דיקטטורים בגלימת שופט

השבוע שוב התברר שבית המשפט העליון לא סופר את הילידים. הצעת הפשרה של השר לוין למינוי נשיא לבית המשפט ושלושה שופטים חדשים, נדחתה בבוז על ידי מ"מ הנשיא, השופט עוזי פוגלמן. מתברר שנוהג ה"סניוריטי" הוא קדוש, ושום פשרה לא תיתכן כנגדו.

ובאותו עניין בערך, במארס 2022 בג"ץ דן בעתירה לאפשר הכנסת חמץ בחג הפסח לבסיסי צה"ל, בניגוד לפקודות הנהוגות מיום הקמת צה"ל. בסופו של דבר, העתירה נדחתה בפשרת ישראבלוף רגילה של בג"ץ בשבתו כסמכות בלי אחריות. החוק נותר בעומדו, אבל לא יבדקו אם החיילים מכניסים חמץ לבסיס. בדיון השופט יצחק עמית קבע כי "אין פתרון לבסיסים מרוחקים, ויש דיאטת מצות למשך שבעה ימים".

כלומר, נוהג מקודש יהודי זה 3,000 שנה הוא "דיאטת מצות" עבור השופט עמית, מועמד הסניוריטי של העליון, אבל נוהג ה"סניוריטי" לעומתו הוא כה מקודש, שכל פשרה עשויה להוביל את הדמוקרטיה לחור שחור ולהחזיר את הסרבנות.

ואיך בדמוקרטיות אחרות בוחרים נשיא לעליון? בארה"ב הנשיא ממנה את נשיא העליון בכפוף לאישור הסנאט. בגרמניה נשיא בית המשפט החוקתי הפדרלי מתמנה על ידי שני הבתים של הפרלמנט הגרמני. בצרפת נשיא בית המשפט העליון מתמנה על ידי הנשיא של הרפובליקה הצרפתית בהמלצת שר המשפטים. ואיפה עוד יש סניוריטי? בהודו. ומה משותף להודו ולנו? שיטת המשפט שירשנו מהאנגלים ועיוותנו באופן יצירתי.

אני מניח שהעליונים נהנים לעמוד מעל לוע של הר געש מבעבע, כמו סאונה של אקסטרים, ולשים על כולנו פס. כי שימו לב לתשובת דוברות בתי המשפט: "יובהר כי לא היתה הסכמה על שמם של אף מועמד או מועמדת למינוי לבית המשפט העליון. בניגוד לפרסומים, שר המשפטים לא הסכים לוויתורים על מינויים של מועמדיו בקשי וביטון. נוכח עמדה זו, ועל אף שמטעם כל השופטים החברים בוועדה, בראשות ממלא מקום נשיא בית המשפט העליון, הועלו שמות מועמדים נוספים, לא היתה כל התקדמות ממשית במשא ומתן". לא ד"ר בקשי וד"ר ביטון, אלא בקשי וביטון. הבנתם? לא אתם תבחרו את נציגיכם לעליון, כי אתם לא אנשים סבירים. אנחנו נגיד לכם במי לבחור כי לנו יש מזג שיפוטי ודנ"א מיוחד.

הסיפור של הימין הוא סיפור המהפך של 77'. המהפך שלא הפך. אחרי הבחירות בגין טען שבאנו לשרת, משחק מילים נחמד, אבל טעות ששלחה את הימין לריצת מרתון של 45 שנה בתוך סנדלי רכב. פעם הם עוד נתנו לנו תחושה שיש טעם להצביע, שהמשחק הלאומי מתנהל בזירה הפרלמנטרית. הימין ידע לחיות עם פשרות, להקים ממשלות עם ברק ולבני או עם יאיר לפיד. אבל אחרי השנים האחרונות ואחרי הבחירות - להזכירכם, 64 מול 56 לימין, ניצחון מוחץ - ה־64 עדיין לא מקבלים לגיטימציה לנהל את המדינה.

נוהג מקודש יהודי זה 3,000 שנה הוא "דיאטת מצות" עבור השופט עמית, מועמד הסניוריטי של העליון, אבל נוהג ה"סניוריטי" לעומתו הוא כה מקודש - שכל פשרה עשויה להוביל את הדמוקרטיה לחור שחור

הימין מבין היום שגם עם 80 מנדטים הוא לא יקבל לגיטימציה, ושגם אם הוא רוצה לנהל דיאלוג, אין עם מי לדבר. אפשר להתנחם בעובדה שאור השמש מחטא והאמת נגלית ערומה ומצ'וקמקת. אנחנו חיים בדיקטטורה משפטית. עולם אורווליאני הפוך, שבו 64 קטן מ־56 והדיקטטורים מכריזים שהם יצילו אותנו מדיקטטורה. ומהי אותה דיקטטורה? הרוב הימני, הדתי, הלאומי והמסורתי שבעשורים האחרונים מנצח שוב ושוב ברוב טכני, אבל מפסיד שוב ושוב למיעוט המהותי, המוסרי, הערכי, ההגון והנורמלי.

