"בלבנון שולט הג'ונגל. אין נשיא לרפובליקה, העם נרמס, הצעירים מהגרים, הבירה התפוצצה ב־2020, האבטלה גואה והמשכורות נמוכות. שכר הלימוד מתייקר. במדינה יש מיליציות טרור, שנאה עדתית וגזענות שורשית. רק מייצרים ומייצאים סמים. אז על איזו תהילה מדברים?". במילים אלה תמצת עבורי פעיל פוליטי בלבנון את המצב בארץ הארזים - מדינה שנחטפה על ידי ארגון טרור ומובלת כל הדרך לתהום.
יש סיפור קצר ששמו "ארץ העיוורים", מסביר אותו פעיל, תושב ביירות, נוצרי, בנקאי לשעבר. בכפר שנמצא בהרי האנדים מתפשטת מחלה מוזרה שמעוורת את כל התושבים. החל מאותו רגע, הקשר שלהם עם העולם החיצון מתנתק. הם לא עוזבים את הכפר, מתרגלים לעיוורון ומביאים לעולם ילדים עיוורים. הדורות חולפים ובינתיים כלל תושבי הכפר מתעוורים. יום אחד נקלע למקום מטפס הרים. כשהוא מתחיל לספר לתושבים על אנשים שרואים, הם בטוחים שמדובר במטורף ומחליטים לעקור את עיניו כדי לטפל בו. ברגע האחרון הוא בורח.
לבנונים רבים מודעים היטב לאיום שמציב חיזבאללה לארצם, ועדיין חלק ניכר מהם הולך שבי אחר הבטחותיו של נסראללה. בסקר דעת קהל שפרסם מכון וושינגטון לחקר המזרח התיכון, נשאלו המשתתפים לגבי העמדה הבאה: רפורמה פוליטית וכלכלית חשובה לנו יותר מאשר כל סוגיה שקשורה למדיניות החוץ, ולכן עלינו להתרחק ממלחמות חיצוניות. לכאורה, מדובר במובן מאליו, אבל אצל הלבנונים - שום דבר כבר לא ברור מאליו.
רוב קטן בלבד הסכים עם הטענה. למעשה, פילוח הנתונים חשף פער אדיר בין העדות. לעומת המוסלמים הסונים והנוצרים שהסכימו עם האמירה (66% ו־74% בהתאמה) - רק 27% מהשיעים הזדהו איתה. 39% מהעדה המוסלמית השיעית אף הביעו כלפיה התנגדות. הפערים בין השיעים לבין הנוצרים והסונים קיבלו ביטוי גם בשאלה לגבי פתרון מדיני לסכסוך הישראלי־פלשתיני. רק 25% מהשיעים תמכו בהסכם מדיני, לעומת רוב דחוק אצל הסונים (56%) ורוב גדול אצל הנוצרים (75%).
הנתונים האלו מעידים על "המדינה בתוך מדינה" שחיזבאללה הקים בלבנון מאז שנות ה־80. מבצר עוין תחת שליטה איראנית שנציגיו מופיעים בכל פינה. "אנחנו נכנסים עכשיו לעייתא א־שעב", סיפר חוסיין עז א־דין, עיתונאי שנסע לדרום לבנון ותיעד את המראות. "כמו שאתם רואים, בפאתי הכפר יש הרס שמופיע באופן הדרגתי. את הכפר הזה מאכלסים עשרת אלפים איש ויש בו יותר מאלף יחידות דיור, שחלקן נהרסו. יש בכפר בערך 18 'שאהידים' עד עכשיו שנפלו על דרך ירושלים. אנחנו רואים שאנשי הכפר עזבו עם הרכוש שלהם. הבתים שמשמאלי ומימיני הרוסים".
בתיעוד עדיין נראים אנשים מעטים בכפר, חלקם פרמדיקים במערך הרפואי של חיזבאללה, אך הכתב ממשיך לדבר כאילו לא ראה דבר: "אנחנו עכשיו מגיעים למרכז הכפר שהקריב קורבנות למען הסוגיה הפלשתינית".
עז א־דין הוא כתב של הרשת האיראנית "אל־עאלם", שמשדרת בשפה הערבית. בביקוריו בכפרים הוא מקפיד לשדר את המסרים של חיזבאללה ו"ציר ההתנגדות". אף שמדובר בערוץ תעמולה, עז א־דין ממחיש את העמדה של חלק הארי מהלבנונים השיעים, שתומכים ללא סייג בחזית הטרור שפתח נסראללה נגד ישראל ב־8 באוקטובר. "זה חודשים לא עזבת את הגבול הלבנוני־פלשתיני", שיבח אותו אחד העיתונאים הלבנונים בגזרה וביקש לשמוע על ההתנסות. "הפכתי ל'מוכתאר' של האזור", מתגאה עז א־דין, "'הכיבוש' גם תקף אותי כשהייתי במבנה בכפר כילא. הפגזים נפלו כמה מאות מטרים ממני. הייתי יכול להיות אחד מה'שאהידים' על דרך ירושלים". הכתב הוותיק התייחס לתואר במודעות האבל, שבו "זכו" יותר מ־350 מחבלים מתחילת המלחמה.
"שיעים נגד מלחמה"
ועדיין, אפילו בעדה השיעית קמים לנסראללה מתנגדים. קולות שאולי עתידים לאתגר את ארגון הטרור הפרו־איראני בשנים הבאות. גורמים אלה דוחים את הקו שמובילים חיזבאללה ותנועת אמל השיעית, גם אם בעת הזאת הם לא זוכים לפופולריות. אחת היוזמות היא חשבון ה־X "שיעים נגד המלחמה", שזוכה ל־2,000 עוקבים ביום טוב. "שלושה הרוגים בתקיפה על בית בכפר חולא שבדרום לבנון", נכתב למשל באחד הפוסטים, "חיזבאללה הופך את הדרום לעזה 2. תושבי הדרום והשיעים של לבנון משלמים את מחיר הדמים ומקריבים את הצעירים המובחרים שלהם, בעוד ביתר האזורים נהנים מהחיים בגלל הערמומיות האיראנית והשנאה של ישראל".
"אני גרה קרוב לגבול בדרום לבנון. ברחנו בערך 20 אנשים ממשפחתי, כולל הילדים והנכדים שלי. ברחנו לביירות. זה היה מפחיד להימלט מהדרום, איך נחזור לשם?", אומרת בדאגה לבנונית מבוגרת באחד הסרטונים בחשבון, פניה מטושטשות מחשש שיזהו אותה. תושב אחר כבר מדבר בפנים גלויות: "ברור שאנחנו לא בעד מלחמה. הבתים נהרסו. אנחנו רוצים שההחלטה על מלחמה או שלום תהיה בידי המדינה. אנחנו רוצים לחיות ולעבוד".
אזרח נוסף, מוחמד אל־אמין, התלונן על הסרטון שצילם רחפן של חיזבאללה מעל חיפה: "בתור לבנוני מהדרום, אם אפשר שה'הודהוד' (דוכיפת בערבית, הכינוי של הרחפן; ש"ק) יצלם פרק שני בסדרה על הכפרים בדרום ליד הגבול, כדי שנראה את ממדי ההרס".
בהזדמנות אחרת, הוא התייחס גם לאיום האיראני על ישראל: "המשלחת של איראן באו"ם אמרה שאם ישראל תבחר במלחמה, אז כל האופציות פתוחות. לבנון איבדה עד היום יותר מ־500 מבניה, רוב הכפרים בגבול הדרומי שלה נהרסו ותושביהם נעקרו. האם זה קרה ללא מלחמה?".
אחד הקולות השיעים הבולטים נגד המלחמה הוא איש הדת עלי אל־אמין. מי שנולד בשנות ה־50 ועבר את שנות מלחמת האזרחים, היה שם כשחיזבאללה קרם עור וגידים והתעלה על תנועת אמל, ששאפה לרומם את מצבה של העדה הענייה והנחשלת. אמנם אל־אמין לא מתנגד עקרונית למלחמה נגד ישראל, אבל הוא מתנה אותה בהסכמה מאוחדת של מדינות ערב - מעין הצהרת עצמאות ערבית־שיעית מול ההגמוניה של טהרן.
