"אמרתי לנועה שאמא שלה בחיים, אבל היא הייתה ספקנית": בחזרה אל רגעי הדרמה בלב עזה

דבר אחד הטריד את נועה ארגמני מייד לאחר שחולצה מדירת המסתור שבה הוחזקה במחנה הפליטים נוסייראת. אלו לא היו ההפגזות של צה"ל מסביב, שמנעו מהמחבלים לבצע לינץ' בה ובלוחמי הימ"מ, גם לא העובדה שהיתה יחפה ובמכנסי טרנינג אפורים. "אמא שלי בחיים?", היא הסתכלה במבט מתחנן לתוך עיניו של פקד ע', מפקד הצוות שישב לצידה ברכב המסווה.

"עניתי שאמא שלה בחיים ושהיא תזכה לראות אותה, אבל נועה היתה ספקנית", משחזר ע' את הרגע קורע הלב שהתרחש בעיצומה של דרמה מסכנת חיים. "היא הסתכלה על כל מי שהיה סביבה ושאלה 'אתם בטוחים?'. כל הלוחמים השיבו בחיוב ואמרו 'באנו לכאן כדי להביא אותך לאמא שלך'. נועה מאוד התרגשה ואמרה כמה פעמים שהיא לא מאמינה. מפקד הפלגה הציג אותנו ואמר שאנחנו מהימ"מ ומהשב"כ. הוא חזר על המילים שהיו כל כך חשובות לה, 'הגענו לכאן כדי להחזיר אותך הביתה. אנחנו מתרגשים שאת פה וגאים בך'. היא אמרה 'גם אני מאוד מתרגשת, אבל פשוט מפחדת מהדרך'. אמרנו לה שהכל בסדר, שהיא איתנו, ואז נתנו לה סוכרייה על מקל כדי להוריד לה קצת את הסטרס. הייתי בטוח שנועה תסרב, אבל היא לקחה את הסוכרייה ושמתי לב שלאט־לאט היא נרגעת".

המבצע לשחרורם של נועה, שלומי זיו, אלמוג מאיר ג'אן ואנדריי קוזלוב היה נועז מאין כמוהו. יש הרואים את הפעילות הזו של ימ"מ, שהתבצעה ביום ה־246 לחטיפה, כעומדת באותה השורה עם מבצע אנטבה. באור יום, במחנה פליטים שורץ מאות מחבלים, התקיימה המשימה המורכבת לשחרור הארבעה שנחטפו ב־7 באוקטובר מפסטיבל נובה. במהלך המבצע נפל פקד ארנון זמורה ז"ל, שהועלה לאחר מותו לדרגת רב־פקד. ארנון היה ראש צוות "קופים" המתמחה בטיפוס, בגלישת חבלים ובסנפלינג.

"זו היתה משימת חיינו, ואין שום דבר יותר חשוב מזה", אומר בשקט מפקדו של ארנון, סגן פלגה א', רפ"ק א', כשהוא מנסה להסתיר את הכאב. "עדיין לא התעסקתי במה שעברנו ועוד לא עיכלתי את האירוע כי נחתנו ישר להלוויה של ארנון, האח שנהרג לנו בקרב".

הדואליות הזו קיימת גם אצל רס"ב י', לוחם בצוות, חברו הטוב של ארנון זה שנים רבות. "אני מבין את גודל המשימה שביצענו ואנחנו מודעים לסיכונים", הוא אומר. "מצד שני, יש בי עצב גדול ועמוק מאוד".

עכשיו אתם חולמים לתפוס את יחיא סינוואר?
א': "יותר מעניין אותנו להחזיר חטופים הביתה".
ע': אני מסכים איתו. יש בעזה עוד 120 חטופים, והלוואי שתהיה לנו הזכות להיות שותפים לעוד משימות כאלו".

עד כמה אתם חושבים על האפשרות להיפגע?
ע': "אין מישהו מהלוחמים כאן שיוצא למבצעים ולפעולות ולא חושב שיש סיכוי שהוא לא יחזור בחיים".