קשה למצוא מקבילות מלבד גלימה אחרת, גלימת המלוכה. ישראל היא המדינה היחידה בעולם שבה בית המשפט הכריז לבדו על קיומה של חוקה. פועל יוצא מכך הוא העובדה שהכל שפיט. התוצאה היא שכל נושא, אם פוליטי ואם ביטחוני או כלכלי, הופך לשאלה שתוכרע בבית המשפט.

כך כתב ברק בפסק הדין שנטל סמכות משר הביטחון וחייב אותו לאפשר ביקור של הצלב האדום אצל עובייד ודיראני, בזמן שחיזבאללה לא חשף כל פרט על חטופינו. "בסופו של יום, השאלה האמיתית הניצבת בפנינו היא סבירות ההחלטה", ולכן: "שוקלים אנו שיקולים אלה, משום שחמלה והומניות טבועות באופיינו כמדינה יהודית ודמוקרטית. שוקלים אנו שיקולים אלה, שכן יקר בעינינו כבודו של כל אדם, גם אם הוא נמנה עם אויבינו".

אותו ברק הומני וחומל הורה להעביר אליו את כל העתירות הקשורות בהתנתקות. "המחשבה שאחת מן העתירות הללו עלולה ליפול לידיו של אדמונד לוי, כשופט תורן, הדירה שינה מעיניו", כתבה נעמי לויצקי בספרה "העליונים" וציינה כי "ברק נערך היטב כדי להבטיח שבית המשפט שבראשו הוא עומד לא יהיה גורם מפריע או מעכב".

בית המשפט העליון צווח שפגיעה בעקרון הסניוריטי תהיה התערבות פוליטית בבית המשפט. שימו לב לכלל ברזל: כשמישהו אומר לכם "איני מתעסק בפוליטיקה", אתם יכולים להיות בטוחים שהוא מתעסק בפוליטיקה. "הטיעון 'העניין לא היה עניין משפטי אלא עניין פוליטי מובהק', מערבב מין בשאינו מינו. היותו של העניין 'פוליטי מובהק' אינו יכול להסיר מאותו עניין את היותו גם 'עניין משפטי'... 'הפוליטיות' של הפעולה לא שוללת את 'המשפטיות' שלה, ו'המשפטיות' של הפעולה לא שוללת את 'הפוליטיות' שלה". יודעים מי המציא את הטאוטולוגיה הזו? אחד אהרן ברק, פס"ד בג"ץ רס"ן רסלר נגד שר הביטחון.

בואו נשחק משחק קטן. למנות לראשות אכיפת החוק יועצת משפטית לממשלה, מקורבת לשר המשפטים, חסרת ניסיון בדין הפלילי, ובניגוד לדעת יו"ר ועדת האיתור גרוניס, זה פוליטי או לא פוליטי? מינוי רמטכ"ל בתקופת בחירות? אישור הסכם גז בינלאומי ללא הצבעה בכנסת רגע לפני בחירות, פוליטי?

הגלימות הקדושות מאמינות בדמוקרטיה מיוחדת. דמוקרטיה שבה המיעוט ה"ערכי" יכריע בכל שאלה ערכית. זה נשמע קצת קומי. בערך כמו העובדה שאנשים שהמציאו את עקרון המידתיות והסבירות מתנהלים באופן הכי לא סביר והכי לא מידתי שיש.

אלו המזהירים מפני "סכנה לדמוקרטיה" הם אלו שהגדירו את הרשות השופטת כעליונה על הריבון, ושיבשו לחלוטין את עקרון הפרדת הרשויות. הם אלו שנטלו לעצמם את הזכות לפסול כל מעשה שלטוני, כדמוקרטיה במיטבה וכביטוי מובהק לשלטון החוק. 64 המנדטים של גוש הימין אמרו בקול חד וברור, דרוש תיקון. 64 המנדטים ידעו שלא ישיגו את כל תאוותם, אך לא תיארו לעצמם עד כמה המערכת מנותקת ורקובה. עד כמה אטומה לקולות ביקורת. איך הם כתבו בתגובה הרשמית? "בקשי וביטון".