מטבע הדברים, אף אחד כמעט לא מדבר על דבר מלבד המלחמה, החטופים וביידן. אבל ברשותכם, בואו נדבר על המשפט המחוזי בירושלים. המשפט של נתניהו. משפט מצחיק באופן עצוב למדי.
גם לפני המלחמה התקשורת שמרה על עניין נמוך. בכל זאת התזה קרסה מישיבה לישיבה. אבל בחודש האחרון הוכח באופן סופי שהתביעה והמשטרה פשוט רצו את הראש של נתניהו על מגש, לא משנה העלות. ככה זה נראה כשמערכת אכיפת החוק מתגייסת לציד. כשלא מחפשים אמת, לא מחפשים צדק. מציירים מטרה ומכניסים לתוכה את הכדור עם האצבעות.
לרגע אחד האמת לא באמת שינתה. כך למשל לא בוצעו שום פעולות פיזיות כדי לגבות את עדויות עדי התביעה. לא איכונים, לא תיעוד. מה כן עשו? סחטו עדים כמו בשטאזי, השתילו זיכרונות שווא, המציאו תאריכים. הם רצו את ראשו על מגש. הם החליטו שהבחור ייצא מבלפור ויהי מה. "בלב פתוח ונפש חפצה", אמר מנדלבליט ביום הכרזת כתב האישום וחתם בכך ציד מכשפות שהמדינה הזו לא תתאושש ממנו שנים. אז נכון, כעת כשהמנהרה נחשפת בבית המשפט, והכל בה רקוב ומטונף, התביעה נראית כמו אוסף של אידיוטים שמשחקים בבית משפט. פרודיה.
למשפט הכי חשוב בתולדות המדינה הפרקליטות הגיעה חמושה בכתב אישום אקדח קפצונים כדי לצוד את מובי דיק. ברוסיה זה היה מספיק. האם בישראל גם? אני מאוד מקווה שלא. הם היו כל כך מחויבים לתפיסה שביבי אשם שהם פשוט התעלמו מכל סימן אחר. אפילו לא בדקו את היומן של פילבר, וכידוע התבזו בבית המשפט. עדים לא תואמים את התיאוריה שלנו? שום בעיה - נסחט אותם, נשים להם מילים בפה. נאיים עליהם בכתב אישום. ראיות סותרות? אין איכונים? אין בדיקה השוואתית מהו "סיקור אוהד"? לא נורא. פשוט נתעלם, זה רק יסרבל את התוכנית המבריקה שלנו. נגיש כתב אישום, וביבי יתפרק מפחד וירוץ לעסקת טיעון.
בחודש האחרון הצליח עו"ד עמית חדד, סנגורו של ראש הממשלה, לחדד בכישרון רב את ההבחנה החמקמקה של הגבול בין חיפוש צדק להטרדה וציד אדם. חדד הוכיח כי הפרקליטות והמשטרה חצו את כל הקווים אדומים. למשל, הם חקרו את ראש הממשלה ללא האישור הנדרש מהיועץ המשפטי לממשלה - פעולה שמנוגדת לחוק יסוד: הממשלה. והם הוסיפו חטא על פשע כששיקרו כשאמרו לבית המשפט שהיה אישור לחקירות מהיועמ"ש וינשטיין שקדם למנדלבליט. עו"ד חדד הוכיח שהמשטרה נקטה "הטרמה" – יעני, ביצוע פעולות חקירה ללא אישור כדי לאסוף חומרים ולחייב מתן אישור בדיעבד. אתם יכולים לקרוא לזה גם מסע דיג.
עדויות חוקרי המשטרה והיועמ"ש וינשטיין ציירו תמונה מטרידה. בתיק 1000, לדוגמה, חומרים נאספו כמו חלקים מפאזל שלא מצאו את מקומם, ללא האישורים המתבקשים. לא בוצעו שום ניסיונות לאישוש פיזי של הראיות. הכל רשלני מצד אחד, ומלא זדון וחנוק מעשן מדורות של ציד מכשפות מהצד השני. בתיק 1000, למשל, קיימות ראיות שחומרים נאספו ללא אישור - "חומרים בתיק 2000 גולו ונאספו בפרשה האישית של ארי הרו". חומרים בתיק 1000 נאספו באופן פרטיזני בתיק המעונות ובמה שמכונה "תיק 1000 הישן".
