הרצוג הטיל קלון על כהונתו כנשיא המדינה

מעניין מה עבר בראשו של נשיא המדינה יצחק הרצוג, כאשר קיבל את המלצותיה של ועדה מטעמו להעניק את אות ההתנדבות לארגון "אחים ואחיות חמ"ל אזרחי". אולי חש ביטחון מכיוון שהענקת פרסים לראשי המחאה ומעודדי הסרבנות הפכה לעניין שבשגרה. תחת מורא בג"ץ קיבל איל וולדמן את פרס ישראל ליזמות, אוניברסיטת רייכמן נתנה דוקטורט לשם כבוד לאיל נוה מראשי "אחים לנשק", וכל זה מתוך תחושת אדנות כלפי ציבור רחב שמבחינתו סרבנות המונית היא עניין שמצריך לכל הפחות הוקעה, שלא לומר העמדה לדין. האנשים שהתחלחלו כאשר "אחים לנשק" ערכו אירועי סרבנות המוניים והתרברבו ב־10,000 חיילי מילואים שהודיעו כי לא יתייצבו לשירות, נאלצים לראות את צמרת מוסדות המדינה מרעיפה עליהם כיבודים. כולל הנשיא הממלכתי של כולם.

קשה להפריז בחומרת מעשיהם של "אחים לנשק" במהלך המחאות נגד הרפורמה המשפטית. החמור שבהם הוא האיום בסרבנות מילואים כתגובה לחקיקה דמוקרטית. אחת התוצאות המוכחות של המהלך הזה היתה אובדן כשירות מבצעית של טייסים. לא רק מפקד בסיס פלמחים הודה בכך באוקטובר, אלא גם מפקד טייסת 101 בחודש מאי השנה. את ההשפעה על יחידות אחרות מן הסתם נגלה במהלך הזמן, ואולי גם בוועדות חקירה.

לפני 7 באוקטובר הציגו "אחים לנשק" את הסרבנות כמעשה הרואי. איש מהם לא נקרא לסדר על ידי המפקדים. טייסת הקרב 69 ניאותה להתייצב למילואים רק אחרי שמפקד חיל האוויר ביטל את הדחת המפקד, והבטיח לטייסים יום עיון על דמוקרטיה במקום אימונים מבצעיים. בספטמבר 2023, לפני הדיון בבג"ץ על צמצום עילת הסבירות, קרא הארגון ל"רונן בר, דדי ברנע, הרצי הלוי - מוכנים?" יש שיקראו גם לזה המרדה, ויש שימחאו כפיים ויעניקו אותות.

הנשיא הרצוג ידע מי הם "אחים לנשק" ומה פועלם. קשה היה שלא לדעת. ביולי ישבו האחים, ובראשם איל נוה ורון שרף (שבאחד הראיונות איתו הכריז שלא יתייצב למילואים גם בזמן מלחמה), ולקול תשואות הקהל מנו את היחידות שהעמידו מתוכן סרבנים, כלומר "לא מתנדבים". בצעדת מחאה לירושלים הציבו האחים לנשק עמדת חתימה על "הצהרת הפסקת התנדבות". לא חרדה מפני דיקטטורה היתה כאן, אלא מרד צבאי גלוי, שהתבצע בחסות תמיכה תקשורתית בוטה וגינוי הססני ממערכת הביטחון. מעטים הושעו, איש לא הועמד לדין. הטייס במילואים שי קלך, שדיבר בגנות הסרבנות - הודח מתפקידו. הטייס במילואים זיו סלע, שקרא לסרבנות, חזר השבוע להדריך בבית הספר לטיסה של חיל האוויר.

כאשר נכנס הרצוג לעובי הקורה של הרפורמה, הוא דיבר על "אסון" ועל עם שנקרע, ואבחן "פטריוטים משני הצדדים". לסרבנות מיעט להתייחס, וכשהתייחס - לא הפנה אצבע אל הגורם המארגן. מבחינתו הסרבנות צמחה באופן מבוזר, יש מאין. "סרבנות היא מחוץ לתחום. אסור לסכן את ביטחון ישראל כי בנפשנו הדבר!" אמר בכנס למילואימניקים ב־12 ביוני 2023, ומייד מיהר להוסיף: "אתם פטריוטים אמיתיים, ואני מבקש שלא תקשיבו לאף אחד שאומר אחרת. תפקידנו כהנהגה להגן עליכם מפני כל האשמה מרושעת, ואנחנו נמשיך לבצע את זאת, בשמחה ובאהבה". גם הנזיפה האוהבת הזו היתה מוגזמת בעיני "אחים לנשק", שהגיבו בברוטליות האופיינית להם: "במקום להילחם לצד האמת, אתה רוכב על ספין שלא היה מעולם. הסרבנים היחידים שאנחנו מכירים נמצאים בממשלה ובספין השקרי שבלעת".

