למה האליטה הישראלית מפלרטטת שוב ושוב עם אלימות?

רננה רז אינה בן אדם חשוב כשלעצמה. למעט קמפיין "ישראל מתייבשת", היא לא הותירה חותם משמעותי על התרבות הישראלית. אבל היא מייצגת את הרוח של המחנה הנכון, השפוי, הנורמלי, אוהב האדם וכו'. השבוע התראיינה ב"פודקאסט ליברל" לסתיו שפיר ואמרה את הדברים הבאים: "אני חושבת שהדבר הזה יסתיים רק באלימות. אני מרגישה שהאנשים שכרגע נמצאים בשלטון והלחימו את עצמם לכיסא, הם אנשים מאוד־מאוד אלימים, והם לא יתעוררו פשוט מחר בבוקר ויגידו 'טוב, הבנו שאתם לא רוצים שנהיה פה אז להתראות'. זה לא יקרה. לפרק את זה יצטרכו באלימות, אני אומרת את זה בצער".

מה אומרת גברת רז: א. האנשים בשלטון אלימים. על סמך מה היא קובעת זאת? ב. האנשים הללו שם כי הם הלחימו עצמם לכיסא. ולא כי הם נבחרו בבחירות חופשיות וחוקיות. ג. הם לא רצויים. על ידי מי? הרי הם נבחרו ברוב ברור. כלומר, הם לא רצויים על ידי המיעוט שלא בחר בהם. ד. לכן, הדרך היחידה לנצח פוליטית בישראל היא באלימות. אם נבחר מישהו שלא רצוי על ידינו, נזיז אותו באלימות. לסיכום, יצחק רבין ז"ל אמר "אלימות היא כרסום יסוד הדמוקרטיה". רז היא ההוכחה שהוא צדק.

רבין ז"ל גם נתן, לדעתי, את הפקודה הבלתי חוקית בעליל שדגל שחור מתנוסס עליה, כשפקד על אנשי הפלמ"ח לירות על ניצולי אלטלנה במים, למרות כניעת האונייה העולה באש. ביום שלישי נערך הטקס לזכר חללי אלטלנה. 76 שנה. "הקפצת רודן" כתבו בכת קפלן, כדי שאנשיהם יגיעו להפריע לנתניהו שהגיע לנאום בטקס. אנשי כת קפלן באו לבזות אזכרה לזכר חללי אלטלנה. צאצאי השבטים באותה פוזיציה.

חיליק שפירא, אז לוחם אצ"ל בן 16, שעלה לאונייה פצוע לאחר קרבות יפו שבהם השתתף, סיפר לי לפני שנתיים בראיון ברדיו כיצד לאחר שהניפו דגלים לבנים וקפצו מהסיפון הבוער, ירו עליהם אנשי פלמ"ח כשהם במים. לידו שחה מתנדב אמריקני, גוי, שהשתתף בקרבות האוקיינוס השקט במלחמת העולם השנייה, שאמר לו: "אפילו היפנים הפסיקו לירות כשהניפו דגלים לבנים".

אי אפשר להבין את השמאל הרל"בי, מבלי להבין את אבותיו האידיאולוגיים והגנטיים. וזה סיפור השמאל. המפא"יניקים רצו מדינה יהודית סוציאליסטית, אבל עצמאית. השומר הצעיר רצו מדינה דו־לאומית קומוניסטית. בתחילת שנות ה־50, על רקע מלחמת קוריאה, קיבוצי השומר הצעיר החזיקו סליקים ליום פקודה, שבו הסובייטים יצטרכו עזרה בכיבוש הארץ. קיבוצים התפרקו על רקע התמיכה בבריה"מ. אנשים הלכו מכות בחדר האוכל.

פרופ' זאב צחור המנוח חשף בספרו על יעקב חזן כיצד מפ"ם הקימה תאים חשאיים בשירות הביטחון, בממשל הצבאי, במשרד הביטחון ובצבא. לפחות ב־50 קיבוצים הוכן מחסן נשק חשאי. כמעט כל מפקדי צה"ל במלחמת השחרור היו יוצאי הפלמ"ח. בן־גוריון חשש מהם. לכן פירק את הפלמ"ח מייד לאחר הטבעת אלטלנה.

