נאום נתניהו הוא תרועת השכמה למערב כולו

1

עיר גדולה לאלוהים וושינגטון, בירת העולם החופשי. עמדתי השבוע מול בנייני הממשל בגבעת הקפיטול; לאחר שלוש שנים ברומא שכחתי עד כמה הם עצומים בגודלם, כיאה לאימפריה. עכשיו העולם החופשי מאוים על ידי עריצות, המבקשת לשעבד אותו בשמה של אמונת מוות בגרסאות שונות. כמו תמיד בהיסטוריה, רבים לא מזהים את הסכנה לפני שעולה המוות בחלונם, וגם אז מנסים לשכנע שלא כצעקתה, ושמדובר באיום נקודתי ולא בהתנגשות בין ציוויליזציות, רק עימות מוגבל לטריטוריה מסוימת. האוקיינוס האטלנטי מפריד ממזרח בין ארה"ב של אמריקה לעולם הישן, והאוקיינוס השקט מפריד ממערב. בפעמים הקודמות האמינו תושבי הארץ הזאת שהם מוגנים ומבודדים, ושהרעה לא תבוא אליהם. בשתי מלחמות העולם הגדולות, למרות ההימנעות והבדלנות, בסופו של חשבון ארה"ב נאלצה להצטרף למערכה, ובכך הכריעה אותה.

אל העיר הזאת, רומא של תקופתנו, הגיע ראש מדינת היהודים הזעירה כדי לעורר את העולם. האם יעמוד לו כוחו? האם ישמע העולם? נאומו של בנימין נתניהו דיבר אלינו הישראלים ואל מארחיו האמריקנים - אבל התנשא הרבה מעבר למקום המסוים, וכוון לעולם כולו. ישראל לא נלחמת את מלחמתה בלבד, אלא גם את מלחמתו של העולם החופשי, הציוויליזציה המערבית נגד הברבריות. הציוויליזציה היהודית־נוצרית נאבקת על חייה. בנאומו הראה נתניהו כיצד המערכה בעזה נוגעת גם לארה"ב.

2

ישראל נלחמת מול חמאס בדרום, חיזבאללה בצפון, החות'ים בתימן וטרור ממזרח, ועל כולם מנצחת איראן המפעילה את ארגוני החבלה האלה, וידיה בוחשות בכל מקום שבו יש אי־יציבות. בתודעתה, איראן שואבת גאווה ותעוזה ממעמדה כאימפריה עתיקה, אך בתפיסתה הדתית היא רואה במערב אויב המנוגד לערכיה. לכן מלחמתה נגד ישראל לא נעצרת במזרח התיכון, אלא מכוונת לכלל העולם שטרם התאסלם. ולא רק איראן, אלא חלקים ניכרים במחשבה האסלאמית הרדיקלית מכוונים את מרצם לאירופה ולארה"ב. הביטו אל בירותיה המפוארות של אירופה, קשה להכירן כעת.

כדאי לזכור את שייח' יוסוף אל־קרדאווי, הסמכות ההלכתית והאידיאולוגית הבכירה של האחים המוסלמים. ספרו "מותר ואסור באסלאם" היה הספר הנמכר ביותר באירופה לאחר הקוראן. ב־2003 פרסם פסק הלכה שבו קבע, בין השאר: "קונסטנטינופול (כיום איסטנבול) נכבשה בשנת 1453 בידי הצעיר העות'מאני מוחמד איבן־מוראד, הידוע בכינויו 'מוחמד הכובש'. ועתה נותר כיבוש העיר האחרת, רומא, ולכך אנו מייחלים ובזה אנו מאמינים. משמעות הדברים: האסלאם יחזור לאירופה פעם נוספת ככובש וכמנצח, לאחר שגורש ממנה פעמיים... אני סבור כי הפעם כיבוש (אירופה) לא יהיה באמצעות החרב, אלא באמצעות ההטפה והפצת האידיאולוגיה האסלאמית... כיבוש רומא והתפשטות האסלאם עד שיגיע לאזורים שבהם מגיע הלילה והיום (כלומר, העולם כולו), ועד שיכלול את המזרח ואת המערב, הם תוצאה של זרע שנשתל ותחילת חזרתה של הח'ליפות ההולכת בדרך הישר (האסלאם) והמתבססת על דרכם של הנביאים... הח'ליפות האסלאמית היא הראויה להוביל את האומה אל מחוזות הניצחון..."

קונסטנטינופול היתה בירתה של האימפריה הנוצרית המזרחית, ורומא בירתה של הנצרות המערבית. רומא של תקופתנו היא ארה"ב. לשם מכוון המאמץ של החוגים הרדיקליים האלה, שאת נציגיהם ראיתי צועדים עם כאפיות ברחובות וושינגטון בזמן נאומו של נתניהו. ההמונים בטהרן קוראים "מוות לישראל" ואז "מוות לאמריקה". זה לא רק הסדר - קודם ישראל ואז ארה"ב - אלא החיבור בין ישראל כנציגת הציוויליזציה היהודית לבין ארה"ב כמנהיגת העולם החופשי, שמבחינת האייתוללות מייצגת את הציוויליזציה הנוצרית. המלחמה בחמאס, בחיזבאללה ובחות'ים היא מלחמה באיראן.