המשטרה לא רק חצתה קווים אדומים, אלא שיחקה במגרש אחר, לא משפטי, לא חוקי, ובעיקר לא מקצועי
התביעה, כזכור, הציגה גרסאות שונות לגבי מתן אישורים על ידי היועצים המשפטיים לממשלה השונים - וינשטיין ומנדלבליט. ממש ניסיון הרואי לערפל את המציאות. אבל וינשטיין בעדותו נתן את האמת שהפרקליטות ושופריה ניסו למסמס. הוא לא נתן אישור לחקירת תיק 1000, הישן או החדש. פעולות חקירה לאורך כל הדרך, בכיוונים שונים ומשונים, נעשו לדבריו שלא באישורו. "שום דבר אחר לא נתבקשתי לתת ולא נתתי... הוא עשה את זה בלי האישור שלי". הם פשוט צפצפו על החוק. כלומר עלינו, על הריבון.
בעדויות החוקרים כמו אושרה אבירם, ליזו כהן ועידן אדירם הוכח שבוצעו פעולות חקירה רבות בנושאים שונים ללא אישור היועמ"ש, להלן מסע הדיג. כך, למשל, אדירם אסף חומרים על שאול אלוביץ' ואחרים הקשורים לתיק 4000, ללא קשר לאישורים שניתנו לחקור בתיק 1000. כשנשאל על כך, טען שפעל לפי הנחיות מומי משולם שהיה ראש הצוות, אך כשמשולם הכחיש בעדותו - אדירם אמר מבויש שמשולם "אינו אומר אמת".
דוגמה אחרת היא חקירת עוזי ארד, ראש המל"ל לשעבר ומי שמאוד־מאוד לא מחבב את ביבי. אדירם פשוט ניסה לדובב אותו באופן כללי על "נתניהו, משפחתו וסביבתו", וזאת למרות שארד עצמו אמר שאין לו פרטים או ידיעה אישית. חוקר משטרה מנסה לדלות מידע מפליל כלשהו. הוא אפילו שאל אותו על מזוודות כספים של יאסר ערפאת - דברים שלא היה לו אישור לחקור.
חדד הוכיח לדעתי כי המשטרה לא רק חצתה קווים אדומים, אלא שיחקה במגרש אחר, לא משפטי, לא חוקי, ובעיקר לא מקצועי. גביית עדויות כלליות, חקירת נושאים שחרגו מהאישורים ואיסוף חומרים שאינם רלוונטיים - כל אלו נעשו במטרה לצבור "מסה קריטית" של חומרים שתאלץ את היועמ"ש לאשר חקירה נרחבת נגד נתניהו. ונקודה מאוד חשובה - הכל רק עדויות, אין ממצאים פיזיים. אין איכונים. אין כלום ממשי.
השבוע בתוכניתי בטלוויזיה דיבר תא"ל (מיל') הראל כנפו מדם ליבו על הגילויים מבית המשפט. "ישראל נכנסה לסחרחרה שהסוף שלה היה ב־7 באוקטובר. אסור להתייחס לזה בקלות ראש. העם נקרע, אח לא דיבר עם אחיו. הכל תוצאה של רדיפה חסרת אחריות של מערכת החוק". אמרנו את זה מהתחלה - הסיפור הזה אינו משקף רק קרב משפטי אלא מאבק אמת על נשמת הדמוקרטיה והאמינות של מערכת החוק בישראל.
ב־2015, אחרי הבחירות, הפרקליטות והמשטרה יצאו למסע צלב קדוש והתעלמו מההיגיון הבסיסי של כל חקירה. מסע עיוור ויקר בעקבות תזות של שלושה עיתונאים. תיק 1000 באמצעות "המודיע" בן כספית מ"מעריב"; תיק 3000 בהשראת "התחקיר" של רביב דרוקר מערוץ 10; ותיק 4000, התזה של גידי וייץ מ"הארץ". כולם כידוע עיתונאים ענייניים שבכלל לא אובססיבים לנתניהו.
התקשורת ככלל נהגה בסיקור החקירה כמו נערות עידוד עם פונפונים. אבל כשכל הצחנה הזאת מתגלה בבית המשפט, לא תשמעו על כך בערוצי המיינסטרים. כל האינטלקטואלים הדגולים והפרופסורים, הקרמניצרים והרוזנאים שמטיפים על משפט, דמוקרטיה ושלטון חוק - נאלמו. חטפו שיתוק בפה ובאצבע שחותמת על עצומות. כל המילים היפות והרהוטות והנכונות נעלמות כשזה לא תואם את האג'נדה שלהם.
אבל קבלו תחזית – כשזה ייגמר, העלובים ששותקים כל השנים ינסו לשכתב את ההיסטוריה ולסלף את מקומם. אבל זה כבר יהיה מאוחר מדי, השרלטנים הגדולים כבר יצאו מהארון.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו