המחאה, התקשורת ומערכת המשפט משלבים ידיים

אז מקימים עכשיו את מרכז ברק למנהיגות באוניברסיטת תל אביב, במימון פרנק לואי, המממן הראשי של ה־INSS. האוניברסיטת ציינה את אהוד ברק כדוגמה למנהיגות. מנהיגות מאחדת. מלבד המחדלים הקולוסאליים של ברק, שהובילו את ישראל מאסון לאסון, יש גם הפרויקט של השנתיים האחרונות של מיטוט מערכות המדינה במטרה לנטרל את יכולת המשילות של ממשלת הימין.

מייד לאחר שפרס את תוכניתו באותו ראיון ארוך בצ'טהאם האוז באנגליה בסוף מארס 2023, ציינו פרשנים בארה"ב דווקא את הדמיון בין התוכנית של ברק לבין הסתערות הפורעים על בניין הקפיטול בוושינגטון ב־6 בינואר 2021. זו היתה תוכנית פעולה של תומכי טראמפ, המורכבת מפעילות משפטית רצופה שהיתה מלווה בהפגנות ובהתפרעות פיזית של אספסוף. דברים דומים ראינו בשנת 2023 בישראל, ואז עוד הפעילות פורעת החוק הזאת עוררה זעזוע; הסתערויות על בית ראש הממשלה וניסיונות לשתק את המדינה, כזכור על ידי חסימת כבישים, שביתות, הסתערויות על שדה התעופה וכו'. התופעה המעניינת היא, שאנשי ביידן בארה"ב הפעילו אחרי 6 בינואר מכבש משפטי נגד פורעי הקפיטול, וזה שנה וחצי הם תומכים באמצעות רוח גבית חזקה באותו מהלך - שביצעו תומכי טראמפ - אבל כשזה מתבצע בישראל זה כשר.

השאלה למה דווקא עכשיו, על סף פעולה צבאית נרחבת בלבנון, מגבירים ראשי המחאה את פעילותם ברחובות כשזו מלווה בדברי נאצה נגד ראש הממשלה; הסתה שהיא בעצם הכשר לרצח. הדציבלים של דוברים כמו איל מגד, האלוף גיא צור, עמי דרור ואחרים נותנים תחושה שהכל מתואם.

מאחורי ניסיון הפלת הממשלה באמצעים של לחץ על הציבור הישראלי תוך הישענות על מערכות המשפט, עומדת תוכנית להנציח דומיננטיות שמאלית קבועה של המערכת הפוליטית או הציבורית בישראל. מובן שגל החבלה הפנימית העכשווי, לעת מלחמה, עשוי לשרת את החלשתה של מדינת ישראל, ואולי אף לעכב יציאה להתקפה בלבנון ולכפות את סיום המלחמה. זה שמדובר באינטרס של גורמים עוינים - לא מדברים על זה. אבל זה בהחלט האינטרס של הנשיא ביידן, שצריך לצאת מבור אלקטורלי עמוק כדי לנצח בבחירות בעוד ארבעה חודשים וחצי.

יעדי התוכנית הגדולה של אהוד ברק להנצחת השליטה של השמאל אינם מסתוריים; הם גלויים: א. לשלוט במערכות התקשורת, ובתוך כך למסד בתוכן ומסביבן באמצעות המדיה החברתית ואיומים בתביעות דיבה צנזורה חזקה, שהצנזורה הממשלתית שפעלה בעבר נראית על ידה כמאור ליברלי. ב. דומיננטיות מוחלטת של הרשות השופטת. אין להכביר במילים. ראינו השבוע את ההתנהגות המגוחכת של היועצת המשפטית גלי בהרב־מיארה, כשהיא מצווה על מערכת הביטחון לפעול לגיוס חרדים בהתאם לפסיקת שופטי בג"ץ שהפגינו בתוכם קולקטיביות רעיונית מרשימה. הדומיננטיות השמאלית ברשות השופטת מתבצעת באמצעות פוליטיזציה דוהרת של השופטים, המתמנים באמצעות הוועדה המסדרת של "המפלגה", קרי: הוועדה למינוי שופטים, שנשלטת על ידי מערכת סגורה של שופטים מבית המשפט העליון ולשכת עורכי הדין שנמצאת בשליטת ארגוני "המחאה". ונוסף על אלה, גם פוליטיזציה של ארגוני הביטחון. התהליך הזה כבר קרה, מאז ימי הרמטכ"לות של ברק ואמנון ליפקין־שחק.

אפרופו הסכמה רחבה

מול הנהגה עממית דמוקרטית התפתחה שיטה ששורשיה עמוק בחברה ההסתדרותית, אשר הצמיחה מנגנון חלופי ליצירת מנהיגות מלאכותית

הנה מה שהיה לדוד בן־גוריון, ראש הממשלה הראשון, להגיד על עריצות בג"ץ, כפי שמצאה את ביטויה בפסיקה לגיוס חרדים ולשלילת תקציבי ישיבות: "מוטב שיעשו חוק רע, מאשר מיעוט ישתלט. יען כי לא יסבלו זאת". דבריו בהופעה בפני ועדת החוקה של הכנסת ב־1949. "בארץ כמו שלנו", אמר בן־גוריון, "תארו לעצמכם שהעם רוצה משהו. ובאים שבעה (תשעה, אולי?) אנשים המכותרים בתואר של שופטים - וכל הכבוד לשופטים - ויפסלו חוק אשר העם רוצה בו! אצלנו תהיה מהפכה... אני חושב שמתן סמכות כזאת לשופטים הוא דבר ריאקציוני... העם לא ישלים עם זה".

פה בן־גוריון כנראה טעה. כי גם מול שתלטנות ריאקציונית של קומץ שופטים, תגובת העם חלשה. מי שמגיב חזק ובצורה הרסנית אלו קאסטות מסוימות, שגייסו לעצמן מיליציות בעורף. אז ככה באמת נראה משטר שאינו דמוקרטי: בית מחוקקים שמורכב משבעה שופטים שאיש לא בחר בהם, אלא הם נבחרי הוועדה המסדרת; והזרוע הביצועית של בית המחוקקים הזה מורכבת מממשלה של איש אחד, או יותר נכון אישה אחת. זה בעיקר משפיל. כן, זאת התחושה של הציבור. הערך העליון של בג"ץ הוא אפוא היד עם האצבע על ההדק. גם למי שאוהב את צה"ל, זה נראה קצת מוגזם. מעניין אם יו"ר ועדת החוץ והביטחון יולי אדלשטיין חושב שהפתרון של הצאר ניקולאי בזמנו לחטוף ילדים יהודים לצבא הצאר, יש בו איזו חוכמה מסוימת. האם כשהוא מדבר על "הסכמה רחבה" הוא כולל בה גם את החרדים.

מאחורי אותה גישה שתלטנית של בג"ץ ושל שליחתו עלי אדמות, מסתתרת שיטה חלופית ליצירת מנהיגות. חברה דמוקרטית פלורליסטית חופשית יודעת לייצר מתוכה מנהיגים אמיתיים. אלה בדרך כלל יודעים להתמודד מול משברים, הם יודעים לחזות משברים, ויודעים להנהיג בסערת המשבר. מנהיגות כזאת צמחה בחלק מסוים של העם, והנטייה שלה היא לאומית ויש שיגידו ימנית. זה מצב ברור לכולם כבר 30 שנה.

מול הנהגה עממית דמוקרטית, התפתחה שיטה ששורשיה נטועים עמוק בחברה ההסתדרותית עוד מלפני קום המדינה. היום זה המעמד השליט, אבל משרתות את המעמד השליט שתי קאסטות: האחת, של בוגרי סיירת מטכ"ל והטייסים; או מסדר דורשי טוב כפי שהם קוראים לעצמם מקדמת דנא. השנייה זו הקאסטה השיפוטית, שנעזרת ביועצים משפטיים. שתי הקבוצות האלה פועלות כבר לא מעט שנים בתיאום והפכו למנגנון חלופי ליצירת מנהיגות. מנהיגות מלאכותית.

