ואודי, וגליקמן ונגה ניר נאמן וכל האנשים האלה חושבים שהם משתייכים לאליטה, אבל אליטה זו קלאסה. אנשים שמתנהגים בברבריות קוראים לעצמם אליטיסטים? הם לא אליטה, הם פשוט ברבריים. אנשים שלא אומרים לך שלום במסדרון, זאת אליטה? מי שהתנגד אלי ולא הסכים שאנהל את הערוץ רק כי אני לא שייכת לאליטה - שיסתכל במראה וישאל את עצמו מי הוא".

"הרגשתי מאוימת"

תני לי להציע כיוון אחר לסיבת המאבק נגדך: פחות אפליה על רקע אישי, ויותר התנגשות עם אתיקה עיתונאית בסיסית. לדעתי, כל אדם שעבד בתקשורת וחצה את הרוביקון לפוליטיקה לא יכול לעשות את הדרך חזרה. אולי כן לעמדות מסוימות, אבל בוודאי לא לנהל חברת חדשות ולהיות עורכת ראשית.

"ואתה חושב שאם היו נותנים לשלי יחימוביץ' לנהל היא היתה מתקבלת ככה? גם מיקי רוזנטל, ניצן הורוביץ או דניאל בן סימון היו מתקבלים בזרועות פתוחות. ההתנגדות אלי היתה חד־משמעית כי אני מהמחנה הלאומי".

אבל אכן היית פוליטיקאית, עם כל מה שזה אומר.
"מה שאתה בעצם אומר זה שהייתי בתקשורת כמעט 20 שנה, אבל בגלל ארבע שנים בפוליטיקה התלכלכתי. זאת מחשבה מכלילה. תנו לי חצי שנה בתפקיד, ואם תראו שאני מקדמת את האג'נדה שלי - צאו להפגנות נגדי ותגידו: היא פוליטית, היא לא אשת מקצוע. אבל תנו לי הזדמנות, תנו לי לדבר, תשאלו אותי שאלות. הייתי יו"רית הרשות השנייה לטלוויזיה ולרדיו, עברתי ועדה בראשות שופט בדימוס שקבע שאין לי זיקה פוליטית. זה היה לפני ארבע שנים. היום אני כבר 11 שנה אחרי הכנסת. אז איך יכול להיות שעל שנים של היותי עורכת ראשית בערוץ 9 ועורכת אחראית ב'וסטי' יש חוק התיישנות - אבל על קדנציה אחת בכנסת אין התיישנות?"

איך את אומרת שאין לך שום זיקה פוליטית, אם רק לפני כמה חודשים מיקי זוהר מינה אותך לחברת מועצת ההימורים בספורט?
"וגם שם, לפי שהמינוי אושר, מילאתי טופס ארוך שהשאלה הראשונה בו היתה: 'האם יש לך קשר חברי או עסקי למי מהשרים?'. הטופס אושר על ידי שופט בדימוס שקבע שבאמת אין לי זיקה פוליטית. אני לא עושה ביזנס עם אף חבר כנסת. משנת 2015 לא דיברתי עם ביבי. מאז שהוא התקשר לנחם אותי על מות אחי לא שוחחנו ולא נפגשנו, ובטח לא קיבלתי ממנו טלפון עם בקשה ללכת לנהל את ערוץ 13".

טענו כי כיו"רית הרשות, ניסית לסכל את המיזוג של רשת עם ערוץ 10, ושזה היה רצונו של נתניהו.
"במקרה הזה הלכתי עם דעתי המקצועית. חשבתי שערוץ 10 צריך להפוך לסוג של CNN, ושרשת צריכה לשדר הכל חוץ מחדשות. המיזוג הזה בעיניי היה טעות גדולה מאוד. עד היום אני לא יודעת מה היתה דעתו של ביבי בקשר לזה".

בתקופתך רשת החליטה על ביטול תוכניתו היומית של רביב דרוקר, שכנראה יוחלף על ידי אייל ברקוביץ'. עד כמה היית מעורבת במהלך?
"האקטואליה של דרוקר מופקת לרשת על ידי דרוקר עצמו. אין לתוכנית שלו שום נגיעה לחברת החדשות, ולכן זה לא היה קשור אלי. הם שיקרו. זאת היתה המצאה כי רצו לפגוע בי, ולהראות לבג"ץ: היא רק הגיעה, ביבי אמר לה ככה וככה, והנה - היא זרקה את דרוקר. אבל גם זה פייק".
למה הנהלת רשת 13, שהביאה אותך לנהל עבורה את חברת החדשות וידעה שמעמדך רעוע, בחרה לבטל את דרוקר דווקא בטיימינג הזה, כשאתה עדיין מנסה לבנות אמון מול המערכת?
"אני חייבת להגיד לך שהיה לי מאוד מוזר הטיימינג".

כי בדיעבד, כתוצאה מכך כל התקשורת התאחדה נגדך. עשו כנס גדול, וכל השמות הכי גדולים מהערוצים המתחרים התייצבו שם כדי להשמיע התנגדות נחרצת למינוי שלך.
"כל אחד פעל מתוך אינטרס שלו. יש כאן עיתונאים מצוינים, אבל גם יש עיתונאים רבים ששכחו מה היא עיתונות אמיתית ומתעסקים באגו ובאג'נדה פרטית. גולן יוכפז, מנכ"ל התאגיד, זה בן אדם שאני מאוד מעריכה - מה הוא עשה בכנס כזה? קשה להתחרות בהבנה שלי בתחום התקשורת בישראל, אבל עדיין - במשך ארבע שעות אנשים ישבו והסיתו נגדי. אנשים רציניים כמו יוכפז, אמנון אברמוביץ', יונית לוי, קרן מרציאנו, וואלה!, ynet. מה לעזאזל? זה היה כנס הסתה. אני באמת פחדתי להסתובב בתקופה הזו מחשש שמישהו יעשה לי משהו. ממש הרגשתי מאוימת בגלל הכנס. הפכו אותי לאויב העם. ביקשו שהבג"ץ ישודר בפומבי, כאילו זה משפט אייכמן. מה קרה? על מה?"

על מה באמת?
"כולם פחדו שאם יוליה תשנה את רשת, אז תהיה בעיה גדולה בתאגיד ותהיה בעיה ב־12. כי אם הייתי מראה לכולם שרייטינג לא בא מרכילות, אלא כשאדם מרגיש שגוף התקשורת משדר את קולו - אז זה היה חושף את כל הערוצים האחרים במערומיהם. לכן רצו להעיף אותי מהר, רק כדי שלא יראו את האמת".

מפמפמים פילוג

אז מה בעצם היה החזון שלך?
"אני חושבת שלא צריך כל כך הרבה חדשות. רציתי לעשות חדשות נשכניות, אבל לא לאורך כל היום. מעבר לזה, אין היום תקשורת מאוזנת במדינת ישראל. 13 מצהירים על עצמם כשמאל, אבל יש עוד שני ערוצים אחרים שאולי לא מגדירים עצמם שמאלנים, אבל הם שמאלנים. בזכות חלק מהאנשים בחדשות 13, קשת נראית מאוזנת. לא יכול להיות שמדי ערב בקושי 35% רואים את החדשות בכל הערוצים, בעוד 65% מעדיפים לצרוך תוכן במקום אחר. רציתי להביא את ה־65% האלה למסך ולהפוך את חדשות 13 למדורת השבט. נכון שרציתי להיות מספר 1, להעלות את המהדורה מ־6.5 רייטינג ל־16-17 בתקופה של שנתיים, אבל המטרה היתה להביא 30%. הרי רשת זה ערוץ טוב שמביא רייטינג יפה, אבל הקצנה בחדשות יכולה להפיל את כל רשת למטה".

אולי כי לאנשים נמאס מפוליטיקה?
"אתה יודע למה יש כל כך הרבה פוליטיקה בטלוויזיה? כי לא צריך לעבוד קשה. אתה יושב, והחומר זורם אליך מימין ומשמאל. היום העיתונאים לא מעוניינים לעבוד קשה, ולכן יש בטלוויזיה רק שטיפות מוח, במקום להתעסק במה שקורה בתחבורה הציבורית, מה קורה עם הדיור, מה קורה עם החינוך והבריאות. כל אלה הפכו לכתבות קטנות. התקשורת צריכה להיות הפנס שמאיר על הבעיות הקריטיות במדינה, כדי שמקבלי ההחלטות יטפלו בהן. באתי לעשות תקשורת אמיתית. הם הפסידו, וחבל לי עליהם, כי היתה להם הזדמנות. אבל היום בתקשורת הכל בנוי על אגו, והיוצרות התהפכו. בעל עסק משלם לך שכר, אבל אתה בעצם מחליט לו מי יהיה המנכ"ל שלו. הכל הפוך".

מה היית עושה אחרת?
"אתה מסתכל, לדוגמה, על אופירה ולוינסון. הכל צעקות. תחשוב, כל ארוחת שישי משפחתית מתחילה במריבה, כי הווייב שיוצא מהטלוויזיה הוא של ריב ופילוג. זה נותן הרגשה שאנחנו חיים בתוך כאוס. הדבר הזה חייב להיפסק. פעם היה עונג שבת, היה סרט ערבי, עשינו שבת בכיף. מה האנשים האלה שינו פרקטית חוץ מלחרחר מלחמה בין קבוצה אחת לאחרת? התקשורת לא נושאת באחריות לכלום. השנאה והפילוג והשיסוי נובעים מכך שבתקשורת מפמפמים לך את זה, כי הם חושבים שהם מביאים רייטינג מהמריבות. אחרי המלחמה הציבור יתנקם בערוצי הטלוויזיה, ופשוט יפסיק לצפות בהם".