בבית הנבחרים לא עמד נציג הליכוד, אלא ראש ממשלת ישראל, בעיצומה של מלחמה על קיומנו. אנחנו עם עולם, והפריזמה ההיסטורית שדרכה ראוי לקרוא את האירועים הקשורים בנו לא יכולה להיות מטריאליסטית בלבד, אלא גם מטאפיזית. נתניהו ביקש ללמד את המערב פרק בהלכות ביעור הרע מן העולם

הנשק הגרעיני שאיראן מפתחת לא נועד רק לישראל, אלא יאיים על כל אזרח אמריקני ועל שלום העולם. זו נקודה מרכזית בנאום נתניהו: כשאנו נלחמים באיראן ובבני חסותה אנו מגינים לא רק עלינו, אלא גם על אזרחי ארה"ב והעולם החופשי. "האויב שלנו הוא האויב שלכם, הלחימה שלנו היא הלחימה שלכם, והניצחון שלנו הוא הניצחון שלכם".

3

קראתי כמה פרשנויות לאחר הנאום. אדם רואה מהרהורי ליבו וכותב: "איפה הנאום הזה ואיפה הצפון הנטוש, או כטב"ם שמתפוצץ בתל אביב, או משפחות חטופים שנעצרות באלימות בהפגנות ברחובות". והרי לשם כך הוא יצא לנאום בבית הנבחרים האמריקני - כדי לחזק את התמיכה הדו־מפלגתית במלחמתה של ישראל להשבת השקט לגבולותינו בדרום ובצפון, וכדי להאיץ את אספקת הנשק לצה"ל. אנחנו במערכה שלא נסתיימה, ודרושות לנו סבלנות ועמידה בלחצים. במשך עשרות שנים ביקשנו שקט במקום מאבק, והשלינו עצמנו ששכנינו מעוניינים בשקט אף הם. עכשיו אנחנו מנקים את פירות ההפקרות הזאת. זה לא יכול להיעשות בזמן קצר, והנאום הזה הוא חלק חיוני במלחמה עצמה.

4

מייד אחרי 7 באוקטובר כתבתי שאנחנו נמצאים באירוע בסדר גודל תנ"כי, ולכן הפרספקטיבה לבחינת האירועים חייבת להתנשא מעל לחישובים הרגילים של פוליטיקה מפלגתית וראייה צרה. באולם הגדול בבית הנבחרים לא עמד נציג הליכוד, אלא ראש ממשלת ישראל, וזאת בעיצומה של מלחמה על קיומנו ועל קיום המערב כולו.

אנחנו עם עולם, והפריזמה ההיסטורית שדרכה ראוי לקרוא את האירועים הקשורים בנו לא יכולה להיות מטריאליסטית בלבד, אלא גם מטאפיזית. הענקנו לעולם את עשרת הדיברות, תורה ומוסר, ואפילו הלאומיות המתפתחת באירופה שאבה מהתנ"ך וממלכי ישראל. בפעם הזאת נתניהו ביקש לעורר את המערב, וללמד פרק בהלכות ביעור הרע מן העולם - ולא מלחמה למען שקט מדומה, שבעוד כמה שנים יתפוצץ על ראשינו ברעש גדול.

המערב בנה לעצמו מוסדות כמו בית הדין הבינלאומי בהאג, שאמורים היו לשמור על שלום העולם. אך עם הזמן השתלטו עליהם כוחות עוינים, המבקשים כעת לכבול את ידי המערב מלהילחם נגד הרשע העולמי. כר הניסוי הוא כמו תמיד היהודים, כלומר מדינת ישראל. אם הם יצליחו, חלילה, לכבול את ידיה של ישראל במלחמתה נגד איראן וגרורותיה - הם יפגעו ביכולתו של המערב להגן על עצמו. גם בזה ישראל צריכה לשמש חלוצה ומורת כיוון: בשאלות קיומיות אסור להתחשב במה שיאמרו אומות העולם. הלקח הזה מהדהד לאורך אלפי שנותינו כאומה.

שוחחתי עם כמה חברי קונגרס וסנאטורים ושמעתי מהם הבנה של כיוון המחשבה הזה: אם ארה"ב לא תיטול את כתר ההנהגה של המאבק לחירות העולם - יקומו כוחות אחרים בציר הרשע העולמי ויתפסו את ההובלה. אסור לאפשר לזה לקרות. נאומו של רה"מ נתניהו בוושינגטון ביום רביעי הציב אבן דרך משמעותית לקראת התעוררות הכוחות החיוניים והחיוביים בארה"ב, לנוכח הסכנה המרחפת, וממנה לעולם החופשי כולו. מחיאות הכפיים הממושכות וקריאות התמיכה באולם נשמעו לי כתרועת השכמה.