המאפיין את המנהיגים שצמחו מתוך ההסדרה הפנימית הזאת הוא שהנאמנות הראשונה של מנהיגיה היא למסדר. לקבוצת השייכות. לסיירת ולטייסת. להבדיל מהימ"מ, שנאמנות לוחמיו היא לייעוד. המסדר הוא הוועדה הממנה את הרמטכ"לים ואת אלופי המטכ"ל, ומשם יוצאים אחר כך מנהיגים פוליטיים. אצל השופטים המנגנון יותר פשוט וגלוי: יש הוועדה למינוי שופטים. ככל שהשופטים ניכסו לעצמם לאורך שנות דור יותר ויותר סמכויות שלטוניות, כך היה צורך לבחור "אנשים כמונו". לעשות סלקציה של שופטים שיפעלו לפי רוח הכינוסים של עורכי הדין, היועצים המשפטיים, הפקולטות למשפטים ופסוקי אהרן ברק בראיונות, במאמרים ובנאומים.

את התוצאות העגומות של המנהיגות שצמחה מהשיטה הזאת ראינו ב־7 באוקטובר. היו אלה מנהיגים צבאיים שעסקו בתיאוריות חוקתיות, התבלבלו בסוגיה למי הם כפופים, ורק דבר אחד העסיק אותם בצורה מאוד רופפת: האויב הרצחני שמעבר לגבול. ברגע האמת הם היו משותקים, ולא תפקדו. אז כל התיאוריות על יצירת מנהיגות מלאכותית שתחליף את שיקול הדעת של "הפוליטיקאים", שהם המנהיגות הטבעית, עלו בעשן.

אשת השמאל המצפונית ענת סרגוסטי, שהיא גם צלמת עיתונות קלאסית, רשמה ב־x כי הפעלת גיוס חרדים מטעם בג"ץ פירושה "יישום באמצעות פגיעה אנושה בנשים. 2. יחידות מופרדות. 3. פתיחת פתח לרבנים ולעסקנים חרדים לתת הכשר לאופי השירות הצבאי, לצד או לפי הצרכים המבצעיים. זה לא יועיל לצבא. לא יועיל לחברה. יפגע בשוויון מגדרי". מובן שהפגיעה בשוויון המגדרי תגרור תעשייה שלמה של עתירות לבג"ץ - להכתיב לצה"ל איך לטפל בבעיית השוויון המגדרי. צה"ל ייאלץ לעסוק בשילוב ובהפרדה בין סוגי מתגייסים, וכל זה על חשבון העיסוק בצד המבצעי. הרמטכ"ל יהפוך מיניה וביה ליושב ראש קואליציה.

אבל המטרה הגדולה, שלה שותפים בג"ץ והיועצת המשפטית, היא קודם כל הפלת הממשלה. הכוחות שמאחורי "המחאה" מתכננים להוציא לרחובות כמה שיותר אנשים - בשום אופן לא כוח בעל השפעה בקלפי, אבל כוח מספיק גדול שיפורר את שארית יכולת המשילות של הממשלה בישראל. הם נמצאים בתיאום עם כוחות בינלאומיים. יש הטוענים שבין הכוחות הבינלאומיים גם דרום אפריקה עם המנוף שלה בהאג. כל זה בזמן שארה"ב נשמעת מעורפלת ביחס לתמיכתה בישראל מול חיזבאללה. מהפכת תחריר היתה המודל שפיתח בזמנו חיים אסא. קשה היה לדמיין שהם יצליחו בזה. אלו לקחים ממחאת רוטשילד ב־2011. אחד הלקחים כנראה הוא, שיש להפעיל יותר אלימות ולפגוע בצבא.

יצחק רבין עצמו, בתחילת שנות ה־90, עוד לפני שנבחר לראשות הממשלה, אמר בגלוי בפני חוג משוב של מפלגת העבודה כי "השמאל במדינת ישראל מסכן את ביטחון המדינה" (אילן שחורי, "הארץ"). מה יש להוסיף?