אף ימני בולט לא קרא ליונה אברושמי תותח, ובוודאי לא קרא ליגאל עמיר קדוש. הימין לא הפעיל את פרקטיקת הפנקס האדום, ולא רדף באמצעות שב"כ אחר יריבים פוליטיים

בן־גוריון גם היה זה שטבע את המונח "התותח הקדוש". ואיך הם אוהבים את התותח הקדוש שלהם. אפילו שמו אותו בכניסה לפו"ם, עיוורים לעצמם. בהתנתקות האיומים בסרבנות והמחאה הכתומה שלחו אותם למחוזות התותח. עמי אילון, אלוף (מיל') וראש שב"כ לשעבר, הציע אלטלנה שנייה. "אגיד את זה במילים ברורות: בחיי כל מדינה או אומה יש יותר מאלטלנה אחת", אמר בראיון ל"ידיעות אחרונות". ומאיר שלו המנוח כתב בעט הסופר שלו: "רק כלי נשק אחד חסר היום בארסנל הנשק של צה"ל, והוא התותח הקדוש".

היו ימים שלממשלה ולהחלטותיה היה תותח להגן. אבל כעת, כשהאליטה הישראלית מובילה מרד באמצע מלחמה, וגם קודם לכן, כשהם בחוסר אחריות ובכוונת מכוון פושעת הובילו אותנו לאסון בגלל פאקינג עילת הסבירות - התותח הקדוש איים לירות על הממשלה. התותח תמיד מכוון לצד אחד.
לימדו אותנו שבן־גוריון הממלכתי הגן על הדמוקרטיה ומנע אנרכיה, והנה עכשיו האנרכיה עם הפנסיות התקציביות מאיימת על הדמוקרטיה. לימדו אותנו אחרי רצח רבין שאסור להוציא מהפה את השורש בג"ד, והנה, בשבוע אחד, לפיד האוויל אמר אותו חמש פעמים בנאום אחד. במחנה הימין היו עשבים שוטים מאוד, אך הם מוקצים מחמת מיאוס. אף ימני בולט לא קרא ליונה אברושמי תותח, ובוודאי לא קרא ליגאל עמיר קדוש. הימין לא הפעיל את פרקטיקת הפנקס האדום, ולא רדף באמצעות שב"כ אחר יריבים פוליטיים. האלימות נגד הימין תמיד היתה לגאלית ובררנית. אבל היום ראשי המערכת לשעבר מסיתים נגד ראש הממשלה.

לכן, כשנחום ברנע כותב "בשבועות האחרונים שמעתי מיותר מאדם אחד משפט כמו 'אני מבין עכשיו את יגאל עמיר', שמעתי והתחלחלתי", כדאי מאוד שבשב"כ יתעוררו ויריחו את האווירה. ואגב מר רונן בר, ראש השב"כ, אמירות כמו של גברת ברסלר בהפגנה, "נתניהו מחייך כשקצין העיר דופק למשפחה נוספת על הדלת", הן לדעתי דלק למתנקש הבודד שחושב שהוא בא להציל את המדינה.

גיל סמסונוב, בספרו החדש והמומלץ "הבגינים" (הכולל גילויים מהארכיונים הבריטיים החושפים את האמת המושתקת, שלפיה האצ"ל והלח"י הם אלו שהביאו ליציאת הבריטים מן הארץ), מצטט מבגין: "בליל אלטלנה בדברי על האונייה, נשקה וחלליה הקדושים, הייתי נרגש עד דמעות. נמצאו גיבורים גדולים מכל הסוגים ומכל החוגים, שלגלגו לרגשנות רכרוכית זו. יבושם להם הלגלוג. אני יודע כי יש דמעות אשר שום גבר אינו צריך להתבייש בהן... לעיתים מוטב שאחד ייתן דמעות לב על תועבה שנעשתה בישראל, מאשר רבים יבכו על תוצאותיה... ולא היתה מלחמת אחים הדדית בישראל, שהיתה מחריבה את ישראל בטרם יקום. על אף הכל". בגין מנע מלחמת אחים, והם לעגו לו. לאורך מאה שנות ציונות זה תמיד היה ככה.

בחלוף השנים יש לי תובנה אחרת על מה שקרה באלטלנה. האצ"ל היה המטרה המשנית. בן־גוריון הבין שהפלמ"ח הוא זרוע מפלגתית של מפ"ם בתוך צה"ל. הוא ניסה להיפטר מישראל גלילי (אחדות העבודה, אז כחלק ממפ"ם), אבל האלופים מרדו בו בעיצומם של קרבות העצמאות. גלילי, שביקש להציל את מעמדו ואת הפלמ"ח מפירוק, היה השחקן המרכזי בהובלה של בן־גוריון לתת את הפקודה המתועבת. אלטלנה והאצ"ל כמנחת קורבן לבן־גוריון, להראות לו שרק הפלמ"ח יכול. הזקן היה חכם יותר. הוא ניצל את ההזדמנות להטביע את אלטלנה ולהבהיר לפלמ"ח שהוא רציני. חצי שנה אחרי פשע אלטלנה, הפלמ"ח פורק.