מתח מבצעי עטוף אדרנלין

מאז 7 באוקטובר התבלטו לוחמי הימ"מ במסירות, באומץ ובהקרבה, ובאותו הבוקר איבדו תשעה מחבריהם. היחידה הלאומית למלחמה בטרור, השייכת למג"ב, ניהלה קרבות בשדרות, באופקים, בצומת שער הנגב ובקיבוצים יד מרדכי ובארי. אנשי היחידה חיסלו מאות מחבלים, והלוחמים מנעו בגופם אסון כבד הרבה יותר. מאז השבת השחורה השתתפה ימ"מ בעוד עשרות מבצעים בעזה, בג'נין ובגזרת טולכרם, שם נפצע אנושות ולאחר מכן נפטר מפקד הצוות, רב פקד ייטב לב הלוי, בנו של מפקד הימ"מ בדימוס, יורם הלוי.

עוד לפני ששחררו את נועה, שלומי, אלמוג ואנדריי, הספיקו הלוחמים לצאת לפעולה מסכנת חיים ברפיח כדי לחלץ גם את החטופים לואיס הר ופרננדו מרמן, שבה לקחו חלק גם מפקד צוות 33, פקד ע' והלוחם רס"ב י'. "כל משימה היא שונה", אומר י', "ההתרגשות היא אותה התרגשות, אבל רמת המורכבות הפעם היתה גבוהה יותר".

למשימה, שנקראה "זרעי קיץ" בטרם הוחלט לשנות את שמה ל"מבצע ארנון", קדמו כמה שבועות של היערכות ואיסוף מודיעין. בשב"כ הצליחו למפות את שני המבנים שבהם שהו ארבעת החטופים, במרחק 200 מטר זה מזה. נועה שהתה בדירה בקומה השלישית, ואילו שלומי, אלמוג ואנדריי שהו בדירה אחרת הממוקמת בקומה הראשונה.

ביחד עם אגף המודיעין בצה"ל, בנו בשב"כ ובימ"מ תוכנית פעולה וביצעו כמה אימונים. אחת המורכבויות, מני רבות היתה לפעול בשתי דירות המסתור במקביל, מאחר שבמקום שהו מחבלים חמושים ודרוכים.

על פי פרסומים, פעולות הכנת השטח ודרכי הגישה לכוח מחלץ הוכנו על ידי צה"ל כשבוע לפני המבצע. מאות לוחמי יחידת כפיר, צנחנים ושריון לחמו במחבלי חמאס בדיר אל־בלח, מדרום לנוסייראת, חשפו נתיבי כניסה למחנה הפליטים ונטרלו מחבלים במבנים הסמוכים למקומות שבהם הוחזקו ארבעת החטופים.

לפי דיווחים לא מאומתים בתקשורת הפלשתינית, הלוחמים הגיעו בתוך משאיות אזרחיות, כשחלק מהכוח היה מסוערב והתחזה לעקורים מרפיח, במה שמזכיר תסריט של מותחן הוליוודי. למרות ההפגזות של צה"ל, הסתובבו המוני תושבים בשוק המקומי וברחובות הסמוכים לדירות המסתור. מאות המחבלים בנוסייראת לא ציפו לפעולת חילוץ כל כך הרואית בליבו של מחנה הפליטים, שבו כולם מכירים את כולם, ועוד בשעה עמוסה כמו 11 בבוקר.

חמושים במקלעים ובטילי אר.פי.ג'י הם רדפו אחרי הלוחמים, שנאלצו להתמודד בדרכם החוצה גם עם רכב תקוע. הלוחמים חילצו את החטופים למבנה סמוך, בעוד צה"ל מחפה עליהם מהאוויר ובעזרת יחידות קומנדו שפשטו דרך הים. כ־50 דקות מהרגע שנכנסו לנוסייראת הגיעו אחרוני הכוחות לקו החוף של עזה והעבירו את החטופים למסוקי חיל האוויר. "התאמנו כמה שבועות עם היחידה המבצעית של שב"כ, כתף אל כתף, חידדנו תוכניות ושיפרנו את השיטה", מגולל פקד ע' (31) את התקופה שקדמה לשחרור החטופים. "בקושי היינו בבית, פיזית, בגלל שעות האימונים. גם מנטלית לא הייתי ממש בבית. הראש שלי היה במשימה. דמיינתי מה אני צריך לעשות, מה הולך להיות, וזה היה ככה עד ליום הביצוע".

כאחד מהקצינים הבכירים ביחידה, רפ"ק א' (40) היה חלק מבניית תוכנית ההשתלטות על המבנים. "כל הזמן חשבתי איך אפשר לשפר אותה", הוא אומר, "זה היה הדבר היחיד שהעסיק אותי לאורך תקופת האימונים וההכנה".

איך הרגשתם כשחציתם את הגבול בין ישראל לבין עזה?
א': "התחושה היא של מתח מבצעי עטוף באדרנלין גבוה. אין שיחות חולין בדרך, רק מה שקשור למשימה. השיח מבוסס על מילות קוד, והלוחמים משחזרים את הדברים שהתאמנו עליהם".

י' (37) מספר כי את הבדיחות השחורות האופייניות לתקופת האימונים החליפו רצינות וריכוז. "רק הסתכלנו אחד על השני בעיניים והבנו את גודל המשימה".

ע': "בשלב כזה אין רגש. אתה מתנתק".

במה הבחנתם בכניסה למחנה הפליטים?
א': "ראינו חיי יומיום בתקופת מלחמה. אנשים מסתובבים בשוק, אבל מבחינים גם בפעילות שביצע חיל האוויר. זה לא כמו להסתובב ברחוב דיזנגוף".

אש אויב בלתי פוסקת

למרות האימונים האינטנסיביים והטרגדיה הקשה שחוו ביום חילוץ החטופים, לא נראים על שלושת הלוחמים כל סימני עייפות או דכדוך. הם ערניים וחיוניים, יושבים זה לצד זה על הספות הצבעוניות במועדון היחידה, מאחוריהם שולחן בר מעץ ושלל תמונות של חבריהם בעת פעילות מבצעית ובמפגשים חברתיים.

במשימת החילוץ הם היו במקומות שונים. סגן מפקד הפלגה, א', פיקד על הלוחמים שחילצו את שלומי, אלמוג ואנדריי. ארנון לחם לצידו ועמד בראש הכוח שפרץ ראשון לדירת המסתור. מפקד הצוות ע' והלוחם י' נשלחו לדירה שבה הוסתרה נועה. ע' נכנס פנימה עם הלוחמים הראשונים, וי' היה חלק מהכוח שחיפה עליהם.

כשירדתם מכלי הרכב, בדקתם אם תושבי מחנה הפליטים מבחינים בכם?
י': "יש לנו משימה, ואנחנו ממוקדים בה ולא בסביבה. היינו בתנועה מהירה, עלינו במדרגות והגענו לדלת. אני חושב שבשלב הזה אף אחד לא הבחין בנו".

כשאתם מול הדלת הסגורה, יש איזשהו חשש קל שאולי היתה טעות ואתם לא במקום הנכון?
ע': "אין שום ספק כזה. המידע שהשב"כ הביא היה מדויק. חשבנו רק על העמידה במשימה. פרצנו את הדלת, ובתוך הדירה היו שלושה מחבלים חמושים. נטרלנו אותם מייד וחיפשנו את נועה בחדרים כי לא ידענו בדיוק באיזה חדר הוחזקה. שני הלוחמים שהיו לפניי ראו אותה ראשונים. היא היתה מאוד מבוהלת וישבה מכווצת על מיטה. הלוחם הראשון אמר לה בעברית 'נועה, הכל בסדר. באנו להציל אותך. באנו לקחת אותך הביתה'. היא לא האמינה.

"אמרנו לה שאנחנו מצה"ל והרגענו אותה שהכל בסדר. אחד הלוחמים לקח אותה על הגב, כמו שק קמח, ושני לוחמים אחרים עמדו מלפניו ומאחוריו, ושימשו שכפ"צ אנושי של נועה. ידענו שיש לנו מומנטום מאוד קצר וצריך לנצל אותו ולצאת מייד. ירדנו איתה למטה, וי' והלוחמים איתו נתנו לנו חיפוי מהקרקע. כולנו נכנסנו לרכב שהגענו בו".

שמעת גם את היריות מכיוון הדירה שבה היו שלושת החטופים?
י': "אי אפשר היה לדעת מה קורה שם כי מסביבנו היתה מעטפת של חיל האוויר, והם ירו כל הזמן טילים שמנעו מהמחבלים להתקרב אלינו. כל אחד מהכוחות מרוכז במשימה שלו, ולאחר שסיים הוא הולך לנקודת המפגש עם הצבא".