בראיון לעיתון "האינדיפנדנט", המנהיג השיעי אמר כי "המדיניות של חיזבאללה, הקשורה לפרויקט האיראני, פגעה בעדה השיעית ובשותפות של השיעים, הנוצרים והסונים. לבנון נגררה עם הציר האיראני להתערבות בעניינים הפנימיים של מדינות ערב - מה שהחליש את המדינה". אל־אמין כיוון למעורבות הצבאית של חיזבאללה במלחמת האזרחים הסורית, שהובילה למשיכת השקעות על ידי מדינות המפרץ הערביות. זהו אחד הגורמים המרכזיים למשבר הכלכלי שפרץ ב־2019 והחמיר מאז הפיצוץ בנמל ביירות ומגפת הקורונה.
"המלחמה הזאת לא מועילה לתושבי עזה ופוגעת בלבנון", הבהיר איש הדת הוותיק, "לבנון כחלק מהעולם הערבי - צריכה להיות חלק מכל החלטה בעניין מלחמה או שלום באזור. אם הערבים יהיו חלק ממלחמה, אז לבנון תהיה חלק ממנה. ואם לא יבחרו בכך, הרי שאין ביכולתה של לבנון לנהל לבדה את המלחמה הזאת, שהיא לא מוכנה אליה. לבנון לא יכולה ולא צריכה לשאת בהשלכות. זה יכניס אותנו למלחמה שתביא אסונות על עמנו ללא כל הישג. אני עדיין דורש שהצבא הלבנוני יגיע לדרום ויתפרס בנוכחות כוחות החירום הבינלאומיים".
ד"ר האדי מורד הוא רופא לבנוני מהעדה השיעית, שמשתתף במאבק של מערכת הבריאות הקורסת. בדומה לאחרים, הוא יצא נגד חבר הפרלמנט של חיזבאללה, מוחמד רעד, כשזה תקף את חובבי הבילויים של ביירות. קשה היה לפספס בחודשים האחרונים את מופעי המוזיקה הצבעוניים ואת החתונות של בני האליטה הלבנונית, בזמן שחלקים בכפרים בדרום המדינה הוחרבו, ועשרות אלפים התפנו מבתיהם.
"אנחנו מכבדים את מי שאבדו במלחמה, יא חאג', אבל לקרוא ללבנונים 'חובבי הוללות', רק בגלל שהם מבלים בביירות, זה עוד כישלון שמתווסף לכשלים התקשורתיים שלך בשם מפלגת וויליאת אל־פקיה ("שלטון חכם הדת" - מתייחס למנהיג העליון באיראן, האייתוללה עלי חמינאי, פטרונו של נסראללה; ש"ק).
"אנחנו שואלים בתור שיעים לבנונים - האם הפכתם למופתים בשם אללה והוסמכתם על ידו לבשר על נבואתו ללבנונים מתי שתרצו? ללכת לחתונות הורס את המדינה, או המדיניות הצבאית הרנדומלית שלכם, שמביאה להרוגים בדרום ובבעלבכ בגלל תקיפות האויב הציוני? היה ראוי יותר שתשתוק, כי מי שהכניס את לבנון למלחמה הוא חכם הדת שלך, שרוצה רק להביא מוות ללבנון".
הזרם השיעי הזה לא מסתפק בדיבורים. בשנים האחרונות קמה תנועה פוליטית של ממש, תנועת "תחרוּר", שאותה מוביל ד"ר עלי ח'ליפה. בשנות ה־40 לחייו, ח'ליפה הספיק להתמודד על המושב השיעי בפרלמנט (ללא הצלחה), לקבל דוקטורט בחינוך מאוניברסיטת ז'נבה ולכהן כמנכ"ל המכון להכשרת מחנכים המזוהה עם הנציגות הצרפתית בביירות. מדובר בסופר שסבור כי "הלבנוניות של חיזבאללה היא דבר בלתי אפשרי, דווקא בשל תפקידו הצבאי ומערכות החינוך והכלכלה המקבילות שלו".