תני דוגמאות לעיתונאים שאת מעריכה ושלא נגועים ברעות החולות הללו.
"לצערי הרב, אין כמעט אנשים שלא נגועים. אני מאוד מעריכה את אילה חסון, היא עיתונאית מצוינת. נטעלי שם טוב לדעתי היא אילה הבאה. מוריה אסרף תגיע מאוד רחוק. אני אוהבת את עופר חדד ואת גדעון אוקו ואת קלמן ליבסקינד. חיים אתגר הוא עיתונאי טוב".

אגב, כמעט כל העיתונאים שהזכרת, אולי חוץ מאוקו, מאוד מזוהים כימין.
"כנראה הגענו למצב שבו ברגע שעיתונאי הוא טוב - אז מגדירים אותו עיתונאי ימין. אם מישהו מוכן לשדר חומרים שלא מתאימים לאג'נדה שלך, ועוסק בנושאים שהם טאבו מבחינת רוב התקשורת - אז מייד הוא הופך ל'ימין'. לא, הם פשוט עיתונאים טובים. דרוקר, בעיניי, הוא לא עיתונאי, כי כל מה שהוא מפרסם מונע מאינטרסים. היום כל מה שמעניין את התקשורת זה 'כן ביבי, לא ביבי'. איפה התוכן? השינוי היחיד שהתקשורת מעוניינת לעשות זה לפתוח כתבי אישום. עשו תחקיר (על מירי רגב), וכל מה שמעניין זה אם יש כבר כתב אישום או לא. אבל תסביר לי - איך התחקיר הזה עזר לאזרח? הוא הביא לו תחבורה ציבורית יותר טובה?

"כל התחקירים היום הם פרסונליים, הכל זה התרת דם. אני לא אומרת שלא צריך לעשות תחקירים על אנשים שסרחו, ודאי שכן, אבל זאת לא הפואנטה בטלוויזיה. היא לא צריכה להתיר דמו של איש. ראיתי את עצמי כמבוגר האחראי שמוביל את רשת לשינוי, וככה אחרים גם ילמדו שהם עושים משהו לא נכון. צריך אומץ גדול כדי לשנות ולעשות רפורמה, ואני באתי במטרה לעשות רפורמה רצינית".

לפחות את יכולה עכשיו להתנחם בפיצויים מפנקים.
"אומרים עלי ש'עשיתי אקזיט', אבל אני לא רוצה כסף שלא עבור עבודה, זאת לא היתה המטרה. אני רוצה לעבוד. לא נשברתי עד הרגע האחרון, כי הייתי ממוקדת מטרה ובאתי מתוך שליחות. יש בערוץ אנשים טובים ומקצועיים, וכואב לי הלב לראות איך נלקחה מהם ההזדמנות להיות בערוץ טוב שמביא את האמת. רציתי להביא תועלת. חוץ מחרחור מלחמה - כרגע ברוב הערוצים אני לא רואה תועלת".

חוץ מתחושת ההחמצה, את מרגישה עכשיו גם הקלה?
"בכלל לא. כל החברים, כולם, אומרים לי: תגידי תודה, מה את צריכה את זה בכלל, גם ככה לא היו נותנים לך לעבוד. אני לא מקבלת את זה. היו נותנים לי, אנשים היו הולכים אחריי. אני יודעת להוביל עובדים ולהוביל ארגון, כי אני נותנת משמעות לאדם שעובד איתי. אני יודעת שבסוף הייתי מצליחה, ולכן תחושת ההחמצה הנוראה. אני מקווה שעוד תהיה לי הזדמנות לעשות את זה בתחום התקשורת".

יש מצב שהשחירו את שמך בצורה כזו שאף כלי תקשורת לא ירצה לגעת בך.
"לגמרי. הם פגעו בשם שלי, ואני מאוד מקווה שכלי תקשורת שחפץ חיים ורוצה להגדיל את הרייטינג שלו לא יפחד לקחת אותי. איתי יכולים לעבוד רק אמיצים".