הסינרגיה בין הכוחות היתה מושלמת. ברגע שע' והצוות שלו פרצו את הדירה שבה שהתה נועה, נכנסו א' וארנון לדירה שבה היו שלושת החטופים.

א': "ארנון הוביל את אחד מכוחות הפריצה, ואני הייתי בכוח פריצה אחר. ההתנגדות של המחבלים בפנים היתה מאוד חזקה והיו חילופי ירי קשים. ארנון נפגע כבר בהתחלה".

איך הצלחתם להמשיך ככה במשימה?
"אנחנו חייבים להמשיך על פי התכנון. לצערי התנסינו בפגיעה של לוחמים במאורעות קודמים. בסופו של דבר, המשימה היא לחלץ חטופים. אי אפשר להכניס רגש ברגעים כאלה וזה תוצר של הרבה אימונים. נשארתי משימתי. חיכינו לרגע שבו נוכל להכריז ששלושת החטופים בידיים שלנו".

שלומי, אלמוג ואנדריי היו באחד מהחדרים הפנימיים במבנה. ממצלמת הגוף של אחד מהלוחמים ניבט בבירור המסלול שעשו עד שהגיעו לחדר שלהם. לאחר שחיסלו את מחבלי חמאס עברו הלוחמים בתוך חדר עם וילונות כבדים ואטומים בצבע שנהב, בצד היו ספה ומאוורר מכוון לכיוונה. משקוף הדלת שהוביל אל חדר החטופים היה מחופה בקונסטרוקציית עץ הדומה לכיפה של מסגד.
חדרם של שלושת החטופים היה קטן וללא מיטות. שלומי שכב על אחד מהמזרנים והרים ידיים.

"עברית, עברית", נשמע אומר אחד מהלוחמים, "איפה כולם?". לוחם אחר ענה לו: "הנה הם פה, הם פה". אלמוג ואנדריי ישבו מכווצים על מזרן אחר בפינת החדר ונראו מבוהלים. הלוחם שאל לשמם והם ענו. "שלושה שו"נים (שבויים ונעדרים) בידינו, שלושה שו"נים בידינו", מכריז אחד מהלוחמים. צרור יריות גורם לשלושת החטופים להתכופף בפחד. "הכל בסדר, באנו לחלץ אתכם", מרגיע הלוחם.

"אמרנו להם שאנחנו מצה"ל", מספר א', "היה חשוב מאוד להרגיע אותם, כי סיטואציה כזו מכניסה להלם אזרח שחטוף תקופה מאוד ארוכה".

הם אמרו לכם משהו?
א': "לבקשתנו, הם אמרו את השמות שלהם כי היינו צריכים לוודא שאלה הם, ושאלנו אם יש איתם ישראלי נוסף. הסברנו להם מה עומד לקרות ואיך נוציא אותם החוצה. הם תפקדו מאוד יפה ושיתפו פעולה. מיגנו אותם בשכפ"צים ובקסדות שלנו, והצמדנו לכל חטוף שני לוחמים. החטופים רצו כשהם יחפים, גם מחוץ לבית, תחת חיפוי אש של שאר הלוחמים.

"זו סיטואציה קשוחה. אתה נסוג מתוך מקום שהוא קן צרעות של מחבלים. הירי שם לא פסק לשנייה. ראינו את המחבלים מתקדמים אלינו בהמוניהם. ירינו עליהם בחזרה ונטרלנו אותם. העלינו את החטופים לרכב שבו הגענו, וגם את ארנון. טיפלנו בו, והאש לא הפסיקה. בדקנו שהחטופים בסדר, נתנו להם מים, ואז כל הקשב עבר לארנון ולניסיונות להציל אותו".