לח'ליפה יש גם מטרה מוגדרת: "להתעמת מול הפרויקט של חיזבאללה דרך הפוליטיקה, התרבות והקהילה השיעית". לדידו, האזהרות האחרונות של שגרירויות זרות לאזרחיהן לגבי לבנון הן אות מבשר רעות. סימן ברור לכך שהחזית שחיזבאללה פתח בדרום לבנון עלולה לפגוע במדינה הקטנה ללא הכר, ולתלות המזיקה באיראן. למרות זאת, נראה שהתנועה עדיין נמצאת בראשיתה ולא מציבה איום כלשהו לאמל או לחיזבאללה.
הימור מסוכן
בראש המחנה נגד חיזבאללה ניצבים בעיקר הנוצרים המארונים, שרואים בעיניים כלות כיצד ארצם נכבשה על ידי שליחיה של איראן. קל לשכוח שלבנון הוקמה כדי לשמש בית לאותה עדה, שהתרכזה בעיקר בהר הלבנון במאה הקודמת.
"כמפלגה אנחנו נושאים היום באחריות לשמור על החופש בלבנון, כדי שנוכל לחיות בכבוד על אדמתנו. זאת היתה מטרתנו מזה מאות שנים", הבהיר לאחרונה סאמי ג'ומייל, חבר הפרלמנט הנוצרי מטעם המפלגה הקטנה של הפלנגות. "החופש הזה נמצא היום תחת איום מפני שחיזבאללה מחליט עבורנו על שלום ועל מלחמה, על שרטוט הגבולות ועל שמו של נשיא הרפובליקה. זאת הפרה ברורה של החופש והכבוד שלנו. לכן החלטנו להתעמת איתו".
אולם מה שנשמע לעיתים כמו רוח הרפאים של מלחמת האזרחים, זוכה בדרך כלל לשלל סייגים בקרב הנוצרים. "אנחנו לא רוצים לבטל אף אחד", הדגיש ג'ומייל, "אנחנו רוצים לחיות יחד, אבל בשוויון. לא נקבל מעמד של אזרחים סוג ב' ושאחרים ייהנו מזכויות שנמנעות מאיתנו".
לדבריו, "יש מלחמה שמתחוללת בדרום ואנחנו לא יודעים אם היא תתרחב ותחסל את עונת התיירות, את מקומות העבודה ואת מה שנותר מהתקווה להתאוששות כלשהי. הלבנונים חיים בדאגה מתמדת מהעתיד. המטרה של הפלנגות היא ליצור פתרון מוגמר למדינה - לסרב להוריש לדורות הבאים את המחלוקות שקודמיהם לא הצליחו לפתור. הפתרון הוא לשחרר את ההחלטה לממשלה ולפרלמנט. לעמוד איתן מול מי שמנסה לשנות את הזהות של לבנון ולהציב אותנו בציר שאיראן מנהלת לפי האינטרסים שלה.
"כל ההצעות, מהמודל הפדרלי ועד ביזור השלטון, אינן תקפות כשיכולת ההחלטה של המדינה ומוסדותיה נחטפו. הממשלה והמג'לס (הפרלמנט הלבנוני, ש"ק) לא התכנסו אפילו פעם אחת כדי לדון במה שקורה בדרום ובכפרים שנהרסו. בעבר המג'לס נמנע גם מלבחון את הסכם שרטוט הגבול (הימי) עם ישראל".
צריך לומר - ג'ומייל, כמו פוליטיקאים אחרים, משתמש בחיזבאללה בעיקר בתור דגל אדום לנופף בו כדי להתעצם מבחינה פוליטית. אף על פי כן, קשה למצוא נוצרים במדינה שיגנו על ההתנהלות של ארגון הטרור. אפילו ג'ובראן באסיל, מנהיג מפלגת הפטריוטים החופשיים ובעל ברית מרכזי של נסראללה בימים כתיקונם, מתקשה להגן על החזית בדרום. בנאום שנשא השבוע, הוא התאמץ לאחוז את החבל בשני קצותיו - להזהיר ממלחמה, אבל גם לא להאשים באופן ישיר את הארגון.