אחרי 7 באוקטובר התייצבו מעודדי הסרבנות לשירות. הם לא התנצלו ולא הביעו חרטה. לא היה צורך. מפקד טייסת 101 דיבר עליהם בחיבה: "לא היתה דילמה בקבוצה שמקבלים אותם בצורה הכי טובה שיש. אני באמת חושב שזה חיזק אותנו". אולי החיזוק מבחינתו הוא העובדה ש"בתהליך מזורז החזרנו אותם לכשירות". אין כמו סרבנות מעת לעת כדי לחזק את יחידות צה"ל. או את אויבי ישראל. הכל בעיני המתבונן.

"אחים לנשק", מנגד, ניתבו את פעולותיהם להקמת חמ"ל אזרחי לסיוע לחיילים ולמפונים. הסיוע הגיע ממותג, מחמגשית ועד מעיל סופטשל. המסייעים לבשו חולצות "אחים לנשק" ובפיהם בשורה: המדינה לא מתפקדת, אנחנו כן. ובלשונם: "הצלנו את המדינה". חיילים התבקשו להצטלם עם המעילים הממותגים, ובתמורה - יקבלו "ערב על האש מהסרטים עד אליכם למוצב!" עמותה נוספת הוקמה, "אחים ואחיות חמ"ל אזרחי", גם היא ממותגת עד חוט השערה. המייסד וחבר הוועד הוא איל נוה. הכתובת - כתובתה של "אחים לנשק". ובדף הבית של החמ"ל האזרחי הצהרה גלויה בדבר זהותה ומטרתה של העמותה החדשה והמכובסת: "אנו מפצלים את הפעילות לשתי עמותות: הראשונה, 'אחים ואחיות לישראל - חמ"ל אזרחי' - העמותה תמשיך בפעילותה החשובה ותתרכז בסיוע ובתרומה למדינה ולחברה בישראל, בכל הנדרש לצורך איחוי, פיוס, שיקום, בנייה וצמיחה. השנייה, 'אחים ואחיות לנשק - למען הדמוקרטיה' - העמותה תמשיך לשאת את הדגל הדמוקרטי, להוביל, לקדם, לפתח ולממש את חזון מדינת ישראל כמדינה מאוחדת, יהודית ודמוקרטית".

בדצמבר 2023 כיבד הנשיא את החמ"ל האזרחי בביקור. לשמאלו ישב רון שרף, לימינו - איל נוה. שניהם בחולצות "אחים לנשק". אילו היה הרצוג באמת מאמין ש"סרבנות היא מחוץ לתחום", הוא היה מסרב להסתופף במחיצתם. אך נראה שהוא מאמין דווקא בחלקו השני של ה"גינוי" שלו: "אתם פטריוטים אמיתיים".

הביקורת שעוררה החלטת הרצוג להעניק את האות ל"אחים לנשק" הציבה בפניו שתי אפשרויות: אם יעניק לארגון שעודד סרבנות אות - יזעמו עליו אנשים שלא מוכנים להכשיר סרבנות. אם יבטל את הענקת האות לארגון - יזעמו עליו החבר'ה שלו. הנשיא וצוותו שגו באשליות שיש דרך שלישית: להעניק לחמ"ל האזרחי את האות, ולהסביר למתנגדיו שזה בסדר.

וכאן המקום להבהיר: אין דרך שלישית. הסרבנות לא נשכחה ומוביליה לא הולבנו, גם אם הקימו עמותה נפרדת, גם אם חילקו חמגשיות ומעילים ותנורים וקסדות טקטיות. החלטתו של הנשיא להעניק להם את אות ההתנדבות - לא טיהרה אותם, אלא הכתימה אותו.