אז מה הדבר הבא?
"אני פנויה לאתגרים ומלאה באנרגיה לעשות טוב למדינה ולאזרחים. אחשוב על העתיד כשהדברים קצת ישקעו, כי אני עדיין בסערת רגשות לא פשוטה. אני מעדיפה לעבוד עם אנשים שיחסי האנוש שלהם טובים יותר מהאנשים שהזכרתי. אולי יום יבוא והם יבינו כמה הם פגעו בי ויצטערו על מה שעשו. בינתיים אני רק רואה המשך של ה'לא ראויה', ומשפטים כמו 'אנחנו רוצים שיבוא מנכ"ל ראוי'.
"כרגע אני ממשיכה לעבוד כיועצת ברשת. אני חושבת שרשת הוא ערוץ טוב. יש שם אנשים טובים, ואני רוצה שהם יצליחו. היו"ר נדב טופולסקי, המנכ"ל אמיליאנו קלמזוק. זה חשוב לציבור שהערוץ יצליח. אני מקווה שהמנכ"ל החדש שיבוא יתייחס ברצינות להצעות שלי, כי אם לא יהיה שינוי - אז חדשות 13 וההקצנה שם יכולים לגרור את הערוץ כולו למקומות לא טובים".

תסלחי להם?
"אני מאמינה שכל רעל שאני מחזיקה נגד אדם אחר זה רעל שנמצא בתוך הגוף שלי. אז אני ממשיכה הלאה. הושטתי יד ורציתי לעשות רק טוב. אני כבר סלחתי, אבל לא שכחתי. הם צריכים לסלוח לעצמם ולחשוב טוב־טוב על המעשה שעשו לי, או למי מהאנשים האחרים שהתירו את דמם. האם אלה באמת עיתונאים, או שהם רכלנים? בתפיסת העולם שלי - לא כך אני רואה עיתונות, ולא כך אני רואה את התקשורת".

איזו תקשורת את רוצה לראות?
"התקשורת צריכה להחזיר עטרה ליושנה. צעירים וצעירות צריכים להבין שהתקשורת לא נועדה לספק את האגו של מי שעובדים בה, אלא לתקן עוולות ולחשוף את האמת. המגמה שעיתונאים הפכו את עצמם לסלבס היא רעה מאוד. אדם שעובד בתקשורת צריך להקטין את עצמו ולהגדיל את המטרה. אתה יודע מה - אולי אני בכלל צריכה להקים בית ספר לתקשורת. זה רעיון לא רע. ייתכן שזה מה שהייתי רוצה לעשות בעתיד".

•••

תגובות

מחדשות 13 נמסר בתגובה: "הטענות המובאות בראיון מוכיחות היטב מדוע הגברת שמאלוב־ברקוביץ' לא ראויה וכשירה לכהן בתפקיד מנכ"לית חברת חדשות. מרגע שקיבלה את התפקיד, ואף שנים קודם לכן, היא לא חסכה בהבטחות ובניסיונות להחליש את חברת החדשות ולהחליף את רוב העיתונאים העובדים בה באחרים מטעמה. חדשות 13 תמשיך לעשות עיתונות ישרה ואובייקטיבית, ולא תיכנע ללחצים חיצוניים".

יו"ר ועד עובדי חדשות 13, מתן חודורוב, מסר בתגובה: "בהשמצות משולחות הרסן כלפי עיתונאי חדשות 13, שמאלוב־ברקוביץ' שוב מוכיחה את שהדגשנו לאורך כל הדרך - היא לא יכולה להיות העורכת הראשית של החברה ושל העובדים שמהם היא כה סולדת. דברי הבלע שלה בעיתונכם נועדו לכסות על עובדות פשוטות: הקשר הנדרש בינה לבין עיתונות הוא היסטורי, בעוד זיקתה הפוליטית היא מובהקת, וגם ההתבטאויות המיזוגיניות שנזקפו לחובתה הפכו אותה לבלתי מקובלת על עיתונאיות ועיתונאים.

"מעולם לא פסלנו אותה בשל מוצאה, שמה או דעותיה, כפי שטענה באופן דיבתי, אלא מסיבה אחת בלבד: היא לא כשירה לעמוד בראש חברת החדשות השנייה בישראל. טוב עשתה רשת שסיכמה עימה את תנאי הפרישה לפני הכרעת בג"ץ בנושא, ולא מפתיע לגלות שברקוביץ' בוחרת להטיל רפש בעיתונאים שהיא רצתה לנהל עד לפני שבועות אחדים. כעת, עם הפנים קדימה, אנו מצפים למינוי של מנכ"לית או מנכ"ל מקצועיים לחדשות 13, ומתחייבים להתייצב מאחוריהם לטובת החברה והצופים".

רביב דרוקר מסר בתגובה: "יוליה שמאלוב־ברקוביץ' ניסתה לחסל את חדשות 13, ומעשיה והצהרותיה לאורך השנים הוכיחו זאת. כשאדם רוצה להיכנס אליך הביתה ולחסל אותך (מטאפורית) - לא מפתיע שיושבי הבית מתאחדים כדי להניס אותו, ועוד יותר טבעי שהם לא מקבלים אותו בחיוכים וחיבוקים".