בלי דרמות או תהילה

מפקד הצוות, רב־פקד ארנון זמורה ז"ל, התגורר בשדה דוד שבחבל לכיש יחד עם אשתו ושני בניו הקטנים. הוא גדל במוצא עילית ושירת בצה"ל ארבע שנים כלוחם קומנדו ביחידת אגוז וכמדריך לוחמה בבית הספר לקומנדו. לאחר שחרורו מצה"ל טייל בעולם, ובזמן שהותו באוסטרליה התמחה בצניחה חופשית. לאחר שחזר לארץ עבד כמדריך לצניחה חופשית ולמד לתואר ראשון סינית ולימודי מזרח אסיה באוניברסיטת תל אביב. בסיום לימודיו התגייס למשטרת ישראל.

לימ"מ הגיע לפני שמונה שנים והפגין יכולות מרשימות בתחום הצניחה. זו הסיבה שאהב כל כך להיות חלק מצוות "קופים", המפגינים וירטואוזיות יוצאת דופן בגלישה מגבוה. ארנון השתתף במאות מבצעים שחלקם יישארו עלומים לנצח, והציל פצועים תחת אש.

בבוקר מתקפת הפתע של חמאס הוא היה בין הראשונים שהוקפצו לזירות הלחימה. ארנון לחם בגבורה עילאית וחיסל עם לוחמיו עשרות מחבלי נוחבה ביד מרדכי. בזכותם נבלמה התקדמותם של המחבלים צפונה לערים נוספות. בהמשך הגיע יחד עם צוותו גם לבסיס נחל עוז ולקיבוץ בארי, ויחד חיסלו עוד עשרות רבות של מחבלים.

י' וארנון הכירו כששניהם היו צעירים, שנים לפני השירות המשותף בימ"מ. "לארנון היה את עולם הצניחה שמאוד אהב, וזה נושא שהלך להתפתח ביחידה", בורקות עיניו הכהות של י'. "השירות כאן היה מתאים לו כי זה הסתדר גם עם האהבה שלו למדינת ישראל. לפני שהתחלנו יחד את ההכשרה ארנון לקח אותי לצניחה חופשית בשדה תימן. כשסיימנו, הוא חיבק אותי ואמר 'אחי, אנחנו עוברים את זה יחד ואנחנו נצליח'. מאז עשינו הכל יחד, וזכיתי להילחם בפלגה שבה הוא היה מפקד צוות. הוא תמיד היה מספר אחת".

איך הנפילה של ארנון משפיעה כעת על השירות שלך בימ"מ?
י': "אני מודה שקשה לי מאוד עם המוות שלו, אבל אני גם מאוד גאה בו. דיברנו בינינו לא פעם על כך שדבר כזה יכול לקרות לנו. ארנון היה שלם מאוד עם האפשרות הזו. גם אני. אם עכשיו הוא היה איתנו כאן, והיית שואלת אותו אם היה יוצא שוב למבצע בידיעה שהוא עומד להיהרג, התשובה שלו היתה חיובית.

"כולם היום מכירים אותו כגיבור ישראל, אבל חשוב שיידעו שהוא קודם כל אבא אוהב לנועם ואיתי ובעל מסור למיכל. כשהיה בבית, כל תשומת הלב שלו היתה מכוונת אליהם. הוא יחסר לי ברמה היומיומית, בדברים הקטנים, בשיחות לפני ואחרי הפעילות, בהתייעצויות. במותו הוא הצליח לאחד את העם".

גם שלושת הלוחמים הם בעלי משפחות, המחכות להם בבית במתח ולא תמיד יודעות להיכן נעלם בן הזוג והאב. ע', המשרת ביחידה שלוש שנים, נשוי עם שלושה ילדים. גם י', המשרת ביחידה שמונה שנים, נשוי עם שלושה ילדים. א', הנמצא בזוגיות, גרוש עם שני ילדים.

בנות הזוג שלכם יודעות מראש לאיזו פעילות אתם יוצאים?
א': "אני לא משתף בפרטי העבודה".

י': "אשתי ידעה לאן אני יוצא".

ואיך היא הגיבה?
"מה היא יכולה לומר?" צוחק י'. "כשחזרנו היא אמרה כל הכבוד על מה שעשינו".

ע': "אין אצלנו דרמות וריצה אחר תהילה. זה לא מעסיק אותנו. אני משתף את אשתי כי בעיניי היא לוחמת לכל דבר ועניין. הפעם לא הייתי צריך לעשות את זה. אתם, התקשורת, פרסמתם הכל והיא מייד הבינה".