"יש חלק שמהמרים על העולם שבחוץ. על האפשרות לתקיפה של ארה"ב נגד איראן או תקיפה ישראלית נגד חיזבאללה. אם ישראל תתקוף את לבנון, הרי שזו תהיה קטסטרופה. זה לא דבר שאנחנו יכולים להמר עליו. אנחנו לא מקבלים את ההימורים האלה על מלחמות. אנחנו מאוחדים סביב הפחד ממלחמה עם ישראל, ולצערי יש כמה אנשים שמגינים עליה ומטילים את האחריות על ההתנגדות, במקום שנחשוב על איך להתנגד לישראל. מלחמה תהיה קטסטרופה, אבל קטסטרופה גדולה תתרחש בישראל והיא תקרב במהירות את הסוף שלה", התפתל באסיל.
הוא הוסיף: "אתם רואים מדינות אחרות שקל יותר למשול בהן כי מדובר במונרכיות. אנחנו לא רואים הרבה דמוקרטיות שיש בהן רוב מכריע. בלבנון יש מגוון של אנשים ולכן אף אחד לא יכול לומר שהוא רוצה לחיות לבדו או לשלוט לבדו. לא תהיה לו היכולת להשבית את הפרלמנט".
"המשוואה התרסקה"
גם ל', נוצרי מארוני, סבור כי "חיזבאללה שוגה בהימור שלו שהמלחמה לא תפרוץ. מבחינתו זה רווח והוא משחק בזה כי האופציה האחרת - התפרצות של מלחמה - תהיה התאבדות בשבילו ותוביל למוות של המון לבנונים. המשוואה שלפיה ישראל לא יכולה לשאת אבידות ופגיעה בכלכלה נשברה במלחמה בעזה. מתקפת 7 באוקטובר לימדה את הצד הישראלי שאי אפשר לחיות עם סכנה על הגבול דרך הסכמים בעלמא".
לדבריו, "לחיזבאללה יש הזדמנות היום להכריז על הפסקת אש חד־צדדית, כפי שהכריז חד־צדדית על פתיחה באש - בטענה שהוא מחכה לתוצאות המשא ומתן הנוכחי להפסקת אש בעזה. הוא יעביר בכך את הדילמה לצד הישראלי". ל' אומר כי לסיום המלחמה בצד הלבנוני יהיו השלכות כואבות. "כל הלחץ שהצטבר בתשעת החודשים האחרונים ישתחרר".
יש לו גם הבחנות לגבי העדה הסונית: "למרות העיסוק בתמיכה בעזה, חיזבאללה מבקש להשיג דריסת רגל בזירה הסונית בלבנון אחרי ההתנקשות ברפיק אל־חרירי, ראש הממשלה מהעדה שנרצח ב־2005. בארגון מנצלים את ההשפעה של הסוגיה הפלשתינית על המצפון הסוני כדי לעבור שוב לזירה הזאת דרך פגישות של מזכ"ל אל־ג'מעא אל־אסלאמייה, השייח' מוחמד טקוש, עם מזכ"ל חיזבאללה חסן נסראללה. בתירוץ של הסוגיה הפלשתינית, הצדדים הדגישו את המשך ההתנגדות והתיאום אפילו אם תיפסק המלחמה. זה אומר שמנצלים את היעדר ההנהגה בעדה הסונית".
בבחירות האחרונות לפרלמנט שנערכו במאי 2022, תנועת "אל־מוסתקבל" הסונית, בראשות סעד אל־חרירי, הפוליטיקאי הבולט ביותר בעדה בעידן הנוכחי, לא השתתפה. אבל קולות מתוך המפלגה כיום, מגלים שכמו אל־ג'מעא אל־אסלאמייה, התנועה המזוהה עם האחים המוסלמים, היא הולכת ומתקרבת לעמדות של חיזבאללה.
"אף אחד לא יכול להתעלות עלינו בסוגיית פלשתין, שכן היא תמיד היתה המצפן, ועזה היום היא המצפן", טען המזכ"ל הנוכחי של מפלגת "אל־מוסתקבל", אחמד אל־חרירי. המזכ"ל אמנם הביע תקווה לשובו של סעד אל־חרירי, אך הציב עקרונות לדרכה של המפלגה: "לא משנה איזו מחלוקת פוליטית תהיה - דבר אחד קבוע יישאר והוא שישראל היא האויבת שלנו. והיא לא חוסכת אף מאמץ לזרוע מחלוקות בתוך לבנון, כפי שעשתה בעבר. מה שמחייב אותנו הלבנונים להתאחד, לשים את המחלוקות הפוליטיות בצד ולבצר את ארצנו בעימות הזה עם האויב הישראלי".