קדושת ההליך

"הליך סדור" לא יכול לבוא במקום שיקול דעת של ממשלה דמוקרטית. זו הסיבה שקשה להתרשם ממסקנות הביניים של ועדת גרוניס

אחד מחברי ועדת הצוללות הוא תא"ל (מיל') היום פרופ' יעקב בורטמן. בשנת 2006 מונה כראש להק ציוד בחיל האוויר. בתקופתו בוצעו עסקאות הרכש של ה־F-35. מישה ארנס ז"ל אמר לי בראיון כחצי שנה לפני לכתו, כי חיל האוויר זה הממסד הכי חזק במדינת ישראל. ממסד חזק - הליכים תקינים. קבלת החלטות תקינה. כך רוצים שנאמין. אבל ממסד שצבר כל כך הרבה כוח הופך כל תהליך להליך תקין משום שככה זה. וככה בכל שני וחמישי שומעים על עוד טייסת של F-35 שנרכשה. אגב, לפני כמה שנים בשיחת רקע אמר לי קצין בכיר בחיל האוויר שספרי המטוס והליכי הטיפול והתחזוקה בו מתבצעים באנגלית. להבדיל ממטוסים קודמים. אולי זה השתנה מאז. מטוסים כאלה והסדרים אחרים תקינים או לא הופכים את ראשי צה"ל וחיל האוויר לכאלה שמוקד הייחוס שלהם בקבלת החלטות הוא מפקד סנטקום (פיקוד מרכז האמריקני), ואולי גם הממשל האמריקני.

בן־גוריון: "תארו לעצמכם שהעם רוצה משהו, ובאים שבעה אנשים המכותרים בתואר של שופטים - וכל הכבוד לשופטים - ויפסלו חוק אשר העם רוצה בו! אצלנו תהיה מהפכה... אני חושב שמתן סמכות כזאת לשופטים הוא דבר ריאקציוני... העם לא ישלים עם זה"

האם זה אומר שכל מה שמתרחש בחיל הים חשוד שאינו תקין? לפחות בעיניים מסוימות, כחולות כמו המדים. צוללות הן מערכת הנשק האסטרטגית היחידה שארה"ב לא מספקת לישראל, גם לא מוכנה לספק ודי ברור למה. זה קשור למדיניות הגרעין. האם זאת הסיבה שמפקדי צה"ל הבכירים, וגם אלה שהפכו אחר כך למנכ"לים של משרד הביטחון, התנגדו לאורך שנים ארוכות לרכש צוללות? רק לחשוב שבמדינה דמוקרטית ראש הממשלה ועוזריו נאלצים לבצע מהלכים שמשרד הביטחון מתנגד להם. למשרד הביטחון יש אינטרסים משלו, ורבים מהכפופים לו פוזלים לארה"ב כדי שלא יהיו נתונים מאוחר יותר לחסדיהם של פקידים אמריקנים בעסקי נשק, חקלאות וכניסה לתחומי ארה"ב.

הליכים סדורים ותקינים הובילו למסקנה שחמאס מורתע. ההליכים הובילו את אמ"ן להתייחס לעזה כאל זירה משנית. הם הובילו את שב"כ לאבד אחיזה של רגליים צמודות קרקע בסביבת חמאס בעזה. הליכי קבלת ההחלטות התקינים והסדורים הובילו להחזקת כוחות קטנים בגבול עזה, ואלה עוד נחתכו בחצי כדי לשלוח חיילים לנופש הביתה ומפקדים לנופש בערי קיט שהיום מופגזות. הליך סדור הוביל את קברניטי הביטחון לחשוב שבסמכותם לא ליידע את ראש הממשלה על סכנת חדירה מעזה. זה מה שקורה כשהליך מחליף שיקול דעת.

לכן, המסמך שמציג מעין מסקנות ביניים של ועדת גרוניס, ומדבר על פגיעה בביטחון כתוצאה משיבוש שיטתי של ההליכים, לא מרשים במיוחד. ייתכן שהמסקנה לגבי בוגי יעלון בדבר "מצג שווא בתצהיר שמסר... לבג"ץ", שלפיו אנשים אחרים ולא הוא היו מעורבים ברכש ספינות שטח, עלולה לסבך אותו בעתיד. זה מן הסתם יספק לו עוד חומר בעירה לקלל ולנאץ את נתניהו.