המלחמה נגד פפסי
אל הקלחת הלבנונית מצטרפים הפליטים. נכון להיום, רשומים במדינה כחצי מיליון פלשתינים במחנות הפליטים, ויותר מ־31 אלף פליטים פלשתינים מסוריה עברו לחיות בלבנון. ואולם, לפי אונר"א מקרי מוות והגירה לא בהכרח מעודכנים, כי הרישום תלוי ברצונם הטוב של הפלשתינים. לכן מי שעזבו את לבנון יכולים לרשום גם את ילדיהם בתור פליטים, והמספר המוערך של הפלשתינים בארץ הארזים עומד בכלל על כ־250 אלף איש.
הרחק מרצועת עזה, הפלשתינים במחנות מחפשים כל דרך אפשרית להשתתף במערכה. חלקם מתגייסים לחמאס או לג'יהאד האסלאמי, אבל אחרים מוצאים את עצמם במהרה במחוזות הביזאר.
במחנה הפליטים אל־בדאווי שבצפון לבנון, למשל, פלשתינים החליטו לחסום סחורות של היבואן המקומי של פפסי. הסיבה: המיתוג החדש של פקק הבקבוק בצבעי כחול־לבן, המזכירים "באופן מחשיד" את הדגל הישראלי.
"עמדנו בבוקר בשער המחנה כדי למנוע כניסה של המשאיות וחיכינו המון זמן", סיפר נאסר רמיח לעיתון "אל־ערבי אל־ג'דיד". "אחר כך נשארתי לבד, וכשנכנסה משאית ביקשתי מהנהג לעצור ולא להיכנס למחנה. הנהג שיתף פעולה ועדכן אותי שהוא יכול להיכנס מדרך אחרת. אז התקשרתי לשבאב שעזרו לי לחסום את התנועה גם שם. אחר כך, ערכנו סיורים בתוך המחנה ועודדנו אנשים לקנות רק מחנויות שמחרימות את הסחורה של פפסי".
פלשתיני אחר מהמחנה בשם פואד אל־בנא הביע מורת רוח: "הקמפיין הזה הוא תולדה של המציאות. אחרי שמונה חודשים של תוקפנות על עזה, עדיין יש כאלה שלא מחרימים, והעניין המביש הזה דחף אותנו למנוע ממשאיות להיכנס למחנה. למנוע את כניסת המשאית היה הצעד הראשון". בשלב הבא בקמפיין, צעירים לבנונים תועדו שופכים בקבוקים של פפסי בחוף הים, ועורך דין מקומי פנה לפרקליטות, בדרישה לחקור את החברה המקומית של ענקית המשקאות. הנימוק: ניסיון להכשיר נורמליזציה עם ישראל והפרת החרם עליה.
אף על פי כן, הפליטים שבאמת מעסיקים את הלבנונים הם אלו שנמלטו ממלחמת האזרחים בסוריה. לפי הממשלה, כ־1.8 מיליון סורים חיים כיום בלבנון, רובם באזור הבקעא שבמזרח המדינה. ראש ממשלת המעבר נג'יב מיקאתי הזהיר כי מספרם כבר מתקרב לשליש ממספר האזרחים (5.6 מיליון). כמי שנמצאים בתחתית הסולם הסוציו־אקונומי, מרביתם (כ־1.3 מיליון) זקוקים לסיוע והופכים מדי יום לקורבנות של חטיפות, רציחות והתעללויות.
בפרפראזה על הסיפור "ארץ העיוורים", גולה סורי סיכם את מצבם העגום: "יש אנשים שהפכו את הסורים לשק אגרוף כדי לפרוק את זעמם על המצב הכלכלי הקשה במדינה. הסורי הפך לסיבה למחירים הגבוהים, לאבטלה, לירידת ערך המטבע. אבל הסורי הוא אדם מכובד. אללה יודע, שרבים מהסורים סבלו כדי להתפרנס ולשלם את שכר הדירה שלהם".
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו